עמוק בתוך אקלים מדברי, בטמפרטורה של 45 מעלות צלזיוס, שש שעות נסיעה ו-380 קילומטרים מקזבלנקה נמצאת עיירה בשם אית בהא. כביש אספלט סדוק ומפתיע שנסלל על רגבי עפר וחלוקי נחל מארגן שעתיים של נהיגה לא קלה לתוך שוליו של כפר שבתיו צבועים באדום-כתום. בשלב הזה לא נדיר להבחין באנשים לבושים בגלביות מסורתיות רוכבים על חמורים, או בתושבים שיושבים על מחצלות וכותשים ערימות של עלי ארגן בשיטות פרימיטיביות. זהו אחד המקומות האחרונים עלי אדמות בהם הייתם מצפים לפגוש ישראלים, אבל דווקא שם אפשר פתאום לשמוע עברית בוקעת מאחד מבתי החימר. לא מדובר בתיירים שנקלעו למקום, אלא על יהודים שעזבו את ישראל בכוונה תחילה לטובת קומונה חרדית, שנמצאת בסמוך לעיירה, וכוללת כרגע ארבע חוות גדולות, בית כנסת, מקווה טהרה, שוחט, מוהל ורב.
"הגענו לפה כדי להקים התיישבות יהודית חדשה", מסביר אחד התושבים בלי למצמץ. "במקום הזה גרו פעם עשרות אלפי יהודים, ויש פה שמונה קברי צדיקים מהחשובים ביהדות מרוקו (דניאל השומר, רבי שלמה בלחנש ואחרים). אז באנו להחזיר עטרה ליושנה. לתקוע פה יתד לשנים רבות ולגרום לעוד אלפי יהודים ישראליים לחזור לפה".
נכון להיום מתגוררים בכפר היהודי הקטן כ-12 משפחות עם ילדיהן, שמנהלות אורח חיים חרדי כמעט לכל דבר. רובם חסידי 'אומן', חלקם התגוררו במצוקה כלכלית קשה במאה שערים, ולצדם גם דתיים ירושלמים. בבתי המגורים שלהם הוקמו 'חדרים' ללימוד עברית ושפת הקודש, "כי אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו ילמדו יחד עם המוסלמים", אומר אחד מתושבי המקום, "אנחנו רוצים לתת להם חינוך יהודי טוב". בעתיד מתכננים בקהילה להקים בית ספר ולהביא מורים מישראל, בינתיים הם מלמדים את הילדים בעצמם. "אבל יש לנו קשר טוב מאוד עם המוסלמים", הם מתעקשים, "יש כבוד הדדי ואין שנאה. בתחילה אמנם היה להם קשה לראות יהודים עם פאות שרוכבים על חמורים בלבוש מרוקאי מסורתי, אבל אנחנו מתאימים את עצמנו אליהם כדי שלא ניראה שונים ומוזרים".
המרוקאים בישראל? מקולקלים
כל בית בכפר מכיל שני חדרים קטנים וסלון מרווח עם מיטות עץ נמוכות ומזרונים, שמזכירים בתי אירוח מרוקאים. בתוך הבתים בנו חברי הקהילה תנורים בהם הם אופים לחמים ועוגות. "יש פה מים זורמים, חשמל, אפילו גם Wi-Fi מדי פעם", מספר אחד התושבים, "אבל אנחנו משתמשים בטלפונים ישנים של סמסונג, בלי מצלמה ובלי אינטרנט. גם רכבים אין, כשאני רוצה להגיע מנקודה אחת לשנייה אני רוכב על חמור עם הילדים שלי. אנחנו לא צריכים הרבה ומסתפקים במועט. זה כמו חיים בקיבוץ - כולם מתארחים אחד אצל השני וישנים אצל כולם, יש ערבות הדדית".
סדר היום של הקהילה מתחיל בשש בבוקר עם תפילת מניין באחד הבתים. לאחר מכן יוצאים לחליבת הפרות והעיזים, ייצור שמן זית וארגן או לרעיית הצאן והבקר. יש בכפר גם מספר לולים, שהביצים שיוצאות מהם נמכרות בחנויות הכפר. כמה מוסלמים מקומיים מועסקים בתפעול החוות בתמורה למשכורת חודשית של כ-100 יורו, ובנוסף מעסיקה הקהילה גם מורים, מוהל, שוחט ובעתיד גם דיינים. הם גם מדברים על מפעל טקסטיל שייצר עבורם בגדים מחומר אחד ללא שעטנז מצמר של עזים וכבשים, כדי לא לעבור על האיסור ההלכתי של לבישת בגד מעורב. "אנחנו רוצים להגיע למצב שנייצר הכל בכוחות עצמנו מבלי לקנות שום דבר, ושנוכל למכור את התוצרת שלנו ולהרוויח כסף כדי להתקיים. הכל פה לפי ההלכה, והתוצרת שלנו כשרת בד"צ כמו בשכונות החרדיות בירושלים ובבני ברק".
"כשהיהודים המרוקאים עלו לארץ, הממסד קלקל אותם", טוען אחד התושבים, "הם איבדו את המנהגים ואת הצביון הדתי שלהם. אנחנו נחייה הכול מחדש. ברוך השם יש פה אדמה בשפע והחיים זולים, קל לבנות ולקנות בית ואם יש לך אזרחות מרוקאית - החיים פה גן עדן לעומת ישראל".
פשעים ועסקאות קלות
מי מממן את ההתיישבות החלוצית הזו בקצה המדבר המרוקאי? הפתעה: העבריין הישראלי גבי בן הרוש, שהשקיע על פי מקורות יודעי דבר כמיליון דולר ברכישת האדמות, הציוד והבאת עשרות ישראלים למקום. בן הרוש, למי שאינו בקיא בנבכי הפשע הישראלי, הוא מראשי המאפיה הירושלמית וכנופיית ה'קטמונים', ולשעבר מבכירי ארגונו של העבריין איציק אברג'יל. במאי 2002, לאחר שהתפוצצה פרשת אתי אלון שגנבה רבע מיליארד שקלים כדי לכסות את חובות ההימורים של אחיה עופר מקסימוב, ארז בן הרוש מזוודה קטנה, נפרד מאשתו סימה ומהילדים וברח לאמסטרדם. הוא שהה שם זמן קצר, טס לברזיל, המשיך למרוקו בה זכה לקבל אזרחות מרוקאית (רק בגיל שנתיים עלה עם הוריו ממרוקו לישראל), ומשם קפץ ללוס אנג'לס. לבן הרוש הייתה סיבה טובה למסע הדילוגים הזה: במשטרה מעריכים כי עשרות מיליוני שקלים מכספי המעילה של אלון הגיעו לידיו, כשאת חלקם הצליח להלבין בעסקאות נדל"ן שונות ולהבריח לחו"ל בשיטות מתוחכמות. בן הרוש היה למעשה זה שאיפשר למקסימוב להמר חופשי בבתי קזינו באילת, בירושלים וברומניה, כשהוא וחבריו למאפיה גובים ריביות מטורפות על חובותיו שהלכו ותפחו.
עד שהוצא נגד בן הרוש צו מעצר בישראל הוא כבר הספיק להשתרש בלוס אנג'לס, לחזור בתשובה, להתערות בקהילה היהודית המקומית, לבנות לה בית כנסת ולהתחבר לעבריינים ישראלים שהיו מקורבים לאחים מאיר ואיציק אברג'יל. בעצת חברו הטוב חי וקנין, ישראלי לשעבר שהתגורר בעיר, השקיע בן הרוש מיליוני דולרים ברכישת בתים ועסקים באל איי. אלא שמשטרת ישראל לא ויתרה והעבירה מידע רב לרשות למלחמה בסמים האמריקאית על שיטות הלבנת ההון של בן הרוש, ועל קשריו עם האחים אברג'יל וחייליהם, שהקימו רשת בינלאומית להפצת מיליוני כדורי אקסטזי. זה עבד: ב-2004 עצרו בלשי ה-FBI את בן הרוש ווקנין בחשד להלבנת הון. לבן הרוש הוצע סטטוס של עד מדינה, לפיו יעיד נגד וקנין בתמורה לעונש מינורי של כמה חודשי עבודות ציבור. ארבע שנים לאחר מכן, ב-2008, הוסגרו האחים מאיר ואיציק אברג'יל לארה"ב והתביעה האמריקאית דרשה מבן הרוש להעיד גם נגדם, בתמורה לכך שלא יוסגר לישראל. הפעם בן הרוש סירב, וב-2011 גורש רשמית מארצות הברית.
במקום לחזור לארץ ולהיזרק לכלא, האזרחות המרוקאית של בן הרוש שימשה לו יופי של גלגל הצלה. הוא טס למרוקו, לה אין הסכם הסגרה או כל יחסים דיפלומטים עם ישראל, ופתח דף חדש. בסיוע חברו משכבר הימים שלום דומראני, ראש ארגון הפשע הגדול בישראל, הקים בן הרוש עסקים בתחום הזבל האורגני ופרויקטים חקלאיים בסמוך לגבול עם אלג'יריה. גם מקורבו של דומראני, העבריין אבי רוחן, נכנס לתחום השכרת הרכב והנדל"ן במרוקו, והשניים זכו לביקורים תכופים מהעבריין עמיר מולנר. לפני כשלוש שנים הגיע למרוקו הרב הנמלט אליעזר ברלנד, שהיה מבוקש על ידי המשטרה בחשד לביצוע עבירות מין בנשים, והוא אומץ בחום על ידי בן הרוש, שדאג לכל מחסורו ואף סייע לחסידיו שהגיעו לבקרו.
בן הרוש, בן 58, ניהל בחודשים האחרונים מגעים מתקדמים עם פרקליטות מחוז תל אביב על הסגרתו לישראל, בתמורה לעונש מאסר לא ממושך על חלקו בפרשת המעילה בבנק למסחר. בפרקליטות מדברים על בין חמש לעשר שנים, וקנס כספי של כמה מיליוני שקלים, אבל בן הרוש דורש הרבה פחות - לכל היותר שנתיים - כך שכרגע המגעים הוקפאו. "הוא חושש שמאסר יפגע בעסקיו במרוקו ויגרום לו לאבד את ההון כספי שצבר במרוצת השנים", מספר אחד מחבריו, "אז הוא לא מתכוון בשלב הזה לחתום על שום דבר אלא להמשיך לחיות במרוקו, לרכוש עוד אדמות ולפתח את הכפר. מבחינתו זה הבית שלו. אם הפרקליטות לא תבוא לקראתו, הוא יכול להמשיך לחיות במרוקו, לא בוער לו כלום".
מושבת העבריינים הזו כבר החלה להדאיג את הקהילה היהודית בקזבלנקה, וראשי הקהילה ראו בבן הרוש נטע זר שגורם להם נזק תדמיתי ואף עלול לסכן את יחסיהם עם השלטון. כתבה שפרסם 'הטיימס המרוקאי' תחת הכותרת "המאפיה הישראלית במרוקו" גרמה לראשי הקהילה להבהיר לבן הרוש ולברלנד שאם לא יעזבו את קזבלנקה, השלטונות יקבלו טיפ אנונימי על פעילותם. "אני זוכר שבבתי הכנסת הפיצו שמועות שהמוסד העביר למודיעין המרוקאי מידע על בן הרוש וחבריו, רק כדי להפחיד אותם שהם על הכוונת ועדיף להם לעזוב", מספר אחד מתושבי המקום. בן הרוש התקפל ועבר זמנית למרקש יחד עם ברלנד ועשרות מחסידיו. כעבור כמה חודשים גורש ברלנד ממרוקו, ובן הרוש נותר לבד עם שלל עסקיו.
"היום יש פה עשרות אנשים, בעתיד יהיו אלפים"
הונו של גבי בן הרוש נאמד כיום בין 80 ל-120 מיליון שקלים, והוא נחשב לאחד העבריינים הישראלים העשירים בעולם. הווילה היוקרתית שלו בשכונת עין-ג'ב שבקזבלנקה, אותה רכש לפי הדיווחים ב-900 אלף יורו, מכילה בריכה וחדרי אירוח מפוארים בסגנון מרוקאי קלאסי. כצפוי, היא מאובטחת 24 שעות ביממה כששני שומרי ראשו, עבריינים לשעבר שעזבו את ישראל, מלווים אותו לכל מקום. בן הרוש עצמו נוהג לנסוע בג'יפ מרצדס מפואר בצבע שחור, אותו הביא מארה"ב והצמיד לו לוחית זיהוי מרוקאית. "הוא עדיין חי את החיים הטובים", מספר אחד ממקורביו. "הוא נופש מדי פעם בקלאבים במרקש ואגדיר, ובכל שבוע מזמין לווילה חברים טובים ועורך חאפלות גדולות עם זמרים מקומיים, בשרים ואלכוהול. אבל הניתוק קשה לו, ובני משפחתו מגיעים כל כמה שבועות למרוקו או לספרד כדי לפגוש אותו".
ובכל זאת, בכל סוף שבוע מקפיד בן הרוש לעזוב הכל, לנסוע לשתוקה היט-בהאה ולבלות בו את השבת עם התושבים החדשים (ועל הדרך לעקוב מקרוב אחר עבודות הפיתוח והקמת החוות החקלאיות הנוספות). חבריו מגלים שההחלטה להקים את הכפר נבעה בכלל מתוך מניעי נקמה בקהילה היהודית, שסירבה לאמץ אותו לחיקה והעלילה עליו עלילות. למעשה, חלק ממקימי הקומונה הם חסידיו של הרב ברלנד, עמו הוא עדיין מתחזק קשר קרוב ומסייע במימון חסידיו.
"המטרה של גבי הייתה להקים קהילה יהודית גדולה שחבריה הם ילידי מרוקו לשעבר, או שהוריהם נולדו במדינה", אומר אותו מקורב. "הוא אפילו סייע לכמה עשרות מחברי הקהילה לקבל אזרחות מרוקאית ודרכונים כדי להתאקלם במהירות מבלי שתרחף מעליהם סכנת גירוש, ולאחרונה הובאו לכפר גם כמה עשרות יהודים עניים שהתגוררו בשולי מרקש בתנאים כלכליים קשים. מבחינתו, הכפר מהווה מעין אלטרנטיבה לקהילה בקזבלנקה".
"אני רוצה לעשות מצווה", אמר בן הרוש בשיחה אישית עם אחד התושבים, "להקים חיי קהילה חדשים ולדאוג לכל מה שקהילה יהודית צריכה. היום יש פה עשרות אנשים, בעתיד יהיו אלפים. נעבד פה אדמות, נמכור את התוצרת החקלאית ונקיים חיי קהילה כמו פעם. זה החלום שלי ואני רואה בכך זכות גדולה".
בן הרוש, לפי הדיווחים, מעורה בכל הפרטים הקטנים וממשיך להזרים את הונו הנזיל לטובת פיתוח הכפר. לאחרונה רכש עוד כמה עשרות דונמים להקמת פרויקטים חקלאיים נוספים, התחיל לבנות בית כנסת גדול ומבנה עבור בית דין רבני, והוא אף בוחן אפשרות לרכוש מזגנים ולהתקינם בבתי המתיישבים.
"בישראל מלכלכים שהוא עבריין מסוכן, אבל מבחינתי גבי הצדיק הוא אדם קדוש", מצהיר אחד התושבים, "ובזכותו כולנו הגענו לכאן. הוא לא טיפוס מתנשא, הוא מדבר אלינו בגובה העיניים ולא מרגישים שמדובר באדם עשיר. יש לו קשרים עם אנשים במרוקו שמקורבים לבכירי השלטון וזה עוזר לנו להסתגל. אנחנו סומכים עליו לגמרי ועושים כל מה שהוא אומר לנו. יש כאלה שיחשבו שאנחנו הזויים או מוזרים, אבל טוב לנו פה. טוב לילדים שלנו פה. אנחנו מאושרים".