"ידיעות" משחרר את השד העדתי
הודעת הפרישה הדרמטית של שר התקשורת, משה כחלון, גרמה ל"ידיעות אחרונות" להשיק פסטיבל מזרחי. "מכה לנתניהו", נכתב בהפניה בולטת בשער של יום שני. "הליכוד נשאר כמעט ללא ייצוג לעדות המזרח". בכפולה הפותחת חילץ "ידיעות" את השד העדתי מהבקבוק. "מדובר במפלגת שלטון שמתוך 15 השרים שלה יש רק שני מזרחים – כחלון וסילבן שלום", קוננה בעמוד השמאלי הפרשנית הפוליטית סימה קדמון. "בשביל מפלגה ש-80 אחוז ממצביעיה הם עדות המזרח, זה לא עניין פעוט". מולה, בעמוד הימני, הופיעה מסגרת של הכתב הפוליטי יובל קרני. "רק שלושה מזרחים ברשימת הליכוד", נכתב בכותרת.
אם כבר נכנסים לחשבונות עדתיים – מומלץ לדייק בעובדות. בניגוד למה שסימה קדמון כתבה, בממשלה מכהנים כיום 13 שרים מטעם הליכוד, כולל נתניהו, ולא 15. ובניגוד למה שיובל קרני כתב, מספר המזרחיים ברשימת הליכוד (בנוסף לכחלון) אינו שלושה, אלא יותר מכפול. שבעה וחצי, אם אתם מתעקשים. אל סילבן שלום, גילה גמליאל ודני דנון (היחידים שהוזכרו ב"ידיעות") מצטרפים גם מירי רגב (לשעבר סיבוני), כרמל שאמה הכהן, ציון פיניאן, אללי אדמסו ובתפקיד החצי: ח"כ אופיר אקוניס (האבא יליד הארץ, אך מקור משפחתו ביוון, האמא נולדה בפולין, תודה שהתעניינתם).
"מעריב" ו"ישראל היום" נמנעו באותו בוקר מספירת מלאי של מזרחיים ואשכנזים ברשימת הליכוד (יוסי ורטר ב"הארץ" התייחס לנושא בהערת אגב קטנה). רק "ידיעות" ניצל את ההזדמנות החגיגית כדי לשוב ולנגח (הפעם בצהלולים) את ראש הממשלה בנימין נתניהו. לוועידת הליכוד שהתכנסה אתמול אותו נתניהו לא הגיע, אבל השד העדתי דווקא כן. האם זה בזכות "ידיעות"? האם בגלל "ידיעות"? עוד מקרה מבחן למתח התמידי בין דיווח על חדשות לבין תרומה מסוימת ליצירתן.
ולסיום, אם כבר מתדרדרים לחשבונות עדתיים (2), הרי שבקונטרס עמודי החדשות של "ידיעות" ביום שני האחרון, שבו התבצעה ספירת המזרחיים בליכוד, התפרסמו 31 שמות של כתבים, כותבים ועורך. 29 אחוז מהם ממוצא מזרחי. לעומת זה, ברשימת הליכוד בכנסת, נכון להיום, 31 אחוז מהח"כים הם ממוצא מזרחי. גילוי נאותצ'יק: 100 אחוז מההורים של כותב שורות אלה הם אשכנזים.
אובמה וביידן ניצחו? ל"ישראל היום" יש חדשות בשבילכם
בעימות בשבוע שעבר ניצח המועמד של אדלסון וב"ישראל היום" חגגו, אבל השבוע הזה היה כולו של הדמוקרטים, מה שלא הפריע ל"ישראל היום" לייצר מציאות אלטרנטיבית. זה התחיל בעימות בין ג'ו ביידן, סגנו של אובמה, לפול ראיין, המועמד לסגן נשיא. "ביידן החזיר את הצבע ללחיים של אובמה אחרי העימות בין הסגנים", דיווח "הארץ", וגם "מעריב" ניפק כותרת דומה: "ביידן עצר את הסחף". ב"ידיעות" צהלו בכותרת המשנה: "ג'ו ביידן הראה לבוס שלו איך מנהלים עימות", והפריחו משאלה בכותרת: "אובמה ילמד מסגנו?". ומה ב"ישראל היום"? שם העדיפו את הכותרת "מנצח יש רק שניים" וטענו שהתוצאות אינן חד משמעיות.
אתמול לפנות בוקר ניצח אובמה בעימות השני בינו לבין רומני. ב"ידיעות" נשמו לרווחה. "חזר לעצמו", דיווחה הכותרת, כשמעליה כותרת הגג: "הנשיא ברק אובמה ניצח בעימות השני". ב"הארץ" הסכימו עם האבחנה ודיווחו בכותרת כי "אובמה התעשת, תקף וניצח בעימות השני". הכותרת ב"מעריב" הייתה: "ניצחון בנקודות לאובמה". ומה ב"ישראל היום"? שם, לאור נצחונו המצער של האיש שאדלסון אינו תומך בו, נאלצו לחגוג בעיקר את ההישג של עורך העיתון, עמוס רגב, אשר הרחיק עד לונג איילנד, ונכח באולם שבו התקיים העימות. תחת הכותרת "מירוץ צמוד, חם ועצבני", שנפרשה על פני כפולת עמודים (ממוסגרת בכוכבי הדגל האמריקאי, כמובן), כתב רגב בכותרת המשנה כי "בתום הערב התחושה הייתה שאובמה הגזים בהתנהגותו, רומני הקרין ממלכתיות – והפעם זה נגמר בתיקו. ועדיין – לרומני יש יתרון". המשך יבוא.
עשה לך רב? קנה לך חבר!
נוחי דנקנר אמנם כבר לא ב"מעריב" אבל רוחו עדיין מרחפת ברחוב קרליבך 2. ועוד איך. בחמישי שעבר נעצרו הרב יאשיהו פינטו ואשתו דבורה רבקה בחשד שניסו לשחד קצין משטרה בכיר. פינטו הוא האיש ששידך בחודש שעבר בין מקורבו דנקנר לבין המיליארדר הארגנטינאי אדוארדו אלשטיין. בתיווכו של פינטו ובברכתו הזרים אלשטיין חמצן לדנקנר ולחברת גנדן שבבעלותו, בדמות 25 מיליון דולר.
ביום ראשון האחרון, לאחר שאשתו של הרב פינטו ניסתה להתאבד ואושפזה במצב קל, מיהר נוחי דנקנר לבקר אותה בבית החולים. למחרת עסקו כל העיתונים בפרשה. "המשטרה טוענת שהשמיעה לפינטו קלטות מפלילות", נכתב בכותרת של "הארץ". "הרב נחקר, אשתו ניסתה להתאבד", דיווחה הכותרת של "ידיעות". ב"ישראל היום" התגאו בראיון בלעדי עם הרב, שצוטט בכותרת, אבל הקפידו להבליט בכותרת המשנה את החשדות החמורים נגדו, כאשר ציטטו את המשטרה אומרת: "יש לנו תיעוד של העברת הכסף לקצין".
ומה בעיתון הבית? "מעריב" הקדיש לנושא יותר מחצי עמוד. הכותרת תקפה את המשטרה: "מקורבי הרב פינטו: המשטרה אחראית למצב הנפשי של אשתו", ואילו כותרת המשנה פירטה: "הרבנית רבקה דבורה פינטו התקשתה להתמודד עם הלחץ וביקשה שלא להתייצב לחקירה, אך במשטרה סירבו". בגוף הידיעה, הוקדשו 226 מילים לטענות מקורבי הרב ו-40 מילים בלבד לגירסת המשטרה. בניגוד לשלושת העיתונים האחרים, ב"מעריב" של יום שני לא הוזכרה טענת המשטרה שהשוחד תועד.
הנקמה המתוקה של "מעריב"
הימים הקשים של "מעריב" עדיין לא הסתיימו – ובכל זאת אתמול רוו בעיתון רגע אחד של נחת, שלא לומר נקמה מתוקה. זה קרה כאשר בית המשפט פסק כי "דה מרקר" ישלם ל"מעריב" ולשישה עיתונאים – ליאור ברון, דרור גלוברמן, יעל גרוס, רונית מורגנשטרן, גד פרץ ויהודה שרוני - כשישה מיליון שקלים על הפרת זכויות יוצרים. השופט בנימין ארנון קבע כי בין השנים 2000-2002 העתיק "דה מרקר" מ"מעריב" 453 כתבות והטיל אחריות אישית לכך על סגן מו"ל "הארץ" ומייסד "דה מרקר", גיא רולניק, ועל עורך אתר "דה מרקר", איתן אבריאל.
מי שיכול להיות מרוצה במיוחד הוא הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון, יהודה שרוני, שאמור לקבל מ"דה מרקר", על פי פסק הדין, לא פחות מ-585 אלף שקלים. תזכורת: בחודש שעבר, לאחר שאי.די.בי של נוחי דנקנר קיבלה הערת "עסק חי", טיפל "דה מרקר" בהרחבה במצבו של "מעריב". "כדי לייצג 'חופש עיתונות' מו"ל צריך לבחור במוטיבציה, ערכים וצוות עורכים עצמאיים לחלוטין", כתב אז איתן אבריאל. "הוא צריך להיות דמות שקופה ואינו יכול להיות איש צללים שמכניס ומוציא ידיעות מהעיתון בלי שאיש מהקוראים יודע מדוע, למה ואילו אינטרסים עומדים מאחורי החלטות אלה".
למחרת תקף "מעריב" חזרה את "דה מרקר". בין הכותבים היה יהודה שרוני. "מעריב וכותב שורות אלה תבעו בבית המשפט את אתר 'דה מרקר' ואת אנשיו בגין העתקת מאות כתבות", שיתף שרוני את הקוראים. "לו ב'דה מרקר' היו מיישמים את הנורמות שהם מטיפים לאחרים - כותביו היו חייבים לתת גילוי נאות לתביעה".
היום יהודה שרוני מחייך. אבל מי שדפדף היום ב"דה מרקר" או ב"הארץ" וחיפש ידיעה על הפסיקה (שמכאיבה מאוד לעיתון במצבו הכלכלי הנוכחי) – לא מצא כזו. איך כתב אבריאל? שקיפות? חופש עיתונות? אולי בפעם הבאה.
לאן נעלם מיקי רוזנטל?
נכון לכתיבת שורות אלה מיקי רוזנטל טרם טרח להגיב לטענות שהטיח בו שי גולדן ושזכו לכותרות באתרי הברנז'ה. "לא יודע איזה פוליטיקאי ייצא ממיקי רוזנטל, אבל מה שבטוח זה שעיתונאי הוא כבר מזמן לא", צייץ גולדן, סגן עורך "מעריב" שבודק בימים אלה אפשרות השתלבות ב"רשת". "וואי וואי, איך חגגו על התחת של יאיר לפיד, כשהוא רק העז להשתמש במילה פוליטיקה. איזו חגיגה עשו עליו כולם", כתב גולדן, " אבל מיקי רוזנטל? ממשיך להגיש ולשדר. טוב, כי הוא מיקי רוזנטל. הוא 'משלנו'. הוא אנטאצ'בל, כי הוא שייך לקליקה הנכונה. להקיא ממש, פשוט להקיא מהצביעות".
אלא שלפוליטיקאי המתחיל רוזנטל יש לעת עתה יריב מדאיג בהרבה מגולדן, כזה שאולי היה גורם לאנשים פחות נחושים לוותר מלכתחילה על כניסה לפוליטיקה: "ידיעות אחרונות".
"העיתונאי מיקי רוזנטל יתמודד על מקום ברשימת העבודה", בישרה כותרת בעיתון "הארץ" למחרת הודעתו של רוזנטל. "לוחם ובולדוזר", פירגן "מעריב" בכותרת הגג והזכיר את שמו בכותרת. "הערכה: מיקי רוזנטל יצטרף", פירסם "ישראל היום" כותרת קצת פחות מעודכנת, אבל הוסיף תמונה של הפוליטיקאי הטרי. רק ב"ידיעות" לא הוזכר שמו של רוזנטל בכותרת נפרדת. שמו של רוזנטל הופיע בסוף כותרת המשנה לידיעה שעסקה בכל המצטרפים החדשים לפוליטיקה. האם זה מקרה?
רוזנטל עבד במשך 13 שנה ב"ידיעות אחרונות". בתפקידו האחרון שימש סגן עורך "ידיעות", עד שעזב בעקבות מחלוקות וחיכוכים. מאז - הס מלהזכיר את שמו במערכת. עד כדי כך, שכאשר הוכנס בעבר ל"פנאי פלוס" אייטם שגרתי על כך שרוזנטל מועמד להגיש את מהדורת החדשות של ערוץ 10 בערב שבת – ניתנה הוראה מגבוה לעצור את הדפסת השבועון והאייטם הוסר. בהזדמנות אחרת, נדרשו עורכי Ynet להסיר מהאתר ידיעה על סרטו של רוזנטל, "שיטת השקשוקה".
רוזנטל, מצדו, לא חסך את שבטו מ"ידיעות". "אני יכול להגיד שבאמת 'ידיעות אחרונות' מדאיג אותי מאוד", אמר בעבר בראיון ל"תיק תקשורת". "סכנה לדמוקרטיה, ואני בן אדם שלא אוהב מילים גדולות, אבל ממש סכנה לדמוקרטיה. העיתון הזה באופן סיסטמתי תוקף את שלטון החוק במדינת ישראל". בהזדמנות אחרת, כשהתראיין ל"ישראל היום", התייחס רוזנטל לפסילת האייטמים עליו ב"פנאי פלוס" וב-Ynet: "כשמדובר בי זה באמת שטויות, אבל תחשוב על נבחר ציבור, על פוליטיקאי, שופט או מבקר מדינה שנוני מוזס לא אוהב, והוא מחליט לעשות עליו תחקירים מטעמים לא ענייניים ולחילופין להעלים אותו מעיני הציבור. בעיניי זו פגיעה מהותית בדמוקרטיה".
מעניין יהיה לעקוב האם ואיך יסקר "ידיעות" את רוזנטל, לקראת הפריימריס ובכלל. האם הבולדוזר יצליח להיחלץ מהרשימה השחורה, או שעיתונו לשעבר ימשיך לשים איקס על האקס? הישארו עימנו.
וזה בדיוק, אבל בדיוק, המקום להזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako, מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות".