"אהבה מביאה אהבה", מכריז שלט בכניסה ליישוב מאולתר שבקרוב יפונה על כל יושביו. "הגעת הביתה", מודיע שלט אחר. "הכל אפשרי, הכל קורה עכשיו", מבטיח השלישי. אנחנו נוסעות פנימה אל תוך השקט והצרצרים והצמחייה המתלהטת תחת השמש, עוברות בין קרוואנים רעועים, אשפה אקולוגית ויורטים גדולים שבתוכם יושבים ילדים קטנים. הם שרים משהו. הכל שלו מאוד.  

"זה בדיוק מה שהרגשתי כשנכנסתי לשם בפעם הראשונה", יספר מאוחר יותר ירון (שם בדוי), שהתגורר כאן לפני כשנתיים. "האווירה, השבילים, השלטים, האנשים שמחייכים אליך גם אם הם לא מכירים אותך, בתנאי שאתה לא שואל יותר מדי שאלות – זה נראה לי כמו גן עדן. חברה אידיאלית". 

אנחנו מגיעות לקרוואן שכתוב עליו "מתנדבים" ודופקות בדלת. שני צעירים פותחים לנו את הדלת, אנחנו מציגות את עצמנו כעיתונאיות והם מזמינים אותנו פנימה. בעיניים בורקות הם מספרים לנו על המקום: "האנשים פה הם הכי נחמדים והכי טובים, הרבה עובדים בהייטק", אומר דוד (שם בדוי), מתנדב בגרעין, "יש כאן תדר מאוד עדין, צריך לשים לב לעדינות של האנשים, לאיך שהם מסתכלים בעיניים. יצא לי להתנדב בחוות בודדים, ושם אם לא קמת בבוקר לעבודה – אין לך זכות קיום. כאן היחס לבני אדם הוא מספר אחת. גם אם אנחנו מתנדבים, קודם כל שואלים אותך איך אתה, נותנים לך מקום".

גרעין הראל (צילום: מתוך עמוד היוטיוב של Spirit Isarel)
צילום: מתוך עמוד היוטיוב של Spirit Isarel

אביב הגואל מספר שאלוהים נגלה אליו כשטייל במדבר. הוא כינה אותו "בני" וציווה עליו לכתוב ספר, והגואל הסתגר בחדרו במשך שנה, ובסופה הוציא מתחת ידו את "דרך הלוחם אל האור"

הדברים נקטעים כשהדלת נפתחת ואישה נכנסת. ברור מיד שהיא מצלמת אותנו. "מישהו נתן לכן אישור להיכנס לפה?", קולה רועם, "זה בית פרטי, מישהו נתן לכם אישור להיכנס?".
"כן, הוזמנו להיכנס", אנחנו עונות ומצביעות על המארחים שלנו, שנראים נבוכים, מבולבלים, מפוחדים. האמת, גם אנחנו. "הם לא בעלי הבית", אומרת האישה, מביטה עלינו דרך מצלמת הטלפון שלה. "אנחנו בעלי הבית, זה מקום פרטי ואתן לא מורשות להיכנס. אני מבקשת שתצאו לפני שנגיש תלונה במשטרה על כניסה לבית פרטי ללא רשות. קדימה".
"הם בעלי הסמכות", אומר דוד בשקט ממקומו.
"מי את?", אנחנו שואלות אותה.
"דפנה", היא עונה. פניה מוכרות לנו מכתבה שפורסמה לא מזמן במקומון "mynet באר שבע" תחת הכותרת "אנחנו לא פולשים ולא מתנחלים". בכתבה מסופר סיפורו של המקום ואיך לפני שהאנשים האלה הגיעו לכאן, הם פונו ממקום אחר שפלשו אליו באישון לילה. לפני פחות משנה הם קיבלו צווי פינוי מהמועצה האזורית אשכול כי השהות שלהם במקום אינה חוקית (בינתיים, נרגיע, כבר נמצא להם בית חלופי). כעת אנחנו הפולשות. 

"הבית הזה של היישוב, אני גרה ביישוב ואני מבקשת מכן שתצאו. פלשתן לשטח פרטי", היא אומרת. 
"אבל הוזמנו להיכנס", אנחנו מתעקשות.
"מצטערת שאתן לא יכולות להישאר יותר במזגן, אני מבקשת מכן לצאת".
"למה את מצלמת אותנו?".
"כדי שיהיו עדויות. קדימה".
"עדויות על מה?".
"קדימה!", מרימה דפנה את קולה. כשאנחנו קמות היא מחייכת, אבל זה לא החיוך שראינו בתמונה בכתבה.
"למה את מחייכת?".
"את יודעת למה אני מחייכת, יאנוצ'קה. יאללה קדימה!". 

נפל לי האסימון, הילד חבר בכת

לשאול אותה כבר לא יצא לנו, אבל נדמה שדפנה זיהתה את אחת מאיתנו. בשנת 2009 עבדה יאנה פבזנר כתחקירנית ב"שומר מסך עם אמנון לוי" ובילתה מספר שעות עם חברי הקבוצה הזו, שבאותם ימים כונתה "מרכז האור". המנהיג, אביב הגואל, ישב מולה בחדר חשוך עם נר וקטורת והחל בתהליך שקרא לו "שיקוף"; הוא, אשתו עמית הגואל וכמה מוותיקי הקבוצה טוענים לראייה על-חושית שמאפשרת להם לקלוט או לשקף את גלגוליו השונים של האדם. אביב הגואל סיפר ליאנה שבגלגול הקודם היא הייתה לוחם שמת מוות נורא. הוא ראה חניתות ננעצות בגופה, אבל לא הבחין במצלמה הנסתרת, ואמר לה שהיא חייבת לטפל בעצמה. 

"אתה מתכוון לטיפול פסיכולוגי?".
"מה פתאום, טיפול פסיכולוגי זה סתם. את צריכה לבוא לפה, שעמית תטפל בך".
 

אביב הגואל מספר בכתביו ובשיעוריו שאלוהים נגלה אליו יום אחד ופקד עליו להקים את "עיר האור". בספרו, "דרך הלוחם אל האור", מתאר אותה הגואל כ"מקום לאמת, לחסד, לטוב, לתקווה, לאמונה, לאהבה ולשמחה... עיר האלוהים".

אף אחד לא דיבר על עיר האור בזמן הביקור שלנו, אבל התוכנית להקמתה היא הסיבה שהגענו ליישוב בן 130 הנפשות שנקרא רשמית קיבוץ הראל נגב, אבל מוכר יותר בשם "גרעין הראל". לפי מידע שהגיע לידי המרכז הישראלי לנפגעי כתות, שהשקיף במשך שנים על הנעשה במרכז האור, מטרתו של גרעין הראל אינה "להגשים את חזונו של בן-גוריון ולהפריח את השממה", כפי שנכתב באתר מאיר העיניים שלו – אלא לאפשר למרכז האור להמשיך לפעול מתחת לרדאר, שנים לאחר ששורה של תחקירים עיתונאיים חשפה את הנעשה בו.

בשנת 2019, במסגרת תביעת דיבה שהגיש אביב הגואל נגד המועצה האזורית נגב לאחר שהועלו נגדו האשמות על פגיעה מינית – תביעה שבה התקבלו רבות מטענותיו של הגואל, והוא אף פוצה ב-20 אלף שקלבית משפט השלום בתל אביב אישר למעשה שהגואל הוא מנהיג כת ("מתקיים יסוד אמיתות הפרסום באמרה זו", כתבה השופטת אילה גזית בפסק הדין, בין היתר בהתבסס על עדותו של הגואל, שבה השתמש בעצמו במילה "כת"). על פי העדויות הרבות שהגיעו אלינו בשבועות האחרונים, מה שהיה נכון בעשור שעבר ממשיך להיות נכון גם כעת. אותה כת בשינוי אדרת.

גרעין הראל

אריק, אביו של ירון (שמות בדויים): "הילד בכה, צעק, התפרע. השכבתי אותו על המיטה בכוח, והוא סיפר לי הכל. על מרכז האור, על אביב הגואל, הסודיות, הכל. הם רוקנו לו את האישיות"

לאריק (שם בדוי) אין כל ספק באשר לאופיו של המקום שמשך אליו בעשור שעבר את בנו, ירון (שם בדוי). "הוא היה ילד מבריק שסיים תואר, וברגע שהוא הצטרף לאנשים האלה הוא נעשה מרחף. חשבתי שהוא משתמש בסמים. הוא התחיל ללכת למעגלי שירה, ריטריטים, סדנאות. בדיעבד אני יודע שהוא הגיע לסדנאות האלו דרך קבוצה של גרעין הראל שמגייסת אנשים במכללות ובאוניברסיטאות. ירון סיפר לי מאוחר יותר שהוא פגש במעגל שירה את הבן של אביב הגואל, מעיין, שממשיך את דרכו בתחום השיקופים. הוא סיפר שמעיין עשה לו שיקוף. אחרי כמה חודשים הוא אמר שהוא רוצה לעבור לגור בגרעין, סיפר שהם קהילה ציונית אקולוגית. ראיתי את האתר שלהם וזה נראה לי בסדר גמור".

מתי התחלת לחשוב שזה לא?
"מאז שהוא עבר לגור שם הוא בקושי הגיע הביתה, פחות דיבר איתנו. הוא גידל זקן, הפך למרוחק, מאוד. לא ירון. אחרי שלושה חודשים הוא הזמין אותנו לגרעין, והוא נראה מקום נחמד, אבל מרגע שהגענו לא עזבו אותנו. לא נתנו לנו להישאר עם ירון לבד. יש שם חבר'ה שנראים מקסימים – עובדי הייטק, רופאים – אבל משהו שם היה חריג. מאוד חטטני. כשיצאתי משם אמרתי לאשתי שמשהו לא תקין במקום הזה. זה לקח זמן, אבל אחרי שקראתי עוד על גרעין הראל והגעתי לכתבות על אביב הגואל ועל מרכז האור, נפל לי האסימון שהילד חבר בכת הזו".

מה עשית עם זה?
"ביקשתי מירון שיגיע הביתה ושאלתי אותו על אביב הגואל. הוא אמר שיש איתו קשר עקיף, שאביב בא לגרעין רק מדי פעם. אמרתי לו שאני לא מסכים לו לחזור, אבל הוא בכלל לא היה איתי, לא הקשיב לי, רק צעק שיעשו לו משהו מרחוק כי יש להם כוחות. לקחתי ממנו את הטלפון וראיתי שהוא חבר בעשרות קבוצות וואטסאפ של הקהילה. שלחתי הודעות לכל הקבוצות, בין היתר כתבתי: 'זה אבא של ירון, מרגע זה אף אחד מכם לא יוצר קשר ולא מתקרב לירון'. תוך רגע הם הוציאו אותו מכל הקבוצות, ואני מהעצבים נפלתי על הרצפה והתעלפתי. הילד שלי היה שטוף אימה ושטוף מוח".

הוא צעק, ''הם הרסו אותי"

אביב הגואל עבד בתחילת המילניום כאב הבית בבית הספר התיכון שדה בוקר, שבו אשתו עמית עבדה כמחנכת ומורה לתנ"ך. לתלמידים היא הייתה מספרת שאביב, שתמיד בלט בשטח בבגדיו הלבנים, הוא בנק של ידע על מיסטיקה ורוחניות.

גרעין הראל (צילום: עמית, פרטי)
צילום: עמית, פרטי

ירון (שם בדוי): "שינוי השם קרה לאט, אבל בסוף מינו אנשים שישגיחו על זה: אין יותר מרכז האור, יש גרעין הראל. עמית הגואל אמרה שהיא ואביב לא יכולים יותר להיות בפרונט"

"בשנת 2001 קרה אסון במדרשה", מספר נדב (שם בדוי), תלמיד לשעבר במדרשה ויוצא הכת. "שתי ילדות יצאו לטיול, ואחת מהן נפלה מצוק ונהרגה. השכבה הייתה באבל מתמשך, בהלם. חלק מתלמידי הפנימייה מצאו בעקבות האסון אוזן קשבת אצל עמית, ואז התחילו להגיע גם לאביב. ככה התחילה להיווצר סביבם עדת מאמינים. חלק מאותם תלמידים נמצאים עד היום בגרעין הראל".

לפי דברים שכתב הגואל, באותה תקופה נגלה אליו אלוהים כשטייל במדבר. הוא כינה אותו "בני" וציווה עליו לכתוב ספר, והגואל הסתגר בחדרו במשך שנה, ובסופה הוציא מתחת ידו את "דרך הלוחם אל האור". "כבר בסוף 2001 היו חבר'ה שהלכו לאביב ועמית לטיפול וללימודים והגדירו את עצמם 'לוחמי אור'", מספר נדב, ומוסיף שאז גם התגבש המנהג של ענידת "טבעת אור" ייחודית.

כת מרכז האור החלה להתגבש בשנת 2003. "אביב היה האור העליון, כל מי שהגיע אליו ידע מיהו והתנהג אליו כאילו כל מילה שלו היא אמת", סיפרה אחת התלמידות לשעבר של הגואל בתחקיר של איילת קדם במוסף "7 ימים" בשנת 2005. התחקיר, שחשף לראשונה את הכת, גרם להתעוררות בשדה בוקר. אביב ועמית הגואל סולקו מהמדרשה, והקימו מחדש את מרכז האור בעיר העתיקה של באר שבע.

בקיץ 2013, כשהכת כבר מציגה את עצמה כגרעין הראל ומונה כ-70 נפשות, לרבות ילדים, הגיעו אנשיה להר אלדד שבנגב. הם הציבו שם אוהלים והחלו להקים מבני קבע, אלא שהמועצה האזורית רמת הנגב הוציאה צו הריסה למבנים. אנשי הגרעין הגישו לבית המשפט בקשה לביטול הצו בטענה שבכוונתם להקים "יישוב קהילתי אקולוגי שישמר את ערכי הטבע והסביבה"; לפי דברים שאמר אז רועי הלוי – דובר הגרעין והתלמיד הכי ותיק של הגואל עוד מימי המדרשה – הר אלדד נבחר בין היתר בגלל קרבתו היחסית לבאר שבע, שבה עובדים חלק מחברי הקבוצה.

הקמת יישוב כרוכה בהקמת תשתיות וקבלת אישורים שונים, אבל חברי גרעין הראל לא קיבלו כל אישור. להפך, מתכתובות עם נציגי הרשויות עולה שכל הגורמים התנגדו להקמת יישוב בהר אלדד. גם הסיסמה "יישוב אקולוגי" נראתה מופרכת; מדובר באזור רגיש שלא ניתן להתיישב בו בלי לפגוע בטבע ובסביבה.

זמן קצר לאחר שפלשו להר קיבלו אנשי גרעין הראל צו המורה להם לפנותו בתוך שבוע. "את הנזק האקולוגי והסביבתי ייקח עוד 500 שנה לתקן'', אמר אז ראש המועצה שמוליק ריפמן. באותה שנה נעשה ניסיון ליישב את גרעין הראל באופן זמני בתחומי היישוב אשלים, אלא שהתושבים מחו נחרצות: הם לא רצו אנשי כת בסביבתם. חברי הגרעין שללו את הטענה מכל וכל ואמרו שהמאחז שלהם אינו קשור למרכז האור; הם הודו שרבים מהם אכן היו תלמידיו של הגואל, אבל טענו שהגואל כבר לא קשור אליהם.

גרעין הראל (צילום: אלמוג גבאי)
צילום: אלמוג גבאי

רחל ליכטנשטיין, המרכז הישראלי לנפגעי כתות: "כבר לפני 15 שנה הגיעו עדויות ממי שטענו שנפגעו מפעילות מרכז האור. חלק מהנפגעים היו במצבי חרדה קיצוניים ומחשבות אובדניות"

אריק, אביו של ירון, עדיין נסער כשהוא מדבר על הנעשה מאחורי החזות התמימה של גרעין הראל. "כשלא נתתי לירון לחזור לכת התחילו להתקשר משם אליו ואליי. אחת השיחות הייתה מרועי הלוי, שאמר: 'אריק, שלום, רצינו לעדכן אותך שהגשנו נגדך תלונות במשטרה. בנוסף הוצאנו נגדך צו הרחקה'. מיד דיברתי עם חבר שלי, עורך דין. כשהגיעה המשטרה הסברתי להם שמדובר בילד שנמצא בכת ויש עוד המון ילדים כמוהו, נלחמתי עליו. כבר הזמינו אותי לתת עדות ולקבל צו הרחקה, אבל יום לפני הדיון נודע לי שהם משכו את התלונות ואת הצו".

איך ירון התנהג בתוך כל זה?
"באותו לילה שמעתי בבית צרחות ודפיקות מהחדר שלו. הוא צעק 'מה הם עשו לי', 'הם הרסו אותי'. הוא בכה, צעק, התפרע. אמא שלו בכתה, אני השכבתי אותו על המיטה בכוח, ואז הוא סיפר לי הכל. על מרכז האור, על אביב הגואל. החוקים, הסודיות. הכל. הם רוקנו לו את האישיות, הפכו אותו לכלי שלהם. למחרת הלכתי איתו למרכז לנפגעי כתות והוא התחיל לקבל טיפול נפשי. המטפלת שלו אמרה שהוא הגיע על סף התקף פסיכוטי".

אנחנו מלאכים, אסור לחשוף את הסוד שלנו

רחל ליכטנשטיין, מנהלת המרכז הישראלי לנפגעי כתות, מספרת שכבר לפני 15 שנה הגיעו למרכז עדויות ממי שטענו שנפגעו מפעילות מרכז האור. "בהמשך הגיעו עדויות נוספות על אותה קבוצה בשמות חדשים, וכיום שמה הוא גרעין הראל. הציבור הרחב לא יודע שזה ארגון רוחני עם אידאולוגיה ולימודים פנימיים בעלי אופי מיסטי".

מה סיפרו האנשים שפנו אליכם?
"בעדויות עלו מאפיינים של כת – יצירת תלות קיצונית, החדרת פחדים המיועדים למנוע עזיבה, סודיות, בידול מהחברה החיצונית, ניתוק ממשפחה או חברים שמעבירים ביקורת, שפה ייחודית, התנדבות ללא שכר עבור פעילות הקבוצה, שליטה של אביב הגואל בחייהם של המצטרפים ויצירת אווירה שאינה מאפשרת שום מקום לביקורת".

האם יש בכך מסוכנות?
"חומרים מיסטיים כמו ראייה על-חושית והאמונה שמדובר באמת אבסולוטית, בשילוב המאפיינים הכיתתיים, הביאו חלק מהנפגעים שהגיעו אלינו לידי מצבים נפשיים קשים עד כדי מצבי חרדה והתפרקות קיצוניים ומחשבות אובדניות".

בכת נלמדים שני קורסים מרכזיים שנועדו למשוך פנימה מאמינים נוספים: "דרך הלב" (במקור נקרא "דרך הלוחם אל האור", שם שיוצאי הבכת מספרים ששונה כדי להסוות את הקשר לאביב ועמית הגואל) ו"קורס ספר היצירה", שבו אביב הגואל מתואר כמלאך רזיאל בכבודו ובעצמו. "בקהילה מלמדים שספר היצירה ממש מדבר על אביב", אומר נדב. "אגב, לבכירים בהנהגה אביב קורא 'מלאכים'. כל אחד הוא מלאך אחר".

המצטרפים לכת מתחייבים לסודיות ולקבלת המרות המוחלטת של המורים; הם אמורים לחשוף לפניהם כל פרט בחייהם ואפילו להימנע מטיפולים רפואיים או נפשיים ללא אישורם. רק אחר כך מגיע המפגש עם אביב הגואל, שבו המצטרף רוכש את ספרו תמורת כ-180 שקל ומקבל את טבעת האור. כעת שוכר המצטרף החדש קרוואן, משלם על הקורסים המועברים וממשיך בעבודתו הרגילה – יש בין חברי הכת אנשי הייטק, רופא, אנשי חינוך ושיווק ולא מעט מטפלים רוחניים. 

הכת, שמאמיניה הראשונים היו בני נוער, מונה כיום כ-60 ילדים ופעוטות. כשהילדים מגיעים לגיל מצוות הם מקבלים מאביב הגואל את ספרו בטקס חגיגי. כשנולד ילד, אביב ועמית מגיעים לבית החולים ונותנים את שמו. בהוראת אביב הגואל, חברי הכת הבוגרים משנים את שמותיהם לשמות בעלי משמעויות מיסטיות. 

רוב הזוגות בכת הכירו במסגרתה. מי שבא מבחוץ חייב להצטרף, אחרת יוגלה החוצה. גם טקסי החתונה חייבים להתקיים בתוך הכת. על מי שדרגתו הרוחנית אינה עומדת בסטנדרטים של הכת  נאסר להגיע לאירוע. הורים המתנגדים לכת מוגדרים "שדים".

רון זוכר היטב את שלב המעבר ממרכז האור לגרעין הראל – ומתריע מפני הצעד הבא של הקבוצה, התיישבות בעיר אובות שבערבה. "שינוי השם קרה לאט-לאט, אבל בסופו של דבר מינו אנשים שישגיחו על זה – אין יותר מרכז האור, יש גרעין הראל. עמית אמרה שהיא ואביב לא יכולים יותר להיות בפרונט, שמישהו אחר צריך להוביל. חשבנו שאביב מדהים, שהוא כמו משה רבנו, שהוא מקריב את עצמו. היו אנשים שהיו מוכנים ללכת מאוד רחוק כדי לרצות אותו, אני זוכר שמישהו כמעט עשה ניסיון אובדני כי הוא לא הרגיש מספיק רוחני בסטנדרטים של מרכז האור".

יוצאי הכת מזכירים שוב ושוב את המונח "רואות". ירון מסביר שמדובר בקבוצה של נשים המקורבות לרועי הלוי ולאביב הגואל. "כל החברים בקהילה מפחדים מהרואות, הן הכי צייתניות והכי מחוברות לאביב, והן רואות הכל – עושות שיקופים לאנשים, רואות את המרחב. התפקיד שלהן הוא להשגיח ולדווח להנהגה מה קורה בקבוצה".

איך מסבירים בכת את הצורך לפעול בסתר?
"מלמדים שאנחנו מלאכים ושאסור לנו לחשוף את הסוד שלנו".

כתות סגורות נוטות להרחיק את חבריהן מבני משפחות וחברים. כאן, אומר יוצא הכת ירון (שם בדוי), זה יותר מעודן. "המשפחות יכולות לבוא, אין משטר ברזל, אבל יש ניתוק רגשי. אתה מסתיר מהן את הכל וזה אוטומטית מרחיק. יש גם מין נימוק רוחני שההורים הם חלק מהעולם הישן. אביב טען שיש ישויות שהן מלאכים, פיות ושדים. הוא טען שהיטלר היה שד בגוף אדם, ושאמא של אחד מתלמידי הגרעין שהיו לה טענות היא שד בגוף אדם".

איך בעצם נולד המיתוג החלוצי, הבן-גוריוני, סביב גרעין הראל?
"רועי הלוי ראה שיש טרנד של קבוצות מתנחלים שיש להם אידיאולוגיה, אז הוא הציע את האידיאולוגיה הציונית. הם הבינו שהם יכולים להפוך את זה לסיפור הכיסוי שלנו, וכשהגענו להר אלדד כבר הסתרנו את הקשר שלנו לאביב ועמית. התבקשנו שלא להשתמש בשום סממן מזהה של הכת".

אנשים נצלנים, מניפולטיביים

בשנת 2014 עבר גרעין הראל למשכנו הנוכחי, בתחומי היישוב צוחר שבמועצה האזורית אשכול, אלא שהתיישבותו שם מעולם לא הוסדרה; למעשה, בני הגרעין טוענים שהם משלמים מיסים למועצה המקומית אך אינם נהנים כלל משירותיה.

גרעין הראל (צילום: רועי הלוי פרטי)
צילום: רועי הלוי פרטי

 ירון: "רועי הלוי, דובר הגרעין, ראה שיש טרנד של קבוצות מתנחלים אידיאולוגיות והציע את האידיאולוגיה הציונית. בכת הבינו שהם יכולים להפוך את זה לסיפור הכיסוי שלנו"

כיום נערך הגרעין למעבר לתושבות קבע בעיר אובות שבערבה. במאי השנה, ביוזמתו של ח"כ מיכאל ביטון, התכנסה ועדת הכלכלה שעסקה בגרעיני התיישבות בנגב; ביטון אמר שהוא מצפה לקבל בתוך שלושה חודשים דיווח שהוקמו תשתיות קק"ל והושקעו תקציבים למבנה זמני לגרעין הראל. נציג משרד ראש הממשלה האחראי להתיישבות, אבי מאיר, דיווח שאושר תקציב לתכנון המחנה הזמני בעיר אובות, אך טרם נמצא תקציב להקמת המחנה. גם שרת הפנים איילת שקד ויו"ר המועצה האזורית הערבה התיכונה מאיר צור, הביעו תמיכה במיזם עיר אובות.

"אם הייתי תושב הערבה, הייתי פוחד על הילדים שלי", אומר נדב. "הערבה זה מקום בלי הרבה אטרקציות. ילדים, בני נוער וצעירים בקלות יכולים להישאב לקהילה הזו. הם נראים נחמדים בהתחלה, אבל זה רחוק מזה שנות אור. הם אנשים נצלנים, מניפולטיביים, עם מבנה אישיות בעייתי. הם מנדים את מי שלא חושב כמוהם, אסור להביע דעות. על פניו נראה כאילו כולם באו לשם מבחירה, זו מניפולציה מאוד מורכבת".

>> יש לכם מה להוסיף לסיפור? פנו ישירות אל ליאור שלו: lior.shalev@mako.co.il >>

המעבר לעיר אובות צפוי בעוד כחודשיים. ביום שישי האחרון נסעו לשם נציגי הגרעין ופגשו את ראש המועצה צור. כבר בשנת 2018 עלתה האפשרות ליישב את הגרעין בערבה, אלא שהמגעים עם ראש המועצה הקודם התפוצצו כשהגרעין דרש ברגע האחרון הקמת מערכת חינוך נפרדת לילדיו.

"תושבי ערבה רבים נכנסו למתח גדול מהידיעה שהכת עלולה לעבור לגור בינינו", אומר קובי (שם בדוי), תושב הערבה. "אני מכיר היטב את הסיפור של הכת הזאת, אני מכיר אנשים שיצאו ממנה גמורים וכל המשפחה שלהם הייתה צריכה שיקום. אני סבא לנכדים, ואני מפחד עליהם. התושבים דיברו עם ראש המועצה, ביקשו שישמע על העבר של האנשים האלה ועל זה שאביב הגואל הוא עדיין המנהיג שלהם, אבל הוא לא רצה לשמוע. הם ניסו לתת לו לדבר עם מישהו שיצא מהכת לא מזמן, שיסביר לו שזו עדיין כת, אבל הוא לא הסכים. לחטיבה להתיישבות לא אכפת את מי ליישב פה, העיקר שאלה לא יהיו בדואים. אנחנו מרגישים שעושים קומבינה מאחורי הגב שלנו בלי להתייעץ או לשמוע את דעתנו. נותנים למשפחות להיכנס בלי לעבור אפילו ועדת קבלה כפי שנהוג כאן".

"המועצה הסתירה מאיתנו את ההחלטה לאפשר לגרעין הראל לעבור אלינו", אומרת ניבה (שם בדוי), תושבת הערבה. "מאיר צור מדווח על כל דבר קטן בפייסבוק שלו, אבל על גרעין הראל – דממה. איילת שקד והחטיבה להתיישבות לוקחות חלק בדבר הזה, ואני תוהה אם הן יודעות מי הקבוצה הזאת באמת. אמרנו לצור, 'בכל המקומות האחרים לא רצו אותם, למה אנחנו כן מקבלים?'. בגדול הוא ענה שזאת החלטה שהוא יכול לקבל לבד" (תגובת מאיר צור והמועצה המקומית מופיעה בתחתית הכתבה).

גרעין הראל (צילום: מתוך עמוד היוטיוב של Spirit Isarel)
צילום: מתוך עמוד היוטיוב של Spirit Isarel

אורית (שם בדוי): "באחד השיעורים אביב סיפר על שיחה שלו עם כמה מלאכים ועצים. כל התלמידים הקשיבו לו ברצינות גמורה, כמיהה ופליאה, כי עוד מעט כולנו נלמד את היכולת הזאת"

אורית (שם בדוי), שהצטרפה לכת בעשור הקודם, מספרת שאפילו חברים חדשים בגרעין הראל אינם ערים למתרחש בו. "עוברות כשנתיים לפני שהם מחליטים לסמוך על אנשים ולספר להם את הסיפור האמיתי, ואת אביב ועמית אתה פוגש רק אחרי שמביאים אותך בסוד העניינים. בדרך כלל אחד מהוותיקים יעשה לך שיחה, יספר על הספר של אביב וכמה חשוב שלא לגלות על העניין לאף אחד".

את פגשת את אביב ועמית?
"כן. הם היו מגיעים לצוחר במסווה ומעבירים שיעורים לחברי הקהילה. באחד השיעורים אביב סיפר על שיחה שלו עם כמה מלאכים ועצים. כל התלמידים הקשיבו לו ברצינות גמורה. כולם הסתכלו על זה בכמיהה ופליאה, כי הרי עוד קצת זמן בלימודים וכולנו נלמד את היכולת הזאת, כי הטענה היא שזאת יכולת נרכשת".

זה ממש קורס, כמו באוניברסיטה?
"הלימודים ב'דרך הלב' נמשכים ארבע שנים. ההבטחה היא שבסופן, אם תתמידי ותעשי מספיק עבודה עצמית, יש סיכוי סביר שתפתחי ראייה על-חושית ויכולת לראות אנרגיות ונשמות".

כאילו שאני הולך לפגוש את אלוהים

ירון, בנו של אריק, התלבט לפני שהסכים להתראיין. הדברים עדיין חיים אצלו. "רועי הלוי היה זה שסיפר לי הכל – שבגלל המרכז לנפגעי כתות הם הורידו את אביב ועמית הגואל למחתרת והקימו את גרעין הראל כארגון פיקטיבי. זה ארגון שהמטרה היחידה שלו היא להסתיר את העובדה שזה עדיין מרכז האור ושאביב הגואל מנהיג אותם", אומר ירון. "יש להם אפילו צוות ביטחון מידע שמטרתו להסוות את הקשר. יש אזהרות מלהיראות בציבור עם הטבעות, ואפילו בבגדים. הם עדיין יוצאים לטקסים ולשיעורים רוחניים עם בגדים לבנים, אבל שמים אותם בשקית, מחליפים ומורידים לפני שיוצאים משטח הגרעין. יש אפילו מערכת מייל נפרדת כדי שלא יהיה אפשר לשלוח מייל החוצה".

ספר על תחילת הדרך שם.
"כשנכנסתי לקהילה הצמידו לי 'מורה אור' ו'רואה מלווה'". המורה האישי שלי לימד אותי את הספר של אביב, נתן לי משימות ותרגילים, כמו סוג של טיפול פסיכולוגי רוחני. בשיעור הראשון נתנו לי מסמך שנקרא 'חובות וכללים', כתוב בו שאני מתחייב לציית למורה האור, שאני מתחייב לשמור בסוד את הלימודים ושטיפולים רפואיים או נפשיים הם רק באישור המורה. אני בטוח שאין שם מישהו שהולך לפסיכולוג מחוץ ליישוב. יגידו, 'תהיה מטופל אצל עמית'. היא מלמדת הולותרפיה (פסיכותרפיה הוליסטית – י"פ, ל"ש)".

את אביב פגשת?
"רק אחרי שיחת הכנה עם מורה מלווה. היא אמרה כמה הוא חשוב, כמה כוח יש לו. גם המורה שלי התייחס לזה כאילו אני הולך לפגוש את אלוהים. נורא התרגשתי לפני המפגש. היום אני מבין כמה שזה היה מכוון וכמה ניסו לעשות הכל כדי להשפיע על החוויה שלי. כששאלתי את אביב איך אני יכול  להתקדם בדרגה הרוחנית, הוא אמר לי לנסוע לבד למדבר עם הספר שלו, בלי אוכל ומים. עשיתי את זה בהוראתו".

הכת גבתה ממך כסף?
"אתה לוקח לפחות ארבעה קורסים. שילמתי 800 שקל בחודש על הלימודים, ואחרי שלושה חודשים של מגורים שם שילמתי דמי השתתפות של 4,000 שקל. הסכומים לא קבועים, זה תלוי במספר הקורסים הנלמדים. כשמדובר במשפחה שלמה שחברה בגרעין, הסכומים הרבה יותר גבוהים".

אבא שלך אומר שמצבך היה רע מאוד כשיצאת משם. מה בעצם קרה לך?
"כשהתחילה הקורונה אביב אמר שהעולם בחוץ הוא אויב שצריך להיזהר ממנו. אמרתי לאחת מהוותיקות שאני מרגיש שזה משפט חריג. באותו רגע היא הסתכלה עליי כאילו נפלתי מהירח. היא התעלמה ממני ועשה לי גזלייטינג. מצאתי את עצמי מבודד, לא היה לי עם מי לדבר, אין מקום להביע ביקורת בקהילה. בקורס לומדים שספק זה דבר שלילי, כי ללוחם האור אין ספקות. זה סטייט אוף מיינד שמתקבע, ובכל פעם שהיה לי ספק הייתי מתייסר שאני לא מספיק טוב, שאני בעייתי, שאני עושה משהו לא בסדר. זה גורם לך להרגיש כמו חייזר, כמו מטומטם. חייתי בתוך בועה שלא נתנה לי שנייה אחת להטיל ספק במה שקורה בה. זה היה 24/7 של שיעורים ועבודות, זה הפך להיות כל החיים שלי. כשרציתי להיפרד מחברה שלי, חברת הגרעין, עשו עליי מניפולציה להישאר איתה. אתה כל הזמן סביב המניפולציות שלהם וכולם יודעים עליך הכל. אביב יודע עליך הכל".

איך הרגשת כשההורים ניסו להוציא אותך משם?
"כשהם ביקשו ממני לבוא הביתה לשיחה היה בינינו פיצוץ רציני מאוד, אבל החלטתי שלמען שלום בית אני נשאר ומתרחק מהגרעין. חשבתי שאמצא את הדרך לחזור לשם, אבל באיזשהו שלב התחלתי להבין שמשהו לא בסדר איתי והתפכחתי. ברגע שאתה משתף במה שקורה שם, אי אפשר לחזור אחורה".

גרעין הראל

אריק מצדו לא זכה לחיתוך חד ומהיר. "אחרי שהוצאנו את ירון התקשר אליי חבר בכת ודרש ממני שלא לספר שום דבר שאני יודע. הוא אמר שבתמורה הם יפסיקו את הקשר עם ירון. הוא שלח לי הסכם סודיות מטעמם, בעצם הסכם השתקה, ולא חתמתי עליו. למחרת התקשרתי בדרישה לקחת את הדברים של ירון מהגרעין, וההוא אמר שאם אני לא חותם, אני לא מקבל את הציוד. אמרתי לו שזו סחיטה באיומים. הוא ניתק ואחרי כמה דקות חזר אליי וביקש ייפוי כוח מירון, שמאשר לי לקחת את הדברים. ירון חתם והם קבעו איתי נקודת מפגש. היו שם כמה אנשים, חלק צילמו. כשלקחתי את המחשב שלו ראיתי שאין שם כלום, הכל מחוק. שום קובץ לא היה. הגשנו תלונה על זה במשטרה".

זה לא נגמר שם. "למחרת התקשר אליי עוד נציג של הכת, אמר שאם אני לא חותם על הסכם ההשתקה זה ייגמר בבית משפט. הוא גם אמר שהם יפרסמו את כל מה שהם כביכול יודעים עליי. לא היה להם מה לפרסם, אין לי עבר פלילי, אבל אחרי כמה ימים קיבלתי טלפונים מכל מי שאני מכיר. הם שלחו מייל עליי לכל מיני בעלי תפקידים וכתבו שאני עבריין, אלים, פלילי. הם כתבו שאני ממציא שהבן שלי חבר בכת, יש לי את המייל. הם עשו את זה כדי להלך עליי אימים, לעשות לי נזק. באותו יום הגשתי תביעה על הוצאת דיבה נגד חבר הכת שהפיץ את המייל".

מה קרה עם זה?
"הגענו לבית משפט, ושם הציעו לנו גישור של כמה עשרות אלפים בניסוח של השופטת. אני הסכמתי והם סירבו, כל רגע התייעצו עם אביב בטלפון. אז הם התעקשו על עוד הסכם שתיקה והגישור התפוצץ. אחד מחברי הכת צעק עליי בבית המשפט שהרסתי לבן שלי את החיים ושאני חרא של אבא. האנשים האלה גונבים נשמות של אנשים".

מה מצבך המשפטי מולם?
"התביעה עדיין מתנהלת".

איך אתה רואה היום את המצב של ירון?
"הבן שלי שנה שלמה היה בטיפולים. היום הוא במקום אחר, הוא חזר להיות עצמו, אבל כמעט גנבו לי את הילד. הכל שם נראה יפה ותמים, וזה כל כך לא. אני חייב להגיד – הרעיון של אביב הגואל להסתוות כגרעין הראל הוא גאוני". 

יצא לך לדבר עם אביב?
"לא, מעולם לא. הוא מאחורי הקלעים. אין לי מה לדבר איתו. סיפור לא פשוט, לא פשוט בכלל. אנחנו ניצולים".

תגובות: "שמועות חסרות בסיס, רדיפות והשמצות"

אביב ועמית הגואל מסרו בתגובה: "אין דבר כזה 'כת' מרכז האור, וגם מעולם לא הייתה 'כת' כזאת, היו רק שמועות חסרות בסיס, רדיפות והשמצות. מרכז האור הייתה עמותה שקמה לפני כמעט 20 שנה במטרה להפיץ אור ואהבה בעולם, ונסגרה לפני כ-10 שנים בערך. העמותה התנהלה באופן חוקי, שוויוני ודמוקרטי. זה היה רעיון יפה שהגיע טרם זמנו, היום ב-2022 חופש האמונה והדעה הם חלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו, ורעיונות של אחדות רוחניות ואהבה כבר לא מזעזעים אף אחד. לכן אין צורך להמציא שום סיפור כיסוי ל'כת' שמעולם לא התקיימה, או לעמותת מרכז האור שכבר לא קיימת ונסגרה לפני המון שנים, וגם אין צורך לאסוף רעיונות שמפחידים אנשים בנושאי הכתות, לסובב ולהדביק אותם עלינו – כי זה לא מי שאנחנו, וגם מעולם לא היינו".

מגרעין הראל נמסר בתגובה: "גרעין הראל הוא גרעין של אנשים איכותיים, יוצאי יחידות קרביות, אנשי רפואה, הייטק, חינוך, עובדים סוציאליים, ועוד. בשמונה השנים האחרונות הגרעין מתגורר במועצה האזורית אשכול בחיים של פתיחות שותפות ואחווה עם תושבי המועצה. נראה לנו ראוי יותר לספר את הסיפור האמיתי על מעבר אמיץ של 50 משפחות הבאות ומתרגשות לעזור להפריח את הערבה ולהשתלב בה, מאשר להמשיך למחזר רכילות ישנה מלאת סטיגמות, חסרת בסיס ותכלית, המנסה להטיל דופי בהמון אנשים טובים".

ח"כ מיכאל ביטון מסר בתגובה: "לא מכיר את הטענה שזו כת. מההיכרות שלי איתם מדובר באנשים טובים והגונים, עובדים ומתפרנסים. הטענה הזו לא עלתה בכל העשור שהייתי איתם בקשר".

מהמועצה האזורית הערבה התיכונה נמסר: "לפני מספר חודשים קיבלה ממשלת ישראל, בהובלת שרת הפנים איילת שקד, החלטה על הרחבה וחיזוק של ההתיישבות בנגב, ובמסגרת זו הקמה של יישובים חדשים, ובהם עיר אובות בערבה. בתוך כך הגיעה פנייה למועצה האזורית הערבה התיכונה מחברי גרעין הראל לבוא ולהתיישב בערבה.

"את חברי גרעין הראל הכיר מאיר צור, ראש המועצה האזורית הערבה התיכונה (מכהן בתפקיד שנה), כבר לפני שמונה שנים, בתפקידו כיו"ר תנועת המושבים. צור שמע טובות על חברי הגרעין ואף קיבל המלצות ופניות לסייע להם. בין האנשים שהמליצו: דני קריצ'מן, לשעבר יו"ר החטיבה להתיישבות; אברהם דובדבני, יו"ר קק"ל; דני ירקוני, ראש המועצה האזורית אשכול; ומאיר יפרח, שכיהן כסגן ראש מועצת אשכול ועבד עימם במשך שנים; שר התקשורת יועז הנדל; אורי אריאל, לשעבר שר החקלאות; ועוד נציגי תנועות מיישבות ומשרדי מממשלה ובהם משרד הבינוי והשיכון.

"מי שפגש את חברי הגרעין התרשם כי מדובר במשפחות איכותיות מאוד (רובם יוצאי מושבים וקיבוצים), משכילות, כולם ללא יוצא מן הכלל עובדים ומתפרנסים בכבוד, שמטרתם להתיישב כקבוצה, להשתלב באזור ולהקים יישוב במדינת ישראל, על ערכי החלוציות, הציונות ואהבת הארץ, ממש כמו פעם.

"מליאת המועצה האזורית קיימה שישה דיונים מעמיקים בסוגיות השונות הקשורות לקליטת גרעין הראל, בהשתתפות גורמי חוץ רלוונטיים, וכחלק מכך – הקמת מחנה זמני בעיר אובות לקליטת המשפחות מגרעין הראל. בישיבות ניתן מענה מקיף על שאלות חשובות שהעלו חברי המליאה. במסגרת הליך זה נפגשה מליאת המועצה עם מספר משפחות מהגרעין, ונערך סיור ראשון בהשתתפות כל מנהלי המועצה ביישוב צוחר במועצה האזורית אשכול, שבו הגרעין מתגורר כיום.

"כאמור, מאיר צור שוחח לאורך תהליך קבלת ההחלטה עם שרים העוסקים בהתיישבות ועם נציגי קק"ל ונערך סיור נוסף ביישוב צוחר בהשתתפות מרכזי משקים ויושבי ראש הנהלות וועדים של יישובי הערבה התיכונה למפגש עם חברי הגרעין לשיחה והיכרות מעמיקות יותר. בסופו של התהליך הארוך התקבלה החלטה במליאת המועצה על קליטת חברי הגרעין בערבה בעיר אובות, תחילה במחנה זמני של 30 דונם, עד המעבר למחנה הקבע. היישוב ימוקם על שטח של החטיבה להתיישבות, שמקדמת את תכנונו, ואת ההכשרה תעשה קק"ל.

"עיר אובות מתוכנן ל-500 משפחות, וחברי הגרעין (כ-40–45 משפחות) יהיו חלק רק ממנו. בשום מקרה, יישוב עיר אובות לא שייך לגרעין הראל, והם יהיו חלק מן המשפחות שיתגוררו ביישוב. הקליטה תיערך בהתאם להוראות החוק במסגרת ועדת קבלה אזורית פתוחה לכל מבקש. בוועדה זו יהיה רוב לנציגי המועצה והחטיבה להתיישבות.

"המתנגדים/מתנגדות הפעילים לגרעין הראל – קבוצה בהובלת האחות שרה גרונוב קווארקנק שמשפחתה גרה כיום בעיר אובות, ויש לה עניין אישי במקום. בפגישה בין המתנגדים לראש המועצה, ביקשו הנציגות להעלות לשיחה טלפונית אדם שכנראה נפגע מחברי הגרעין באופן כלשהו, אך אותו אדם לא הסכים להזדהות בשמו ולכן סירב ראש המועצה לשוחח עמו. יש לציין כי גם על משפחתה של גרונוב קווארקנק המתגוררת כיום בעיר אובות אמרו לא פעם שהם כת, אך ראשי המועצות לדורותיהם הגנו על משפחתה מפני הכפשות לאורך השנים".

טרם התקבלו תגובות מרועי הלוי ומהשרה שקד. התגובות יפורסמו אם וכאשר יתקבלו