מכנסיים קצרים, לא מכנסונים.
זו לא סמנטיקה, זו המלחמה על התודעה.
מכנסונים הן מילה בעלת קונוטציה מינית, פתיינית. מכנסיים קצרים הם פשוט פריט לבוש שלובשים כשחם. וזה במשפט תמצית המאבק.
הדיונים והתגובות הסוערות ברשתות ובציבור מוכיחים מעבר לכל ספק- המאבק הזה הוא על הרבה יותר ממכנסים. הוא על זכותנו על גופנו, זכותנו לא להיתפס רק כאובייקט מיני או כפיגוע צניעות פוטנציאלי.
הטיעון בעד קוד לבוש ״שוויוני לשני המינים״ מתהדר בסימטריה כוזבת. זה כמו לתת לדג וקוף לטפס על העץ, זו אולי סימטריה, אבל זה לא שוויון. אין אכיפה דומה על שני המינים כי תרבותית לא מעמיסים על רגלי בנים את כל ההקשרים המיניים שמעמיסים על רגלי בנות.
ואני אומרת "מעמיסים" כי סטנדרטיים של מה מיני ומה תמים הם ענין תלוי אופנה ותרבות, תקופה וגיאוגרפיה והקשר. כפי שביוון העתיקה דווקא הגוף הגברי היה המודל למשיכה והערצה, ואידיאל המיניות היה גופות של נערים צעירים. או שבשבטים שונים באפריקה נשים מסתובבות עם חזה חשוף כי הוא לא נתפס כאיבר מיני. הגדרות אירוטיות הן לרוב פרשנות נגזרת תרבות, כמו במקרה הרגליים.
אי אפשר להתווכח שבישראל התרחשה מגמת הקצנה ביחס לרגלי בנות. תמונות מהיסודי והתיכון שהציפו את הרשתות החברתיות בימים האחרונים מדגימות איך כולנו לבשנו בגאון מכנסים קצרים, וזו לא היתה בעיה. תמונות של חלוצות מתקופת המחתרות וקום המדינה מראות כי כולן לבשו מכנסים קצרות בהרבה מהמקובל אפילו בימינו וזה לא נתפס אירוטי או בעייתי, פשוט פריט לבוש הגיוני לאקלים שמגיע ל-40 מעלות.
אז מהותית אין שוויון ביחס של בתי הספר ושל החברה הישראלית לרגליים חשופות של בנים ובנות, נשים וגברים, אבל גם טכנית, כיום לא ניתן להשיג בחנויות מכנסיים קצרים באורך שדורש בית הספר, בשילוב של השניים קיבלנו כפיית "צניעות" חד צדדית.
יש שטוענים שהמאבק הזה על זכותן של נשים צעירות לחשוף את רגליהן הוא מאבק שגוי, שמבטא הפנמה של הדיכוי הפטריארכלי – שהרי מדובר במאבק על הזכות של נשים להחפיץ עצמן. נכון, יש פה אירוניה, אבל לחץ על נשים לחשוף את עצמן שקול ללחץ על נשים לכסות את עצמן – שניהם מרדדים אשה לכדי המיניות שלה. הדרך להתמודד עם רצונן של נערות להתבלט דרך גופן, היא ליצור חברה שמאפשרת להן להתבלט, להצטיין, ולזכות להכרה ולאפשרויות בגין יכולות אחרות, ובתחומים אחרים. שום שוויון או כבוד לנשים לא יצמחו ממישטור גופן של נערות, מישטור שמזכיר להן שהן קודם כל אובייקט מיני.
ערך ה"צניעות" וה״כבוד״ של גוף האישה אינו מנותק הקשר, ולא במקרה פשה במחוזותינו בשנים האחרונות. ניתן למתוח קו ישר בין הסובלנות להפרדה מגדרית שהופכת לנורמלית במקומותינו, סובלנות שמבטאת קבלה של נורמות אנטי שוויוניות שרואות את האשה כ"אחר" ביחס לאדם ״הכללי״ – שהוא הגבר. ובשיח הזה חייבות להילחם בכל הכח ולא לתת לו להמשיך לתפוס חזקה.
מישטור נשים והשליטה בהן ובגופן הן לב לבו של משטר פטריארכלי בן אלפי שנים. עצם הדיון והצורך במאבק על הזכות ללבוש מכנסים קצרים בחום אימים מרפררת למאבקים קודמים בהיסטוריה (בשנות ה-50 נשים שלבשו ביקיני בחוף בארה"ב נקנסו למשל) ובמקומות רבים נוספים בעולם (איראן, אפגניסטן ועוד כל מיני מקומות סימפטיים).
יש לנו עוד דרך ארוכה מאד בהשגה של שוויון מהותי לנשים, ועל כל צעד קדימה הולכים לעיתים שניים אחורה.
העובדה שתלמידות (וגם כמה תלמידים, חבריהן לספסל הלימודים) בכל רחבי הארץ מבינות שקורה כאן משהו מאד לא תקין ויוצאות אקטיבית נגד התופעה נותנת תקווה גדולה לדור העתיד. זה לא אומר שאנחנו יכולים להישאר פאסיביים.
דברו עם הבנות והבנים שלכם על זה. תסבירו להם שהמצב הזה לא הגיוני ולא מקובל ולמה. שלחו את הבנות שלכן הביתה? אל תקבלו את זה. ואל תסתפקו במורות או בהנהלת בית הספר. לכו עם זה עד למקור. משרד החינוך צריך להפסיק לשחרר תגובות מעורפלות ולקחת עמדה בנושא. בואו נדאג לכך שזו תהיה העמדה הנכונה.