השאלות הבלתי פתורות של תיק זדורוב

ב-6 בדצמבר 2006 החליטה תאיר ראדה, נערה בת שלוש עשרה וחצי מבית הספר נופי גולן שבקצרין, להבריז משיעור תיאטרון. זה היה יום רביעי, שעת צהריים, והיא נשארה בחוץ עם החברים. בשלב מסוים הלכה ראדה אל חדר השירותים שבקומה הראשונה של בית הספר. זו הפעם האחרונה בה היא נראתה בחיים. מאוחר יותר  היא נמצאה מתה בתא השני של שירותי הבנות, כשהיא לבושה וישובה על האסלה. גרונה משוסף וחתכים נוספים על גופה הצעיר.

למרות שבית המשפט הרשיע ברצח פעמיים את רומן זדורוב, אז רצף בן 29, וזאת לאור שלל ההוכחות השנויות במחלוקת והיבטים שונים של ניהול שני המשפטים בתיק, רבים מתקשים להאמין שבית המשפט שם את האדם הנכון מאחורי סורג ובריח. לאחרונה התיק שוב עלה לכותרות לאחר שראש המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, הגיש לבית המשפט העליון במסגרת הערעור עדות נוספת שמחזקת את טענת ההגנה לפיה לא הסכין של זדורוב הוא שרצח את ראדה, זאת אומרת לא סכין יפנית, כפי שהודה זדורוב, כי אם סכין משוננת.

העדות של ד"ר קוגל התקבלה לאחר שהפרקליטות ניסתה למנוע אותה בכל כוחה, ויצאה במתקפה חסרת תקדים נגד מומחית קודמת מטעם ההגנה, ד"ר מאיה פורמן רזניק (כיום בכירה במכון לרפואה משפטית), שטענה אותה טענה ממש במסגרת המשפט החוזר.

כבר לא יודעים למי להאמין? הנה 10 נקודות מרכזיות בתיק זדורוב – חמש שישכנעו אתכם שזדורוב צריך להישאר מאחורי סורג ובריח, וחמש יבהירו לכם שהוא נמק בכלא על לא עוול בכפו.

למה הוא אשם?

(1) ההודאה

ההוכחה המיידית ביותר לאשמתו של זדורוב, שעליה גם התבססה הפרקליטות בתיק, היא ההודאה שלו. תחילה הודה זדורוב ברצח בפני "ארתור", המדובב המשטרתי שהוכנס לתא המעצר שלו. השניים בילו יחד חמישה ימים ולילות בתא המעצר וקיימו שעות של שיחות, שבהן סיפר לו זדורוב פרטים שלכאורה תואמים את הפרטים שנמצאו בזירת הרצח. אחד מהפרטים הוא טיפות הדם, שלפי עדותו של מנקה בית הספר נמצאו בשירותי הבנים ביום הרצח. זדורוב סיפר למדובב שהוא עשה טעות כשלא ניקה את טיפות הדם שטפטפו מידיו כשהיה בשירותי הבנים. עוד סיפר למדובב כי שטף את להב הסכין בה השתמש ואז זרק אותו, ובאמת הסכין של זדורוב נמצאה, אך הלהב לעולם לא אותר. מאוחר יותר טען סנגורו של זדורוב כי הלהב נשחק בעבודה, ולכן זדורוב זרק אותו.

אבל יותר מהכל, החלק העיקרי בהודאה היה ההדגמה של שיסוף גרונה של ראדה שערך זדורוב בפני ארתור: הוא לקח את ארתור לשירותים שבתא, העמיד אותו עם הפנים לקיר הימני של והדגים את חיתוך הצוואר בשתי הנפות סכין מימין לשמאל. העובדה הזו משמעותית בעיני בית המשפט, כי לפי הממצאים בזירה, הצוואר של ראדה שוסף כשהיא עמדה ליד הקיר בשירותים, כשפניה מופנים אל התא הראשון בשורה, לאותו כיוון.

להודאה הזו נוספו שתי הודאות בפני השוטרים. הבעיה היא שבהודאות הללו זדורוב הכחיש והודה והחליף גרסאות, כשפעם הוא אומר שהוא רצח את ראדה בגלל שלא נתנה לו סיגריה וקיללה אותו (ראדה לא עישנה והקללות לא תואמות את אופיה), ובפעם השנייה סיפר שחבורת בנות אנסה אותו בצעירותו וראדה הזכירה לו אחת מהן ולכן רצה לנקום בה. 

(2) פרטים מוכמנים

פרטים מוכמנים שרק הרוצח יכול לדעת הם משהו שהתביעה תמיד אוהבת, ראייה חזקה לאשמה של הנאשם. עם או בלי הודאה, בית המשפט התרשם שזדורוב ידע לספר למשטרה כמה וכמה פרטים שתאמו לממצאים בזירה: למשל, העובדה שראדה נרצחה בתא השני מתוך ארבעה והעובדה שדלת התא שבו נרצחה הייתה נעולה מבפנים. לפי כתב האישום, הוא גם ידע מה ראדה לבשה בזמן הרצח, ידע לספר על חיתוך הגרון שלה, על פצעי ההגנה בידיה ועל שעת הרצח. בהודאה השנייה בפני המשטרה אפילו תיאר איך חתך את פרקי ידיה אחרי שאיבדה את ההכרה, כדי לבלבל את החוקרים – ממצא שתואם את ממצאי נתיחתה.

(3) השלכת המכנסיים 

עובדה נוספת שתורמת להוכחת אשמתו של זדורוב היא שהוא זרק לפח את המכנסיים שלבש ביום שבו תאיר ראדה נרצחה (עובדה זו הביאה לראשונה למעצרו). היו לו מכנסיים כחולים, חלק מחליפה שנקנתה ברוסיה, והוא בחר לזרוק אותם לפח הזבל יומיים אחרי הרצח. זדורוב סיפר שהוא עלה במשקל והמכנסיים כבר היו קטנים עליו, אבל הבחירה של איש קשה יום להיפטר מזוג מכנסיים בגלל שהמידה כבר לא מתאימה לו, לא נראתה הגיונית כל כך לבית המשפט. בנוסף, לארתור המדובב סיפר זדורוב כי פחד שטיפות דם הכתימו את המכנסיים שלו, ולכן עטף אותם בשתי שקיות ניילון והשליך לפח. 

(4) היסטוריית המחשב

המשטרה בדקה את המחשב של זדורוב ומצאה שם כמה דברים לא מחמיאים - מתמונות פורנוגרפיות של קטינים וקטינות, דרך דיסק עם קטלוג נשק קר שנמצא אצלו בבית (היה לו בבית גם אוסף סכינים) ועד חיפוש של סרטי סנאף (סרטים בהם מצולמים מעשי אונס או רצח אמיתיים) באימיול (תוכנה להורדת קבצים). החיפוש נעשה שבוע וחצי לפני הרצח. עוד מצאה המשטרה כי ארבעה ימים לפני הרצח ביקר זדורוב בכתובת אינטרנט שבה מופיע מאמר ברוסית על "שיטות להטלת מורא" - אין לדעת אם זדורוב קרא את המאמר או לא – שמסביר, בין השאר,  מהי התנוחה הנוחה ביותר לתפיסת קורבן ונעיצת סכין בו: "בתחתית הסנטר, מתחת ללסת, מכיוון הגרון". בחיפושים של זדורוב ברשת הייתה גם כתבה שסיפרה על גזר דין של שנתיים מאסר על תנאי לבחורה שהורשעה בהריגה במצב של אי שפיות זמנית.

(5) השחזור

לכל הראיות הללו מצטרף, כמובן, אותו שחזור מפורסם שהתרחש כשבועיים לאחר הרצח. זדורוב תיאר את הרצח, את הפגיעות ביד ימין ובחזה, את נעילת התא מבפנים ואת המילים האחרונות של ראדה. הוא מיקם את השוטרת שדימתה את ראדה בשחזור עם הפנים לקיר, לכיוון תא השירותים הראשון. הפוזיציה הזו תואמת את הקביעה של איש המעבדה הניידת לגבי המקום בו עמדה ראדה כשנפגעה. הקביעה הזו נוסחה שישה ימים לאחר השחזור, כך שהתביעה טוענת שזדורוב לא יכול היה להיות מושפע ממנה. כשזדורוב הדגים איך יצא מהתא, הוא דרך על האסלה במקום בו היו מונחות הרגליים של ראדה. החוקרים עוד לא ידעו בשלב הזה, אבל מאוחר יותר מומחה מטעם התביעה ינתח את ממצאי הדם על בגדיה של ראדה ויצהיר על מציאה של טביעת נעל בדיוק במקום הזה – על הג׳ינס, באזור ירכיה של ראדה, שישבה לבושה על האסלה. במהלך השחזור זדורוב אף סיפר שאחרי הרצח הלך לחדר המורים להכין לעצמו קפה. הטיול לחדר המורים תואם את עדותה של הפסיכולוגית של בית הספר, שסיפרה שבסביבות שתיים ורבע בצהריים ביום הרצח ראתה בחדר המורים אדם נסער שדמה לגנן של בית הספר. זדורוב, ודאי כבר ניחשתם, דומה לאותו גנן, ולכן בית המשפט רואה בעדות הזו עוד ראיה תומכת.

למה הוא זכאי?

(1) השחזור

בעוד שהתביעה נאחזת בשחזור כדי להוכיח את אשמתו של זדורוב, ההגנה טוענת שהוא דווקא מחזק את חפותו. לפי ההגנה, בזמן השחזור זדורוב ביקש להמשיך לעבר הקומה השנייה, למרות שהרצח בכלל בוצע בקומה הראשונה, ורק לאחר שהשוטרים עצרו, הורידו לו את האזיקים ורמזו לו על השירותים הנכונים, הוא נכנס אליהם. מעבר לבלבול לגבי זירת הרצח, יש עוד נקודות בשחזור שלא תואמות את מה שקרה. מה למשל? ובכן, זדורוב אמר שראדה הייתה שרועה על הרצפה מצד שמאל, כשבפועל גופתה נמצאה ישובה על האסלה; ובעוד עקבות הדם מבהירות שהרוצח טיפס מהתא השני בשורה, בו בוצע הרצח, אל התא השלישי בשורה – ומשם החוצה, בשחזור זדורוב קפץ מעל דלת הכניסה לתא, אל החלל המשותף של חדר השירותים; עוד הרבה זדורוב כיצד עקב אחרי ראדה במדרגות, אולם שני נערים שפגשו אותה במדרגות ודיברו איתה, סיפרו אחר כך כי לא ראו אף אחד בקרבתה. סתם בלבול או טעויות של אדם חף מפשע? בית המשפט קובע בפסק הדין כי העובדה שלא כל הפרטים בשחזור תואמים את הממצאים לא פוגעת באמינותו, ושדווקא שחזור מדויק מדי היה מעיד על הדרכה שקיבל זדורוב בנוגע למה שהתרחש.

(2) העדר ראיות פורנזיות

באופן מעניין לא נמצאו כל ראיות פורנזיות הקושרות את זדורוב לזירת הרצח: לא נמצא בשום מקום ה-DNA שלו, לא טביעות האצבע שלו, והדם של ראדה לא נמצא על בגדיו, על הסכין היפנית שלו או על הנעליים שלו. מה שכן נמצא בתא הוא 64 טביעות אצבע. טוב, בכל זאת, מדובר בתא של שירותים בבית ספר, הגיוני שיהיו שם טביעות אצבע, אבל הן מעולם לא השוו לטביעות האצבע של הבנים בבית הספר, למשל. בנוסף, נמצאו שיערות ראש בתא ובידיה של ראדה, שהן לא של זדורוב. סנגורו אומר שאלו שערות ראש ארוכות, אבל לא ברור אם הן של תאיר או לא. ומה לגבי המכנסיים? הם נזרקו לפח, כפי שכבר הבנתם. אולם מבחינת ההגנה, ההתוודות על זריקת המכנסיים לפח היא דווקא סימן לאמינות של זדורוב. למה? כיוון שזדורוב לא זרק את הנעליים ואת החולצה, שאף נמצאו נקיות מדם, וסיפר לחוקרים מרצונו על השלכת המכנסיים לפח, בעוד שהוא יכול היה בקלות לומר שלבש מכנסיים אחרים. בנוסף, זוכרים את פסיכולוגית בית הספר שראתה את זדורוב נסער בחדר המורים? בזמן שהתביעה רואה בזה ראייה תומכת לאשמתו, ההגנה מאירה את העניין באור קצת שונה: לטענתה, הרוצח היה חייב להיות מגואל בדם, ובלתי סביר שהלך לשתות קפה בבגדיו. 

(3) טביעות הנעל

אחת הראיות הבעייתיות ביותר מבחינת הפרקליטות היא טביעות הנעל שנמצאו בזירה. גופתה של ראדה נמצאה בתא שירותים שננעל מבפנים, וברור לכולם שהרוצח נאלץ לטפס ממנו החוצה. בתוך התא נמצאו שלוש טביעות דם של נעל  – שלושתן שייכות לאותה נעל. הטביעות מופיעות על מושב האסלה, על מיכל ההדחה ועל החלק העליון של המחיצה המפרידה בין התא השני לשלישי. אם תדמיינו אותן רגע, תראו מולכם את נתיב הבריחה של מי שהיה בתא של ראדה החוצה. הדבר עליו כולם מסכימים הוא שהעקבות הללו לא שייכות לרומן זדורוב. אם כך, מי היה האדם שיצא כך מהתא לאחר שראדה נרצחה? זו תעלומה שלא נפתרה גם אחרי שבדקו את הנעליים של אנשי החילוץ והביטחון שהיו במקום באותו היום.

יש ויכוח סוער בין התביעה להגנה גם על סימני דם נוספים שנמצאו על גופה של ראדה: האם הם טביעות הנעליים של זדורוב או סתם סימני דם? רב פקד ירון שור, שהעיד עבור התביעה, איתר שישה כתמי דם התואמים, על פי עדותו, את הנעליים שנעל זדורוב באותו היום. בסולם ההתאמות, הבוחן את הסימנים לעומת העקבות, הוא דירג שלוש מהעקבות כ"אפשרי" שהן טביעות הנעל של זדורוב ושלוש נוספות כ"אפשרי בהחלט" שהן שייכות לזדורוב - הגדרות לא לגמרי חד משמעיות. מה שכן שכנע את בית המשפט בנושא הזה היה הנעליים עצמן. זדורוב נעל באותו היום את נעלי ה"סלמנדר" שלו, מדגם שאת הסולייה שלו הפסיקה החברה לייצר ב-2001. שור בדק 58 חנויות נעליים באזור הצפון ורק אחת מהן מכרה בעבר נעליים של החברה, מה שהופך אותן לנדירות ביותר בישראל. המידע הזה הביא את שור לומר שעקבות הדם הן סימני הנעליים של זדורוב ב"סבירות גבוהה מאוד". הוא הסביר שהמשמעות היא ספק תיאורטי בלבד. במיוחד הצביע שור על עקבה אחת שהוטבעה מתחת לכיס המכנס השמאלי של ראדה והיא הברורה ביותר בעיניו.

אולם הראיות הללו, שעזרו לפרקליטות לגבש את כתב האישום נגד זדורוב, קועקעו לחלוטין על ידי מומחה בריטי בעל שם שהעיד לטובת ההגנה. לפי עדותו של וויליאם בודזיאק - בעל ניסיון של 25 שנים ב-FBI, שהעיד בכ-500 מקרים בקריירה הארוכה שלו, כולל במשפט של או.ג׳יי סימפסון - מתוך שש העקבות שאיתר שור, בחמש עקבות כלל אין ביטחון שמדובר בטביעה של נעל, ובעקבה השישית אין מספיק מידע איכותי כדי לקבוע שמדובר בנעליים של זדורוב. בית המשפט ביקר בחריפות את עדותו של בודזיאק למרות מעמדו הבינלאומי הבכיר ביותר. 

(4) הסכין

אחת הסוגיות הכי שנויות במחלוקת במהלך המשפט הארוך הזה היא הסוגיה של כלי הרצח. זדורוב הודה כי רצח את ראדה עם הסכין היפנית שלו – אחד מכלי העבודה שלו כרצף. לסכין יפנית יש תער ישר, ולפי העדות של ד"ר קונסטנטין זייצב מהמכון לרפואה משפטית, זהו סוג התער שחתך את ראדה. אולם עדותה של ד"ר מאיה פורמן-רזניק, כיום בכירה במכון לרופאה משפטית, שחוזקה לאחרונה גם על ידי עדותו של ראש המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, מספרת סיפור קצת שונה: לפי שני המומחים הללו, אחד החתכים שנמצאו על גופתה של ראדה מצביע על שימוש בסכין משוננת, כך ששימוש בסכין יפנית לא תואם את הממצאים.

"כל הקריטריונים המדעיים המצויים בידינו כעת מתאימים לפצע שנגרם באמצעות להב משונן", כותב קוגל בחוות הדעת שלו ואף טורח להוסיף: "עליי לציין כי הפצע הוא כה אופייני עד כי רופאים במכון לרפואה משפטית שמלמדים סטודנטים לרפואה, משתמשים בהגדלת הפצע הזה כדי להדגים לסטודנטים איך צריך להיראות פצע שנגרם מלהב משונן".  

אגב, קוגל זומן להעיד מטעם ההגנה בסיבוב הראשון של התיק – אז זה היה כדי לבאר ולקבוע אם הרוצח היה ימני או שמאלי (הוא טען שכיוון החתך מצבעי על רוצח שמאלי, זדורוב ימני). כאמור, להב הסכין היפנית של זדורוב לא נמצא מעולם, אבל הידית של הסכין נבדקה ולא נמצאו עליה סימני דם.

(5) ההודאה של בני סלע

זדורוב מכחיש כי רצח את תאיר ראדה, אבל יש מישהו שדווקא כן הודה ברצח: האנס הסדרתי בני סלע. כן, ב-24.10.2010, במסגרת שלב ההוכחות במשפט על בריחתו מממעצר, הצהיר סלע שהוא תקף ורצח את תאיר ראדה. התאריכים מתאימים: סלע חמק בין אצבעותיה של משטרת ישראל בבית משפט השלום בתל אביב ב-24.11.2006. תאיר ראדה נרצחה ב-6.12.2006 בקצרין, מקום שסלע עשוי להכיר היטב כיוון שגדל בקיבוץ שער הגולן המרוחק מהעיר 44 ק"מ בלבד. יומיים לאחר מכן, ביום שישי ה-8.12, נתפס סלע סמוך לקיבוץ לוחמי הגטאות, אחרי שקרובי משפחה שביקר בנשר הודיעו על הביקור למשטרה, שפרשה מחסומים באזור הצפון. מה מצאו השוטרים ברכב הגנוב בו נהג? פגיון בעל להב משונן ומפה של אזור הצפון. בזמנו ביקשה המשטרה את סיוע הציבור בזיהוי הפריטים שנמצאו ברכב, כולל הפגיון המשונן. רב פקד מומי משולם מימ״ר תל אביב אמר אז ל-ynet שהחומר יועבר לפרקליטות כדי שיוגש נגד סלע כתב אישום, בין היתר גם על אחזקת הסכין, אלא שבכתב האישום הסופי – סעיף זה כלל לא נכלל. לפי פרסומים שונים, המעורבות של סלע ברצח נבדקה ונשללה, אבל אין תשובות קונקרטיות לגבי הפרטים.

מתקרבים לסוף

אלו רק חלק מהראיות השנויות במחלוקת בתיק הכל כך מבלבל הזה. בינתיים בית המשפט השתכנע במשפט הראשון ובמשפט החוזר – שבוצעו, אגב, באותו הרכב – כי זדורוב הוא האיש הנכון. אבל עם עדותו החדשה של ד"ר קוגל לגבי להב הסכין בערעור לבית המשפט העליון, ושאלות פתוחות נוספות שהצטברו בדרך, מעניין לראות כיצד שופטי העליון יכריעו בקרב האחרון של זדורוב על חפותו. הדיון אמור לצאת לדרך ב-20 לחודש. האם מתישהו נהיה בטוחים מהי האמת לאמיתה? בטוח שלא.  

לכל כתבות המגזין