19 בנובמבר 2012, 8:15 בבוקר. מבצע "עמוד ענן" בשיאו. מטוסי קרב ומל"טים של צה"ל חגים מעל שמי עזה, הטילים מגיעים לראשונה לבאר שבע, ראשון לציון, גן יבנה ותל אביב, חצי מדינה משותקת. ברחוב מודיעין בגן יבנה שורר שקט של בוקר. מזג האוויר סגרירי. גל נועם, צעיר בן 20, נכנס למכונית המאזדה שלו, מתניע ומתחיל לנסוע. כמה שניות לאחר מכן נשמע פיצוץ עז שמחריד בעוצמתו את היישוב. התושבים נכנסים להיסטריה ומתחילים לרוץ לכיוון המקלטים וחדרי המדרגות, בטוחים שמדובר ברקטת גראד שהתפוצצה בסמיכות רבה לביתם. תוך דקות ספורות מתברר שמטען חבלה הוצמד למכוניתו של נועם, המכונית התפוצצה והוא נפצע אנושות. ניידת טיפול נמרץ פינתה אותו לבית החולים "קפלן" ברחובות, כעבור זמן קצר הוא נפטר מפצעיו.
חקירת המשטרה גילתה שמדובר בטעות בכתובת: המטען היה מיועד לחיסול עבריין במסגרת מלחמה בין שני ארגוני פשיעה מרחובות ומגן יבנה, המסוכסכים ביניהם במשך תקופה ארוכה. ההרוג, אדם חף מפשע ונטול עבר פלילי, פשוט היה בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון, ושילם על כך בחייו. התיק לא פוענח עד היום.
"יש פאלטות (טעויות בסלנג העברייני – ש.א) מהסוג הזה לפעמים", אומר מפעיל מטענים לשעבר. "זה נדיר מאוד, ואסור שדבר כזה יקרה, אבל זה קורה ולצערי מי שמשלמים את המחיר על הטעויות האלה הם אזרחים חפים מפשע. יכול להיות שמי שהניח את המטעון קיבל מידע מוטעה, שנאסף ברשלנות, או שלא התבצע מעקב טוב מספיק אחרי העבריין שסומן, והתוצאה הייתה טרגית. אתה יודע מה עוד מפחיד? שאפילו אזרחים רגילים, לא עבריינים, שהסתכסכו עם שכנים או עם כאלה שמתחרים להם בעסקים, מזמינים לפעמים מטענים. הכל כדי להרתיע ולהפחיד את הצד השני".
בשלוש השנים האחרונות הפכה ישראל ל"מדינת מטענים": למעלה מ-50 מטעני חבלה התפוצצו או נוטרלו בערי הארץ, וגרמו למותם של כ-20 אזרחים לפחות. אין כמעט יישוב שלא התפוצצה בו מכונית וגרמה לפציעתם או למותם של אזרחים ועבריינים. בפועל, מדובר בעלייה של מאות אחוזים.
"זה רק עניין של זמן עד שייהרגו פה עוד אזרחים חפים מפשע, שאין להם קשר למלחמת הכנופיות המטורפת הזו", אמר תושב גן יבנה, שמאז מותו של גל נועם אירעו בה עוד כמה ניסיונות חיסול על ידי הנחת מטענים. "במשטרה ישנים בעמידה. למה הם מחכים? שעוד אזרחים ירצחו? תחושת הביטחון שלי כאזרח היא בתחתונים".
"בחדר אחד מעבדת נפץ, באחר תאומים בני שלושה חודשים"
שיטות החיסול של ארגוני הפשיעה באמצעות הפעלת מטענים השתדרגה מאוד בשנים האחרונות, ולמעשה החליפה את החיסולים הקלאסיים באמצעות רוצחים שכירים. בעבר נהגו ראשי הארגונים להזמין לארץ רוצחים שכירים מדרום אמריקה וברית המועצות לשעבר, בעלויות גבוהות מאוד, ושיטת המטענים מהווה חלופה זולה וחסכונית, והיא גם יעילה ביותר מבחינת כוח ההרתעה מול ארגונים יריבים.
עוד סיבה שבגללה העבריינים עברו למטענים היא מאחר שהמשטרה מתקשה לאתר את המפעילים. וכך כל ארגון פשיעה מחזיק מהנדס מטענים, מחסן מטענים וחוליית מודיעין, שמטרתה לאסוף מידע על היעד לחיסול. "המטרה היא למנוע מקרים של טעויות בזיהוי", מבהיר העבריין, "גם כדי לוודא את החיסול וגם כדי למנוע רצח של אזרחים חפים מפשע".
על פי נתונים לא רשמיים של גורמים במשטרה, פועלות ברחבי ישראל כ-20 מעבדות לייצור מטעני חבלה במגזר היהודי והערבי. במעבדות הללו עובדים חיילים בסדיר וחיילים משוחררים, שהתמחו בהרכבת מטענים – בין אם במהלכם שירותם הצבאי או באופן עצמאי, באמצעות אתרי אינטרנט, בארץ ובעולם, המלמדים במפורט כיצד להכין מטענים. מרבית חומרי הנפץ הגולמיים המשמשים להכנת המטענים נגנבים מנשקיות ומשטחי אימונים של צה"ל.
וכך עובדת השיטה: מהנדס בארגון פשיעה יוצר קשר עם בעלי מעבדת נפץ, ומנחה אותו לגבי סוג המטען שהוא מעוניין בו (ראו מסגרת) וכן לגבי איכות חומר הנפץ, כמותו ואופן ההפעלה של המטען. לאחר שהמטען מוכן המהנדס מנחה את אחד מחיילי הארגון לשלם לבעל המעבדה. מחירי מטען נעים בין 4,000 שקל ועד ל-25 אלף שקל (ראו מסגרת). מדי חודש נמכרים בישראל מאות מטענים, והתעשייה הזו מגלגלת מיליוני שקלים בשנה. הכנת המטענים, מהפשוטים ועד המורכבים, אורכת בין כמה שעות לשלושה ימים.
"מרבית המעבדות ממוקמות בתוך דירות שכורות בבנייני מגורים, וקיימת סכנה ששימוש לא נכון בהרכבת חומרי הנפץ יסתיים בפיצוץ ובאסון כבד, שיגרום למותם של אזרחים רבים", מזהיר קצין מודיעין לשעבר במשטרה. "בעלי מעבדות המטענים בישראל מחזיקים מאות טונות של חומרי נפץ מכל הסוגים. זו כמות מטורפת שחלקה מוחזקת בתוך מחסנים או מקלטים בתוך הבניינים הללו, מבלי שהדיירים מודעים לכך בכלל. מדובר במטענים שלא היו מביישים ארגוני טרור כמו החיזבאללה או חמאס".
כך למשל שני חיילים תושבי שדרות הקימו לפני כחצי שנה מעבדה בתוך בניין מגורים בעיר. חלק מהתחמושת נגנבה מבסיסי צה"ל ואת שאר החומרים הכימיים והדשנים המשמשים להכנת המטענים, רכשו בחנויות למכירת דשן, כשהם מתחזים לחקלאים. על פי הערכות שונות החיילים הספיקו למכור מספר מטעני צינור מגנטיים לעבריינים מדרום הארץ, ובתמורה קיבלו כמה עשרות אלפי שקלים.
"למדנו מהאינטרנט איך מייצרים מטענים", הודה אחד החיילים, "יש הסברים די מפורטים שמלמדים באיזה חומרי נפץ להשתמש. היו גם מומחים בתחום שהעבירו לנו מידע. עשינו בתוך המעבדה ניסיונות כדי לבדוק שהחומרים ברמה גבוהה ושהם יתפוצצו בזמן אמת".
השניים טענו להגנתם כי פעלו מתוך מצוקה כלכלית, ולא הסתפקו במכירת המטענים אלא אף הניחו בעצמם מטען שייצרו מתחת למכוניתו של תושב נתיבות, איתו הסתכסכו במהלך בילוי במועדון לילה בעיר. למזלו של אותו תושב המטען התפוצץ בטרם נכנס למכונית. "לבעל המכונית היה מזל גדול מאוד. הוא קיבל את החיים שלו במתנה", אמר קצין משטרה במרחב לכיש. סוכן משטרתי סמוי מטעם היחידה המרכזית במשטרת מרחב לכיש, הביא למעצרם של החיילים והוביל להגשת כתב אישום נגדם.
בלשי ימ"ר לכיש הצליחו גם לחשוף מעבדת נפץ גדולה מאוד בבניין מגורים בנתניה. סוכן משטרתי סמוי הביא לחשיפת המעבדה, שעובדיה ייצרו ומכרו מטענים לארגון פשיעה גדול. מעבדה אחרת נחשפה על ידי המשטרה לפני שמונה חודשים בקרית טבעון, שם מצאו השוטרים עשרות מטעני צינור ורימוני יד, כמו גם חוברות הדרכה להרכבת מטענים והפעלתם. מעבדות דומות בגודלן נחשפו בחולון ובפתח תקווה. באחת הדירות שבה פעלה המעבדה בפתח תקווה הורכבו בחדר אחד מתקני נפץ, בזמן שבחדר אחר ישנו זוג תינוקות – תאומים בני שלושה חודשים.
"לאחר חשיפת המעבדות עשינו השוואה בין סוגי חומרי הנפץ שנמצאו בהן, לבין מקרי הפיצוץ שגרמו למותם ולפציעתם של עבריינים ושל אזרחים במטרה לקדם את פענוח התיקים", מסביר קצין מודיעין במשטרה. "בינתיים זו עבודת נמלים, כמו הרכבת פסיפס. זה לא יהיה פשוט להפליל את יצרני המטענים. הם לא מבינים שהם עלולים להיות מואשמים ברצח לכל דבר ועניין. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם המעבדה בפתח תקווה הייתה מתפוצצת".
"אין למשטרה יכולת מודיעינית לעצור את מניחי המטענים"
עידן פיצוצי המכוניות החל לפני כחמש שנים, כשביוני 2008 נרצח עורך הדין הפלילי יורם חכם באמצעות פיצוץ מטען גדול שהוצמד לג'יפ שבו נהג. חמישה חודשים לאחר מכן, בנובמבר 2008, חוסל באותה שיטה ראש ארגון הפשע יעקב אלפרון: מכוניתו התפוצצה ממטען שהופעל בשלט רחוק. לא ברור אם יש קשר בין שני החיסולים, אבל הם חשפו לראשונה את שיטת המטענים, שלא הייתה בשימוש נפוץ עד אז. "החיסולים של עו"ד חכם ואלפרון תפסו אותנו די מופתעים", מתוודה קצין משטרה בכיר שהיה מעורב בחקירה, "הם קרו בטווח קצר ובשיטות די דומות. אלו היו חיסולים באיכות ביצוע גבוהה מאוד שהזכירו פעילות של ארגון טרור".
מאז, כאמור, התפתחה השיטה מאוד, והפכה למתוחכמת ביותר. בחלק מהמקרים המטענים לא רק מוצמדים לכלי רכב אלא לדלתות של דירות, או פשוט מונחים בפתחי חצרות ובתים. גם מפעילי המטענים השתכללו, והם מקשים על איתורם. "ארגוני הפשיעה מחליפים ביניהם את מפעילי המטענים", אומר קצין במשטרה המעורב בחקירה, "מפעיל מטענים בדרום עובר לעבוד בצפון ולהיפך. המטרה היא להטעות אותנו". מפעילי המטענים גם לא מגיעים לזירות עם טלפונים סלולריים, מחשש שהמשטרה תבצע איכונים למכשיריהם ובכך תפליל אותם. התוצאה: מבין כ-20 מקרי הנחת המטענים שהתרחשו במהלך 2013 – אף תיק לא פוענח. חוץ מפתיתי מידע, המשטרה מתקשה להשיג הוכחות הנוגעות למי שעומד מאחורי הנחת המטענים. מרבית התיקים עדיין נחקרים על ידי יחידת להב 433 ויחידות מרכזיות נוספות של המשטרה ברחבי הארץ. חלקם נמצאים בצו איסור פרסום. חשודים רבים נעצרו אך הם שוחררו מחוסר ראיות.
הקו האדום שנחצה, לפחות מבחינת המשטרה, היה המטען שהוצמד למכוניתו של עורך דין בכיר מפרקליטות מחוז תל אביב, המטפל בתיק הנוגע לעבריין מספר אחד בישראל – עמיר מולנר. מולנר עצמו, אגב, התחיל את דרכו כ"קצין החבלה" של כנופיית הפשע רמת עמידר. גם במקרה זה הטילה המשטרה צו איסור פרסום על החקירה, אך בינתיים מתקשה לאתר את מניח המטען או את מפעילו.
"אין למשטרה כיום יכולת מודיעינית לחדור לתוך ארגוני הפשע ולגייס עדי מדינה, שיביאו למעצר המעורבים בגל החיסולים", טוען קצין מודיעין לשעבר במשטרה, "יש גם הבדל בין סוגי המטענים, גודלם ואיכותם. ההחלטה להעביר את מרבית התיקים לחקירת להב 433 מוטעית לדעתי. היחידה הזו לא מחוברת לשטח בפריפריה, צריך ידע רחב בשטח כדי להגיע לאנשים הקטנים ולחיילים בסדיר שגונבים לבנות חבלה מבסיסים".
היחידה החדשה? "זה כיסוי תחת"
כדי לנסות להילחם בגל פיצוצי המטענים ברחבי הארץ החליט לפני כמה חודשים מפכ"ל המשטרה, רב ניצב יוחנן דנינו, להקים יחידה חדשה בתוך להב 433, הכוללת קציני חבלה ותיקים. מטרת היחידה היא לנסות לאפיין את סוגי המטענים, ואת הקשר ביניהם במטרה ללמוד כיצד פועלים יצרני המטענים ולהגיע אליהם. האם היחידה החדשה מסוגלת להתמודד עם יצרני המטענים של העולם התחתון בישראל? בכירים במשטרה מתקשים להאמין.
"מי שחושב שהיחידה החדשה הזו תצליח איפה שיחידות אחרות נכשלו עושה צחוק מהעבודה", אומר קצין ותיק שמילא במשטרה תפקידים בכירים ביותר, "מדובר בכיסוי תחת כדי להרגיע את הציבור. אפשר לעשות יותר במלחמה בארגוני הפשיעה, אבל המשטרה טומנת את ראשה בחול. מחפשים פתרונות נקודתיים. זה כמו חולה אנוש שמגיע לרופא ומקבל אקמול. במקום לתגבר את היחידות המרכזיות במחוזות, שמחוברות מאוד לשטח מבחינה מודיעינית, ולהוסיף להן כוח אדם איכותי ומשאבים טכנולוגיים משוכללים יותר, זורקים לפח עשרות מיליוני שקלים בשנה על יחידה חדשה אין לה תוצאות. אפשר להבין את תחושת חוסר הביטחון ששוררת בציבור".
ובכל זאת – לאחרונה סיכלו היחידות המרכזיות של מחוזות המשטרה כמה חיסולים ממוקדים של עבריינים בכירים, שנמנעו ברגע האחרון הודות למידע שהגיע לבלשים. כך, למשל, עצרו בלשי ימ"ר מחוז חוף חמישה בני אדם שהיו בדרכם לחסל עבריין יריב באמצעות הנחת מטען במשקל של שני ק"ג במכוניתו. במקרה אחר תושב בית"ר עילית נעצר כאשר הניח מטען חבלה במכוניתו של תושב העיר, עובד בחברה קדישא, על כך שהעז להסיע במכוניתו אשה גרושה לעבודתה. מדובר היה במטען צינור במשקל של רבע ק"ג. בשבוע שעבר עצרו שוטרי יחידת 433 כ-20 חשודים שהיו מעורבים בסחר באמל"ח ובהכנת מטענים עבור ארגוני פשיעה גדולים ברחבי הארץ. חוקרי היחידה העריכו כי חלק מהמטענים היו אמורים להתפוצץ כחלק מחיסולי חשבונות בין עבריינים במהלך השבועות הקרובים.
בינתיים, 2014 נפתחה בקול פיצוץ כאשר מטען רב עוצמה התפוצץ במכונית שחנתה בנחלת בנימין בלב תל אביב. המטען הוסלק בתוך גלגל המכונית. נהג המכונית לא היה בתוכה וכך חייו ניצלו. האם המטען הבא יגבה את חייהם של אזרחים מפשע? נכון לעכשיו, זה רק עניין של זמן.
מחיר פצצה: סוגי המטענים ומחיריהם בשוק
ראשי ארגוני הפשיעה בישראל רוכשים מטענים רבים מראש. המטענים מוסתרים בתוך מחסנים ובתים פרטיים, ונשלפים "ביום הדין" לצורך חיסול חשבונות עם עבריינים יריבים. המחירים משתנים בהתאם למורכבות הפעלת המטען.
מטען צינור: מטען פשוט ביותר, במשקל של רבע קילו, שניתן להשליך לעבר יעד החיסול, להצמיד למכוניתו או להניח ליד ביתו. מחיר: 2,500 שקל.
מטען צינור מגנטי: במשקל של ק"ג אחד, ניתן להצמדה לדלת או מתחת לגלגל המכונית: 5,000 שקל.
מטען צינור המופעל באמצעות שלט רחוק: לרוב משקלו נע בין שניים עד חמישה ק"ג: 15,000 שקל.
מטען חבלה:- מורכב מלבנת חבלה ומופעל באמצעות טיימר של דוד שמש: 4,500 - 6,000 שקל.
מטען מצת: מטען פשוט יחסית, במשקל של כחצי ק"ג, שמתחבר למתג המצת של האוטו: 10,000 שקל.
מטען חבלה מתקדם א': מורכב מלבנת חבלה גדולה, במשקל של שני ק"ג, ומופעל באמצעות שלט רחוק או טלפון סלולרי: בין 15 ל-25 אלף שקל.
מטען חבלה מתקדם עם טיימר: מוצמד לכסא או לרכב, ומופעל באמצעות טיימר משוכלל, בתוך פרק זמן של עד 12 שעות: 10-20 אלף שקל.
איך זה שחיילי צה"ל מעורבים בגניבת אמצעי חבלה מבסיסים ובייצור מטענים לארגוני פשיעה?
חלק מן הגורמים המעורבים בהפיכת ישראל למדינת המטענים הם בין השאר חיילי צה"ל. גורם צבאי בכיר טוען כי תופעת גניבות אמצעי לחימה מבסיסי צה"ל חמורה מאוד וגובלת בסעיף בגידה במולדת ובביטחון המדינה. "אנחנו רואים בחומרה רבה זליגה של אמצעי לחימה לידי ארגוני פשיעה. יש לנו גיבוי מלא מהרמטכ"ל וסגנו לפעול במלוא הנחישות כדי למגר את התופעה הזו".
לטענת הגורם הצבאי הצבא פועל כדי לסכל גניבות מבסיסים וכמות הגילויים בתיקים של גניבות האמל"ח (כולל רובים) עלתה. "המטרה שלנו היא לפעול בצד המניעתי וההרתעתי כדי שלא ישתלם לחיילים לגנוב אמל"ח" אמר הגורם. לאחרונה, למשל, נדון חייל שגנב אמצעי לחימה לשש שנות מאסר בפועל, וב-2013 נגנבו רק 60 רובים לעומת 90 ב-2012. במקביל, מצ"ח פתחו ביוזמה למנוע גיוס צעירים הקשורים לארגוני פשיעה מחשש שיפעלו עבורם בגניבות אמל"ח.
"מספר הגניבות צריך להיות אפס", מבהיר הגורם הצבאי, "הוצאנו הנחייה למפקדי הבסיסים לצמצם את מספר החיילים שיוצאים הביתה עם רובים שלא לצורך. הנתונים מצביעים על כך שעבריינים בארגוני פשיעה פרוצים לבתים של חיילים כדי לגנוב רובים".
הגורם הצבאי מבהיר שגם הענישה צריכה להיות חמורה יותר: "על בתי הדין הצבאיים ובתי המשפט להחמיר בעונשם של חיילים שגנובים אמצעי לחימה מהבסיסים. אם השופטים יתחילו להטיל עונשים של 15 שנות מאסר ויותר זה ירתיע מאוד חיילים ועבריינים לגנוב אמל"ח, והתופעה תמוגר באופן ניכר מאוד".
"ייעודה של יחידת המטענים שהוקמה בלהב 433 בחודשים האחרונים, ומצויה בראשית התהוותה, מתמקד באיסוף מודיעיני ובהתחקות אחר הכנת מטענים מורכבים שנועדו לשימוש פלילי, ותכלול תיאום מול מצ״ח בכל הנוגע לזליגת אמל״ח מצה״ל. היחידה אינה מנהלת את תיקי החקירה של האירועים ואין מקום בראשיתו של התהליך לבחון את השפעתה על התופעה".