"זה התחיל בכוס קפה ונגמר ברומן, למרות שלא רציתי", מספרת עדי, בת 26 מהצפון. לפני חמש שנים, כשהשתחררה מהצבא, היא הגישה מועמדות להתגייס למשטרה, והציעו לה תפקיד מעניין – להיות סוכנת סמויה. במשך שמונה חודשים עדי חדרה לעולמם של סוחרי הסמים והפלילה אותם. "סיכנתי את החיים שלי", היא אומרת. בערך אז המפקד שלה, קצין נשוי, עם ילדים, התחיל איתה בפעם הראשונה. "הוא אמר לי שאני יפה, כוסית, 'עיניים ירוקות מכשפות'", היא נזכרת. "הוא היה אדם כוחני מאוד. כולם פחדו ממנו במשטרה. נפגשנו כמה פעמים בדירה של חבר שלו".
מרצונך?
"הבנתי שאני עושה טעות", היא אומרת בהיסוס. "אבל זה היה ניצול מיני לגמרי. הבנתי שזו נורמה במשטרה, שאף אחד לא יאמין לי ושהתיק נגדו ייסגר, ומי שישלם את המחיר זו רק אני. ידעתי פחדתי שאם אתלונן נגדו אשאר בלי פרנסה. זו יחידה קטנה מאוד שהיחסים בה די מורכבים".
הסיפור של עדי לא יוצא דופן. ניצול יחסי מרות בין שוטרות סמויות צעירות למפעילים שלהן היה אחד מאותם סודות שכולם ידעו. לאחרונה הגישה שוטרת סמויה לשעבר תלונה למח"ש נגד רפ"ק אורן סבג, קצין מודיעין במשטרת המחוז הדרומי, בטענה שאנס אותה בעת שהיה המפעיל שלה כסוכנת סמויה. סבג נחקר אך הכחיש את הטענות נגדו. השוטרת לשעבר לא ויתרה, והגישה תביעה לבית הדין לעבודה נגד המשטרה על כך שפוטרה. במח"ש מתכוונים להגיש נגדו – גם נגדו - כתב אישום חמור.
קשר השתיקה במשטרה נפרץ. זה מורגש היום מחוץ למשטרה ובתוכה, בחדרי הישיבות, במעליות ובתוך הניידות. אחרי ששבעה ניצבים הודחו בעקבות חשד לעברות מין, והשמועות והרחשים הפכו לחקירות של ממש, סוף-סוף השוטרות יכולות להפסיק לשמור בבטן, לעבור מ"כולם יודעים" במרכאות, אותו מונח שמבטא בית סוהר של שתיקה, לכולם-יודעים-באמת, אורו המחטא של השמש. או בקרוב, לפחות, כולם יידעו. אחת אחרי השנייה הן חושפות את מה שאסור היה לדבר עליו, בתקווה שזה לא רק יקל עליהן, אלא גם יביא את השינוי. אבל האם שינוי במשטרה אפשרי?
"חשבו שהם אלים יווניים ושהשוטרות הן חפץ"
בשבועות האחרונים ניסתה פה ושם משטרת ישראל להציג את המצב כאיזה אי הבנה נוראית. נכון, אמרו, התגלה ריקבון בצמרת, אבל הוא מטיל כתם על השוטרים כולם, ללא עוול בכפם. יש בזה משהו – ברור שלא כל השוטרים ואפילו לא רובם ניצלו את מרותם – אבל כשמדברים עם השוטרים והשוטרות מבינים עד כמה עמוק היה הריקבון הזה.
לא מדובר בעשבים שוטים, אלא באורח חיים ובתקשורת יום-יומית, לפחות ביחידות מסוימות. מה שהשוטרים מתארים כשגרת עבודה רגילה, חברית ונעימה אפילו, הוא בשביל נשים רבות סביבה עוינת ומטרידה, שלקום אליה כל בוקר זה סיוט.
"זה עוד לא הסוף", מספרת שוטרת שפרשה השנה לאחר שירות ארוך, במהלכו עברה גם היא הטרדה מינית. "יש המון מקרים כאלה. יוצאים בעיקר סיפורים על ניצבים כי רוצים את המקום שלהם. בדרגות רגילות יש המון שוטרים, אבל בקצונה אין הרבה תקנים. אבל בכל יום החברים במשטרה מחכים לראות מי יהיה הפעם, על מי יתפוצצו היום".
חלק מהשוטרים, ובעיקר השוטרות, יודעים לתאר את המצב כניצול מיני, חד וחלק. אחרים משתמשים במושגים של עולם ישן יותר, מדברים על שוטרות שרצו "להתקדם דרך המיטה". "היו יחסי תלות ברורים", אומר, למשל, ד', קצין מודיעין ותיק. "המפקדים דאגו לשוטרות או לקצינים שלהם בלשכה לקידום, דבר שהעלה להן את המשכורות, והן בתמורה שכבו איתם".
בעניין הזה חשוב להבהיר: מבחינת החוק, וכן הקוד האתי של המשטרה, יחסי מרות הם אסורים ולא מוסריים, נקודה. וכמו שאפשר ללמוד מהסיפור של עדי, מה שנראה מרחוק, בעין גברית, כמו בחירה חופשית ואינטרסנטית, לעתים קרובות מתגלה כניצול שמונע מפחד. את הדבר הזה, שרובנו למדנו מזמן, במשטרה עדיין לא קרובים להפנים.
"לפני כחמש שנים היה מקרה של קצין מאוד בכיר, מועמד למפכ"לות", מספר ד', קצין מודיעין. "במהלך נופש של המשטרה הוא נתפס בחדר במלון כשהוא שיכור עם שתי שוטרות שלו. אף אחד לא חשב שזה חמור או בעייתי, כולם צחקו מזה והתייחסו לזה כאל קטע רכילותי. במקרה אחר, בעל שחשד שאשתו השוטרת מנהלת רומן עם קצין בכיר במחוז שכר חוקרים פרטיים שתפסו אותם על חם בתוך מכונית כשהם ערומים".
מי שעבר פעם במסדרונות של תחנות ומשרדי המשטרה יודע שאין שם יותר מדי חדרים פנויים, ובאמת, כל המרואיינים לכתבה הזאת מזכירים שוב ושוב את הנופשונים והגיבושונים של המשטרה: "אני יודע על קצינים שעשו אורגיות עם שוטרות בבתי מלון, בנופשונים באילת או בימי גיבוש", מספר אחד הקצינים. "הרכילות הזו רצה במסדרונות של המשטרה והמחוז אבל כולם צחקו עלה זה, נהגו בסלחנות ולא טיפלו בזה כי לא היו תלונות".
"פעם-פעמיים בשנה מגיע לשוטרים לנסוע לחופשה של שני לילות", מספרת שוטרת לשעבר. "בטיולים האלה צריכים להיות שלושה או ארבעה שוטרים בחדר, כמו שאני כשוטרת הייתי עם עוד שלוש חברות בחדר. אבל הקצינים מקבלים חדר זוגי, כי יודעים שיש איתם מישהי. זו הייתה הנורמה וזה קורה עד היום".
גם בימי חול, מחוץ לנופשים והגיבושונים, נמצא פתרון – דירות. "לקציני משטרה בכמה מחוזות היו דירות שקיבלו מהמשטרה, כי התגוררו רחוק מהמחוז בו שירתו", מספר הקצין. "לאחרים היו חברים נהגו לתת להם מפתחות לבית שלהם בשעות הערב, לאחר שעות העבודה. פעמיים בשבוע היו מגיעים לדירות קצינים ושוטרות שהיו תחת פיקודן. בחלק מהמקרים השתתפו גם נערות ליווי".
"לא היה דין ולא דיין", אומר קצין המודיעין. "היו קצינים שחשבו שהם אלים יוונים שמותר להם הכול. ששוטרות הן חפצים שלא יכולים להגיד להם לא. היו מספרים להן בדיחות מיניות, ממש הטרדות, על בסיס יומי. דאגו לקחת אותן לכל אירוע, ומעבר לשעות העבודה לצימרים לפי שעה או לדירות של חברים".
שוטר ותיק ביחידה רגישה מאוד במשטרה סיפר שלפני כמה שנים הוא וחבריו ביצעו מארב על חיילים בארגוני פשיעה. הם קיבלו מידע על כך שהחיילים נמצאים בצימר באזור השרון, והגיעו לשם במטרה לעצור אותם. אבל במקום העבריינים, הם ראו את המפקד שלהם יוצא מהצימר עם קצינה שעבדה בלשכתו. "זו היתה שיחת היום", הוא נזכר. "לא נעים, אבל אף לא חשב שזה באמת בעייתי, דפדפו את זה הלאה לא עשו מזה סיפור", נזכר השוטר.
"פשוט היתה נורמה שמותר לעשות הכול", אומר קצין בכיר. "שוטרים ניהלו רומנים, שכבו עם פקודות בבתי מלון ואתרי נופש. זו היתה נורמה ידועה שלכל קצין בכיר או מפקד יש שוטרת שח"מית (חיילת שעושה את שירותה הצבאי במשטרה). בעוד שבצבא הפיקו את הלקחים והנושא מטופל בכל רמות הפיקוד, המשטרה השתרכה מאחור, נתקעה במנהרת הזמן. כולם ידעו ושתקו".
אין בדיחות גסות, אין נשיקות
היום, אומרים כולם, המצב שונה. לא כי במשטרה באמת הספיקו לערוך תוך כמה שבועות ניקוי אורוות יסודי ולעשות טיפולי שורש – השוטרים והשוטרות פשוט בשוק. הם ספגו בשבועות האחרונים כאלה כמויות של פרסום נגטיבי, והשם של מקום העבודה שלהם, שגם ככה לא אהוב במיוחד ולא זוכה להרבה אמון מהאזרחים, נפגע אנושות.
"ישבתי בניידת עם שוטר סיור ביום חמישי בצהריים", מספרת אורית, שוטרת סיור ותיקה מהדרום. "סיירנו ליד בית ספר, עצרנו לבדוק שהכול בסדר, שגרת עבודה. פתאום הגיעו כמה תלמידים והתחילו לזרוק הערות: 'נו, מתי תנשק אותה? מתי תשכבו?' 'אתה אוהב אותה, היא יפה, למה אתה לא שולח ידיים?', 'גם ככה כל המשטרה סוטי מין. יאללה, רוצים לראות קצת אקשן בניידת'", היא משחזרת במבוכה. "ישבנו בניידת שותקים ולא ידענו איפה לקבור את עצמנו מרוב בושה. כשהגעתי הביתה נשברתי ובכיתי".
היחסים בין שוטרים לשוטרות, מספרים כולם, השתנו לגמרי. התיאור הבא יישמע לרובנו כמו יחסי עבודה רגילים, אבל במשטרה, מסתבר, זה מצב מוזר וחריג: "אין יותר בדיחות גסות", אומרת אורית, "אין יותר צחוקים. כולם מפחדים על התחת שלהם".
התיאורים שלהם מסבירים עד כמה עמוק הפער בין התפיסות של גברים ונשים לגבי העניין הפשוט של איך מתנהגים במקום עבודה. "זה כמו אצל החרדים!" חורץ למשל בצער א'. הוא קצין משטרה בכיר ומבטיח במשטרת ישראל, אחד כזה שאומרים עליו שעוד יישב על כיסא המפכ"ל. "שומרים נגיעה, שומרים מרחק. אין חיבוקים, אין נשיקות אבהיות, אין נגיעות. הידיים עמוק בכיסים. יש אוירה קודרת של בית קברות". במלים האלה הוא מתאר את מה שרוב הנשים היו מגדירות כסביבת עבודה נורמלית ובטוחה. "קצינים הבינו שהם הגיעו לעבוד במשטרה ולא לנהל רומנים. כולם פוחדים על התחת שלהם, חוששים ששוטרת או קצינה מהעבר תוציא את כל הכביסה המלוכלכת החוצה".
"היתה לנו קבוצת ווטסאפ שבה היינו מעבירים בינינו סרטונים מצחיקים, בדיחות גסות או כל מיני תמונות של בחורות וגברים בתנוחות כאלה ואחרות", מתוודה רוני, קצין משטרה ממרכז הארץ. "כל זה נפסק. הקבוצה הוסרה. קצינים פוחדים לשלוח הודעות לשוטרות בסלולרי שאולי בטעות זה יצטייר כהטרדה מינית. כל ענייני העבודה מתנהלים פנים מול פנים, בנוכחות עוד שוטרים. אני כמפקד לא יושב לבד יותר עם שוטרות בחדר. בכל ישיבה או פגישת עבודה אני דואג שיהיו נוכחים עוד אנשים שלא יפילו עליי בטעות תיקים של הטרדה מינית או מעשים מגונים".
זה לא קצת קיצוני?
"זה נשמע מטורף והזוי, אבל האווירה החמימה שהיתה ביחידה בין השוטרים התאיידה. נעלמה. כל אחד פוחד שאולי בטעות מקליטים אותו בסתר. כל היום מדברים על הטרדות מיניות והמקרים לא נגמרים, כל יום יש פרשה חדשה וזה עוד יותר מעכיר את האווירה".
ג', קצינה באחת היחידות, סיפרה כיצד השוטרים הכפופים לה או הקצינים שמפקדים עליה תופסים ממנה מרחק. "פעם ישיבת בוקר היתה באווירה טובה. בין דיבורים על תכניות מבצעיות או טיפול בתופעות פשיעה, היו גם בדיחות, דאחקות, כל מיני הערות מיניות אבל בהומור. עכשיו כולם פוחדים שמישהו מתעד אותם ושזה יגיע למח"ש. חבל שהכול צף עכשיו וזה לא טופל כל השנים. כנראה זה לה היה חשוב למפקדי המחוזות והמפכ"לים להטמיע את הקוד האתי ולאכוף אותו וזה עצוב מאוד שהיינו צריכים להגיע למצב הזה".
איך יתחולל השינוי?
לאן הולכים מכאן? מהציטוטים שלעיל ניכר שלא כולם הפנימו באופן עמוק את הערכים שמאחורי הנורמות החדשות. בין ההתנהלות המקובלת במשטרה לבין מה שנחשב ראוי וחוקי היום יש פער של עשרות שנים, מהפכה חברתית שלמה שפשוט דילגה על המשטרה, לפי הסיפורים האלה. הפתרון שמדברים עליו בצמרת המשטרה הוא קוד אתי חדש, אבל האם זה הפתרון הנכון?
הכוונה לכתוב ולהטמיע קוד אתי חדש נראית משונה, אפילו יחצנית, על רקע העובדה שלמשטרה כבר יש קוד אתי. הוא גובש בשנת 1997, והוא כולל תשעה סעיפים, על פיהם על השוטר לתת דוגמה אישית, לשמור על טוהר המידות, יושר אמינות, שמירה, סודיות ודיווח אמת מלא ומדוייק. בנוסף, ספר שנקרא "האתיקה המקצועית במשטרת ישראל" יצא לאור בשנת 1998 וכולל 506 עמודים. הספר, שכתב ניצב שלמה גל, ששימש כקצין חינוך ראשי, אמור היה להיות האורים והתומים של כל שוטר מתחיל, התנ"ך של המשטרה. הספר מתייחס לערכים, חינוך, התנהגות, מוסר ויחסיו של השוטר בתוך המערכת ומחוצה לה. נראה כאילו שהפספוס של המשטרה הוא בכלל לא בניסוח ערכים ופקודות, אלא בהטמעה שלהם.
"הספר של שלמה גל היה צריך להיות מחולק לכל שוטר במערכת", ציין גורם בכיר במשטרה. "היה צריך ללמד אותו בבתי ספר של המשטרה, בסדנאות, בקורסים ובהשתלמויות. מצד שני, כשקוראים את הספר לעומק מבינים שאם היו מיישמים אותו בפועל לא היה נשאר שוטר אחד במשטרה. רק למעטים מאוד בתוך המשטרה יש את הספר, ואני לא בטוח שהם קראו את כולו".
ומה לגבי הקוד האתי? "הקוד הקיים מספיק כדי לתת פתרונות למצבים אליהם נקלעה המשטרה", אומר קצין בכיר. "במטה הארצי מחפשים כותרות במקום לפתור את הבעיה לעומק". גם ניצב בדימוס שלמה גל, מחבר ספר האתיקה במשטרה, מסכים: "לא צריך לנסח שום קוד אתי חדש. הקוד הקיים מספיק טוב רק שצריכים ליישם ולהטמיע אותו בתוך המשטרה. מה שקורה בשנה וחצי האחרונות במשטרה הוא ביזיון שלא היה, מאז שהמשטרה נוסדה. לא היה דבר כזה. ייקח שנים לתקן את הנזק. אם הקוד האתי היה מחלחל מצמרת המשטרה הרבה נעימויות ומבוכות היו נמנעות".
כמה וכמה פעמים התריעו וכתבו על כך שהקוד האתי לא מוטמע, שהשוטרים לא מכירים אותו ושאיש לא ערך להם היכרות איתו, אבל דבר לא נעשה. ב-2004 הזמין המדען הראשי במשרד לבטחון פנים מחקר בנושא מד"ר מינה צמח וד"ר שמחה ב. ורנר. במחקר, שפורסם כעבור שנתיים, כתבו צמח וורנר שהמשטרה ערכה לשוטרים השתלמויות בנושא הקוד האתי, אבל הן התמקדו בקצונה הזוטרה. הוקם גם פורום אתיקה שמטרתו הייתה להנחיל את הקוד, אבל פעילותו הופסקה, בנימוק שאין לו שיניים.
בדו"ח מצוין גם שהקוד האתי לא מנוסח בלשון אסור, אלא בלשון 'עשה' חיובית ומעודדת. "הקוד אינו מותאם לצרכי השטח ולמשימות המוטלות על ידי משטרת ישראל בהתאמה לתהליכים המתרחשים בחברה הישראלית", נכתב בדו"ח. "הקוד אינו ברור דיו לשוטרים. הקוד אינו נוגע בבעיות האמיתיות המטרידות את השוטרים. כמו כן, השוטרים חוששים שלא יקבלו גיבוי על דיווחיהם. הפיקוד הבכיר אינו נותן דוגמה אישית בתחום ההתנהגות האתית". המחברים מזהירים כי הקוד האתי יישאר על הנייר בלבד, במיוחד אם צמרת המשטרה לא תוכל לשמש מופת ודגל להתנהגות אתית לשוטרים מן השורה. מה קרה עם המחקר הזה? הוא נשאר במגירות של משטרת ישראל. המפכ"לים ובכירי המשטרה לא דאגו ליישם את המלצותיו.
גם בשנת 2003 נשמעו התרעות לגבי האתיקה במטרה. אז זה היה ניצב משנה בדימוס, ד"ר פיני יחזקאלי. יחזקאלי, שכתב ספרים ומאמרים הנוגעים להתנהלות המערכת המשטרתית ומשמש היום כמנכ"ל חברת סטארט אפ, הזהיר אז במאמר כי "אין מנוס מהליך הטמעה ארגוני מחודש של הקוד האתי", הוא התריע. "הטמעה כזו חייבת להיות מובלת על ידי צמרת המשטרה". אף אחד בצמרת המשטרה לא הרים את הכפפה.
"במשטרה חיכו זמן רב מדי", אומר היום יחזקאלי. "מה שקרה זה שבעצם הזיזו קיר, המציאות האתית והמוסרית השתנתה וקבוצת של קצינים נלכדה באמצע. צה"ל זז בזמן והשתנה. המשטרה לא. התחום המיני הוא עקב האכילס של הבכירים, והוא הפך פתאום ללגיטימי בשימוש בזירה הפוליטיקה האירגונית. מעתה ידע כל ניצב שכל רומן שיצבור במעלה הדרך עלול בבוא היום למוטט את הסולם ולהפיל אותו למטה. הדור הבא של הקצינים יהיה אחר. פשוט כי קשרים מיניים במקום העבודה הפכו למסוכנים מידי".
אם כך, אולי השינוי בכל זאת בדרך? "זה כיבוי שריפות שמטרתו להרגיע את המערכת ואת הציבור", מזהיר קצין בכיר לשעבר. "היו הרבה קודים, אבל הם התאדו, נעלמו ולא יושמו, כי זה לא עניין בכירי המשטרה. זה מה שיקרה גם עם הקוד החדש. כשדנינו יסיים את הקדנציה כולם ישכחו ממנו".
"מי בדיוק ישנה את הקוד האתי?" אומרת השוטרת לשעבר. "כמעט כולם אותו הדבר. זה שאמור לשנות - גם הוא יצטרך להשתנות בעצמו.
תגובת המשטרה
מחקרים בנושא אתיקה מקצועית וטוהר מידות בשירות ביטחון הפנים ובגופים אוכפי חוק במשטרת ישראל בפרט, ובמשטרות ברחבי העולם בכלל, נעשו בעבר והם מוכרים לארגון, ביניהם מחקרם המקיף של ד"ר מינה צמח וד"ר שמחה ורנר, משנת 2006, שהתבצע לבקשת משטרת ישראל. ממצאי המחקר הצביעו על מתח מובנה בעבודת האכיפה של משטרות במדינות דמוקרטיות, שמחד נדרשות לענות על אינטרסים ציבוריים של שמירת בטחון הציבור והסדר החברתי וכן להילחם בפשיעה לסוגיה ומאידך נדרשות לבצע פעולות אכיפה הכוללות שימוש בכוח, בטקטיקות ובאמצעים המגבילים את חירות הפרט.
דווקא משום המאפיינים המיוחדים של מקצוע השיטור, ההופכים אותו לפגיע יותר להתנהגויות בלתי ראויות, ומשום המודעות הגדולה שיש במשטרת ישראל לכך – נעשית, לאורך השנים, עבודה רבה בתחום הטמעת הערכים והאתיקה המקצועית. בשנת 2009 בוצע במשטרת ישראל, בהובלת המפכ"ל דאז, רנ"צ דודי כהן, תהליך תיקוף מעמיק, מקיף ויסודי של ערכי הארגון כנדרש מגוף אכיפת חוק הדואג להתאים עצמו להתפתחויות בחברה ולנוכח אתגרים מתהווים במציאות משתנה. בתהליך מרכזי זה, לקחו חלק גורמים רבים מהמטה והשטח בסיוע גורמים בכירים באקדמיה בראשות פרופ' אסא כשר. משטרת ישראל רואה בקוד האתי, שנוסח בסופו של תהליך הבחינה והתיקוף, בעל חשיבות עליונה בכל רובדי העשייה המשטרתית, בעת שגרה ובעת חירום כאחד ולכן, בתום תיקוף הערכים החל תהליך אינטנסיבי של הטמעה ויישום. מפקדים נדרשו להירתם באופן מלא לתהליך ולהוביל את הנחלת הערכים, בנוסף הם נדרשו ליצור שיח ערכי בשגרת העבודה, תוך מתן דגש על סוגיות ערכיות גם בעתות חירום.
הקוד האתי שנוסח כולל את חזון משטרת ישראל, שלושת ערכי הייעוד (הגנה על חיי האדם שלומו ורכושו, כיבוד האדם וזכויותיו, שמירה על החוק ואכיפתו) ושבעת ערכי הארגון (דוגמא אישית, הזדהות ומחויבות לארגון, יושרה, מצוינות, מקצועיות, נחישות וחתירה למגע והשירות המיטבי לציבור).
כחלק מתוכנית ההנחלה בוצעו מספר צעדים יישומיים על מנת לבטא את מרכזיות הערכים בעבודת המשטרה, בדגש על שילוב מרכיב ערכי בהכשרות ואימונים בכל המדרגים, מתן הכשרה ייחודית במגוון נושאי אתיקה וטוהר מידות למפקדים ושילוב ההיבטים הערכיים בעבודות מטה, בתהליכי עבודה חוצי ארגון ואף בתהליכים שונים של בנין הכוח.
עם כניסתו של המפכ"ל רנ"צ יוחנן דנינו במאי 2010 לתפקידו, הוא הציב את נושא האתיקה והערכים בסדר עדיפות גבוה לטיפול. לפיכך המשטרה החלה לפעול על פי מדיניות 'המפנה' שכוללת, בין השאר, גם תכנית פעולה לצורך יישום, מעשי ואפקטיבי, של הקוד האתי שנוסח בתקופת המפכ"ל הקודם. בתוך כך, במהלך השנים 2011-2013 הופצו מערכי שיעור למפקדים אשר עסקו בערכי משטרת ישראל וביישומם בפועל. בכל תחנות המשטרה הועברו השיעורים על ידי מפקדים בכירים, על מנת ליצור שיח ערכי מחייב בין המפקדים לפקודים ובקרב הפקודים, בינם לבין עצמם. הושם דגש על חשיבות העיסוק בהטמעה ערכית ובקשר שבין הערכים למקצועיות ולמשימות היומיום. לבסוף, המפכ"ל עצמו חזר והבהיר באופן שיטתי, מעל פלטפורמות שונות, כי בכל הנוגע לשמירת האתיקה, ערכי הארגון וטוהר המידות, לא תהינה פשרות וכל מי שיחרוג מהם ייענש בהתאמה ואף יורחק משורות הארגון.
בהכנת הכתבה סייעה אלינור פוקס