חנה, אם חד הורית לשבעה ילדים (שמה המלא שמור במערכת), קיבלה ערב אחד באפריל שיחת טלפון מלחיצה במיוחד. כחוזרת בתשובה לפני 25 שנה ותושבת מאה שערים היא הכירה טוב מאוד את ההפגנות הפרועות של הפלג הירושלמי בנושאי גיוס ושמירת שבת, אבל לא האמינה שהאלימות תתגלגל לפתח ביתה.
"הם אמרו לי שהבן שלי, בן 13, באמבולנס. 'בואי קחי אחריות עליו'", מתארת חנה את השיחה ממד"א. "הגעתי לשם וראיתי הפגנה ענקית, יס"מניקים עם ברזלים וקסדות, בלגן מטורף. אני מחפשת את האמבולנס, מפלסת דרך בין כל האנשים, ובינתיים השוטרים זורקים רימוני הלם על המפגינים. היו שם אנשים שהבגדים ממש התפוררו להם. אני לא שוכחת את הריח של הבשר החרוך שעמד באוויר".
ההפגנה התחילה לאחר שנעצרה נערה שהשתמטה משירות לאומי. "זה היה יום סוער אחרי שהתברר שהרשויות חטפו את הילדה מהבית", מספרת חנה. "כבר מ-12 בצהריים היו פיצוצים וצעקות מול לשכת הגיוס בירושלים. בגלל שזה היה ראש חודש, הילדים שלי סיימו את הלימודים מוקדם והצטרפו להפגנה". כך מצא את עצמו בנה מול מכת"זית, רכב לפיזור הפגנות שמצויד בתותח מים.
"התותח העיף אותו איזה שני מטר. הוא עשה סלטה באוויר ונפל על הראש. מישהו שעזר לו שם, סיפר לי שהאישונים שלו היו מגולגלים עד הסוף אחורה ושהוא היה מחוסר הכרה. אנשים משלנו הרימו אותו והוא התעורר רק מאוחר יותר. כשהגעתי לאמבולנס הוא היה מפוחד לגמרי. שאלתי אותו 'מה קרה לך?', אבל הוא לא ענה. הוא היה קפוא ורטוב ומפוחד ורועד".
איזשהו גורם רשמי הסביר לך מה קרה?
"שאלתי את השוטרים, אבל אותם עניין רק שאני אקח אותו משם. הבנתי מה באמת קרה רק יומיים אחר כך, כשראיתי את הסרטון".
"הם אוהבים להשפיל אותנו כי אנחנו נראים להם פרימיטיביים"
הסיפור של חנה רק נשמע חריג. עבור חרדים רבים שמשתייכים לפלגים הקיצוניים, מדובר שבשגרה. עדויות, תמונות וסרטונים שהגיעו בחודשים האחרונים למערכת מעידים שהמשטרה לא בוחלת בשימוש בכוח כלפי הקהילה החרדית, ולא רק בהפגנות: עוברי אורח שנפגעים משימוש לא אחראי במכת"זיות גם כשהם בתוך בתים, פרשים שבניגוד להוראות נכנסים על הסוסים לתוך קהל ורומסים מפגינים, ילדים שנעצרים באמצע יום לימודים בתלמוד תורה ומוצאים בכוח מהכיתות מול חבריהם. אפילו שוטרים שמושכים חסידים בזקנים, בפאות ובאוזניים. "דברים כאלה קורים פה כל הזמן. יס"מניקים תופסים ילדים, זורקים אותם על הרצפה", אומרת חנה. "כשאת גרה פה את רואה אלימות של שוטרים על בסיס יומיומי".
במקרה שלכם היה גם המשך לא סימפטי למה שקרה בהפגנה.
"המשטרה באה לעצור את הבן השני שלי, בן 14. הם טענו שהוא היה בהפגנה וצילם. הוא לא הסכים לבוא איתם והתחיל לקבל איומים. אחרי כמה ימים הם הגיעו לבית הספר שלו ועצרו אותו באמצע יום לימודים. את ראית ילד שחוטפים אותו מתלמוד תורה בגלל שחושדים שהוא צילם הפגנה?הגיעו שני בלשים מקדימה ועוד שניים מאחורה והוציאו אותו מול כל התלמוד ישר לאוטו שלהם. זה ילד בן 14 ששוקל 30 קילו והם מפחידים כמו הלילה, נראים כמו חיות".
יש לך הסבר להתנגשויות החוזרות הללו של החרדים עם המשטרה?
"הם פשוט שונאים את החרדים ואוהבים להשפיל אותנו כי אנחנו נראים להם פרימיטיביים ונמוכים מהם. מה, בגלל שאני מכוסה אז נראה להם שמגיע לי?".
מה שלום המשפחה שלך היום?
"הבן הקטן שלי עד היום לא התאושש. לא מאמין לי שזאת אמא כשאני מתקשרת, לא אומר לי איפה הוא, לא עולה הביתה לבד. אני או אח שלו צריכים להעלות אותו. אם מישהו דופק בדלת חזק מדי, אני נועלת במקום לפתוח".
קשה לומר שהחרדים מהפלגים הקיצוניים הם האנשים האהובים ביותר במדינת ישראל. הנטייה לבדלנות, השנאה למדינה ולרשויות, המאבקים האלימים על הזכות לפטור משירות צבאי מייצרים חוסר אהדה. כבני אדם אנחנו אמורים להזדהות אוטומטית עם מפגינים שנרמסים, מוכים, נפצעים ונורים בסילוני מים, אבל בואו לא נשלה את עצמנו: ברגע שמדובר בחרדים, על אחת כמה וכמה מתנגדי גיוס, חלקים לא מבוטלים בחברה הישראלית מרגישים שזה פשוט מגיע להם. לכל הפחות, שהם מביאים על עצמם את היחס הקשה מצדנו.
"אני לא אתן לילדים שלי שיתגייסו לצבא. הם יעדיפו למות ולא להתגייס", מביעה חנה בהחלטיות את העמדה שהיא יודעת שמרחיקה אותה מהמיינסטרים הישראלי. "אני לא רוצה להיות חילונית והילדים שלי לא יהיו חילונים, כולם רוצים להישאר יהודים נאמנים להשם ותורתו. כאזרחית וכאדם יש לי את הזכות לבחור באיזו דרך לגדל את הילדים שלי, אי אפשר להכריח אותנו לחיות בפתיחות. זכותנו להפגין וזכותכם לא לאהוב את הנושא, אבל מכאן ועד התגובות של השוטרים - לתקוף ילד בן 13? ראיתם איך הוא נראה ואיך נראה השוטר?".
התחושה שהשוטרים אינם מהססים להפעיל כוח מול הקהילה החרדית לא שמורה רק לחרדים עצמם. גם כמה אנשי יס"מ ששוחחנו איתם מודים שיש נטייה לנהוג באגרסיביות יתר עם הקהילה. "בואו נגיד שלא מדובר בשתי קהילות שמתות אחת על השנייה", אומר לנו יס"מניק לשעבר. "וכשמפגישים אותן במצבים נפיצים, לפעמים קורים דברים שלא אמורים לקרות".
"הרגשתי יד שתופסת לי את הזקן ומושכת חזק"
דוד (השם המלא שמור במערכת) נתקל לראשונה בשימוש בכוח מצד שוטרים כשהיה בן שמונה. "הייתה אז חנות ראשונה שנפתחה בשבת בירושלים והיינו יוצאים בכל שבת למחות על הפתיחה", הוא מספר. "באחת השבתות הגיעה משטרה והם לקחו את האחים שלי, שהיו אז בני תשע ועשר, והרביצו להם מכות רצח. אחי חזר הביתה עם סימנים כחולים בכל הגוף. הלכנו לרופא והוא שאל את אמא שלי למה היא לא מתלוננת".
למה באמת? הרי בשביל זה קיימת המחלקה לחקירות שוטרים.
"היא פחדה. אנחנו לא מאמינים במח"ש".
דוד, אברך בכולל במאה שערים, נעצר בחודש מאי כשניסה למנוע מעצר של ילד שהתגרה בשוטר מחופש לחייל חרדי. "זו הייתה תקופה מתוחה מאוד של גזירות הגיוס, הפיתויים והמכסות שניסו למלא. כל יום המשטרה הייתה מכניסה אנשים מחופשים לחיילים חרדים לתוככי השכונות החרדיות כדי לעורר פרובוקציות".
במטרה להשיג מה?
"לעשות מין 'תקופת הסתגלות'. להרגיל את הציבור החרדי שיש דבר כזה חיילים חרדים".
השוטר המחופש, מלווה בבלשים, הסתובב במאה שערים וגרר אחריו קהל של ילדים. הם קראו לעברו קריאות גנאי והשליכו עליו פרוסות מלפפון. "פתאום אחד מהסמויים קפץ על הילד הזה, בן 10, אולי 11, ילד קטן כזה", מספר דוד. "ישר רצתי לכיוון להבין למה עצרו אותו ולעזור לו".
בסרטון שמתעד את האירוע רואים את דוד רץ לעבר הילד לאחר שהושלך על הקרקע על ידי השוטרים. מיד לאחר מכן קופצים על דוד מספר שוטרים, מכים אותו ועוצרים אותו. "בתוך כל הבלגן הרגשתי רק מכות ובעיטות, ואז פתאום הרגשתי יד שתופסת לי את הזקן ומושכת חזק. כל מה שעשיתי זה לנסות להבין מה קרה שם. בכלל לא ידעתי שהם שוטרים, כי הם היו בלי מדים. ככל שאני ידעתי ראיתי פשוט חבורה של גברים שמנסים לחטוף ילד. סבלתי מכאבים שבועיים אחרי זה. זו טראומה שמלווה אותי עד היום".
דוד נעצר בחשד לתקיפת שוטר. הוא מצדו הגיש תלונה על התנהלות השוטרים למח"ש, באמצעות הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל. שני התיקים נסגרו.
שמועות על שוטרים סמויים במאה שערים אינן חדשות ("יש קטע כזה ששולחים אותם מחופשים לחיילים, לראות מה יקרה", אומרת חנה). בדרך כלל מייחסים אותן לפרנויה או להסתה, אבל בעדות של שוטר שהיה מעורב באירוע שבו נעצר דוד הוא מסביר שאכן מדובר בפעילות יזומה. הוא הגדיר אותה "פעילות חרד"ק", ראשי תיבות של "חרדי קל דעת", כינוי גנאי של חרדים לאחיהם שמתגייסים לצבא. שוטר אחר תיאר בהרחבה: "לאחר שעברתי תדריך על ידי קצין בילוש בעניין פעילות רחוב מאה שערים... התחלתי ללכת אחרי השוטר שלבוש כחייל חרדי עם מדי צה"ל כשאני במרחק של כ-10 מטרים מאחוריו".
עו"ד נועה לוי מהוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, שמייצגת דוד בהליכים מול המשטרה ומח"ש, מדגישה את חשיבות המסמכים שהגיעו לידי מגזין mako: "זה המקרה היחיד שבו נחשף המנגנון הקבוע של המשטרה, שבאמצעותו היא מייצרת תיקים פליליים נגד חרדים. המשטרה בעצם מודה כאן שהיא יוזמת פרובוקציות מול החרדים, נכנסת לתוך השכונות שלהם ומתנהלת באלימות".
"אני יכול להעיד שבעבר, בשטיבלך המרכזי של מאה שערים - שזה החרדים הכי קיצוניים - התפללו חיילים ושוטרים לצד האנשים ולא היו שום בעיות", אומר דוד. "אבל ברגע שהרבנים הבינו שהמשטרה עושה פרובוקציה כדי להראות לילדים שלנו שחייל ושוטר חרדים זה בסדר, מה שיכול להכניס בהם את הרצון להתגייס - אז הוציאו את ההוראות ש'בוז יבוזו לו'".
מה המשמעות המעשית של זה?
"הבנו שאנחנו חייבים להיות אקטיביים ולהרחיק את התופעה הזו מהשכונות שלנו. אבל אלימות לא הייתה, רק צעקו 'חרד"ק' ואולי זרקו קליפות ביצים. לא היו דברים חריגים".
"אני מודה, יש שוטרים שנוקטים בכוח סביר ולפעמים יותר מזה"
כל השוטרים והשוטרים לשעבר שהסכימו להתראיין ביקשו להישאר בעילום שם. אחד מהם מסביר את מה שקורה בהפגנות הגיוס כתגובה לפרובוקציות: "הם יורקים עלינו, מקללים אותנו, מכנים אותנו בשמות גנאי כמו 'נאצים' ו'יודנראט'. לא נעים לשמוע דברים כאלה".
מילים קשות, אבל עדיין רק מילים.
"יש מפגינים שזורקים עליך טיטולים עם קקי, מסרבים לפנות כבישים, תוקפים אותך פיזית. אני מודה, יש שוטרים שלפעמים מאבדים שליטה ונוקטים בכוח סביר ולפעמים יותר מזה, כי הם לא משאירים לנו יותר מדי ברירות. יש ימים שאתה צריך לטפל בחמש-שש הפגנות ויותר. הם עושים הכל כדי למתוח לנו את העצבים ולצייר אותנו כאלימים, אבל המפקדים שלנו לא מדריכים אותנו לתקוף חרדים. הכי קל זה לבוא ולהאשים אותנו. אני רוצה לראות אתכם מפנים כביש בירושלים או בבני ברק שאלפי חרדים יושבים עליו ולא זזים. איך אתם הייתם מטפלים באירוע כזה?".
שוטר שהתגייס ליס"מ לפני כחמש שנים אומר: "החרדים מאוד נחושים כשמדובר בהפגנות נגד גיוס בני ישיבות לצבא או מעצר של תלמידים על ידי לוכדי עריקים. כשבוחנים אלימות צריך לראות את כל התמונה המלאה, לא רק את החלקים שהחרדים רוצים להראות. קל להם לטעון שאנחנו מרביצים להם, אבל הם אשמים בזה לא פחות. הם אלה שמתגרים בנו כל הזמן, מותחים לנו את העצבים, מסרבים להתפנות. אז מה הם מצפים, שנשאיר את הידיים בכיסים? זה לא עובד ככה. היו מקרים שמפגינים חרדים קיבלו מכות או נפגעו מסוסים, אבל זה קרה בגלל שהם הגזימו. יש כאלה שיגידו שזו אלימות לשמה בגלל שהם חרדים, אבל זה ממש לא ככה".
אחד הגופים הבולטים בארגון ההפגנות נגד הגיוס הוא "מרכז הצלה". שאול שוורץ, מבכירי הארגון, דוחה על הסף את הטענות על פרובוקציות: "מה שהשוטרים מספרים זה שקר, לא היו פרובוקציות מצד מפגינים פרט לחסימת כבישים. אנשים לא רוצים לזוז משם, אבל זה ככה גם בהפגנות של הנכים".
אז למה המשטרה מתנהגת אחרת איתכם?
"כי הציבור שלנו איבד את מי שאמורים להגן עליו. אם גפני היה עומד בכנסת ואומר 'מה זה?', המשטרה לא הייתה עושה את זה. לחברי הכנסת וראשי העיריות שמייצגים את הציבור החרדי יש גישה פרגמטית לגיוס, אז הם שותקים והדם של המפגינים מותר. הרי המשטרה היא אלימה מעצם טיבה, היא כל הזמן שואפת להשתמש בכלים שלה כי ככה הם משיגים את השקט הכי מהר. כשהם יודעים שיש לזה מחיר, הם נשמרים. אבל למה להם לשמור על איפוק בלי סיבה?".
למה דווקא סוגיית הגיוס כל כך קריטית מבחינתכם?
"את השבת אף אחד לא מכריח אותנו לחלל. בגיוס אנחנו מרגישים שהמדינה לוקחת לנו את הילדים ומחלנת אותם. רק בשבוע שעבר נפגשתי עם בחור ישיבה שגויס בעל כורחו, הוא סיפר לי שבפלוגה שלו היו 450 בחורי ישיבות ותוך חודש וחצי כולם היו בלי כיפה. הוא סיפר שבחורות נגעו בהם בבדיקות הרפואיות ושבנח"ל החרדי יש קצינות כושר שמאמנות אותם בקרב מגע ונוגעות תוך כדי. לפי מה שהוא אמר, מפקד הפלוגה היה חבר של משקית ת"ש והתנהג איתה לעיני הבחורים בהתנהגות שלא הולמת אפילו אדם חילוני. אנחנו באים לבטא את זה ש'כל כלי יוצר עליך לא יצלח', כלומר אף כלי לא ימנע את זה מאיתנו. גם אם יירו בנו, נמשיך להילחם על זה".
"הבן שלי עדיין מתחבא כשאנחנו רואים משטרה"
כשהשוטרים מאבדים שליטה מול הקהילה החרדית ומתחילים להשתמש ללא אבחנה באמצעים לפיזור הפגנות, המפגינים הם לא היחידים שעלולים להיפגע. את השיעור הכאוב הזה למדה בלומי (השם המלא שמור במערכת), תושבת ההתנחלות ביתר עילית שבנה בן השבע נפגע מזרנוק של "בואש" - סילון מצחין, עשוי תמיסת שמרים וסודה לשתייה, המשמש לפיזור הפגנות. "אני בכלל לא גרה בירושלים. פשוט היינו אצל ההורים שלי לערב פסח", היא מספרת. "זו הייתה שעת צהריים והייתה הפגנה בחוץ. הילדים יצאו החוצה למרפסת להסתכל כי הם לא רגילים לדברים כאלה. ראינו מכת"זית שמגיעה, אמרנו בואו נראה מה היא עושה. חשבנו שאנחנו מוגנים בתוך הבית".
בלומי מספרת שבשלב מסוים התיזו השוטרים את הבואש הישר לתוך המרפסת ופגעו ישירות בבנה בן השבע, שנפצע ברגלו כשהושלך מעוצמת הסילון לתוך הבית. "ניסינו לרדת למטה, לדבר עם השוטרים ולקחת את הפרטים שלהם, אבל הם לא הסכימו והכחישו את המעורבות שלהם בסיפור. בינתיים הבן שלי בבית בוכה וכל הסלון מטונף מהבואש. הרסו את ערב פסח".
על פי יצרנית הבואש, החברה הישראלית Odortec, מדובר בחומר בטוח וידידותי לסביבה. אלא שבגיליון הבטיחות של החומר מצוין כי חשיפה אליו עלולה לגרום לגירוי בעור, לאדמומיות ולכאב בעיניים, ובליעתו עשויה לגרום לכאבי בטן. ככל הידוע, עד לשנת 2017 נעשה בישראל שימוש באמצעי הזה רק לפיזור הפגנות של פלסטינים. באוקטובר שעבר צצו לראשונה עדויות על שימוש בו בהפגנות של חרדים.
בלומי, מה שלום הבן שלך?
"הוא היה בטראומה המון זמן אחרי זה, לא הסכים להתקלח כי הוא פחד מהזרם של המים במקלחת. אי אפשר היה להפעיל את מכונת הכביסה בבית כי היה רעש של מים. עד היום כשאנחנו נוסעים ורואים משטרה, הוא מתחבא ואומר לי, 'אמא, בואי ניסע מכיוון אחר'".
ניסית לפנות למח"ש?
"כן, אבל הם אמרו שהם לא רואים סיבה לפתוח בחקירה, אז ויתרנו על המלחמה".
"פתאום הבנתי שאני לא רואה כלום בעין שמאל"
רחלי (השם המלא שמור במערכת) חוותה על בשרה את מה שעלול לקרות כשעוברת אורח בעלת חזות חרדית נקלעת לאזור שבו מתקיימת הפגנה. "זה היה לפני שנתיים, למדתי אז בירושלים והייתי בדרך חזרה לכיוון האוטובוס ליד שכונת גאולה. הייתה באזור הפגנה לא אלימה שכבר הייתה לקראת סיום כשעברתי שם. ראיתי רק שורה של בחורים שרקדו ועוד כמה רכבים כשפתאום הרגשתי זבנג מטורף של מים.
"נפלתי ואיבדתי את ההכרה לשנייה. באותו רגע לא ידעתי בכלל במה מדובר, לא היה לי מושג שיש דבר כזה מכת"זית או שאני צריכה לפחד מזה. רק ראיתי שהכל רטוב מסביב ובהתחלה חשבתי שזה הבחורים ששפכו מים. כמה שניות אחר כך התחלתי להתאפס על עצמי ופתאום הבנתי שאני לא רואה כלום בעין שמאל. אני שומעת פרשים משתוללים וצרחות, אני בעצמי צורחת שיפסיקו את ההפגנה כי יש פצועה בשטח, אבל זה לא עניין אף אחד".
שנתיים עברו מאז ורחלי עדיין נאבקת על עינה. "אני יוצאת ונכנסת מבתי חולים, עברתי ניתוחים מאוד קשים, אבל העין מעולם לא החלימה. הפסקתי את הלימודים, איבדתי את העבודה ואני גם סובלת מטראומה מאוד קשה. פניתי למח"ש והם נתנו לי את התחושה שאני לא פחות פושעת מהמפגינים, אפילו יותר. התנצלות לא קיבלתי עד היום. לשיטתם, אם הייתי שם - זו בעיה שלי. אין דבר כזה ששוטרים עושים בעיות, זאת אשמתי שהייתה מכת"זית ולא שמתי לב".
עו"ד נועה לוי מאמינה שהמקרים המתוארים כאן מייצגים מדיניות. "יש אוכלוסייה שהפכה לנרדפת בגלל חוק הגיוס והיא ממש על הכוונת של המשטרה. האם לגיטימי שהמשטרה תלך באופן יזום ותנסה לעורר פרובוקציות בקבוצה מאוד מסויימת? בעיניי לא".
רחלי, מה שקרה לך קשור לדעתך לעובדה שאת חרדית?
"אני לא חושבת שפגעו בי כי אני חרדית, אבל אני כן חושבת שהמשטרה יותר אלימה כלפי חרדים ושמח"ש סגרו את התיק כי אני חרדית".
מה לדעתך צריך להשתנות במדיניות של משטרת ישראל?
"אני רוצה ששוטרים לא יוכלו לעשות מה שהם רוצים עם הכלים המסוכנים האלה על חפים מפשע. עד היום אני מפחדת משוטרים. אין לי אמון בהם".
ליצירת קשר עם הכתבת liat.barstav@mako.co.il
בהכנת הכתבה סייע שמעון איפרגן
מח"ש: "כתבי אישום או דין משמעתי נגד שמונה שוטרים לפחות"
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "בניגוד לנטען, משטרת ישראל אוכפת את החוק והסדר הציבורי בצורה שוויונית וללא משוא פנים, ללא כל קשר למהות ההפגנה וזהות המפגינים ובהסתמך רק על השיקולים המבצעיים והמקצועיים של מפקדים בשטח והוראות החוק. על האלימות הקשה המופעלת בהפגנות שצוינו מצד המפגינים, יעידו רבבות אזרחים כמו גם עשרות רבות של שוטרים שנפגעו בעת שביקשו לאכוף את החוק. שימוש באמצעים לפיזור הפרות סדר אלימות נועד למנוע אותן, במינימום נזק ובאופן ממוקד ויעיל כלפי המתפרעים. מדובר באמצעים שנבדקו, יעילותם הוכחה והשימוש בהם נעשה בתגובה להתנהלות מפגינים ולא לאור זהותם או דעותיהם.
"נציין כי בכל מצב של הפרת הסדר הציבורי, תשאף המשטרה לגלות איפוק ולנהל מאמצי הידברות עם המפגינים במטרה לסיים את ההפגנה ללא מעצרים או שימוש באמצעים. יחד עם זאת, מצב שבו ההפגנה הופכת לאלימה וכוללת פגיעה פיזית בשוטרים, עוברי אורח או ברכוש - פועלת המשטרה בהתאם כלפי אותם פורעי חוק ומבצעת את כל פעולות האכיפה הנדרשות במטרה למצות עמם את הדין ולהפסיק את ההתפרעות האלימה. משטרת ישראל תמשיך לאפשר מחאות לגיטימיות בגבולות החוק, אולם לא תאפשר הפרת הסדר הציבורי ופגיעה כה בוטה בשגרת החיים".
מהמחלקה לחקירות שוטרים נמסר בתגובה: "התלונות שהתקבלו במח"ש בגין אלימות שוטרים במהלך הפגנות נגד גיוס בני ישיבה לצה"ל נבחנו במקצועיות וביסודיות, בחלקן נתגבש חשד לעבירה פלילית או משמעתית שביצעו שוטרים ובהתאם לכך הוחלט על הגשת כתב אישום פלילי או העמדה לדין משמעתי נגד שמונה שוטרים לפחות. מקרים אחרים עדיין נבחנים, ולגבי חלק מהמקרים, הגיעה מח״ש למסקנה כי לא קיים יסוד סביר לחשד לעבירה.
"מח"ש מחויבת לחתור לחקר האמת מתוך גישה בלתי מתפשרת כלפי אלימות מיותרת ושימוש לרעה בכוח ובסמכות; עם זאת חשוב לזכור כי עבודת השיטור מחייבת לעיתים חתירה למגע ושימוש בכוח לצורך פעילות שיטור מבצעית ושמירה על הסדר הציבורי. מח"ש תוסיף לעמוד על המשמר ולעשות מלאכה מקצועית ומאוזנת בגזרת האכיפה הפלילית ולמלא במסירות את המשימה המורכבת של אכיפת החוק על שומרי החוק, תוך חשיפת מעשי עבירה, בפרט כאלה שבוצעו נגד אוכלוסיות הסובלות משיטור יתר, ומבלי להרתיע שוטרים הגונים מלבצע את תפקידם המורכב.
"לגבי תלונתה של רחלי, לאחר שנבחנה התלונה הגיעה מח"ש למסקנה כי לא התגלה חשד לכך שפגיעת מכונת ההתזה כלפי המתלוננת הייתה מכוונת, אלא פועל יוצא של הפעלת מכונת ההתזה לצורך פיזור הפגנה. לפיכך הוחלט כי המקרה אינו מתאים לבירור במסגרת הליכים פליליים. בצד זאת הוחלט להעבירו לבירור הגורמים המוסמכים במשטרת ישראל".