דרום תל אביב, פברואר 2018. באולם האירועים "בסקולה" מתקיים אירוע באווירת פורים המתקרב בשם "בורדל: הגמר הגדול". זה מופע בהשתתפות הקהל שמגיע אליו מחופש ברוח החג, ורוח חיה במיוחד: הגברים הם נשים ססגוניות או עבדים עם קולרי עור ורצועה ארוכה, הנשים מופיעות בשלל צבעי שיער זוהרים וקשתות עשויות פרחים. כולם מחייכים, מתחבקים, מתנשקים, נשים עם נשים, גברים עם גברים, כולם עם כולם.
בין התמונות הרבות שהועלו לפייסבוק מהאירוע בולטת תמונה של בחור שעומד על הבמה כשאיבר מין מבצבץ החוצה ממכנסיו. לפניו וגם אחריו היו גברים שעלו לבמה וממש עינגו את עצמם בפומבי, אבל הוא יספר אחר כך שיש גבול לתעוזה שלו. זה בדיוק העניין בבורדל: אירוע פרובוקטיבי, אמנותי, פרוע. וזה עוד החלק שבו המשתתפים מתבקשים במפורש להגעיל את הקהל. יש גם תחרות והמצטיינים זוכים בכסף על המאמץ.
תמונה אחרת: הבחור חורץ לשון שכמעט נוגעת בלשונו של גבר אחר; זהו גיסו. תמונה שלישית: הבחור עומד בין אחותו ובעלה. הוא שוב פותח את מכנסיו. שלושתם נראים שמחים וצוחקים.
קשה להאמין, אבל הבחור בעל החיוך הכובש והאיבר המבצבץ הוא בנו של אחד הרבנים הידועים והמכובדים בקרב הדתיים הלאומיים. הרב של ישיבת עטרת ירושלים ושל ההתנחלות בית אל, שלמה אבינר. האיש שחתם רק לאחרונה על מכתב נגד "טרור הלהט"בים" ושהקים בעצמו ארגון שהציע "לרפא" הומואים דתיים. אדם שמזוהה יותר מכל עם שמרנות דתית קיצונית, בראש ובראשונה בכל הנוגע לערכי המשפחה המסורתיים. רק החודש תמך במאמר באתר "סרוגים" בחיילים הדתיים שהפנו גב למדריכת הצניחה: "אסור לגבר להסתכל על אישה", פסק.
הבחור שבתמונות מאירוע ה"בורדל" הוא מאיר אבינר, בנו של הרב. מי שעלתה איתו לבמה היא אחותו תמר, שהגיעה מלווה בבעלה, אמנון. הוא היה זה שהחליף ליקוקים עם מאיר. אפילו קצת התגפפויות משועשעות.
האם הרב אבינר היה שמח לראות את התמונות הללו? האם הוא יודע שילדיו משתתפים באירועים שנראים דרך עיניים חילוניות כמו השתטות לא מזיקה, אבל סביר להניח שבעיניו הם לא פחות מתועבה?
אדם שמכיר את המשפחה מצביע על ההבדל בין הרטוריקה של הרב להתנהלותו בבית פנימה. לדבריו, הוא מקבל את ילדיו כמו שהם: "גם אם אחד מהם היה הומו, נגיד, זה היה מסב לו צער גדול אבל לא גורם לו לנדות את בנו או את בתו. הם לא מדברים על הדברים האלה, פשוט יודעים שדרכיהם שונות ולא מתערבים זה בחייו של זה". דברים ברוח זו אנחנו שומעים שוב ושוב: יש הרב אבינר, דמות ציבורית פוליטית, ויש שלמה אבינר, אבא. ולעתים קשה להאמין שזה אותו אדם.
בהינתן שהרב מקבל את ילדיו ללא סייגים, הוא ניחן כנראה בפתיחות ובסובלנות שלעולם לא נחשפות בהופעותיו הפומביות או בכתביו. כי אם יש תפוחים שנפלו הרחק מהעץ, אלה ללא ספק התפוחים לבית אבינר.
משוררת, מתנחלת, אמנית, ליצן
בשנת 2014 יצא הרב אבינר נגד מפלגת הבית היהודי וטען שהפכה למפלגה חילונית. בין השאר טען שהדובר של יו"ר המפלגה נפתלי בנט הוא חילוני. אשתו של הדובר העלתה פוסט בפייסבוק ובו כתבה בין היתר בפנייה לאבינר: "אם איני טועה, גם בביתך פנימה לא כולם ממש דתיים…". זאת הייתה התייחסות פומבית נדירה לפער העצום בין הדברים שאבינר מטיף להם לבין המציאות בביתו שלו.
לרב ולאשתו יש תשעה ילדים; חמישה מהם יצאו בשאלה, אבל הרב שומר איתם על קשר קרוב. על פי כל המרואיינים לכתבה הזו, הוא אוהב אותם והם אותו.
קשה להתחקות אחר כל הילדים לבית אבינר. חלקם, בעיקר אלה שנשארו אנשים מאמינים, שומרים על פרטיותם באדיקות. אבל מי שמכיר אותם מקרוב מתאר אותם כאנשים יוצאי דופן שחלקם אוחזים בערכים ליברליים להפתיע. שניים מהם מנהלים אורח חיים חריג אפילו עבור האדם החילוני הממוצע. כשפנינו אליהם בבקשה להתראיין ולספר על המשפחה יוצאת הדופן שלהם, כולם סירבו בנימוס והסבירו שאינם מעוניינים לפגוע באביהם.
חברים, מכרים ומקורבים שהסכימו לדבר איתנו – כמעט כולם שלא לציטוט או לייחוס – מתארים תשעה ילדים שונים מאוד זה מזה שצועדים לצד אביהם בידיעה שדעותיו נתפסות כחשוכות ופוגעניות, לפעמים גם בקרב חבריהם הקרובים ביותר.
לא כל הילדים התרחקו ממשנתו של האב ומאוהלה של תורה, או שמצאו נתיב ביניים. הבת נעמה שקד (47) היא משוררת ואמנית קדרות המתגוררת בירושלים. היא הייתה נשואה בעבר לבנו של הרב ברוך זלמן מלמד, הידוע כקיצוני אף יותר משלמה אבינר. שקד התגרשה ממנו והיא מנהלת כיום אורח חיים דתי אינדיבידואלי שלא משתייך לזרם כשלהו. מוריה בנג'יו (40), אם לחמישה, מתגוררת בהתנחלות תקוע ונשואה ליהושע - שחקן, מספר סיפורים, טבעוני. בדף הפייסבוק שלה שיתפה לאחרונה הזמנה ל"הרצאה שהיא חינוך למיניות בריאה דרך מפגש עם עצמנו". כאמור, נתיב ביניים. שתי בנות אחרות מנהלות אורח חיים דתי לחלוטין.
שניים שיצאו בשאלה הם יסכה שקד אבינר (46), פסיכולוגית קלינית שמתגוררת בגבעתיים, ואמיתי בן הזקונים (27) המתגורר בירושלים. ומי שלא רק יצאו בשאלה אלא גם נראים כמו האנשים האחרונים בעולם שאביהם נמנה עם ראשי הציונות הדתית הם מאיר (35), זאב (44) ותמר (33). זה שהופיע בגמר של הבורדל ונהג לחלל בחליל על צמרות העצים בתל אביב, זה שנחשב לאושיית פייסבוק חילונית וזאת שהביאה לעולם את בתה בתוך אוהל באפריקה ונתנה לה את השם "לאט לאט".
ברוך גולדשטיין צדיק, ההומואים סוטים
הרב שלמה אבינר נולד בצרפת ושירת בצבאה. הוא מהנדס חשמל בהשכלתו שלאחר עלייתו ארצה לחם במלחמת ששת הימים, היה מורה למתמטיקה, ובפרק בחייו ששווה כתבה נפרדת היה גם סוכן של המוסד באיראן ("ביום לא פחדתי כי לא היה לי זמן, אך בלילה לא יכולתי לישון", אמר פעם כשנשאל על שהותו באיראן בשנות ה-70).
מאז שנות ה-80, כשהביע התנגדות נחרצת לנסיגת ישראל מסיני, הרב אבינר משמיע את קולו בסוגיות פוליטיות וחברתיות רגישות. לצד הגישה הליברלית שלו להשתלת איברים, ההתנגדות שהביע לגילויי סרבנות במקרה של פינוי התנחלויות ודברים שאמר בגנות פגיעה ביצחק רבין זמן קצר לפני הירצחו, רבות מהתבטאויותיו היו קיצוניות מאוד ויצרו תגובות נגד בהתאם. בין השאר הגדיר את הרוצח ברוך גולדשטיין כצדיק, הביע התנגדות לשימוש בשמות חיבה בין זוגות מאורסים והמליץ לבני ישיבות שעומדים להתגייס "לבקש יחידה שאין בה נשים" – ואם אין כזו, "אז לצערנו, בינתיים אין ללכת לצבא", כתב הרב באתר "כיפה".
לא רק פסיקותיו עוררו הדים. בשנת 2002 חשף קלמן ליבסקינד ב"מעריב" כי שתי נשים טענו ש"עברו מעשי הטרדה מינית לכאורה", כלשון הכתבה, כשבאו לייעוץ אצל אבינר. היועץ המשפטי לממשלה החליט לבסוף לסגור את התיק מחוסר אשמה. בית הדין הגדול של הרבנות הראשית פסק כי אין כל יסוד להאשמות נגד הרב, חייב את המתלוננת להתנצל בפניו ואף טען כי מדובר ברדיפה שלו.
בסוף חודש יולי השנה שוב עלה שמו של אבינר לכותרות. כתגובה לביקורת ציבורית על דבריו של הרב אריה שטרן, שהתבטא כנגד משפחות חד מיניות וטען כי ילדים של זוגות אלה "יגדלו להיות אומללים", שלחו כ-200 - ביניהם רבני ערים, ראשי ישיבות והרב אבינר – מכתב שבו נאמר בין השאר כי "הטרור האגרסיבי המלווה בשטיפת מוח תקשורתית [...] כאילו יש כאן איזשהו מושג של 'משפחה' ולהרוס את מושג המשפחתיות ולהפוך את הסוטים לגיבורים, לא יצלח, כמו גם הניסיון לסתום פיות של רבנים ואנשים שפויים ולהפוך אותם לקיצוניים והזויים". המכתב עורר סערה ציבורית אדירה וגרר תגובה של עשרות רבנים אורתודוכסים ליברלים מארה"ב ומישראל שפרסמו מכתב נגד משלהם.
על ההזדהות של אבינר עם מסרי מכתב הרבנים ניתן ללמוד מפוסט שהעלה לדף הפייסבוק שלו: "נכון שבעלי נטיות הפוכות הם מסכנים וזה מובן. מי שחטא, נשמתו סובלת, כי האלוהים עשה את האדם ישר, לכן הסבל הזה מורגש על ידי האדם, שעקב זה פגוע על ידי חרדה ודכאון. אך הפתרון אינו להוסיף למעגל החטא והסבל עוד יצור קטן שיהיה מסכן".
זאת לא הייתה הפעם הראשונה שאבינר משמיע התבטאויות קשות נגד מי שנתפסים בעיניו כלא נורמטיביים. בעשור שעבר, כשהעיסוק בנטיות מיניות ובזהות מינית הלך וגבר בקרב רבנים מהציונות הדתית, הקים כאמור את ארגון "עצת נפש" שמטרתו לרפא הומואים דתיים. הארגון עדיין פעיל כיום והרב עצמו ממליץ לפנות אליו על מנת לקבל סיוע בתחומים כמו "הדרכה והכוונת הורים", "מין ופורנו" וגם "נטיות הפוכות הומוסקסואליות" – כך על פי האתר הרשמי של הארגון. "נטייה הפוכה אינה אובססיה, אינה התמכרות, אינה מחלה תמידית, אלא בעיה שניתנת לפיתרון", מבטיח "עצת נפש".
קשה לדעת אם אבינר, שבין השאר כינה את החד-מיניים "רשעים שיש להתייחס אליהם בהתאם", באמת מאמין בדברים הקשים האלה או שמדובר בטקטיקה פוליטית צינית. בציונות הדתית יש מי שמדבר היום על "מאבק תרבות" שמבקש לשמור על גבולות ברורים של הפרדה מהחברה החילונית, לרבות גבולות המותר מבחינה מינית ומגדרית. אם בדרך נופלים הלהט"בים, הפמיניסטיות והליברלים – אז מה לעשות, אין מאבק בלי קורבנות.
לצד הדברים האלה, אבינר היה בין הרבנים הראשונים שאמרו נחרצות כי אין לנדות ולהחרים ילדים שיוצאים בשאלה, אלא יש לשמור על קשר אוהב וקרוב איתם. התפיסה הזאת אכן רווחת מאד בקרב הדתיים לאומיים, חברה שבה היציאה בשאלה היא תופעה לא זניחה. וכנראה שבהקשר הזה, פיו וליבו של הרב אבינר שווים לגמרי.
פעמון, מלמלו, ארוחת הערב מוכנה
משפחת אבינר מוכרת בציבור הדתי כיוצאת דופן, מלאה סתירות, ועם זאת מלוכדת. הרב ואשתו למדו להכיל ולקבל גם את אלה מבין ילדיהם שסגנון חייהם רחוק שנות אור מהמקובל בקהילתם, או לצורך העניין בקהילה כלשהי.
אנשים שמכירים את מאיר אבינר עוד מילדותו בבית אל, וכמוהם אלה שהכירו אותו לאחר שיצא בשאלה, מספרים על אישיות יוצאת דופן. "הוא היה מגיע לבית הספר על גלגליות", נזכר חבר ילדות שלו. "היינו נוסעים יחד באוטובוס מבית אל לירושלים, מדי יום, ללימודים. אני זוכר אותו כבחור מאוד חברותי, אחד שפונה לאנשים זרים באוטובוס ומתחיל איתם בשיחה. הדברים שהוא דיבר עליהם לא היו כל כך סטנדרטיים. לא דיברנו על דת ורוחניות כמקובל: הוא התעניין במדע, רצה לדבר על אסטרונומיה. זה לא דברים שאתה פוגש לרוב אצל בן של רב. לא היה שום שטנץ קבוע בבנאדם. גם המראה שלו היה מין שילוב של הרב אבינר ונער גבעות - כיפה ענקית, שיער מבולגן, פאות ארוכות".
בשנת 2016 הסתובב מאיר אבינר בתל אביב, טיפס על עצים ועמודי חשמל וכשהגיע לפסגה ניגן בחליל. כתב "טיים אאוט" חיפש את הדמות שהפכה לאגדה אורבנית עד שמצא אותו וראיין אותו. כשסיפר למאיר שחיפש אותו זמן רב, מאיר ענה לו: "לא נכון, חברים יקרים, אני זה שכל הזמן חיפש אתכם".
מאיר מתפרנס מהעברת סדנאות ריברסינג ("נשימה מודעת") וכליצן בנמל התעופה בן גוריון. בדף הפייסבוק שלו אפשר לראות תמונות של ישראלים ותיירים שמצטלמים איתו בחיוך, מתחברים מיד לגבר שתמיד נשאר קצת ילד. הוא עצמו נשוי ואב טרי לתינוק.
אחותו הצעירה של מאיר, תמר ברי (אבינר), היא כנראה התפוח שצבר הכי הרבה קילומטרז' לפני שנעצר. היא מתגוררת עם בן זוגה אמנון – זוכרים אותו, על הבמה עם גיסו? – בישוב האקולוגי אדמה שבגליל המערבי, סמוך לכליל. את שני ילדיהם מגדלים תמר ואמנון בקרוואן אקולוגי, רחוק מאוד מבית בורגני בכפר, אך מואר ומקושט בטוב וטעם.
תמר היא אמנית רב תחומית בוגרת בצלאל. חבריה מספרים על אדם רהוט ופתוח, ליברלי ובעל השקפות שמאלניות, אוהב טוב ואוהב אדם באשר הוא אדם. היא מתפרנסת ממכירת יצירותיה שלה ומסדנאות אמנות שהיא מעבירה.
"תמר אף פעם לא הייתה מעורבבת בחיי החברה של בית אל", אומר תושב ההתנחלות לשעבר. "מצד שני, תמיד היה הרושם שהיא הבת הקרובה לרב אבינר, גם ברמה הרוחנית". חלק מהדברים הללו צפו גם בסרט "בת הרב" של בוגרת בית הספר מעלה רחל וסרמן, שתיעדה בשנת 2012 קבוצה של בנות לרבנים וביניהן את תמר ואת יחסיה עם אביה.
לפני מספר שנים טיילה תמר עם אמנון באפריקה. היא הייתה בהריון מתקדם, ובסופו של דבר ילדה את בתה הבכורה בבקתה פשוטה על גדות הנהר עם מיילדת, אישה מבנות השבט שהעניקה לתינוקת את השם מלמלו, שפירושו לאט לאט. כשצולמה בתכניתו של אמנון לוי, "פנים אמיתיות", תמר סיפרה על לידת בנה, פעמון. לדבריה היא ניזונה מהשלייה שממנה הוכן אוכל מוקפץ ושייקים.
"תמר היא אדם מיוחד מאוד, פורצת דרך", מעידה חברה. "היא אדם פתוח ומקבל שיש הרבה מה ללמוד ממנו".
בן זוגה של תמר, אמנון ברי, מופיע ברחבי הארץ עם הצגת היחיד. הוא מספר בה את סיפורו האישי, ילד קטן שנכח בטבח בראס בורקה שבסיני ב-1985. אחותו נרצחה לנגד עיניו. הוא ותמר עורכים טקסי חתונה אלטרנטיביים ומעלים מופעי אימפרוביזציה שבהם מדברים השניים על עצמם ועל יחסיהם בצורה גלויה שמצליחה להביך אפילו את האנשים הכי ליברלים, מעידים חבריהם באהדה גלויה.
למה אנחנו לא יכולים פשוט להסתדר
כשאנחנו מבקשים למצוא הסבר ליכולת של האב לקבל את ילדיו השונים כל כך ממנו ומתפיסת עולמו, מקורבים למשפחה אומרים שהתשובה נעוצה בדמותו של הרב אבינר עצמו. "הוא עצמו נתפס מחוץ לציבור הדתי לאומי כאדם קיצוני וקשה, אבל כשאני הכרתי אותו ולמדתי אצלו הוא נתפס בעיניי כאחד האנשים הערכיים יותר", אומר תושב בית אל לשעבר. "יותר מזה, יחסית למקובל בציבור הדתי לאומי הוא דווקא היה מתון. יש בו דיסוננס - אדם אדוק מאוד שמצד שני מאמין במדע ובהשכלה ובלהיות פתוח לדברים שהם מעבר למסגרות הדתיות. הוא דיבר וכתב המון על צניעות האישה, אבל היה לו חשוב לכתוב גם על יחסים בין בנים ובנות כשזה היה טאבו. הוא דמות מורכבת ומלאת סתירות. זה טבעי שילדיו יהיו יוצאי דופן וגם טבעי שהוא יקבל אותם".
בן נוסף של הרב אבינר שיצא בשאלה - זאב אבינר, הידוע יותר בשם זאביק – הוא אולי הדוגמה החיה לכך שניתן ליישב את הסתירות. זאביק נחשב לאושיה, ממש סלב בשכונת נחלאות בירושלים; הוא מנהל יותר מ-80 קבוצות פייסבוק גדולות, ביניהן "ירושלמים וירושלמיות", המונה כ-100 אלף גולשים. זאביק מדגיש בה שוב ושוב את הסובלנות כערך עליון ובין היתר כותב: "מלחמה בחילונים, בערבים, בחרדים, בשמאלנים, בימנים… אין מקומה כאן".
"תפיסת עולמו של זאביק היא ליברלית. תכלס היא אומרת, 'שכל אחד יעשה מה שבא לו'", מעיד עליו חבר. "הוא לא אוהב את השימוש במילים שמאלני, ימני, חרדי או כל דבר אחר מהסוג הזה. מבחינתו אלו סטריאוטיפים שמקבעים את המחשבה שלנו ואת איך שאנחנו תופסים את האדם שמולנו. הוא קרוב לאביו ואוהב אותו מאוד, הם פשוט לא מדברים על הדברים האלה, כי לא תהיה הסכמה ואין טעם. אבל כל אחד יודע מה השני חושב". כנראה שזה ההסבר הפשוט ביותר למגוון האנושי המפתיע במשפחת אבינר, עם מנעד שמתחיל ב"אסור לגבר להסתכל על אישה" ומסתיים על הבמה בגמר "הבורדל".
מאיר אבינר, אדם רגיש מאוד ואמן בנפשו, העלה החודש לדף הפייסבוק שלו שיר שראוי לצטט ממנו בהקשר הזה. מאיר לא ציין אם הדברים אוטוביוגרפיים או בדיוניים, אבל עולה מהם דמות של גבר שעבר תהליך של הסתגלות אל משפחתו ולהפך, של משפחתו אליו: "כשהייתי קטן קטן רציתי למות, הלכתי בגינה מאחורי הבית וביקשתי מאלוהים שייקח אותי", נכתב בשיר, ובקטע אחר מתוכו: "בליל שבת סביב השולחן. אנחנו תשעה אחים. אני מציק כרגיל לתמר שיושבת מולי והיא מתלוננת שוב ושוב. אני חוטף פתאום סטירה חזקה וצעקות מאבא ובורח לחדר לבכות". בבית אחר כותב מאיר: "בבית שלי יש אלימות קשה. מכל מיני כיוונים לכל מיני כיוונים, גם מהכיוון שלי אל האחים הקטנים [...] אבא שלי היה הרב של היישוב ושל כמה עשרות אלפים של דתיים עם כיפות סרוגות [...] לכולם הייתה יראת כבוד כלפיו. בשבילי הוא היה אבוק".
וזה אולי כל הסיפור. בשבילנו הוא הרב אבינר, בשבילם הוא תמיד אבוק.
סייעה בהכנת הכתבה: ליאת בר סתו
יהושע-דוד בנג'ו מסר בתגובה: כתבתם כי אשתי מוריה הולכת בדרך ביניים, לא כמו הרב אך גם לא כמו מאיר ותמר. ובכן כיסוי ראש, שמירת שבת, כשרות, טהרת המשפחה ושאר הלכות שולחן ערוך, מה זה אם לא דוסית?
ציינתם כי היא שיתפה בפייסבוק "סדנה למיניות בריאה" כאשר בכל הכתבה מתוארים המעשים הגסים והדוחים של מאיר, אמנון ותמר, אז זהו שלא. הסדנה הזו היא חלק מהכשרה שאשתי עוברת במסגרת היותה אשת חינוך מיוחד, ממש לא משהו הנוגד את אורח חייו והשקפתו של חמי הרב אבינר, להיפך.
התחרות בין הבנים אצלנו בבית היא מי מסיים יותר דפי גמרא בשנה, חוץ משאר תחביבים כמו ספורט, שירה, נגינה והרבה חוש הומור בריא. כמו כן, אני לא טבעוני.
לגבי חלק מהאחים של אשתי, אכן צר לי עליהם ושהרופא לכל בשר ישלח להם רפואה שלמה, יתמו חטאים ולא חוטאים.