הסוהרים וקציני המודיעין בבתי הכלא בישראל מכירים היטב את אבנר הררי. הוא יושב באגף 5 שבכלא רימונים, מוגדר אסיר בקטגוריה א' – אסיר מסוכן, שאינו יכול לצאת לחופשות וסיכוייו לקבל ניכוי שליש שואפים לאפס. על פי המשטרה הוא המחסל מספר אחת של העולם התחתון; אם ייצא לחופשות, חושש השב"ס, יחסל או יחוסל. במשך שנים רבות הררי שימש רוצח שכיר לכאורה מטעם משפחת הפשע של איציק אברג'יל, הוציא לפועל חיסולים של יריביו, והסתכסך עם עבריינים כמו שלום דומראני ואסי אבוטבול. הוא  מעולם לא הורשע ברצח, ותיקי החיסול שהמשטרה מייחסת לו נסגרו מחוסר ראיות. "יושבים 1,500 שוטרים ביחידת 433 וביחב"ל ומספקים סיפורי פוגי", הוא אומר. היום הוא מרצה עונש של שש שנות מאסר לאחר שהורשע בקשירת קשר לפגוע בעבריין אייל בליסה.

אבל הררי מנפנף את העבר. מבחינתו, כל זה מאחוריו. הוא נטש את עולם הפשע לטובת עולם האפליקציות וההייטק. 17 חודשים נשארו לו בכלא, אחר כך, הוא אומר, אמריקה. חברת סטארט אפ תקום, מתכנתים גויסו, המוצרים כבר בפיתוח. כמו בכל קריירה שנייה, הניסיון של הקריירה הראשונה תמיד עוזר: הררי הוציא לפיתוח אפליקציות שיעזרו למשתמשים לנווט את דרכם אל המיטה הנכונה בבתי חולים ואל החלקה הנכונה בבתי קברות. לקרבנותיו, לכאורה, זה כבר לא יעזור.

"40 שנה אני יושב בכלא, מבזבז את הזמן שלי על שטויות ומה יצא לי מזה? כלום", הסביר בראיון מיוחד למגזין m שנעשה באמצעות עורכי דינו, אבי עמירם ואיתן סבאג. "עכשיו אני רוצה לעשת משהו שיועיל לחברה".

העבריינים של היום זה לא מה שהיה פעם

הררי, בן 59, נולד בשכונת גיל עמל שבמושבה לשעבר מגדיאל, היום חלק מהוד השרון. הוא ילד שני בין תשעה אחים. אביו היה זמר חתונות, גם הררי שר בנעוריו ומספר שנקרא בראשית דרכו "הזמיר מהכלא". את בית הספר התיכון לא סיים, ועזר להוריו במעדניה שהפעילו. היום הוא נשוי, אב לשלושה ילדים בני 23, 24 ו-28.

הוא התגייס לתותחנים ב-1973, השתתף במלחמת יום כיפור, והתמחה בירי של כל הנשק, כולל מרגמות, בזוקות, אר.פי.ג'י ומטולי לאו, ידע שלדברי המשטרה סייע לו בהמשך דרכו. "סימנו אותי במשטרה כמומחה לחיסולים ולירי של טילי לאו", טוען הררי, "אם יש לי מומחיות בירי של טילים, מרגמות וכלי נשק – זה אומר שאני רוצח או מחסל מספר אחת?"

להררי, אגב, גם ביקורת על איכות החקירה – "תראה היום איך המשטרה לא מסוגלת לפענח את כל מי שמעורב בהפעלת המטענים שהתפוצצו ועשרות בני אדם שנרצחו. פיגועים כאלה שזה כמו טרור אבל למשטרה אין יכולת, הם עסוקים בשטויות איפה הם ואיפה ה-FBI".

בתום מלחמת יום כיפור עבר לשרת בבית הדין הצבאי ביפו, והיה נהג בוס של שופטים כמו דליה דורנר, אליהו מצא, חנה שרון ואחרים.  ההיכרות הראשונה שלו עם הכלא התרחשה כבר בתקופת הצבא; הוא וחבריו גנבו את רכב החירום של הבסיס בו שירתו ויצאו לבלות, הוא נידון לארבע שנות מאסר בפועל בכלא באר שבע, שנחשב באותם ימים לאחד הקשים בישראל.

אבנר הררי - אבנר הררי בצעירותו
"היינו צעירים ועשינו שטויות". אבנר הררי בצעירותו
"החלום שלי היה להיות זמר, היה לי כישרון, אבל הייתי בחברה של צעירים שהתלהבו מפשע", הוא אומר. "היינו צעירים ועשינו שטויות. רצינו לעשות כסף קל ולחיות כמו קינגים. לא הבנו שנשלם על זה ביוקר".

בכלא הררי הכיר את בכירי העבריינים בישראל באותה תקופה, הרצל אביטן ושמעיה אנג'ל. אפשר לומר שהם הסתדרו היטב. "הרצל אביטן היה גבר שבגברים", הוא אומר. "הרצל לימד אותי מה זו נאמנות, חברות. עבריין עם מילה, אין כאלה עבריינים היום. כולם בוגדניים, שקרנים, כשאתה בצרה הם בורחים כמו עכברים מהספינה שטובעת. אני עזרתי להרבה עבריינים, הכי בכירים בארץ, וכשהייתי צריך את עזרתם הם בגדו בי, היפנו עורף ונעלמו. מפקירים אותך כמו חייל פצוע בזירת הקרב, פשוט בושה. שלא לדבר על זה שחלקם קמצנים, אין להם כבוד עצמי, הם עוברים מארגון לארגון".

בכלל, הררי מצר על התדרדרות הערכים בעולם התחתון. "כל עולם הפשע הישראלי הפך לבוגדני, אי אפשר לסמוך על אף אחד, כל אחד לעצמו. היום יש לי בקושי חמישה חברים טובים והם בכלל לא עבריינים, אבל הם בני אדם וזה מה שחשוב".

סדר היום שלו מתחיל בשש בבוקר. הוא מתפלל, אוכל, מתאמן, קורא ספרים, מפתח אפליקציות ולומד שפות באמצעות דיסקים: רוסית, ספרדית, צרפתית ואנגלית. אוהב לצפות ב'אח הגדול' ו'במעושרות ("אני קרוע על פיליפ וזאנה, מצחיק אותי ברמות על") ומכין אוכל לו ולחבריו לתא.

תאו של הררי היה בסמוך לזה של האסיר סמואל שיינביין, שנשפט ל-24 שנות מאסר על רצח נער בן 17 בארצות הברית. שיינבין הצליח להבריח לכלא רימונים אקדח, וב-23 בפברואר השנה ירה לעבר סוהרים ופצע כמה מהם. לאחר מכן חוסל על ידי לוחמי יחידת מצדה. "אני זוכר שהיו דיבורים באגף שהוא מתכוון להבריח אקדחים", מספר הררי, שלטענתו הכיר את שיינביין היטב, "בגלל שהוא שטף כלי רכב של קציני שב"ס והסתובב בכל מיני מקומות בכלא. זמן קצר לפני האירוע הוא היה במצב רוח קודר, דיכאוני. אמרתי לו שיירגע, שלא יעשה שטויות. הוא היה ילד טוב בסך הכל, לא עשה בעיות, לדעתי פשוט הוא נקלע למצוקה נפשית בגלל המאסר. הייתה חסרה לו אוזן קשבת", נזכר הררי.

"הרגשתי כמו רובין הוד"

הררי לא מודה כמובן בחיסולים וברציחות, אבל יש לו סיפורים טובים מהימים שלפני, כשעסק בפשעים קטנים יחסית. החברים שהכיר במאסר הראשון שלו פתחו לו דלתות, והוא התקדם במהירות לתפקיד חבר בכיר בכנופיית "אונו", שנקראה כך על שם מנהגם של חבריה לבצע שודים ולהימלט מהמקום בפיאט אונו. כנופיית אונו שדדה מובילי כספים לבנקים, תכשיטנים ויהלומנים. "כל שוד היה משהו כמו 200, 300 אלף שקל", נזכר הררי. "עשינו כמה עשרות מכות כאלה, כסף קל שגם הלך בקלות".

אבנר הררי
"אני זכאי". הררי
הוא נתפס שוב וישב עוד שבע שנים, התחבר לעבריינים בכירים שניצלו, לדבריו, את טוב ליבו. "כששדדתי אנשי עסקים הרגשתי כמו רובין הוד, שלוקח מעשירים לטובת העניים. הייתי צעיר, חשבתי שאני אל קפונה, הייתי על גג העולם, היה לי כסף כמו מים. במקום להשקיע במוזיקה השקעתי את כל כולי בעולם הפשע".

הוא לא למד את הלקח. כשהתחבר לאיציק אברג'יל, שנוא נפשם של שלום דומראני ואסי אבוטבול, סומן כמחסל ובורר בעולם התחתון. "כל בוקר הייתי בודק אם יש מטען מתחת למכונית שלי. זה היה ג'ונגל, ומי שלא שמר על עצמו עף באוויר ממטען. אתה לא יודע מי עלול לחסל אותך".

שיא הקריירה שלו הגיע לפני עשר שנים, כשאיציק אברג'יל סימן את אבוטבול: היה ברור שמי שיבצע את החיסול הוא הררי. על פי החשד, הררי השיג טיל לאו ושיגר אותו לעבר המכונית בה נסעו אבוטבול ומאבטחיו סמוך לביתו בשכונת רמת פולג בנתניה. הטיל החטיא במטרים ספורים את המכונית ואבוטובול ניצל.

אחרי 22 ימים במעצר הררי שוחרר מחוסר ראיות; כמה חודשים לאחר מכן, המשטרה חשדה שהוא מתכנן לחסל שוב את אבוטבול ולשגר טיל אל ביתו. יחידת העוקבים ביחב"ל ישבה על זנבו של הררי ושל עבריין נוסף, והם נעצרו כמה עשרות מטרים מביתו של אבוטבול. העוקבים הקליטו את השניים כאשר הם מדברים לכאורה על טיל לאו שהחביאו; השניים נעצרו, אבל הטיל נמצא מוסתר לא הרחק מביתו של אבוטבול.

"מעולם לא חיסלתי אדם", אומר הררי. "הבלשים עשו עבודה כל כך רשלנית רק כדי להפליל אותי על שום דבר. הם היו בטוחים שבמכונית היה טיל לאו, עקרו את כל המושבים ולא מצאו דבר. אם הייתי רוצה להוריד את אסי אבוטבול או שלום דומראני הייתי עושה את זה בקלי קלות, זה ממש לא הסגנון שלי". גם אסי אבוטבול ושלום דומראני, אומר הררי, מעדיפים את הגרסה שלו: בין מאסר אחד לשני הם הספיקו להיפגש, אפילו ישבו יחד בתא ובזינזאנה, וערכו סולחה.

לפני כמה שנים המשטרה ייחסה לו רצח של עבריין אחר, אבל הפרקליטות נאלצה לחזור בה מהאישום, ואבנר הררי קיבל פיצוי של 120 אלף שקל. "המודיעין שלהם לא שווה כלום", הוא מתלונן. "כל הזמן מחפשים לתפור לי תיקים ובסוף עוד משלמים לי פיצויים על המחדלים שלהם".

הוא הגיש תביעה אזרחית נגד המשטרה על מיליון שקל, ובמקביל יצא בקמפיין בסגנון "אני זכאי". הוא פרסם עשרות פוסטרים ברחבי תל אביב עליהם נכתב: "אבנר הררי זכאי". "השקעתי עשרות אלפי שקלים בקמפיין הזה, חילקתי פליירים בכל הצמתים בתל אביב כדי לנקות את השם שלי מעבירה שלא ביצעתי. אני לא רוצה לראות את התאים והסורגים יותר. שיתנו לי הזדמנות להוכיח שהשתניתי שאני אדם רציני".

אתה לא חושש שיחסלו אותך כשתצא?
"אני אומר לך חד וחלק – אין לי שום אויבים. אני לא מסוכסך עם אף אחד. חוץ מזה יש אלוהים בשמיים אני מאמין שהוא שומר עליי. מעולם לא רבתי עם איש בכלא".

בית קברות במדרון בגדעונה (צילום: איל שפירא)
מחשב מסלול מחדש|צילום: איל שפירא
חיים חדשים

הרעיון לאפליקציה שעוזרת לנווט אל המחלקה והמיטה של חולה בבית חולים הבריק במוחו של הררי כשחבר קרוב שלו אושפז בבית החולים וכל המבקרים, כמקובל, התברברו בדרך. האפליקציה האחות תסייע לאתר קברי מתים בבתי עלמין, ותציעה גם שירותי תחזוקה לקבר. "המאסר האחרון נתן לי הרבה חומר למחשבה", הוא אומר. "לשבת בכלא בלי לצאת לחופשה זה משפיל ומתסכל. אתה יכול להשתגע מזה. אם לא הייתי עסוק ומעביר את הזמן הפנוי שלי, היה אפשר להתאבד".

ההחלטה של שב"ס שלא לאפשר להררי לצאת לחופשה נובעת ממידע מודיעיני לפיו הוא עלול לחסל עבריינים, וכן שעבריינים בכירים עימם הוא מסוכסך עלולים לנקום בו על ניסיונות החיסול שלו. "תאמין לי זה בולשיט, שטויות, זה מידע ישן ולא רלוונטי ששב"ס ממחזר כל הזמן. אין לי אויבים או שונאים", הוא טוען.

 פרקליטו של הררי, עו"ד אבי עמירם, טוען כי טוב היה עושה שב"ס אם היה מנסה לשקם עבריינים מסוגו של הררי: "חבל שבשב"ס לא מאפשרים להררי להשתקם באמצעות האפליקציות שפיתח ולסייע לו לצאת לדרך חדשה. הררי בחר לצאת ממעגל הפשע, לשקם את חייו ולשדרג אותם לטובת החברה בישראל. הוא יכול היה לשמש דוגמא לשאר האסירים, אבל שב"ס משום מה בחר בדרך אחרת של הכבדת תנאי מאסרם ואי שיקומם. לאורך כל מאסרו הוא לא היה מעורב בשום הפרת משמעת, מה שמוכיח עוד יותר שכן היה כדאי לסייע בשיקומו ולבוא לקראתו. חבל שבשב"ס לא הרימו את הכפפה".

אבנר ההרי ועורך דינו
הררי עם עו"ד עמירם. למה לא נותנים לו להשתקם?
באחרונה נודע להררי כי משרד הדתות מתכוון ליישם את אפליקציית הניווט שהוא עמל על פיתוחה באיתור קברים של נפטרים. באמצעות עו"ד עמירם שיגר הררי מכתב חריף לסגן שר הדתות, אלי בן דהן הממונה על משרד הדתות  ותבע ממנו בכל תוקף שלא להשתמש ברעיון של הררי, שכן מדובר בהפרת בוטה של זכויות יוצרים, שכן מרשו השקיע אלפי שקלים והשימוש בה הוא בגדר 'גניבה'. במשרד הדתות לא התרגשו מהמכתב ובתגובה טענו כי על רעיון לא חלטצ זכויות יוצרים, אלא רק על פטנטים ויצירות שיש להם זכויות יוצרים והם מוגנים מכוח החוק; למרות זאת הררי מתכוון לתבוע את משרד הדתות במידה ויישם את הרעיון שלו.

כאמור, הררי לא מבזבז זמן. עכשיו הוא עובד על אפליקציה חדשה שתאתר דליפות גז בבתים. "היו הרבה אסונות של דליפות גז בשנים האחרונות. כל אחד יוכל להתקין חיישן שיהיה מחובר לסמארטפון, ובמקרה של חשד לדליפה הוא יצלצל".

איך מפתחים אפליקציות מהכלא? "יש לי חמ"ל עם טלפונים שמהם אני מתקשר למתכנתים שעוזרים לי", אומר הררי. "אני מקווה שכשאצא מהכלא יתנו לי להקים את החברה ולהשתקם".

את הכסף, הוא אומר, ירש. "קיבלתי בירושה בית ברמת השרון ששווה מיליונים", הוא אומר. "כל פיתוח של אפליקציה עולה כמה מאות אלפי שקלים ואני מאמין שההצלחה תחזיר לי את ההוצאות בריבית דריבית".

הררי מודה שיזמים חששו לעשות איתו עסקים בגלל הרקורד העברייני שלו. "זה מרתיע אנשים לבוא איתי במגע. אנשים קיבלו מסרים שאני אדם מסוכן מאוד ושלא כדאי להם לבוא לבקר אותי בכלא ולראות את התוכניות שלי. יש כמה עובדים בכירים בתחום ההייטק שנמצאים איתי בקשר, אנשים אמיצים שמאמינים בי ובתוכניות שלי ומחכים שאצא מהכלא כדי לעבוד אצלי".

אחרי כל כך הרבה שנים בכלא, מה למדת?
"הפשע לא משתלם. ישבתי 40 שנה ואני לא מתכוון לחזור למקום הזה יותר. את האירועים הכי משמחים של הילדים שלי החמצתי. אני רוצה להרצות בפני תלמידים בבתי ספר תיכוניים, חיילים וסטודנטים, לספר להם את סיפור חיי ולהעביר להם מסר – שיתרחקו מהתחום הזה כמו מאש. שילמתי מחיר כבד מאוד, ואני לא רוצה שאחרים יילכו בדרכי. עדיף להיות אזרח מועיל ולא עבריין מועד לפורענות".

>> לכל כתבות המגזין