רוני, בן 45, רכש לאחרונה חלקת קבר. הוא שילם 20 אלף שקל במזומן כדי שאשתו לא תתעסק יותר מדי בענייני קבורה. "אני יודע שהחיים שלי די קצרים". רוני סוגר 25 שנה כחייל באחד מארגוני הפשע הגדולים במרכז הארץ. הוא לבוש בג'ינס וטי-שירט, חובש כובע מצחייה ונועל סינקרס. "רוצחים שכירים ירו עליי ארבע או חמש פעמים, נפצעתי פעמיים, ברגל ובברך. את המכונית שלי פוצצו כמה דקות לפני שנכנסתי לתוכה עם הילדה שלי. אני חי מדקה לדקה. מי שהיה חבר שלי רגע לפני הוא כבר האויב שרוצה לתת לי כדור בראש. אתה מפנה גב ומקבל כדור. אני עמוק בפנים, לא יכול לצאת מזה, כי תמיד יהיה מישהו שיחכה לי בסיבוב לירות בי".
בין 5,000 ל-7,000 שקל בחודש. זה הכל. זה מה שמקבל חייל זוטר בארגון פשע, שמוותר על העתיד שלו ונכנס בבת אחת לעולם אלים, שהדרך החוצה ממנו סבוכה ומסוכנת. חייל ותיק קצת יותר מקבל עד 15 אלף שקל, הכל בכסף שחור כמובן, ביד, במזומן. כלום לא נשאר בצד, כלום לא מופרש לפנסיה. אנחנו רגילים לקרוא ולשמוע על ראשי ארגוני הפשע, על חיסולים ומטענים ומאבקי כנופיות, אבל מתחת לאנשים האלה יש פירמידה שלמה של פועלים שחורים, שמסיעים ומניחים, מאיימים ומרביצים וגובים, ושגם אם היה להם פעם סיכוי טוב יותר, עכשיו כבר כמעט ואין. זה הסיפור שלהם.
"אשתי מבינה שצריך להביא פרנסה הביתה"
הנה רשימת הדרישות לגיוס חייל זוטר לארגון פשע, כפי שנמסרה לנו על ידי ראש ארגון לשעבר: אמין, חסר פחד ("לא פראייר), חזות חיצונית קשוחה ("בדרך כלל זה צעירים רמבואים כאלה, 'מקררים'"), ללא עבר פלילי ("כדי שאם הוא יסתבך, לא ייכנס כל כך מהר לכלא ונאבד אותו"), שירות ביחידה קרבית – יתרון ("היה לי רוצח שכיר שהיה צלף בגולני, הבן אדם היה מוריד חופשי עבריינים שהרימו ראש").
"את האמת, לא ידעתי לקראת מה אני הולך", רוני אומר היום. כשעמד להשתחרר משירות כלוחם בחיל ההנדסה קיבל הצעה להשתמש בידע שלו על תחמושת ומטענים ולהצטרף לארגון תמורת משכורת של 3,000 שקל בחודש. כדי להיכנס לארגון הפשיעה הוא היה צריך לעבור אודישן, כדי להיות בטוח שהוא לא סוכן סמוי שהושתל על ידי המשטרה. "עקבו אחריי, בדקו איפה אני גר, עם מי אני נפגש, מי החברים שלי". אז לא היה לו עבר פלילי, היום הוא סוחב איתו הרשעות בעבירות של סחיטה באיומים, תקיפה ואיומים בגינם ריצה ארבע שנות מאסר בפועל. הוא נשוי ואב לשני ילדים, אשתו היא עקרת בית, והם גרים בדירת שלושה חדרים שרכשו לפני עשר שנים, בבניין די ישן.
את המשימות שרוני קיבל בהתחלה הוא מכנה שליחויות קטנות. "סידורים כאלה". הוא העביר חבילות של הרואין וקוקאין לתחנות סמים, ובעיקר עסק בגבייה. "לגבות כספים מבעלי חנויות ששילמו לנו פרוטקשן, מבעלי מוניות שלקחו הלוואות בריבית גבוהה מראש הארגון, לקחת כסף מאנשים שמנהלים מועדוני הימורים, ללכת לבעלי דוכנים ששייכים לבוס שלי ולקחת מהם כספים שהם חייבים על הפעלת הדוכנים והרווחים, אחר כך לקחת את הרווחים היומיים מהפיצוציות שלו. דווקא היה די נחמד".
תמיד קיבלת את הכסף שבא לאסוף?
"מי שעשה בעיות חטף מכות או דקירות ברגל או בבטן. לפעמים יורים עליו כדי להפחיד אותו או זורקים רימון רסס. מי שמתחכם יותר מדי ולא משלם לנו את הכסף שהוא חייב יגמור בתוך ארון מתים",
מאדם ללא עבר פלילי, שגדל בשכונה שקטה ועם חינוך טוב שקיבלת הפכת להיות אדם אכזרי מאוד.
"זה עולם שבו שולטים חוקי הג'ונגל. אם אתה לא לומד להיות אכזרי יחסלו אותך. אסור להיות חלש. מי שחלש נעלם. חפש אותו בגוגל ותראה שהוא חוסל. אתה חייב להפגין עוצמה כדי להרתיע ולהפחיד. בבית עם אשתי והילדים אני ילד טוב, מאוד רגוע. אפילו פה ושם שוטף כלים ועוזר לאישה אבל בגדול כולם יודעים שאיתי לא מתעסקים".
אשתך יודעת מה אתה עושה?
"אשתי יודעת שאני מקושר לארגון פשיעה אבל בבית אנחנו לא מדברים על זה ליד הילדים. זה הפריע לה אבל היא מבינה שצריך להביא פרנסה הביתה, שאין ברירה, אז היא לא שואלת הרבה שאלות".
היום הבוקר של רוני מתחיל בדרך כלל בתשע בבוקר, אלא אם כן הוא היה בפעילות בלילה וסייע לחיסולים. לפני שהוא נכנס למזדה השכורה שלו הוא בודק היטב שלא הכינו לו הפתעה, מטען. "כל שלושה ימים בערך אני מחליף מכונית. כל הזמן בודק את הסביבה, את המכונית, את הדפנות של הדלתות. יש עליי אקדח יריחו טעון". הבוקר נפתח בפגישה בבית קפה עם כמה בכירים בארגון. "אנחנו יושבים ובודקים איפה לעשות כסף בקלות. מה לקנות, מסעדות, פיצוציות, איך לאתר אתרי בנייה חדשים ויוקרתיים ולסחוט את הקבלנים, לפתוח עוד צ'יינג'ים. בדרך כלל אנחנו משתפים פעולה עם ארגוני פשיעה ערבים ובדואים בגלל הנאמנות שלהם. פוחדים להתעסק איתם".
איזה משימות אתה מבצע היום, כשאתה בכיר יותר?
"תראה, אני מעולם לא חיסלתי אף אחד, אבל הסעתי אנשים למקומות שבהם הניחו מטענים או קניתי אופנועים בשביל רוצחים, כדי לחסל עבריינים מוכרים. היו כמה מקרים שיריתי כדי להזהיר אנשים שהיו חייבים לנו כספים. היום אני מתעסק בגלגול כספים, הלבנות. להעלים את הכסף שאנחנו מרוויחים מעסקים לא חוקיים, להיכנס בשותפות של עסקים ולהכניס אנשי קש שלנו כדי להלבין כסף שרשות המיסים והמשטרה לא יתפסו אצלנו. עכשיו אנחנו במגעים לקנות בתי קזינו או להיכנס שותפים בכל מיני מדינות במזרח אירופה. חוץ מזה יש לנו אנשים שיש להם מחרטות שמייצרות 500 מטבעות של עשרה שקלים ביום וקשר עם בתי דפוס משוכללים בשטחים שמדפיסים שטרות של 50 שקל חדש ו-200 שקל".
אתה מסתובב עם נשק?
"אתה נכנס מהר מאוד לכל העולם הזה. מכיר את כולם ומה כל אחד עושה. זה לא דומה ליחידה בצבא אבל יש סדר בארגון. אתה לומד להכיר גם העבריינים בארגונים המתחרים. לחלק מאיתנו יש אקדחים גנובים של תשע מ"מ, רובי 'תבור', שני טילי 'לאו'. לבנות חבלה. כל מה שצריך כדי להזהיר את המתחרים שלא יתעסקו איתנו".
מאיפה הנשק?
"הכול זה ציוד שקנינו מחיילים ובדואים שגנבו מבסיסים ונשקיות של צה"ל. אתה נותן לחייל כסף, הוא ימכור את אימא שלו כדי להביא לך כל כלי נשק שאתה רוצה בעולם".
יש לך קווים אדומים? דברים שביקשו ממך לעשות ולא עשית?
"יש לי קווים אדומים. לא פוגע בנשים, קשישים וילדים. רצו פעם שארביץ לקשיש בעל חברה שלא שילם פרוטקשן ולא הסכמתי. לא יכול. יש לי הורים מבוגרים, ילדים ויש לי גם מצפון. גם חיילים הם בני אדם", הסביר רוני.
לאן זה הולך? לאן אתה מקווה להגיע מפה?
"תראה את אבי רוחן, בני שלמה הם היו חיילים בארגונים והיום הם הבוסים ששולטים בלכיש בשרון ובמרכז. נכון שאני מסתכן כשאני מקים ארגון משלי, אבל זה חלק מהמקצוע וזה יקרה עוד שלוש, ארבע שנים. אני יודע שזה עלול לעלות לי בחיים, אבל אני לוקח את הסיכון הזה", ציין רוני.
"חיילים יודעים מי נתן את ההוראה"
החייל הוא, כאמור, הפועל השחור של העולם התחתון. הוא עושה את כל העבודות הכי מלוכלכות, והסיכויים שלו להיתפס הכי גבוהים. אבל ראשי הארגונים פוחדים מהם מאוד – חייל שנתפס ונחקר יכול לחשוף פרשות רצח, סחיטות, ניסיונות חיסול ועבירות של סחר בנשק והלבנות הון. כך למשל קרה עם טל קורקוס, חייל בארגון של ניבי זגורי, תושב באר שבע שהחליט להפליל אותו ואת בכירי הארגון, והסכים להיות עד מדינה לאחר שננטש לגורלו וחשש שזגורי ואנשיו יחסלו אותו.
"לפני עשר שנים היו הרבה חיילים שהסכימו להיות לעדי מדינה בגלל שהקודקודים זרקו אותם לכלבים, הפקירו אותם. רצו לחסוך בכסף אז הם החליטו לדפוק אותם בחזרה כדי לא לשבת שנים ארוכות בכלא. "חיילים יודעים מי נתן את ההוראה לחסל או לזרוק רימון", מספר יגאל, שם בדוי, חייל בארגון פשיעה בדרום בשנות השלושים לחייו, גרוש ואב לילדה. "כשראש ארגון נוטש חייל שנעצר על ידי המשטרה, לא מממן לו עורך דין וקנטינה בכלא ולא דואג לאשתו ולילדים, הוא מסתכן במאסר עולם".
לדבריו של יגאל, למרות הכח הזה, ששימש בעבר את המשטרה ששכנעה את החיילים להיות עדי מדינה, היום המשטרה לא מצליחה למשל להשיג עדי מדינה נגד דומראני, בני שלמה, אבי רוחן, מיכאל מור וראשי ארגונים במגזר הערבי והבדואי. "חיילים נאמנים שמקבלים משכורת ומצ'פרים אותם לא פותחים את הפה. אף אחד לא ייקח סיכון להיות עד מדינה. חיילים היום לא מאמינים למשטרה ולהבטחות שלה. הם יודעים שאחרי שיעידו בבית משפט, בסופו של דבר ראשי הארגונים ינקמו בהם ובבני משפחותיהם. היו כמה שחוסלו. לכן הם שותקים והמשטרה תקועה בהמון תיקי רצח שלא פוענחו בשנים האחרונות".
מי שמנסה לערוק לארגון אחר מסתכן בחייו. "בשנים האחרונות חוסלו עשרות חיילים שעברו מארגון אחד לשני", אומר רוני. זה קרה בפתח תקווה, ראשון לציון, חולון, נתניה ועוד ישובים. פוצצו להם מטענים כשנסעו במכוניות. ירדו עליהם מטווח אפס מאופנועים. פחד אלוהים. מי שעורק מסומן כבוגד ומהר מאוד הוא מגיע למועדון השיש (כינוי לבית קברות). תבין משהו, בלי חיילים אין ארגוני פשיעה. נכון שאנחנו עושים את העבודה הכי שחורה אבל אנחנו עמוד השדרה".
יורם, בן 40, היה במשך כמה שנים טובות חייל בארגון הפשע של אסי אבוטבול. היום הוא עובד עבור ארגון פשע גדול בשרון. לא פעם היה נוסע עם רוצח שכיר כדי לאתר את הקורבן, לרוב חייל בכיר או ראש ארגון, מצביע עליו או מראה לו תמונה כדי שילחץ על ההדק ולא ירצח בטעות את האדם הלא נכון. "בהתחלה אף אחד לא ספר אותי בכלל. נתנו לי לעשות שמירות על בתים של עבריינים בארגון, על מועדוני הימורים. לפעמים שילמו משכורת ולפעמים לא. קיבלתי יחס מגעיל. לקח כמה שנים עד שצברתי כוח ומעמד בארגון".
איך עשית את זה?
"עשיתי שטויות. מגיע לשוק, מרביץ לבעלי דוכנים שלא נתנו לנו פרוטקשן. פעם הרסתי פיצוציה שהבעלים לא רצה שניקח ממנו אלכוהול בחינם. יום אחד יריתי לעבר עבריין שקילל את אסי. כשראו שאני משוגע התייחסו אליי בכבוד. קיבלתי מידי פעם מכונית שכורה, שילמו שכירות על הבית שגרתי בזמנו עם חברה שלי וקיבלתי כמה אלפי שקלים לבזבוזים. כשאסי הסתבך ואיבד את המעמד אז עברתי לעבוד עם מישהו אחר שהיום הוא קליבר".
"אשתי התגרשה ממני כששמעה מה אני עושה"
"משלמים מחיר כבד", אומר יגאל. הוא מתפרנס מהפעלת פיצוציה והחזקת מכון הימורים. "אשתי התגרשה ממני כששמעה שאני מתעסק בפשיעה. כל המשפחה שלה אנשים מלומדים, מהנדסים, מורים. פתאום אני הורס לה את הבית. אבל כשאתה בתוך זה אתה לא יכול לצאת. זה זורם בדם. מתמכרים לכוח, לאלימות לעוצמה".
את דרכו בעולם הפשע החל בגיל 15, בגניבות מקשישים, פריצות לבתים ושוד של פיצוציות. "בגיל 17 קיבלתי הצעה לעבוד בארגון פשיעה שפעל באשקלון ובאשדוד", הוא משחזר, "זרקתי רימונים על בתים של עבריינים מתחרים שנכנסו לשטחים שלנו, הרבצנו לבעלי עסקים שלא שילמו פרוטקשן ולא הסכימו שניכנס שותפים איתם בעסקים.
כמה מחבריו חוסלו בשנים האחרונות על רקע יריבות עם ארגון פשע יריב. הוא ניצל משני ניסיונות התנקשות. "יום אחד נסעתי באשקלון וריססו לי את האוטו בכדורים. נפצעתי מרסיסים בידיים ורגליים. זה נס שנשארתי בחיים. אחרי שיצאתי מבית החולים נסעתי לקבר של בבא סאלי להתפלל ולתרום כסף. יש לי חברים שנרצחו בגלל מלחמות שליטה באשקלון ובאשדוד. אני הנחתי בעצמי מטענים. מה שכואב ולפעמים מציק שגם נהרגו בטעות אנשים שלא קשורים לפשע", נזכר יגאל.
זה עסק לגברים בלבד?
"ארגון לא מעסיק נשים, עניין של אגו, של פאסון, זה לא נראה טוב".