גבר גבוה בשיער מאפיר, רכוב על קטנוע ישן, נכנס בשער סוכנות הרכב "פרי" בחולון. לראשו קסדה אדומה, והוא לבוש בחולצה לבנה עם סמל החברה. כשהוא יורד מהקטנוע עובדי המקום מנפנפים לו לשלום בחיוך רחב, ורק זוג רוכשים שמחכה לרכב שלו נראה מבולבל. "זה הוא?", שואלת האישה. "מה פתאום?", עונה הגבר, "לא יכול להיות". "כן, כן. זה הוא", מתערב בשיחה אחד העובדים, "חנן גולדבלט".
חלפו שלוש שנות מאסר בית, הסתיימו ארבע שנות מאסר בפועל, קוצר שליש. גולדבלט, שהורשע ב-2008 בביצוע אונס ובשורה של עבירות מין בנשים ונערות שהיו תלמידות שלו למשחק, שוחרר לפני כשנה וחצי מכלא צלמון, ומנסה מאז לבנות את חייו מחדש.
כל בוקר, שישה ימים בשבוע, מגיע כוכב "בלי סודות" לחברת הליסינג שבה הוא עובד בחולון לצד צעירים אחרי צבא, ומשעה שמונה בבוקר ועד חמש אחר הצהריים מסיע את המכוניות של החברה לתיקונים וטיפולים במוסך. "הוא רגיל להיות כוכב, איש שכולם נורא מעריצים", אומרת אחת מחברותיו, "ופתאום הוא נזרק למקום ההפוך מזה".
שישה ימים בשבוע, שכר מינימום
בחודשים שלאחר שחרורו גולדבלט נתמך כלכלית על ידי משפחה וחברים. הוא התנדב, על פי הוראת השב"ס, באגף המטפל בקשר בין החברים של ארגון אמני ישראל, והחל לפנות לחבריו בחיפוש אחר עבודה. שניים מידידיו, רון זמיר, בעל חברת "זמיר פרויקטים", והאמרגן ובעל חברת ההפקות שלמה צח, הציעו להעסיקו כמנהל הצגות מטעמם, אלא שבמסגרת מגבלות השחרור נדרש גולדבלט להתייצב בביתו בכל ערב בשעה תשע ועל כן הוא נאלץ לוותר על ההצעות ולחפש עבודה אחרת.
חברו מימי "בלי סודות", השחקן נתן נתנזון, השיג לו את העבודה כנהג ומחנה רכבים בחברה השייכת לאחד מחבריו. "הוא ישר הסכים", מספר נתנזון. "בחיים יש את הרצוי ויש את המצוי, וזה מה שיש כרגע. חנן מתחיל את חייו מחדש".
"זאת הייתה מעין השלמה עם המצב", מוסיפה חברתו הקרובה, השחקנית והמחזאית הדר גלרון, "הוא רצה לפרנס את עצמו בכבוד ולא להיות טפיל על אחותו וחבריו. הוא רצה להחזיר את צלם האנוש שלו – לעבוד ולשכור דירה קטנה. אני חושבת שהוא פשוט בלע את הרוק ועשה מעשה שבעיניי הוא אצילי. הוא נלחם על החיים. יש לו את הניצוץ הזה עדיין".
איך מגיבים אנשים שמקבלים את רכבם מגשש בלש? "חלקם לא מזהים אותו בהתחלה", מספר חבר לעבודה, "ואז, כשהם מזהים, הם נורא מופתעים ושואלים – 'אתה חנן?', והוא אומר 'כן, זה אני'. לפעמים הוא מסביר שהוא רצה להירגע קצת, לתפוס מרחק מהתקשורת, ולפעמים הוא עונה בכנות: 'עובדים, אין מה לעשות'".
"אני מבסוט ממנו", מספר שלומי חורב, מנהל התפעול הממונה על גולדבלט, "אי אפשר לדרוש ממנו מה שדורשים מילד בן עשרים, כי הוא בכל זאת אדם מבוגר יותר, אבל הוא הגיע עם המון מוטיבציה. הוא יודע שהוא חייב להוכיח את עצמו ועובד יותר מכולם. אנשים מכירים את המצב ויודעים שהוא צריך להתחיל מאיפשהו. הם זוכרים אותו. התחתנתי לפני ארבעה חודשים ויותר אנשים ביקשו להצטלם איתו מאשר איתי. נראה לי שזה קצת עושה לו טוב בנשמה שזוכרים אותו על הדברים הטובים שעשה".
עובדי החברה מספרים שהקסם המפורסם של גולדבלט לא פג, ושהוא פופולרי בקרב חבריו לעבודה ונחשב לאדם נדיב ומצחיק. "יש לנו מעין נוהל כזה, שבכל פעם שמישהו מאחר או גורם לי לקום סתם מהכיסא – הוא צריך לקנות לכולם קרטיבים", מספר חורב, "חנן אף פעם לא היה צריך לקנות, ובכל זאת הוא קונה לכולם".
"הוא מדבר על התקופה בכלא וצוחק על זה", מספר עובד אחר. "באחד הימים פה עשינו תחרות הורדות ידיים בין העובדים. חנן ניצח וכשכולנו קצת הופתענו הוא מיד הסביר – 'נו, זה מהכלא, מה אתם חושבים שעושים שם כל הזמן?'".
חורב מוסיף כי "אם נגיד מגיעה לפה בחורה יפה ומישהו מתחיל איתה, חנן מתבדח: 'לא, לי אסור. בפעם האחרונה שהתחלתי עם מישהי זה נגמר בכלא".
גולדבלט מתקיים ממשכורת מינימום שהוא מרוויח בפרי, אומר חבר ילדות מתקופת לימודיו של גולדבלט בכפר הירוק, אהוד ערמוני, ומוסיף ש"הוא מתקיים גם מהתמלוגים שנותרו מהתקופה ההיא". ערמוני גם מספר שגולדבלט מכר את כל רכושו כדי לממן את הוצאות המשפט, שכללו שכר טרחה לעורכי הדין ותשלום פיצויים למתלוננות בסך 50 אלף שקל, כפי שפסק בית המשפט.
במסגרת תנאי השחרור המוקדם, גולדבלט מוגבל עדיין בשעות בהן הוא מורשה לצאת מהבית, והיום חל עליו עוצר בחצות. בערבים, מספרים חבריו, הוא עובד על המחזה, כותב או צופה איתם לפעמים באהבה נוספת שלו - משחקי כדורגל, אצלו או אצלם. "כל פעם מישהו אחר מביא פיצוחים", מספר ישראל בונדק, אמרגן שהורשע בהפעלת תחנת הרדיו הפיראטית ''קול המזרח" והתחבר עם גולדבלט בתקופת מאסרו. "אני והוא צופים במונדיאל ותוך כדי גם מעלים חוויות מהתקופה בכלא".
"ניצלתי מרות, לא אנסתי"
חנן גולדבלט התחיל את חייו מחדש כשהשתחרר בגיל 71, ונראה שהתהליך שעבר בכלא שינה אותו מאוד. ביולי 2008 הורשע גולדבלט בשתי עבירות של אונס, במעשה סדום ובשלוש עבירות של מעשה מגונה ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בשש נשים, שחלקן היו קטינות בזמן ביצוע העבירות, בין השנים 1996 ל-2004. אחת המתלוננות סיפרה כי כשהייתה בת פחות מ-17, גולדבלט אילץ אותה לשכב איתו במהלך חזרות שעשו בביתו, במסגרת לימודי המשחק שהעביר.
עם הרשעתו, התראיין לחדשות ערוץ 2 כשהוא מכחיש את הטענות בדבר אונס; קשה היה לפספס נימה של זחיחות בקולו. "אתה לא צריך לאנוס. בשביל מה? זה בא", הסביר למראיין. "יכלה להיות לי בחורה בבוקר ואם זה לא נשמע שחצני מדי... יכלה להיות לי גם אחת אחרי הצהריים... את לא רוצה? שלום מותק". מי שפוגש אותו היום מספר, עדיין, על אדם כריזמטי ביותר, שנראה צעיר מכפי גילו, ומשדר רוח טובה וחיובית; אבל אחרי ארבע שנים במדים כתומים, לא נותר כמעט זכר מהזחיחות ההיא.
לחיים הכמעט סגפניים גולדבלט התרגל כבר בכלא: כשהיה אסיר בכלא צלמון היה משכים מדי יום בשעה שש וחצי ויוצא לעבוד במפעל לאריזת כלים חד פעמיים. בהמשך החליט להפסיק לעבוד, והצטרף ללימודים במדרשה שבאגף התורני בכלא חרמון, לצד השר לשעבר אברהם הירשזון והאמרגן ישראל בונדק. "הפכנו לחברים טובים והיה לנו הרבה זמן פנוי לבלות ביחד", מספר בונדק, חברו לאגף, "בבוקר היינו מכינים לנו ארוחה מדברים שקנינו בקנטינה כי לא רצינו לאכול בחדר האוכל. בשעה שבע וחצי עד אחת היינו לומדים במדרשה, ובאחת היינו מגיעים לאגפים ומכינים לנו כל מיני ארוחות מקופסאות שימורים. אחר כך, היינו יוצאים לחצר לעשות קצת רונדלים, משוחחים על העבר והעתיד".
גולדבלט לא נותר לבדו בשנים האלה; חברים הצפינו לבקר אותו בכל שבוע, ביניהם חבריו הוותיקים מימי לימודיו בכפר הירוק, אהוד ערמוני וחנן פרנקל, וגם החברים מתקופת "בלי סודות" – אושיק לוי, נתן נתנזון וחני נחמיאס, וכן חברתו הקרובה הדר גלרון. אבל מי שהייתה לאורך כל הדרך אשת סודו ורשת הביטחון בחייו הייתה אחותו, צילה. ביתה של צילה במושב כפר הס היה לו בית בתקופת מעצר הבית שלו, טרם המאסר. "אני כבר ישבתי בכלא בעבר במסגרת פעילותי ב'פנתרים השחורים'", אומר בונדק, "אבל לחנן כל זה היה חדש. מה שהחזיק אותו היו החברים שביקרו אותו ושיחות הטלפון עם ילדיו. העידוד והחיזוק שהוא קיבל מהם שמרו על השפיות שלו, ויותר מכולם אחותו צילה ובעלה, שהיו שם בשבילו בכל מצב והקפידו להגיע בכל שבוע כמו שעון שוויצרי".
לגולדבלט שני ילדים מאשתו לשעבר רבקה, בן 28 ובת 22, המתגוררים בבוסטון עם אמם ומשפחתה החדשה. בתו שינתה לאחרונה את שם משפחתה לשם הנעורים של אמה, והיא בוגרת תואר במשפט פלילי באוניברסיטת מסצ'וסטס ובנוסף גם מדגמנת וחולמת להיות שחקנית. בנו של גולדבלט מגיע לביקורים תכופים יותר. "חנן הסביר להם את הסיטואציה והילדים לא כועסים על הסיפור. הבן הגיע לארץ לתקופה והם בקשר מצוין. הם חברים נורא טובים", אומר ערמוני.
גם בחודשים שלאחר השחרור חי אצל אחותו, כחלק בלתי נפרד מהמשפחה. "כשהגעתי אחרי השחרור לבקר אותו אצל אחותו הוא עוד היה בהלם", מספרת גלרון, "הוא היה מתעורר בבהלה בשעה נורא מוקדמת בבוקר מחשש שפספס את הספירה. לקח לו זמן להבין שהוא יכול ללכת לישון ולקום מתי שהוא רוצה, שהוא שוב אדון לעצמו. הוא גם חזר לעבוד ולכתוב, והבין עד כמה האינטרנט התפתח בשנים שעברו, שאם אתה לא בפייסבוק אתה לא קיים, והחברים לימדו אותו איך לתפעל את זה. מההתחלה הוא ידע שהוא רוצה לעמוד לבד על הרגליים, אבל ידע שהוא תלוי באחותו עד שימצא עבודה. צילה הייתה הטרמפולינה הרכה שנורא נעים לנחות עליה".
במהלך אותן שנים המשיך גולדבלט גם ליצור. "החיבור העיקרי בנינו היה כשפניתי אליו בבקשה לכתוב שיר לזמרת אתי לוי אותה אני מייצג", מספר בונדק, "ביקשתי שיכתוב מילים לתקליט שלם. הוא אמר שיעשה זאת בשמחה, אבל הזהיר אותי שלדעתו אם השם שלו יופיע על התקליט זה יכול לפגוע בקריירה של אתי. התעקשתי בכל זאת, והיה לו המון זמן לשבת ולכתוב את השירים האלה. עד לכיבוי האורות בשעה תשע בכל יום". התקליט של לוי ייצא לאור בדצמבר הקרוב; באותה תקופה, על פי התכנון, יעלה לראשונה גם מחזה פרי עטו של גולדבלט.
"לקראת השנה האחרונה של ריצוי העונש הוא התחיל לספר לי שהוא כותב ואמר שבבוא העת הוא רוצה שאקרא", מספרת גלרון, שהנחתה את גולדבלט בכתיבת המחזה. "בשנה האחרונה הוא התחיל לשלוח לי חומרים שכתב בכתב יד, והתחלתי ללוות אותו בהרכבת המחזה מהכלא. זה התחיל מכמה דמויות שלא בהכרח היה ביניהן קשר, אבל בדרמה אתה חייב ללכת עם הקונפליקט שאתה מתמודד איתו ולכן התפקיד שלי מולו היה לחפור לו, לרדת לעומק הדברים, של היחסים ושל התחושות ודרך זה הוא גם שאל את עצמו שאלות".
גולדבלט לא ישחק במחזה בעצמו, אבל אפשר לזהות אותו בין השורות: "המחזה עוסק בחמישה אסירים, חייהם בכלא והאינטראקציה בכלא", מספרת גלרון, שליוותה והנחתה אותו לאורך כל כתיבת המחזה, "כל אחד מהם סוחב את חטאו על גבו, בין השאר גם עבירות מין, וחלקם עוברים במהלך המחזה ממצב של הכחשה להודאה".
תהליך החזרה למקצועות הבמה עבור עבריין מין מורשע התברר כמורכב מאוד. ימים בודדים לאחר שחרורו הצטלם גולדבלט בהתנדבות לתפקיד אורח בסדרת האינטרנט "פנויה מדי", שיצרה ענת ברזילי עבור אתר תפוז, בתפקיד עצמו. בסדרה, העוסקת בחייה של רווקה נואשת, מתאהבת הגיבורה בגולדבלט – מורה למשחק שישב בכלא על עבירות מין. אבל בעוד כותבת הסדרה ראתה זאת כסצנה הומוריסטית, שמבהירה עד כמה נואשת הרווקה, את המבקרים זה פשוט לא הצחיק. כלי התקשורת הגדירו את הבדיחה כמה שנעשה "בטעם רע", והפרק נגנז ולא עלה לאתר בעקבות הביקורת. "הוא מאוד התגעגע לתחום ולא תיאר לעצמו את גודל ההיסטריה", נזכרת ברזילי. וגם גלרון מוסיפה: "חנן היה בשוק מהדבר הזה. בעקבות זה הוא אמר: 'אני לא מוציא את הראש שלי ולא מתראיין עד שאין לי יצירה להציג'".
כעת, לראשונה מזה עשור, מסתמן שגולדבלט יצליח לממש את שאיפתו לחזור לבמה. המחזה שכתב בכלא, "חאבסה", התקבל לפסטיבל "חג המחזמר", שיזם הבמאי אורי פסטר; בחודש דצמבר הקרוב הוא עתיד לעלות לראשונה בבת ים בגרסה מוסיקלית. הגשת המחזה, מספרת גלרון, לוותה בחששות מדחייה. "הוא פחד שיהיה שם מישהו שיראה את השם שלו ויגיד 'אנחנו לא קוראים את המחזה הזה'", היא אומרת, "אבל הוא גם מאוד קיווה שהחומר יהיה מספיק חזק כדי שיתקבל. כל מיני אנשים הציעו לו להגיש עם שם בדוי. אני למשל הצעתי לו להגיש את המחזה עם מספר אסיר. זה הצחיק אותו אבל הוא אמר שהוא צריך שיקבלו את זה עם השם שלו, שאין לו דרך אחרת".
החודש התבשר גולדבלט כי המחזה, בבימוי אלון אופיר, נבחר להציג לצד שלושה מחזות זמר נוספים שנבחרו מתוך 86 עבודות שהוגשו. כספי הזכייה, כ-50 אלף שקל, ישמשו להעלאת ההפקה על ידי תיאטרון שיחפוץ בה. "ביום שבו זה התקבל הוא היה באופוריה מטורפת", מספר חורב, "כשהגעתי לעבודה בשעה עשר הוא סיפר שעבר את כל השלבים, שהמחזה שלו התקבל והבטיח להזמין את כולנו".
אבל גם הפעם הניסיון שלו לחזור לבמה לא עלה יפה, וחששותיו של גולדבלט מהתגובות היו מוצדקות. עם פרסום הידיעה בעניין המחזה הביעו כמה פעילות פמיניסטיות וארגוני נשים מחאה. הן יצאו נגד הבמה הניתנת לגולדבלט, עבריין מין מורשע שלא מכיר במעשיו ולא לוקח עליהם אחריות, וניסו לחדד את מקומן של הקורבנות, שייאלצו לראות אותו ממשיך בחייו ואף זוכה להכרה.
"שינו את הכללים"
האם גולדבלט באמת לא מכיר במעשיו, גם תשע שנים מאז שנפתחה חקירה נגדו? בנובמבר 2012, כשיצא מכלא צלמון אל זרועותיהם של אחותו צילה ובעלה דני, הסתפק במשפט אחד לקבוצת הצלמים והעיתונאים שהמתינו לו מחוץ לכותלי הכלא: "אני מצטער ומתנצל על מה שעשיתי ועל דברים שאמרתי בעבר".
בכלא השתתף גולדבלט בתוכנית השיקום לעברייני מין והביע חרטה על מעשיו – דבר הכרחי כדי לקבל קיצור שליש. אבל למרות זאת, חבריו מספרים שגם היום, בדומה לדברים שאמר ערב הרשעתו, הוא טוען כי לא עשה דבר בניגוד לרצונה של מישהי. "הוא לא יכול לשמוע את המילה 'אונס'. הוא כולו רועד רק מלשמוע את המילה הזאת", אומר בלהט אהוד ערמוני. "הוא מצטער, הוא עבר תהליך של שיקום בכלא והוא יודע שהוא לא תמים. הוא ניצל מרות, אבל הוא לא אנס וזאת גם הסיבה שהוא לא היה מוכן לעשות עסקת טיעון".
היעדרה של חרטה מלאה ומוחלטת כזו היא כנראה גם מה שגורם לרתיעה של ארגוני נשים ופעילות פמיניסטיות מהאפשרות שגולדבלט ידרוך שוב על במה. אך למרות הקושי שלו להכיר בהרשעה במלואה, חבריו מספרים כי גולדבלט עבר שינוי מהותי. "חנן עבר שינוי מאוד גדול מאז הכניסה לכלא", אומרת גלרון, "בסיטואציה כזאת אי אפשר שלא לעבור תהליך. הוא גם שאל את עצמו שאלות. הוא היה מאוד פתוח לשמוע, פתוח לקבל, פתוח להבין שהיו טעויות, פתוח למחשבה שאפשר להשתנות. שיתפתי אותו בכך שלדעתי החטא הגדול של רבים בדור שלו, וגם שלו עצמו, הוא ששינו את הכללים. מה שפעם היה נחשב בסדר, היום נחשב מעשה פלילי. זה חלק מתהליך מאוד מבורך, אבל זה משהו שצריך להפנים. כשבנאדם נמצא עם עצמו כל כך הרבה שעות יש לו זמן לחשוב על הדברים, והוא בהחלט הפנים את זה".
האם נכון לאפשר לגולדבלט להמשיך ביצירה ולהציג על במות? לדעתה של אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, התשובה היא חד משמעית. "העובדה שנותנים לעבריין מין במה ציבורית, היא ליקוי מאורות", היא קובעת, "במיוחד כשמדובר בעבריין שמעולם לא התחרט על מעשיו. איזה מסר אנחנו מעבירים לנפגעות תקיפה מינית ולנשים בכלל, כשכזה שב לקדמת הבמה כאילו לא היו דברים מעולם? הנשים שנפגעו ממעשיו של גולדבלט ייאלצו לשאת את צלקות הפגיעה כל חייהן. מוטלת עלינו כחברה חובה לגנות את המעשים מכל וכל ולצאת בהוקעה ציבורית חד משמעית של התופעה, ואנחנו מקוות שהקהל יצביע ברגליים".
חבריו של גולדבלט, מנגד, מדגישים את הצורך לאפשר לו להשתקם ומציינים שמדובר בהצגה שלא כל אחד חייב לראות. מי שאינו מרגיש בנוח לצפות בהצגה שכתב גולדבלט – שלא ירכוש כרטיס. "חנן נענש ועכשיו הוא מנסה להמשיך בחייו", אומר נתן נתנזון, "לנו כרגע יש שתי ברירות: להחליט שפה בארץ תולים אנשים כמוהו, ולא נותנים להם להמשיך אחרי שהם מסיימים לרצות את עונשם, או שאנחנו נותנים להם להשתקם ולהמשיך את חייהם, כמו שחנן רוצה לעשות".