מבקרים רבים ביפו חולפים על פני השלט הקטן למתחם שוק האוכל בנמל, בדרכם לטיילת, לשוק הפשפשים, להופעה בקונטיינר, ולא שמים לב שהוא נמצא שם, ממש לידם, מול תיאטרון לגעת. מסדרון אפור כהה מקדם את פני הבאים. מי שנכנס בטעות שלא דרך הכניסה הראשית עלול לחשוב שהוא נקלע למסדרון תפעולי ולמהר לצאת.

בתוך המבנה הממוזג, שקירו המערבי שקוף, פונה לים, יושבים מוכרי השוק בדוכנים הריקים שלהם. הם מגיבים בצחוק כנה לשאלה שלי "איך הולך כאן". בימים האחרונים בכלל אין כאן כלב בגלל המלחמה, אבל גם לפני שהיא התחילה היה פה ריק", מספר קיריל גלידשב, שעובד כמוכר מזה שנתיים בחנות "המזווה". הוא מציע לעשות לי סיור. לבוש בצורה מסוגננת ומדבר בצורה רהוטה ומשכנעת הוא מראה לי את הנורות השרופות במסדרון ואת השלטים הכתובים בכתב יד המפנים אל השירותים שאינם נגישים לנכים. הדרך אליהם עוברת בתוך חיזיון מרטיט של מקררים ריקים וארונות סחורה שיצאו משימוש. "תכירי את הממ"ד שלנו", מחייך קיריל. הממ"ד עמוס לעייפה בקרטונים, ארגזים, מקררים ומעט מאוד מקום למבקרים שלא מגיעים. בשירותים עצמם חלק מידיות הדלתות מתפרקות.

מתחם שוק הנמל ביפו, שנפתח בקול תרועה באוגוסט 2012, מתפורר. בחודשים האחרונים חנות הירקות האורגניים "הירוק" נסגרה, ליה שוקולד נסגר גם הוא, כופתא קבבים, חנות בקלאווה נסגרה, וזו רק רשימה חלקית. הסוחרים מעריכים שלאחר סיום החוזה שוכרים חדשים פשוט לא ירצו להגיע, והמאזן של מחצית החנויות הפתוחות כיום מתוך השטח הקיים במתחם (30 מקומות לעומת 15 חנויות פתוחות שמאכלסות אותן), ימשיך ויצנח.

כמו אוהל קרקס שנפתח ונסגר כל כמה ימים במקום אחר, תעשיית המתחמים שנולדה אחרי ההצלחה הגדולה של נמל תל אביב גוררת אחריה ממתחם למתחם את אותו נוף מוכר של דק עץ, דוכנים מעוצבים ובניינים לשימור, את בעלי המסעדות והיזמים בתחום האוכל, ואת אותו קהל. אבל האם הארנק הישראלי המתכווץ יכול לתחזק ארבעה מתחמי קניות יקרים וממותגים רק בתל אביב? ואולי הישראלים, אחרי הכל, פשוט מעדיפים אאוטלטים וקניונים?

שוק יפו בנמל - המזווה (צילום: בועז לביא,  יחסי ציבור )
""אין פה כלב". "המזווה בשוק הנמל ביפו|צילום: בועז לביא, יחסי ציבור

"גם אנחנו לא היינו באים לפה בשבת"

מחמוד דאוד, הבעלים של "הזקן והים", רכון קדימה על המעקה, מעשן סיגריה. עובד מביא לו כוס של קפה שחור. המסעדה שלו העתיקה את מיקומה למתחם לפני חצי שנה; כשאני באה לדבר איתו היא מלאה ומהשולחנות עולות שיחות בשפות שונות. "למקום הזה אין תוכן", הוא אומר בחיוך עייף. "זה מקום ריק. ניסו לעשות פה את שוק הנמל, אבל זה רחוק מדי עבור התל אביבים. המתחם לא מתכתב בשום צורה עם האוכלוסיה המקומית. בימי שישי עושים כאן דוכנים. עבור גוש של חלבה מבקשים 20 שקלים. זה מאוד יקר. מי יקנה את זה?" הוא מחייך. בעיני דאוד המתחם מתאים על מנת לשמש עבור מסעדה גדולה או שתיים.

"מה עולה לך כשאת שומעת את המילה שוק?" הוא מחייך. הכרמל. הפשפשים, אני עונה. "נכון. זה לא שוק. כל העניין של התיירים בעיר הוא באותנטיות שלה. בבנייה שלה, המיוחדת, בשפה שמדברים בה ברחוב. יכלו לעשות כאן משהו שמתכתב עם העיר. שמערב את התושבים. במקום זה הלכו והעתיקו עוד סוג של מתחם התחנה שכזה. זה לא מתאים כאן". 

"אי אפשר לסמוך פה על אף אחד", אומר גם אייל לביא, בעלי מסעדת הדגים "רוקח ים". הוא ישוב על הבר בנעלי טבח וסינר שף, עסוק בטעימות, ומראה לי בתפריט פיש אנד צ'יפס במחיר 30 שקלים. "זה מחיר סביר, אבל הייתי יכול לעשות את הדברים זולים יותר אם לא היה לי שכר דירה רציני לעמוד בו. אני מאוד מאוכזב מרמת הטיפול במקום. זה מקום יפהפה. זה לא מתחם קניות קלאסי וזה מתקשה להתחרות בקניון. אולי היה צריך להביא לכאן חנות של מותג רשתי קלאסי שהיה מהווה משיכה קונבנציונלית. בנוסף, הנמל עצמו מנותק מיפו. יש רצף של שוק הפשפשים והעיר העתיקה שאנשים עושים ולא מגיעים לפה בכלל דרך המדרגות שמקשרות בין העיר העתיקה לנמל".

לא מזמן זה נראה אחרת לגמרי: לפני שנתיים, חודש אחרי פתיחת המתחם, בסוכות, הרימו במתחם הפנינג גדול שכלל גם את יריד האופנה והלייף סטייל "עיר החלומות של נתנאלה", שנדד אחר-כך למתחם התחנה. "הגיעו לכאן עשרות אלפי אנשים", מספר יפתח שביט, בעלי החנות חנות הגאדג'טים "ג'וי" במתחם. אבל זו הייתה הפעם האחרונה: מאז עברו על המתחם שנתיים לא פשוטות.

"החורף הראשון, של 2013, היה קצת חלש", מספר שביט, "אבל שרדנו אותו. מהחורף של השנה הזו הרגשנו הרעה דרסטית במצב. אם החנות שלי צריכה למכור ב-2,000 שקל ביום בשביל להיות רווחית, היום הפדיון היומי עומד על אזור ה-300.

שוק יפו בנמל - אייל לביא (צילום: בועז לביא,  יחסי ציבור )
"אי אפשר לסמוך על אף אחד". "רוקח ים" ביפו|צילום: בועז לביא, יחסי ציבור

יפתח מתאר דינימקת ביצה ותרנגולת, בה מחזור ההכנסות הידלדל ובהתאם לכך העדר ההכנסה אפשר פחות השקעה כספית של מנהלי המתחם. מנהלי שיווק רבים הוחלפו, ולא נוצר רצף משמעותי של אירועים שיחיו את המתחם ויהפכו אותו למוקד לעניין לקהל. שוכרי החנויות מציינים קשיים בהתנהלות מול ההנהלה, שלא מסכימה להקל עליהם בשכר הדירה ולאפשר להם הישרדות; לאחד מהם הוצע להישאר במקום בחינם לאחר סיום החוזה שלו, על מנת שהמקום אותו הוא מאייש לא ייראה ריק. אבל זה היה מאוחר מדי מבחינתו, והוא סירב. תלונות על המיזוג המרכזי ומזג האוויר שלא ניתן לוויסות, על קשיים בפריקת סחורה, על תאורה לא קיימת גורמים לבעלי העסקים להתמקד בחנויות הקיימות שלהם במקומות אחרים ולהפנות את היוזמות החדשות לחנויות נוספות למקומות אחרים, שם לדבריהם, הולך טוב יותר. הנהלות קניונים תומכות בעסקים בשעת משבר ומוציאות דוכנים לחיזוק, או מאפשרות פרישת שכר דירה.

"החנויות שלי פתוחות בשוק שנתיים, מספר שביט. "יש לי עוד שתי חנויות, במלחה, ירושלים, ובשבעת הכוכבים בהרצליה והיחס שם לעסקים שונה לחלוטין וגם החנויות פורחות. אני מאוד אוהב את היזמית, ליאורה גנור, ואת הרעיון של השוק, אבל הניהול של המקום מבחינה שיווקית ותפעולית פשוט כושל. אני פרסמתי על חשבוני בעיתונות הארצית על החנות ביפו. הסוחרים פה פנו המון פעמים להנהלת המתחם בבקשה לעשות איזשהו צעד שיווקי מאסיבי יותר. אני מייבא כלי בית לחנויות במתחם התחנה, ובכל פעם שאני מגיע אליו אני רואה אוטובוסים עם תיירים שמגיעים אליו. המודעות אליו היא אחרת לחלוטין. עכשיו אני מנסה להרים ביוזמתי איזשהו אירוע שיווקי. איפה היוזמה של השיווק במתחם?".  "אני לא הייתי בא לכאן עם הילדות שלי בשבת", מוסיף בעל חנות נוסף, שמבקש להישאר בעילום שם.

"התחרות בתל אביב קשה מאוד"

מתחם שוק הנמל ביפו, אותו פתחו היזמיות ליאורה גנור ועירית קסלמן-מילט, כוון לאותו הקהל כמו מתחם התחנה ונמל תל אביב: מבקרים מחוץ לעיר שבאים בשבת עם הילדים, תיירים בעלי יד קלה על הכיס, ותל אביבים אמידים וחובבי גורמה – קהל שנוטה לאכזב, בדרך כלל, את יוזמי המתחמים, בגלל הנטייה שלו להתרחק מכל מה שמתחבב על לא תל אביבים. אל שלישיית המתחמים הזו הצטרף הקיץ עוד מתחם, יומרני וגדול מכולם, מתחם שרונה.

אין תמונה
עדיין אין מסות של אנשים. מתחם שרונה
הושקעו פה הון תועפות של שיווק, כאשר אין מבקר בתל אביב שלא נתקל בשלטים מאסיביים שמצביעים על המתחם, אבל יש דבר ששיווק לא יכול לפתור – המספר הסופי של צרכנים שאמורים למלא את כל היכלי המותגים והאוכל האלה. מתחם שרונה ממש לא עומד ריק בינתיים, ובעתות שלום אפשר לראות שם המון אנשים, בעיקר בשבתות; אבל כדי למלא כמות כה גדולה של מסעדות מפוארות שנפתחו שם, לא בטוח שזה מספיק, וגם עסקים שעולים על גדותיהם בסופי שבוע לא תמיד מרוויחים באמצעו.

מבעלי העסקים בשרונה קשה מאוד להוציא תשובות. הם זהירים מאוד, "אסור לנו להתראיין", הם אומרים, אפילו בעילום שם. כל שאלה על הצלחת המתחם הם מתבקשים להפנות למנהל השיווק של המתחם. מנהלת חנות באחת מחנויות מעצבי הבגדים מסכימה לתת פרספקטיבה זהירה משלה. "יש הרבה מתעניינים במתחם. המון חבר'ה ישראלים, ולאט לאט המבקרים בקניון עזריאלי, שעוברת דרכו הרכבת, מתחילים לשמוע על המתחם ולהסתקרן. אין כאן נגישות לנכים וזה חבל". ציפו למסות של אנשים בעקבות השיווק המאסיבי של המתחם, אני אומרת לה. הם כבר הגיעו? הם יגיעו? "המסות האלה עוד לא כאן", היא מודה. "יש הרבה שאלות, יש הרבה תהיות לגבי המתחם".

"בעיר תל אביב מאוד אוהבים לגזור את הסרט על פרויקט חדש, ובכלל זה מאפיין של הישראלים", מאבחן יובל אברמוביץ', השחקן ובעלי החנות "Made in TLV" במתחם התחנה, ששורדת בו כבר למעלה מארבע שנים. "אבל מתקשים לשמר אותו אחר כך ואז פרויקטים מהסוג הזה נקלעים לקשיים. במדינה הלא יציבה שלנו חייבים לתמוך בצורה כלשהי בעסקים. השנה הראשונה מאופיינת בהתלהבות, בשנה השנייה נזילה דרמטית של לקוחות ועסקים חלשים עוזבים ולוקח זמן עד שמתחם מקבל את הדי אן איי שלו".

מתחם התחנה (צילום: עיריית תל אביב יפו)
"בישראל מאוד אוהבים לגזור את הסרט". מתחם התחנה|צילום: עיריית תל אביב יפו
לפני כשנתיים מתחם התחנה היה מצוי במשבר חריף לפני כשנתיים כאשר הוטלו קנסות על פתיחה בשבת, אשר הייתה מותרת וכלולה בהסכם השכירות המקורי של הסוחרים, ואף היוותה מוקד משיכה לפתיחת חנויות עבור רבים מהם. אבל הבעיה ההיא נפתרה, והיום אברמוביץ' מתאר את האוטובוסים מלאי התיירים שמגיעים למתחם התחנה, אלה שיפתח שביט מביט בהם בעיניים כלות. רוב החנויות ששרדו במתחם התחנה, הוא אומר הן חנויות קונספט. "הקהל צמא למשהו מיוחד. בשביל חנות של רשת הוא ילך לקניון. הקהל הישראלי דווקא כן מחבב מתחמים, והישראלים באופן עקבי מפסיקים לזרום לקניון", הוא מסכם.

אז האם יש סיכוי למתחמים בתל אביב וביפו? אסף זמיר, סגן ראש עיריית תל אביב, מודע למצבו של השוק, אבל הוא לא בטוח שנכון לקשר בין המתחמים השונים ומצביע על הסיבות להבדלים ביניהם, וכן להבדלים הבולטים בשגשוג. "נמל תל אביב למשל, קיים כבר 15 שנים. לקח לו זמן עד שהתעצב במתכונתו הנוכחית והוא עובד מצוין".

"בכל אזורי הבילוי החדשים בעיר, דוגמת הנמל, התחנה, שרונה ונמל יפו היתה הזנחה גדולה והם היו סגורים לציבור עשרות שנים", אומר זמיר. הוא לא בטוח שנכון לקשר בין המתחמים השונים ומצביע על הסיבות להבדלים ביניהם, וכן להבדלים הבולטים בשגשוג. "למתחמים אין גם נתוני פתיחה זהים מבחינת המיקום – שרונה, למשל, נמצא ממש במרכז העיר. מתחם התחנה פועל מספר שנים וידע תקופות שונות עד שהתייצב והיום מצבו טוב מאוד".

נמל תל אביב (צילום: Dr. Joseph Trotsky תחרות ויקיפדיה אוהבת אתרי מורשת)
כולם רוצים להיות נמל תל-אביב|צילום: Dr. Joseph Trotsky תחרות ויקיפדיה אוהבת אתרי מורשת
הוא מסתייג מאוד מטענות הסוחרים על חוסר ההשקעה של העירייה במתחם. "תקציב הפרסום של נמל יפו גבוה מאוד ועומד על כמה מאות אלפי שקלים לשנה לכל הפחות. יש כל הזמן פרסומים על פעילויות בנמל. בשוק עצמו בימי שישי יש אמנים". מה בדבר העובדה שעובר האורח ממש לא שם לב לקיום המתחם? "העירייה הגדירה כמטרה לשמר את אופי פעילות הנמל כנמל דייגים פעיל. זה מציב אתגריים ניהוליים ועיצובים גדולים ולא נכון להעמיס איזור כזה בשלטי הכוונה לעסקים ספציפיים. את זה העירייה לא מאפשרת באף אחד מאיזורי הבילוי הללו".

 

 

תגובת יזמיות שוק נמל יפו:

פרויקט שוק יפו בנמל תוכנן בהתבסס על קונספט מוכר של שווקים דומים ברחבי העולם תוך התאמתו לסביבותו, נמל יפו. יזמנו את הפרויקט באהבה ותקווה גדולה והשקענו בו את מיטב זמננו, מירצנו, יכולתינו וכמובן את מיטב כספנו.

מאז פתיחת המתחם ביולי 2012, פעלנו באופן מתמיד ותוך השקעת משאבים ניכרים, בעצמנו ובאמצעות שורה של גורמים מקצועיים קבועים ומתחלפים (אנשי יח"צ, מנהלי שווק, עיצוב ותוכן, מעכרים לתחום התיירות ועוד) לשיווק המתחם ולפרסומו. מאז פתיחת השוק ייזמנו אינספור אירועים, ירידים, מסיבות רחוב, שיתופי פעולה עם מפיקים של אירועים בנמל יפו, ופעילויות שוטפות במתחם. רק לצורך ההמחשה ומבלי להמציא רשימה מלאה יצויינו, אירוע ליף סטייל בשיתוף נתנאלה; אירועי "טעימות יפואיות" בשיתוף טיים אאוט וארועי "טעם יפו" בשיתף קוקה קולה; יריד אקולנוע, פסטיבלי יין - אירועים שוטפים בשיתוף עם "איש- הענבים"; פעילויות וסדנאות בחגים, מסיבות רחוב ביום העצמאות ובשבועות, אירועי השקות בירה בשיתוף דוכן "ביר מרקט", הקרנות ליגת האלופות ולאחרונה המונדיאל וכן הקרנות סרטים ברחבה החיצונית; בחורף 2013 הקמנו שוק חקלאים שפעל מדי שישי ברחבה החיצונית של השוק. שוק החקלאים הוקם ונסגר לבסוף בקיץ 2013 לאחר שכשלו נסיונותינו לשכנע את מנהלת הנמל לסייע לנו בהשקעה בסככת צל ולסייע לנו בפרסומו. תקצר היריעה מלפרט את כל האירועים שהופקו ועוד יותר את המספר האינסופי של האירועים שתוכננו ולא יצאו לפועל מסיבות שונות שאינן תלויות בנו. כל האירועים והפעילויות המתוארות לוו כל העת במסעות יח"צ, פרסומים בשילטי חוצות, במודעות במגזינים, במפות המחולקות לתיירים ועוד. יודגש שכל האירועים שייזמנו, נעשו על-ידינו ובמימונינו הבלעדי ללא כל סיוע ממנהלת נמל יפו או מעירית תל-אביב ולעיתים אף תוך נסיונותיהם לסכל אירועים שייזמנו.

הטענות הנוגעות לתחזוקת השוק הן קנטרניות וחסרות יסוד. המתחם מנוקה ומתוחזק באופן שוטף בהתאם לכל דרישות החוק וכפי שמתחייב מהמצב בפועל. יודגש שהמתחם כולל הרבה מערכות מורכבות הדורשות תחזוקה שוטפת וקפדנית וזו אכן מבוצעת על-די מנהל המתחם.

בחזונינו אכן שאפנו לשלב במתחם עסקים יפואיים. שני עסקים מקומיים שולבו במתחם: חומוס אבו-איסמעיל ודוכן "הכופתא" ממנו נאלצנו להפרד לאחר שלא עמד בסטנדרטים קולינריים ואחרים שהצבנו לעצמנו.

 באשר לטענת "המון חנויות נסגרו", יש להעמיד דברים על דיוקם. במהלך החודשים האחרונים נסגרו שני דוכנים. דוכן ירקות אורגניים (נסגר באוקטובר 2013 מאחר שלא היתה די דרישה למוצרים היחודיים שנמכרו) ולאחרונה, דוכן ליה שוקולד שנסגר עקב פשיטת רגל של כל הרשת.

אנחנו מודעים היטב לקשיים ולתסכול של חלק מהשוכרים במתחם ואף שותפים להם. התסכול נובע מבעיה אחת מרכזית – מיעוט מבקרים בנמל יפו. מדובר במתחם שמהווה בן חורג של עיריית תל-אביב, אשר אינה טורחת להשקיע בו כספים. נציין כי לתסכול שלנו שותפים גם מנהלי הנמל עצמם, ואנו מציעים כי תפנו אליהם לקבלת תגובה. עזיבתה הבוטה של מסעדת "יונה" לפני מספר חודשים והעובדה שהיא עומדת בשיממונה מאז, מעידה על כך אף היא. לשוכרים שפנו אליכם נוח ופשוט יותר להפנות את האצבע המאשימה ליזמי השוק, ואולם האמת היא שאנחנו כמעט הגורם היחיד בנמל יפו שמנסה בכל כוחותיו ובכל האמצעים העומדים לרשותו ליצור תוכן ועניין ולמשוך קהל לנמל יפו, כאשר עיקר האחריות בנושא זה צריכה היתה להיות מוטלת על מנהלת נמל יפו ועירית תל-אביב שהיא הבעלים של הנמל. עירית תל-אביב והמנהלת לא עושים די, בלשון המעטה, ולא משקיעים כמעט משאבים, כפי שנעשה במתחמים אחרים בעיר, כדי ליצור אירועים ותוכן שימשכו קהל לנמל יפו. לצורך כך נדרשת השקעת משאבים בהיקף הרבה יותר גדול ממה שניתן לצפות משוכר יחיד מני רבים בנמל יפו.

אם אתם מעוניינים לפרסם כתבה רצינית על מצבם של עסקים בנמל יפו היא צריכה להתמקד בבעיה העיקרית והיא אזלת היד של מנהלת הנמל ועירית תל-אביב (בעיה המשותפת אגב לכל העסקים בנמל, ולא ייחודית לשוק) במקום להתרכז בטענות קנטרניות בחלקן של שוכרים ממורמרים ומתוסכלים שאינם רוצים או אינם יכולים לראות את התמונה הגדולה יותר.

תגובת עיריית תל-אביב יפו:

בנמל יפו מתקיימים אירועים ופעילויות בשטחים הציבורים והמסחריים המושכים קהל רב: גם פעילויות קבועות (הופעות פתוחות בכל יום רביעי, ירידים שמתקיימים בכל שבת, אירועים בכל שישי וכו) , גם אירועים גדולים וחד פעמיים (לילה לבן, הפנינג פסח, סוכות וכו' )  וכמובן גם שיתופי פעולה שנעשים עם כל העסקים (פרסומים, מבצעים, אירועים משותפים וכו').

תקציב העירייה לשיווק , פרסום ואירועים עומד על כ-700 אלף ש"ח בשנה, ללא חלוקת תקציב פנימית בין השוכרים.