עמוד הבית של "הכלכלה האמיתית", בלוג כלכלי שלאחרונה יותר ויותר קשה להתעלם מהבאזז שרוחש סביבו, מתאפיין במסתוריות מסויימת. תחת הכותרת "מי אנחנו" לא מופיע שום פרט מזהה, למעט הבטחות כלליות שמדובר ב"אתר עצמאי וא-פוליטי" ושפעילותו "נעשית על בסיס התנדבותי בלבד ואינה קשורה או ממומנת על ידי אף מפלגה או ארגון". סימן הזיהוי היחיד באתר מופיע מעל המאמרים – שמו של האיש שכותב את רובם, ערן הילדסהיים.
אך פרט לשם, לגולשים אין שום דרך לדעת מיהו האיש הזה, שמצליף בממסד הכלכלי ולמעשה חותר תחת השיטה הכלכלית שכולנו חיים בתוכה, והאם יש אנשים נוספים שעומדים מאחורי האתר. וכשאין מידע, פורחים הניחושים.
בתחילת השבוע אספתי מכמה מחובבי האתר הערכות באשר לזהות האנשים שמפעילים אותו. "חבורה של כלכלנים מלב הממסד, שאחרי שעות העבודה מרשים לעצמם להתפרע ולחתור תחת המערכת שבה הם עובדים", הייתה השערה אחת; מישהו אחר העריך שמדובר בקבוצה של פעילי חברה וסביבה שהתלכדו סביב מחאת האוהלים, והיה גם מי שניחש ש"מדובר באוטודידקט עם הרבה זמן פנוי – למשל, שומר לילה בחניון, גאון נסתר שמעביר את הזמן בקריאת מאמרים ומתכנן את המהפכה הגדולה מהבוטקה שלו".
"הכלכלה האמיתית זה אני", אומר בפשטות ערן הילדסהיים, שיושב עכשיו מולי בבית קפה תל אביבי. הוא בן 38, מנהל שכיר בחברת הייטק, נשוי ואב לשלושה ילדים קטנים (האחרון נולד לפני חודש), תושב שכונת יד אליהו בתל אביב. את הבלוג הוא כותב בערבים, "כשאנשים אחרים רואים 'האח הגדול' אני מעדיף לעשות משהו יותר מועיל עם הזמן". ולא, הוא לא כלכלן ואין לו שום רקע פורמלי בתחום. את התואר שלו עשה במחשבים.
למה אתה לא מציג את עצמך בפני הגולשים? מי שמאשים את המערכת הכלכלית בחוסר שקיפות אמור לתת דוגמה אישית.
"כי אני רוצה שהדברים ידברו בעד עצמם. שיתווכחו עם התוכן. אני לא מסתתר, ויכול להיות שאקח לתשומת ליבי את ההערה שלך, אבל לטעמי יותר חשוב מה אני כותב מאשר מי אני. אני שם עובדות על השולחן ורוצה שיתייחסו אליהן".
"לקנות דירה היום, זה כמו להתיישב על חבית חומר נפץ"
הילדסהיים לא סתם "שם עובדות על השולחן". הוא קורא תיגר באופן העמוק ביותר על השיטה הכלכלית שמנהלת את חיינו, ומאמין שצריך לשנות אותה מן היסוד. זה לא עוד ויכוח על קפיטליזם מול סוציאליזם וניאו ליברליזם – מבחינתו מדובר בדרכים שונות שכולן מובילות לאותו גיהנום – אלא בשינוי היסודות שעליהם ניצבת הכלכלה, ובראשם השאלה איך מייצרים את הכסף, למי מותר לייצר אותו ואיזה אינטרסים זה משרת.
הילדסהיים מנסה לנסח את התורה על קצה המזלג: "העיוות הגדול במערכת הכלכלית שלנו הוא שאנחנו יכולים לייצר די והותר מזון כדי להאכיל את כולם ויש בהחלט מספיק עבודה בשביל כל האזרחים", הוא מסביר, "אבל הבעיה היא שאין מספיק כסף כדי לשלם עבור כל זה. זה די תמוה שדווקא בדבר שהוא בשליטת האדם – הכסף – יש מחסור. המקור למחסור הוא בדרך יצירת הכסף. מי שקיבל את הרישיון הבלעדי מהמדינה לייצר את הכסף הם גופים פרטיים – הבנקים. מקור כל הכסף הוא בהלוואות. בכל פעם שהבנק נותן הלוואה, הוא בעצם מייצר כסף חדש, שלא היה קודם לכן. ההלוואות האלה גם נושאות ריבית וזו הסיבה שאנחנו חיים במחסור תמידי".
תן דוגמה.
"נניח שאתה לווה מהבנק את השקל היחיד בישראל. אבל אתה גם תבטיח לבנק להחזיר לו בעתיד 2 שקלים – כלומר, עוד שקל ריבית. מאיפה תשיג עוד שקל להחזר הריבית? התשובה היא שתצטרך ללכת שוב לבנק ולבקש ממנו שילווה לך עוד שקל. עם אישור ההלוואה, פקיד הבנק למעשה ייצר שקל חדש נוסף, שלא היה קיים קודם. אלא שעכשיו, גם על השקל הזה תצטרך לשלם עוד שקל ריבית. במצב כזה כבר יהיו לך ביד 2 שקלים שלווית, ו-4 שקלים שהתחייבת להחזיר (הקרן+הריבית), ואז שוב תצטרך הלוואה מהבנק, וכך תכנס לסחרור חובות אינסופי, שאי אפשר לצאת ממנו. עכשיו תאר לעצמך מערכת של מאות אלפי לווים עם מאות מיליארדי שקלים ותבין עד כמה גדולה הבעיה שאנחנו נמצאים בה".
למה זה קורה? איפה הכשל?
"זה קורה כי המערכת מתנהגת למעשה כמו הונאת פרמידה קלאסית. כדי שהמערכת תוכל להמשיך להתקיים, אנחנו צריכים לקחת הלוואות בקצב הולך וגובר. אם קצב ההלוואות ייעצר אפילו לרגע קצר, יתחיל גל של פשיטות רגל של גופים שלא יצליחו להחזיר את הריבית. בשביל להחזיר את הריבית אנחנו צריכים לעבוד יותר ולייצר יותר. מעל כל המערכת הזו מפקח בנק ישראל, שמעודד אותנו לצרוך כמה שיותר. אם נרצה להפסיק לצרוך או ללוות, ונעדיף דווקא לחסוך, הוא יוריד את שיעור הריבית כדי להפוך את אפיק החיסכון ללא אטרקטיבי. את כל התהליך הזה עוטפים במילה שנשמעת חיובית ואופטימית שנקראת 'צמיחה', מבלי להסביר שצמיחה פירושה לעבוד יותר, ללוות יותר, לראות פחות את המשפחה, ליצור פחות קשר עם הקהילה, לסמס לתוכניות צהובות בטלוויזיה, להאזין לפרסומות מטופשות ולקנות דברים שאנחנו לא באמת צריכים, תוך כילוי משאבי כדור הארץ".
"זה לא יקרה ביום אחד. זה תהליך, אבל כבר עכשיו אנחנו נמצאים בתוכו. אני מדבר על מצב שבו הר החובות מתמוטט, והמשק נכנס למצב של היפר אינפלציה. הכסף מאבד את הערך שלו. חווינו משהו דומה בשנות ה-80'".
כששלום חנוך שר על בורסה שנפלה ואנשים שקופצים מהגג ב"משיח". מה זה אומר בפועל?
"במצב של היפר אינפלציה המחירים עולים בקצב מסחרר, כל כמה שעות, והכסף בעצם לא שווה את הדף שעליו הוא מודפס. ההיפר אינפלציה המשמעותית האחרונה התרחשה בשנות ה-90 ביוגוסלביה, אז הכסף הכפיל את ערכו כל 16 שעות. במצב כזה האזרחים מאבדים את האמון במטבע ועושים הכל כדי להיפטר ממנו ולהמיר בנכסים ממשיים כמו זהב, נדל"ן ואפילו פסנתרים ומוצרי אמנות. לפעמים מתחילים לצוץ מטבעות חדשים המשמשים לסחר בתוך הקהילה, כתחליף למטבע הקורס. אם ראשי המשק לא ישכילו לעצור את התדרדרות ערך המטבע, זה רק עניין של זמן עד שהכלכלה תושבת כמעט לגמרי כי המשכורות המשולמות יהפכו לחסרות ערך. לכן בדרך כלל היפר אינפלציה מובילה לרפורמה מוניטרית כלשהיא. עד היום, הדרך להתמודד עם המצב הייתה להחליף מטבע, כמו שעשו בישראל בשנות השמונים, כשהחליפו את השקל הישן בשקל חדש. אבל עכשיו המצב שונה".
למה?
"עכשיו, לראשונה, כל העולם נמצא במצב של סכנת היפר אינפלציה בו זמנית, במקביל. לקריסת הדולר והיורו עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על כל העולם, ולכן לא מן הנמנע כי בהיפר אינפלציה הבאה יהיה צורך לעשות שינוי יסודי גם בדרך ייצור הכסף".
לפי התיאוריה שלך מחירי הנדל"ן בעצם רק יעלו. כלומר, אם לא עליתי על הרכבת הזו עד היום – לעולם לא תהיה לי דירה?
"לראשי המשק יש אינטרס מובהק לא להוריד את מחירי הדירות, כי יכולת ההחזר של המשכנתאות שנלקחו בעבר תלויה במשכנתאות החדשות שילקחו בעתיד. אם מחירי הדירות יירדו, תהיה ירידה גם בהיקף לקיחת המשכנתאות, ולממשלה ולבנק ישראל יש אינטרס למנוע את זה. חדלות פרעון של נוטלי משכנתאות תוביל למשבר פיננסי גדול. פישר העלה את החשש הזה בעבר, כשאמר ש'המערכת הפיננסית והמשק ייכנסו למשבר אפילו אם רק 0.5% בלבד מנוטלי המשכנתאות יהיו חדלי פירעון". 'גולדמן זאקס' פרסמו בשבוע שעבר טבלה שבה ניתן לראות שהמדינות שחוות כרגע משבר פיננסי גדול הן גם אותן המדינות שמחירי הנדל"ן בהן צנחו. המדינות 'המשגשגות' הן דווקא אלה שמתפתחת אצלן בועת נדל"ן, כאשר ישראל לפי הטבלה נחשבת לבועת הנדל"ן הגדולה בעולם המערבי".
אז בשורה התחתונה – כדאי או לא כדאי להצטרף למעגל לוקחי המשכנתאות?
"כמו כל בועה, גם גורלה של הבועה הזו להתפוצץ. יש קונצנזוס היום בקרב כלכלנים שבעתיד יפרוץ משבר כלכלי בארץ, כחלק ממחזוריות של גאות ושפל בכלכלה. השאלה היא כמובן מתי זה יקרה. בספרו של נאסים טאלב 'הברבור השחור', הוא מוכיח שלאורך ההיסטוריה האדם מעולם לא הצליח לחזות תזמון של אירועים מהסוג הזה. מבחינה פיננסית טהורה כניסה היום לשוק הנדל"ן, שנחשב לבועה הגדולה בעולם המערבי, כמוה כמו לשבת על חבית חומר נפץ שיודעים שתתפוצץ, אבל לא יודעים בדיוק מתי".
"אני מביא עובדות עם קישורים והוכחות"
את פני הנכנסים לאתר "הכלכלה האמיתית" מקדמת מעין מודעה ובתוכה מספרים שלא מפסיקים לדהור. המודעה מציגה את החוב האמריקאי, בזמן אמת, שתופח משנייה לשנייה ומתקרב במהירות ל-17 טריליון דולר. לפחות אנחנו לא לבד. גם ארצות הברית בצרות. הילדסהיים, כבר הבנתם, לקח על עצמו את תפקיד הילד שמודיע לכל העולם שהמלך עירום.
הכל התחיל באמצע העשור הקודם: "באותן שנים התחלתי להיחשף לאיך המערכת הכספית עובדת", הוא אומר, "זה נשמע לי מנוגד לכל אינטואיציה ולכל מה שמלמדים אותנו. ב-2008 הגיע המשבר הכלכלי הגדול ואז הבנתי שמשהו עמוק בשיטה באמת לא בסדר. אנחנו לכאורה חיים בחברת שפע, אבל מסביבנו יש המון אנשים עניים וחסרי אמצעים, זה חוסר איזון קיצוני. הרגילו אותנו לחשוב שכסף מסמל עבודה, שמייצרת ערך, אבל מתברר שהרבה אנשים עובדים יותר ויותר וזה לא מתבטא ברמת החיים וברווחה שלהם. אז צללתי לתוך הנושא והתחלתי ללמוד אותו לעומק, ובאמצע 2011 פתחתי את הבלוג. עם הזמן התברר שיש בעולם כבר הרבה קבוצות ואתרים שפעילים בנושא הזה, למשל "פוזיטיב מאני" בבריטניה, והתחברתי אליהם לשיתופי פעולה".
כמעט שנתיים וחצי אחרי, "ידיעות אחרונות" בחר את הבלוג של הילדסהיים לאתר הכלכלי הטוב של 2012, ואילו "mako" דירג אותו במקום השני. מתחת לחלק מהפוסטים שפרסם משתרך שובל ארוך של תגובות, חלקן עתירות ידע כלכלי, ולא פעם ניצתים בין המגיבים קרבות עזים שבהם כל צד מגן בלהט על האמת הכלכלית שלו. אין ספק: בשנים האחרונות הכלכלה – פעם עסק של פקידים צוננים ומעונבים – הפכה לתחום ייצרי וסוער.
למה לדעתך ממשלת ישראל לא מתחילה לפעול לשינוי המצב כבר מעכשיו?
"שום ממשלה לא רוצה שזה יקרה במשמרת שלה, ולכן הממשלות עושות הכל כדי לשמר את המצב הקיים. זה לא סוד שהממשלה ובנק ישראל לא באמת רוצים שמחירי הנדל"ן יירדו, כי לכולם ברור שזה יוביל למשבר גדול. השבוע מונתה קרנית פלוג לנגידת הבנק, ולמעשה היא ניצבת בפני שתי ברירות: או להמשיך ולגרום לאנשים לשקוע בחובות, או לגרום למדינה לפשוט את הרגל".
"אני לא חושב שזו מזימה. אבל השיטה כל כך רקובה, שמקבלי ההחלטות לא מסוגלים או לא רוצים לגעת בה. חלקם לא יכולים לגעת בה, כי זה אומר לטפל בגורמים שמינו אותם לג'וב, וחלקם פשוט לא מבינים איך המערכת עובדת. הם עסוקים כל הזמן בלתקן את הדליפה בגג, בזמן שהיסודות של כל הבניין רעועים. אנחנו כמו דגים – נולדנו בים, וקשה לנו להבין שיש חיים מחוץ למים. צריך לעבור חומה פסיכולוגית כדי להבין את זה, אבל אין ברירה, בסוף נגיע לזה".
למה בעצם שאקח אותך ברצינות? מעולם לא למדת כלכלה או עבדת באחד מצמתי קבלת ההחלטות במשק.
"לדעתי זה דווקא יתרון. באתי אל התחום חף מדעות קדומות. החוגים לכלכלה הם כמו בית כנסת אחד גדול, שבו המצב הנוכחי הוא אקסיומה. התוצאה היא שהדיונים מתרחשים תמיד על אותו מגרש משחקים. אני לא מצפה שאנשים יקנו בלי לפקפק את כל מה שאני כותב, אבל אני קורא לדיון פתוח בראש פתוח, כי הרי יש פה בעיה. על זה אין מחלוקת. ולבעיה הזו צריך לחפש פתרון, אז בואו נדון בזה. הפתרונות שאני מציע הם גם לא מקוריים. לא המצאתי שום גלגל. הפתרונות האלה מוצעים על ידי בכירים בקרן המטבע כמו מייקל קומהוף, כלכלנים כמו בן דייסון, ודמויות ציבוריות כמו העיתונאי הכלכלי והיוצר הדוקומנטרי ביל סטיל, שביקר לאחרונה בארץ".
שם האתר, 'הכלכלה האמיתית', מרמז שהאנשים שמנהלים את חיינו, כלומר הממסד הכלכלי, משקרים לנו ומסתירים מפנינו מידע חיוני. זה מתחבר לאווירה החשדנית שרווחת בציבור הישראלי. זו לא דמגוגיה? קל מאוד לשווק בארץ תיאוריות קונספירציה.
"לא לזה אני מתכוון במילה 'אמיתית'. אני מתכוון לזה שאני מביא עובדות עם קישורים והוכחות, שם את האמת שלי על השולחן ומזמין את כולם לדיון. אני לא חסיד של תיאוריות קונספירציה, לדעתי הסיכוי שיש קונספירציה לא יותר גדול מהסיכוי שאין ושאלת הקונספירציה היא לא העיקר. העיקר הוא שיש בעיה בשיטה וצריך לשנות אותה. אם אתה מתדרדר במדרון ויש לך פנצ'ר, לא מעניין אותך מי תקע את המסמר בגלגל. אתה קודם כל רוצה להחליף אותו".
לפני כמה שנים, טרום עידן הרשתות החברתיות והבלוגים, לא היה לך סיכוי לעשות מה שאתה עושה היום.
"אין ספק בכלל. המהפכה של המידע היא אדירה. אחד הסיפוקים הגדולים זה לגלות שיש המון אנשים שצמאים למידע אחר, שמוכנים לחשוב מחוץ לקופסה ולא להיות מקובעים. אני מקבל לא מעט תגובות בנוסח 'שינית את חיי'. אנשים מתחילים להבין, לחקור ולגעת בנושאים שלא העזו להתקרב אליהם בעבר".
לצד היופי, יש גם בעייתיות: הרשת מלאה שטויות. כל נודניק מומחה לרפואה, כל טוקבקיסט הוא 'כלכלן'. איך אני יכול לדעת שאתה שונה?
"צריך להתאמץ ולבדוק את המידע. דווקא בגלל מה שאתה אומר, אני לא יכול להרשות לעצמי לטעות. על כל טעות קטנה ישר קופצים 50 מגיבים ומעמידים אותי במקום. זה טוב מאוד ואני באמת מודה להם על זה, בלי ציניות. ככה מגיעים לחקר האמת. אבל אם לאורך זמן לא הייתי אמין ומבוסס, לא הייתי מעורר תהודה ואנשים לא היו ממשיכים לקרוא. אפשר לחזור אחורה ולראות מה כתבתי על מחירי הדיור. כל הזמן מספרים לנו על תוכניות להוריד את המחירים, לפיד מקים ועדות ולנתניהו יש סופרטאנקר, אבל אלה רק דרכים למשוך זמן, כי אם הכל היה רק עניין של היצע וביקוש, אז למה המחירים בערד ובקריית שמונה הכפילו את עצמם בשנים האחרונות? לא שמתי לב שהאוכלוסייה שם או במקום אחר הכפילה את עצמה. כל הורדת מחירים תגרום לבעיה תקציבית קשה. בסוף הקדנציה נתניהו ולפיד יגידו לנו שאלה דברים שלוקחים זמן ושבקדנציה הבאה הכל יסתדר, אבל שום דבר לא יסתדר".
"לא שתיתי קפה עם סטנלי פישר, אבל נשמח"
אחרי שמפענחים איפה השיטה פגומה, יש עוד צעד קטן, לא פחות חשוב: הפתרון. הילדסהיים וחבריו מציעים לבצע שינוי מהותי במנגנון ייצור הכסף של המשק הישראלי. "הכוונה היא שבמקום לייצר כסף בתמורה לחוב, מה שמקנה כוח עצום למעטים שבכלל לא נבחרו, להעביר את ייצור הכסף למדינה", מסביר הילדסהיים.
איך זה יעבוד?
"הרעיון הוא שייצור הכסף יהיה נתון בידי גוף מוניטרי עצמאי, למשל בנק ישראל, שייצר את הכסף ללא חוב תוך שמירה על אינפלציה הקרובה לאפס. את הכסף המשוחרר מחוב יעביר בנק ישראל לממשלה, והיא כבר תחליט לפי הקריטריונים שלה איך לחלק את הכסף הלאה. בניגוד להיום, שהבנקים יכולים לחלק את הכסף על רקע משפחתי, עסקי או אינטרסנטי אחר, ממשלה שלא תנהג בתבונה בכסף תוחלף בבחירות. כך הבנקים יחזרו לתפקידם הטבעי כמתווכים בין מלווים ולווים".
עד כמה זאת תוכנית ריאלית לדעתך?
"חוקרים בכירים בקרן המטבע בדקו לאחרונה את יסודות התוכנית הזו, שידועה גם כ'תוכנית שיקגו', ופרסמו מסמך בן 70 עמודים שמפרט לפרטי פרטים איך ומדוע היא תוריד דרמטית את יוקר המחייה, תפחית משמעותית חובות ממשלתיים וחובות של אזרחים, ותוביל לצמיחה הגבוהה ב10% מהצמיחה הקיימת היום. ישראל לא צריכה להמתין עד שהשוק הגלובלי יעשה מעשה. כל מדינה יכולה לקחת את עצמה בידיים".
"עד היום לא הרווחתי ממנו אפילו שקל, וגם לא הפסדתי שקל. כרגע אפשר להגדיר את זה כתחביב. יש לי כמה רעיונות ותוכניות לגביו, אבל זה בשלב הבדיקה והמחשבה".
אתה מקבל תגובות מהאנשים שאתה כותב עליהם? מראשי המשק, המערכת הבנקאית, האוצר? יש לך מקורות?
"מעט מאוד. יש לי מדי פעם דיונים עם חברים שעוסקים בכלכלה, וכחבר בתנועה לשינוי מוניטרי (עמותה ללא כוונת רווח שהילדסהיים הקים יחד עם כמה משותפיו להשקפת העולם – א"ל), אנחנו נפגשים עם חברי כנסת וגורמים מהאקדמיה. אבל אם אתה שואל אם שתיתי קפה עם סטנלי פישר או עם בכירי האוצר – אז לא, אבל נשמח. כל המידע שלי מגיע ממקורות גלויים. האינטרנט נותן לנו שקיפות גדולה. הבעיה הגדולה היא שעדיין אין סחף בחלונות הגבוהים".
נניח שהשתכנעתי. מה אני אמור לעשות עם המידע המדאיג הזה? לצאת לרחובות?
"אני לא חושב שכרגע יש טעם להקים אוהל מול בית ראש הממשלה. למחאה החברתית היה כמובן תפקיד חשוב בהצפת הבעיה. הרי סיפרו לנו שהצמיחה גבוהה והאינפלציה נמוכה והכל בסדר, ופתאום התברר שלא הכל בסדר. אבל מה שאני מצפה ממך כרגע זה להעביר, לספר, להפיץ. כשתהיה מסה מספיק גדולה של אנשים שיידעו איך המערכת עובדת, בסוף יהיה חייב להיות לזה ייצוג גם בשלטון. הצעד הכי גדול הוא הבנת הבעיה".
מה מניע אותך? אתה רואה בעצמך שליח ציבור?
"זה נשמע בנאלי, אבל מה שמניע אותי זה הילדים שלי. אני רוצה שהם יחיו בעולם שבו הגורם המניע הוא הרווחה ולא הרווח. אני רואה לאן העסק הולך, וזה לא מעודד. מוכרחים לעשות שינוי כדי שהילדים שלנו יגדלו לעולם טוב יותר".