בן כספית נגד שלמה בן-צבי

מי אמרתם שחיסל את אבו ג'יהאד?

איך קורה שעיתון רציני מפרסם טעות עובדתית בוטה בעמוד השער וחוזר עליה בידיעה מובלטת בתוך הגיליון? איך זה שאותה טעות מופיעה גם בשער של הגיליון שלמחרת? ואיך זה שגם כותרת השער במוסף הדגל אינה נכונה ומתבססת על אותה טעות?

שאלות טובות. התשובות שמורות במערכת.

ביום חמישי שעבר פורסמה בשער העיתון "ידיעות אחרונות" הפניה מסקרנת במיוחד לכתבת השער של מוסף "7 ימים". הכותרת הייתה: "אני יריתי באבו ג'יהאד". בכותרת המשנה תוארו בקצרה עלילותיו של נחום לב, קצין סיירת מטכ"ל, אשר "עמד מול רב המחבלים בביתו ולחץ על ההדק לעיני אשתו ההמומה". בעמוד 6 הופיעה עוד כותרת: משפט שאמר לב בראיון לעיתונאי רונן ברגמן, לפני מותו של לב בתאונת אופנוע בשנת 2000. "הוא היה בן מוות", מצוטט לב בכותרת. "יריתי בו ללא היסוס".

למחרת, בגיליון יום שישי, המשיך "ידיעות"  לשווק את סיפורו של לב כמי שירה כביכול באבו ג'יהאד וחיסל אותו. "בלעדי", נכתב בהפניה שהופיעה במשבצת היוקרתית ביותר של העיתון -  הפינה השמאלית העליונה של עמוד השער. "רונן ברגמן חושף את סגן מפקד סיירת מטכ"ל, נחום לב, שחיסל את רב המחבלים בטוניס". ומה בשער של "7 ימים"? כותרת המצטטת את לב: "אני חיסלתי את אבו ג'יהאד". גם בכתבה עצמה הוצגו עלילות לב כ"סיפורו של האיש שחיסל את אבו ג'יהאד". לב אפילו מצוטט בהבלטה כשהוא מתאר, כביכול, את רגע החיסול: "נדמה לי שאבו ג'יהאד החזיק אקדח ביד. אחר כך אני יריתי בו, צרור ארוך, נזהר שלא לפגוע באשתו שהגיעה למקום. הוא מת. לוחמים נוספים ביצעו בו וידוא הריגה".

אלא שהמציאות שונה בתכלית.

נכון שלב מילא תפקיד בולט במבצע. נכון שהוא ירה למוות בשומר מחוץ לבית. אבל – וזה אבל גדול – נחום לב לא היה האיש שחיסל במו ידיו את אבו ג'יהאד. זו לא הייתה המשימה שלו בפקודת המבצע, והוא לא ביצע אותה בפועל.

עד ראיה מוסמך, שהשתתף בעצמו בפועל בפריצה לקומה השנייה של הווילה שבה התגורר אבו ג'יהאד, סיפר השבוע כי לב שהה מחוץ לבית בזמן החיסול. לדבריו, לא רק שנחום לב לא גרם למותו של אבו ג'יהאד, אלא הוא כלל לא עלה בזמן אמת לקומה השנייה ולא השתתף בירי לעברו. בכיר אחר בסיירת מטכ"ל, שהשתתף במבצע, אמר לי השבוע: "הפרט הזה, שנחום ירה באבו ג'יהאד, איננו נכון. חד משמעית. בהרבה מהדברים שתוארו בכתבה יש גרעין של אמת, אבל במקרה הזה נחום ניכס לעצמו דברים שהוא לא עשה. הוא לא ירה באבו ג'יהאד".

רונן ברגמן מסר בתגובה: "אלה הדברים שנחום לב סיפר לי. ובאשר לשאלתך האם המידע הוצלב – אנשים שהיו במבצע ראו את הקטעים האלה לפני הפרסום. משונה בעיניי כי לאחר מותו הטרגי של לב ז"ל יש כאלה שמנסים לנהל מאבק משונה בשאלת הקרדיט על המבצע. משונה לא פחות שאתר mako, שידע להדהד את הכתבה, נותן ביטוי לסוג כזה של מלחמה מיותרת - כנראה כחלק מהמלחמה בכלי תקשורת אחרים".

ב"ידיעות" נמנעו מלהגיב.

מי אמר שבן כספית הפסיק לכתוב?

הליך הפיטורים ההמוני מ"מעריב", שהתחיל היום בשתיים בצהריים, נמשך גם ברגעים אלה. כל העובדים קיבלו בפועל או הוזמנו לקבל מכתבי פיטורים. חלק קטן מהם יוחתם מחדש לעבודה בעיתון. מתוך כ-900 אנשי מערכת ומנהלה יישארו ב"מעריב" של שלמה בן-צבי רק 364 עובדים (אסף גלבוע, אחד מנציגיו של בן-צבי, התגאה היום בישיבה פנימית כי למרות שהמו"ל החדש התחייב להעסיק 350 עובדים – הוא מעניק עבודה ל-14 נוספים). מתוך כמעט 400 כתבים וצלמים יוותרו 160 עיתונאים. יחידי סגולה מביניהם לא פוטרו בכתב אלא קיבלו שיחת טלפון אישית מבן צבי שהודיע להם על סיום עבודתם. מוסף "עסקים" נסגר (תכני הכלכלה יירכשו מ"גלובס"), מוסף הספורט יצומצם למינימום ההכרחי, באתר nrg יישארו תשעה עובדים בלבד מתוך שלושים ומשהו. משלושת המשכתבים של מוסף "סופשבוע" תישאר רק אחת. הרוב המוחלט של עובדי מגזין "את", כולל העורכת אביה בן-דוד, בדרך הביתה.

אתמול בערב הופצה בקרב עובדי "מעריב" בדיסקרטיות (יחסית) טיוטת מכתב תלונה לראש לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב. נושא המכתב: חשש לפוטנציאל לניגוד עניינים בעסקת "מעריב", ובו טענות שונות (ומשונות) כלפי נאמן העיתון, עו"ד שלמה נס והמו"ל החדש שלמה בן-צבי. עשרות עיתונאים התבקשו לצרף את חתימתם למכתב. רק מעטים הסכימו. המכתב קורא לבטל את מכירת "מעריב" לבן-צבי, ומביע צער על כך שהצעתו הועדפה על פני הצעה מתחרה שהגיש אלי עזור.

על פי חוות דעת של שני גורמים משפטיים שלהם הראיתי את הטיוטה – היא כוללת הוצאת דיבה. "יש במכתב הזה לשון הרע שבמשתמע", אומר גורם משפטי. "מה שנקרא בשפה המקצועית 'אינואנדו', בדרך של רמיזה. יש כאן לכאורה פירוט עובדות, אבל פרשנות שיכולה להיות מצוצה מהאצבע".

מי שהשתתף בניסוח טיוטת המכתב (ששלמה נס מסרב להתייחס אליה) הוא לא אחר מהפרשן הבכיר של "מעריב", בן כספית, שצפוי בקרוב מאוד לעזוב את העיתון. "אין כאן שום לשון הרע", אמר הערב כספית, בשיחת טלפון מפריז. "תעשה גוגל על שלמה בן צבי, תעשה גוגל על שלמה נס. תסביר לי מה כאן לשון הרע. המכתב מציג עובדות וקובע שיש כאן ניגוד עניינים".

אתה כותב על ניגוד עניינים בעסקה עם בן צבי, אבל גם לך יש ניגוד עניינים: אתה מקבל שכר מאלי עזור, שהתחרה מול בן צבי על רכישת העיתון.
"מה הניגוד עניינים שלי? בגלל שאני משדר ברדיו של אלי עזור ומכיר אותו? אני לא זה שקובע למי נמכר 'מעריב'. יש שתי הצעות שמונחות על השולחן, ודווקא בגלל שאני מכיר את אלי עזור אני יודע מה טוב ל'מעריב'. מי שחושב שיש כאן ניגוד עניינים, שיתלונן. אני לא הנאמן של העיתון. בעצם אני כן הנאמן שלו, כבר 27 שנים".

מעניין יהיה לראות האם ואיך "מעריב" יתאושש מהטלטלה שחווה היום. אחרי שהציעו למנכ"ל לשעבר, ישראל גולדשטיין, לשוב ללשכתו, אנשיו של בן צבי פנו השבוע לעוד בכיר לשעבר בהצעה שיחזור לקרליבך 2. מדובר ביואב גולן, סגן עורך "מעריב" לשעבר, שפוטר כמה חודשים לאחר שנוחי דנקנר רכש את העיתון. בימים הקרובים הוא צפוי לחזור ל"מעריב", הפעם תחת ההגדרה "יועץ תוכן חיצוני למערכת". בפועל, מעריכים בעיתון, עבודתו לא תהיה שונה בהרבה מכפי שהייתה בעת ששימש סגן עורך. את תגובתו של גולן לא ניתן היה להשיג.

מעריב ספורט באופסייד

הפיטורים ההמוניים ב"מעריב" גרמו לאנשי מוסף הספורט לפרוק את התסכול שלהם באמצעות הכותרות, רגע לפני הפיטורים. ארבע כותרות ליודעי ח"ן הופיעו היום על שער המוסף. הכותרת הראשית הייתה "יצא בנס" (רמז לנאמן העיתון שלמה נס, בכתבה על כוכב מכבי ת"א גונסאלו גרסיה), ולצידה הכותרות "חוזרים לעבודה" (רמז לשביתה ביום רביעי, לכתבה על היורוליג), "השופט שגה" (רמז לשופטת המחוזית ורדה אלשיך, באייטם על שופט הכדורגל אוראל גרינפלד), "צו מניעה" (לכתבה על הפסדה המפתיע של ברצלונה לסלטיק). בעמודים הפנימיים הופיעה גם הכותרות "שים דד ליין" ו"בכוח הזרוע", ובתחתית כל עמוד, ליד מספרי העמודים, שובץ רמז לקיצוצים הקרובים כאשר במקום "מעריב ספורט" נכתב "מרעיב ספורט". מאוד בוגר.

אלדד יניב עושה לפוליטיקאים סרטים

חודשיים וחצי נותרו עד הבחירות ואלדד יניב, מנהיג מפלגת "ארץ חדשה", ממשיך לצלם את סדרת סרטוני האינטרנט "השיטה", שטורדים את מנוחתם של הפוליטיקאים הבכירים. יניב כבר העלה שני סרטונים על בנימין נתניהו (עם הלהיט "דולרים בגרביים"), שניים על עופר עיני (עם שאלת המחץ "לאן נעלם הג'וקר?") ואחד על הקשרים בין אביגדור ליברמן למיליארדר האוסטרי מרטין שלאף (עם הכותרת המסקרנת "מרטין ישלם").     

הסרטונים פופולריים. עשרות אלפי צפיות נרשמו ביו-טיוב וברשתות החברתיות. עד מהרה קיבל יניב מכתבי איום בתביעות דיבה. תחילה מפרקליטו של נתניהו, אחר כך מעורך דינו של עיני, סביר שהמכתב הבא יגיע מליברמן. עורכי הדין פנו לא רק ליניב, אלא גם לכלי התקשורת הממוסדים, בדרישה שלא יצטטו מהסרטונים. בחזית הזו, עד כה, זה די מצליח להם. בן כספית היה הראשון שחשף ב"מעריב" את סדרת הסרטונים ואת תוכנו של הראשון שבהם, אלא שמאז העיתון לא עסק בכך יותר. גם ב"ידיעות" התעלמו מהסרטונים, למעט שמונה שורות באחד מטוריו של יגאל סרנה. ב"ישראל היום", העיתון התומך בנתניהו – התעלמות מוחלטת כמובן. ב"דה מרקר" עסקו בנושא פעמיים: פעם אחת כשדיווחו שנתניהו מתכוון להגיש תביעת דיבה, ופעם נוספת כאשר ראיינו את יניב בהרחבה.  

כלי התקשורת (כולל אתר mako) נוקטים בזהירות המתבקשת. יניב טוען שהוא מספר את מה שראה במו עיניו, אך אינו מציג הוכחות. שאלתי אותו השבוע מה עם חובת ההוכחה, וזו תשובתו: "גם כשגידי וייץ ראיין אותי ל'מוסף הארץ' כל מה שסיפרתי לו זה מעדות אישית שלי. תיארתי לו פרשות דומות, ובכל זאת זה פורסם למרות שאולמרט הכחיש וברק הכחיש. אני חושב שברגע שאדם מתאר מה הוא ראה, ומוכן להעיד על זה בבית משפט – העיתונות כן צריכה לפרסם את זה. אני חושב שנהיה כאן היפוך יוצרות. במקום לאיים על העיתונים – תתבעו אותי".

האיומים בתביעה לא מרתיעים את אלדד יניב. נהפוך הוא. אחרי שעו"ד דוד שמרון, פרקליטו של נתניהו, שלח את המכתב הראשון, אפרופו סיפור הדולרים בגרביים, צייץ יניב בטוויטר: "אל תאיים. תתבע. נברר את זה בעדות מוקדמת. מיד. נראה מי ייצא גרב". לאחר שפרקליטו של עיני שלח מכתב, צייץ יניב: "עיני שוב מאיים. כך נהג תמיד מול התקשורת. דיבה? תחשוב טוב, עיני. דיבה?".

יניב בטוח בעצמו. "כל הסרטונים מבוססים על מקרים שאני הייתי עד ראייה להם", הוא טוען, "אגב, לא עד ראייה יחיד".

לא רבים יודעים שגיסו של יניב, סאני סנילביץ', היה יועצו של נתניהו כשלוש שנים, כולל בשלושת החודשים הראשונים לכהונתו הנוכחית כראש הממשלה. בעבר חשדו בכירים בלשכת נתניהו כי סנילביץ' מעביר מידע לגיסו יניב, שהיה אז יועצו הקרוב של אהוד ברק, אבל סנילביץ' דרש להיבדק בפוליגרף ועבר את הבדיקה בהצלחה. האם יכול להיות שסנילביץ' הוא המקור (תרתי משמע) למידע על נתניהו? סנילביץ': "ממש לא. אתה יודע מה אני עושה היום? אני חי רוב הזמן בארצות הברית ויש לי שם קרן הון סיכון. במקרה תפסת אותי שעה אחרי שנחתתי. אני ממש לא קשור לזה ואין לי חלק בדברים האלה".

יניב מחזק את דברי הגיס לשעבר. "אחרי שסיימתי לעבוד עם ברק, פגשתי את ביבי עשרות פעמים. היה לי קשר איתו והייתה לי נגישות אליו. אין קשר לסאני".

יהיו עוד סרטים על נתניהו?
"כן".

זה נכון שתוך כדי העבודה על הסרטונים קיבלת מעיתונאים חומרים שצונזרו מתחקירים שהם עשו?
"כדי לספר סיפור שהוא קצת יותר רחב מעדות הראיה שלי העמקנו את התחקיר, ואז גילינו פרשות שהפרסום שלהן נעצר. היום יש שיקולים אחרים בתקשורת, ובגלל הקריסה שלה גם אי אפשר לבוא בטענות לעיתונאים שנאבקים על הפרנסה שלהם. פגשנו הרבה מאוד עיתונאים. בסיפור של עיני התבססנו גם על תחקיר שהוכן לעיתון פרינט ושעסק בעיני, באחיו ובאחותו. כל התחקיר נעצר ונגנז בגלל לחץ מאוד כבד שעיני הפעיל על העיתון".

רביב דרוקר ומלחמתו בעיתונות הכתובה

הפרשן הפוליטי של ערוץ 10, רביב דרוקר, חטף בסוף השבוע עקיצה קטנה מבן כספית ב"מעריב". כספית התייחס לתחקיר על "מעריב" ששודר בשבוע שעבר ב"המקור", ועשה אאוטינג לכתבה של דרוקר שעדיין מתבשלת. "ערוץ 10 מחזיק כבר חודשים ארוכים תחקיר על 'ישראל היום'", חשף כספית. "אני ממתין בסבלנות לראות אם התחקיר הזה יתפרסם. ואם כן, מתי תתפרסם ההתנצלות המבזה אחריו".

התחקיר על "ישראל היום" נשמר במערכת "המקור" תחת מעטה סודיות. דרוקר, מסיבות מובנות, סירב השבוע לדבר עליו. אם וכאשר התחקיר יעלה לאוויר, דרוקר יבצר סופית את מעמדו כמי שהתעמת עם הכי הרבה עיתונים בישראל.

זה התחיל עם "ידיעות אחרונות". באוגוסט 2008 פורסמה ב"7 לילות" כתבת שער קטלנית נגד דרוקר, שמתחה ביקורת על מקצועיותו ועל דרכי עבודתו הבעייתיות לכאורה. דרוקר טען אז בבלוג שלו שהתחקיר מגמתי ונעשה כנקמה בגלל דברים שאמר בערוץ 10 נגד "ידיעות" ונגד נחום ברנע. הוא הגיש נגד "ידיעות" תביעת דיבה עוצמתית שהסתיימה בפשרה חלשלושה.

בשישי האחרון השתלח מוטי גילת ב"ישראל היום" בדרוקר, בעקבות התוכנית שהוקדשה לאריה דרעי. "לשמוע את דרוקר מכרכר סביב האיש שקם ראשון על שלטון החוק, ששיבש חקירות כאחרון הפושעים", כתב גילת. "זה פרצופה של חלק מהתקשורת. עכשיו הבוז הוא לדרוקר". דרוקר חושב שאין כל קשר בין התחקיר שהוא מכין על "ישראל היום" לבין הטור של גילת. "מוטי גילת הוא עיתונאי עצמאי. זכותו הלגיטימית למתוח ביקורת ראויה והגונה", אמר לי השבוע.

אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון, בקרוב מאוד תהיה לכולנו הזדמנות נוספת לחזות – אולי אפילו עוד יותר מקרוב בהשוואה לכתבה על "מעריב" – כיצד באמת מתנהלת מערכת עיתון מבפנים (ספוילר: זהירות, סמארטפון בדסק). ל"ישראל היום", לעומת זאת, יהיו סיבות טובות לסגור חשבון עם דרוקר. מה שבטוח – משעמם לא יהיה.

אורי משגב, חזאי חובב

שליחת "ידיעות" לוושינגטון, אורלי אזולאי, פרסמה היום בעיתון אייטם על "הנביא היהודי של הבחירות". מדובר בנייט סילבר, סטטיסטיקאי יהודי אמריקאי בן 35, שחזה את התוצאות במדויק. אבל 17 שעות לפני פתיחת הקלפיות הראשונות בארצות הברית, פורסמה תחזית נוספת שקלעה בול. ביום שני בשעה 21:14 (שעון ישראל), העלה העיתונאי אורי משגב (לשעבר כתב "ידיעות" והיום כותב מאמרים ב"הארץ") סטטוס לפייסבוק. "אני צופה ניצחון מוחץ לאובמה ותבוסה לרומני", כתב. "התוצאה החזויה שלי היא כדלקמן: אובמה 332, רומני 206, ושלום על ישראל. נתראה ברביעי בבוקר". ואכן, ברביעי התבררו התוצאות. אובמה ורומני קיבלו כל אחד את מספר האלקטורים המדויק שחזה להם משגב.

משגב, שוקל הסבה לאסטרולוגיה?
"ממש לא. היה פה שילוב של קצת אינטואיציה והרבה עבודה קשה. השקעתי זמן לא סביר בעליל בחודשיים האחרונים בקריאת סקרים ומודלים סטטיסטיים מאמריקה. אני מניח שהיה מדובר בעיקר בתרפיה אישית ובהרגעת חרדות".

בכמה עותקים מודפס "ישראל היום"?

רוב העיתונים מקפידים לשמור בסוד את מספר העותקים שהם מדפיסים. לזכותו של "ישראל היום" ייאמר שהוא מראה שקיפות ומפרסם מדי יום כמה עותקים הודפסו. לחובתו ייאמר שהנתונים, אפעס, קצת סותרים. בעוד שבשער עיתון סוף השבוע כתוב ש"ישראל היום" מודפס ב-325 אלף עותקים (למעלה), הרי שבאותו גיליון ממש, בעמוד התוכן של המוסף "שישבת", מצוין כי העיתון מודפס ב-375 אלף עותקים (למטה). פער פעוט של 50 אלף עותקים, אבל מי סופר. דובר "ישראל היום", דרור שרביט, מסר בתגובה: "50 אלף עותקים מהמוסף מצורפים לחלק מגיליונות יום חמישי, ולכן ההבדל במספרים". שיהיה.

ואפרופו עותקים: זה בדיוק המקום להזכיר, בעותק אחד, שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako, מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות".

כתבו לאביב הורביץ

 >> לכל כתבות המגזין