חצי ירח תלוי בשמים האפרוריים של נתיבות ומאיר את קבר הבאבא סאלי. כמה עטלפים טסים מסביב לדקלים הנטועים בפארק הסמוך בניסיון לאתר מזון. קולות של ינשוף בודד שהגיע לביקור מבריחים אותם מהמקום. כבר כמעט חצות הלילה, ולאחר עזיבת הינשוף משתררת במקום דממת מוות.
לפתע מגיעות למתחם הקבר שלוש מכוניות – B.M.W נוצצת, לקסוס מהודרת וג'יפ אינפינטי מיושן יחסית – ומתוכן יוצאים שמונה גברים. אחד מהם שולף מכיסו כיפה לבנה ומניח אותה על ראשו. זהו ד', גבר בשנות החמישים לחייו, בורר ותיק בעולם התחתון.
"יש במקום הזה משהו רוחני שמכשף אותך ונותן לך אנרגיות ושלווה להגיע להחלטות גורליות", מסביר ד'. "בקבר של הצדיק הזה, שכולנו מאמינים בו, אני מציל חיים של אנשים ומקבל החלטות לטובת כולם. פעם היינו עושים בוררות בבית קפה – פשוט סוגרים את המקום או את המסעדה וסביב ארוחה טובה או כוס קפה סוגרים עניינים. אבל היום הכי טוב זה קברי צדיקים".
זה משנה לעבריינים איפה מתדיינים?
"רוב העבריינים שאני מביא לפה באים מבתים דתיים או שומרי מסורת. הרקע הזה גורם להם לכבד צדיקים ורבנים. הם פוחדים להפר את השבועה שנתנו בקבר הצדיק וכמעט כולם מקיימים את הסכמי הבוררות".
ד' מבהיר שהעבריינים מפחדים להפר החלטה שנתקבלה על קבר של צדיק. "הפחד של העבריינים מהצדיק הוא גדול, והם מתחייבים למלא את ההחלטה שלי. אני משתדל שאף צד לא ייראה נפגע או נעלב. לגרום להם להיות מרוצים מהפסק שלי, למרות שזה לא פשוט לרצות את כולם. לכן אני שורד במקצוע הזה. אנשים סומכים עליי".
ד' שולף ספר תהילים קטן עם דיוקן של הבאבא סאלי ומניח אותו על שולחן הבטון במתחם הקבר. האווירה מתוחה, והצדדים היריבים מחליפים מבטים מאיימים. ד' ממהר להפיג את המתח. הוא מוציא מתוך שקית בקבוק עראק ובקבוק מיץ אשכוליות ומוזג לתוך כוסות קטנות. ד' מחלק להם כיפות שחורות כדי לכבד את המקום הקדוש שבו נעשית הבוררות. העבריינים היריבים שותים לחיים, ולבקשת הבורר לוחצים ידיים כדי להתחיל את הדיון באווירה רגועה.
"אתה צריך להבין שכולם חושדים בכולם", הוא אומר מאוחר יותר", גם בי, למרות שהם מאמינים שאני הגון. לכן צריך לשבור את הקרח ולעשות כל מיני אקטים כמו שתייה ביחד. פה זה לא 'הבורר' של איבגי, פה זה החיים האמיתיים. כל אחד נלחם על הטריטוריה שלו, על הרכוש ועל הנכסים הרבים שלו", מסביר ד'.
יצא לך לראות את "הבורר"?
"פה ושם, אבל זה שונה לגמרי ממה שבאמת מתרחש בחיים. הדמות של איבגי היא מעניינת, הוא שחקן טוב, אבל זה ממש לא אני. היו קטעים שראיתי וצחקתי. בגלל שאני לא קשור לשום ארגון באים אליי לבוררות. העבריינים יודעים שכל החלטה שלי היא עניינית ושאי אפשר לשחד אותי. אני חי ומתפרנס מזה בכלל לא רע".
הוא כבר כשלושים שנה במקצוע. פעם היה דמות מוכרת למדי למשטרה בתחום של פריצה לכספות, אך מאז שנתפס וישב בכלא מקפיד לשמור על החוק. עם "פרישתו" מהפשע קיבל הצעה לשמש כבורר בין שתי כנופיות פשע קטנות, ומאז הפך לבורר מוכר בקרב העבריינים. היום הוא שותף במסעדה ובית קפה באחד הישובים בדרום הארץ, אך ממשיך לתפעל את עסק המשנה הרווחי הזה.
"האמת שלא חשבתי להפוך את זה למקצוע, זה יותר תחביב שהתמקצעתי בו עם השנים", הוא מספר. "אפילו עורכי דין ולקוחות שהסתכסכו על כל מיני דברים מגיעים אליי ומעדיפים לא לנהל את הדיונים בבתי משפט. כל צד מביא מסמכים או ראיות להוכחת דבריו, ועל סמך זה, ולפעמים גם על סמך הפרצופים שלהם, אני מקבל החלטות ומחליט מי צודק. אני יכול לדעת לפי התנהגות של אדם בבוררות אם הוא דבר שקר או אמת. עניין של ניסיון חיים".
מספיק כלים להוריד אנשים
שני מאבטחים מכל צד נשלחים לפטרל סביב הקבר כדי להתריע מפני הגעתם של שוטרים. אחד מהם מבחין במכונית סקודה לבנה, שבה משתמשים בלשים רבים. המכונית נכנסת לפארק וחונה לא הרחק מהקבר. כולם דרוכים ומשדרים דאגה.
"לא בא לי לראות עוד פעם את המניאקים האלה", אומר אחד המתדיינים בבוררות, "הם יחפשו לדפוק אותנו כדי שנשב על כלום במעצר כמה ימים והם יתקדמו בדרגות על חשבון הגב שלי. הם תמיד ימצאו משהו כדי לבצע מעצר, לא בזין שלי להיפגש איתם דווקא עכשיו. אני לא מפחד, לא בא לי להסביר להם מה אני עושה פה. רק זה מה שחסר לי".
אחרי כמה דקות מגיעה צפירת הרגעה. אחד המאבטחים שעקב אחר המכונית מתקשר לד' ומודיע לו שמדובר כנראה בזוג שהגיע להתבודד. ד' מבקש מהעבריינים היריבים לשבת על ספסל הבטון ולשטוח בפניו את הטענות, אחרי שהוא דורש מהם לומר את המשפט הבא: "מתחייב אני למלא אחר החלטת הבורר".
מהר מאוד מתברר סיפור המקרה: א', ראש כנופיית פשע גדולה בדרום, קובל על כך שג' וחייליו נכנסו לטריטוריה שלו והחלו להשתלט על עסקי ההימורים והפרוטקשן. "הם עשו עליי פרטייה (רימו אותי – ש.א). הגיעו לעסקים שאני לוקח מהם כסף ואמרו שהם עכשיו בעלי הבית ושהם שולטים באזור, בלי לתאם או לדבר איתי. מה זה פה, שוק? אם הם רוצים מלחמה אין בעיה, ניכנס באמא שלהם ומה שיהיה יהיה. אני לא פוחד. יש להם לנו מספיק כלים (הכוונה לרובים ואקדחים – ש.א) להוריד להם אנשים".
הבורר מנסה להרגיע את הרוחות. "פה מגיעים להסכם, לא פותחים במלחמת עולם. אז אל תדבר על חיסולים. תרגיע, תשחרר".
ג', שנאשם ששיגר את חייליו לחדור לאזור השליטה של א', מחייך חיוך ממזרי ומדליק סיגריה. "באו אליי בעלי העסקים באזור שלו, וביקשו שנשמור עליהם בגלל שהחיילים שלו לא עושים כלום חוץ מלקחת להם את הכסף ולא נותנים להם ביטחון מכל מיני טיפוסים שמתנכלים להם. אז מה הבעיה שלו בכלל? הוא רוצה מלחמה? סבבה, נראה אותו. זונה לא מפחידים בזין. אני לא פוחד מכלום. מי שיפגע בחיילים שלי ובעסקים שלי יקבל כדור בראש".
ד' מבקש מהצדדים לצאת להפסקה כדי להירגע. "מצדי תקראו פרקי תהילים. תשתו מים קרים. כשתירגעו נחזור לשבת".
אחרי עשר דקות הדיון מתחדש. א' ממשיך בטענותיו: "אני אף פעם לא נכנסתי לשטח שלא שייך שלי. נתתי כבוד, אבל לחבר'ה של ג' אין בושה. הם עבריינים צעירים שחושבים שמותר להם לעשות הכל ושאני אשתוק. אני לא סמרטוט של ג' ולא של אף אחד אחר. גם לי יש אינטרסים ומי שיפגע בהם ייפגע. אין פה מה להבין. כל אחד שיישאר במקום שלו. יש פרנסה לכולם. הוא רוצה להיות חזיר? אין בעיה, אבל לא באזור שלי. שיחפש פראיירים אחרים. הוא פותח לי קלובים (מועדוני קלפים והימורים – ש.א) בשטח שלי. מה זה צריך להיות בכלל? הוא גורם לי נזק גדול ואני אעשה לזה סוף".
ג' לא נרגע: "אתה לא מתבייש? האנשים שלך רק מגיעים לאסוף כסף. לא נותנים להם שום הגנה על העסקים. הם אמרו שהם לא עובדים אתכם יותר, אז נכנסנו לתמונה. מה הסיפור? יש לך בעיה? לך לבעלי העסקים. מה אתה רוצה ממני? הקלובים? נו, אז מה אם על הדרך פתחנו כמה מועדונים שווים מאוד".
הבורר מתערב, מנסה לנטרל את חומר הנפץ שעומד לפתחו: "אתה עדכנת את א' לפני שנכנסת לאזור שלו, ביקשת אישור? זה לא מקובל שכל אחד יתנהג כמו במערב הפרוע".
ג' לא מתבלבל: "ברגע שאמרו לי שהוא מחוץ לתמונה, האנשים שלי נכנסו לשמור על העסקים שם. אם יש לו בעיה, שיפנה אליהם. אני לא הכתובת. אני נותן שירותים. פונים אליי, אני עוזר. זה מה שעשיתי ואני לא מצטער על זה. אנחנו נישאר במקום".
א' משגר לעברו מבטי זעם: "אני מבין שאנחנו הולכים למלחמה. יאללה, חבל על הזמן. אם הייתי עושה לך אותו דבר, מזמן היית מעיף רימונים ומטולי אר.פי.ג'י על הבית שלי ושל החיילים שלי. לא היית יושב לרגע בשקט. אני מכיר אותך. אתה בכלל לא מבין מה שעשית, אה...?"
ג': "אפשר לחשוב מה עשיתי? הרגו אותך, רצחנו מישהו מהחיילים שלך? נתתי שירות, קיבלתי כסף. מה אתה עושה רוח וצלצולים? אני לא דופק חשבון לאף אחד. אני עושה מה בראש שלי. לא גנבתי מאף אחד. אם אתה רוצה ללכת ראש בראש, וולקאם טו דה קלאב. מי שמשחק באש נשרף. קח את זה בחשבון".
לא להפסיד את התחתונים
ניכר על ד' הבורר שהוא מבין שהוא מתחיל לאבד שליטה על העניינים. הוא שוב מוזג עראק ומיץ אשכוליות לכוסות במחשבה שזה ירגיע את הצדדים. העבריינים לוגמים את המשקה בשוט אחד.
לאחר כמה דקות, העראק עושה את שלו. העניינים נרגעים, והבורר כבר בשל להציג פתרון. הוא מציע שג' ישקול אפשרות לפצות את יריבו בסכום שייקבע על ידו, בתמורה לכך שימשיך את אחיזתו בחלק מהאזור שנמצא בשליטתו.
"תראה, מקובל מאוד בעולם התחתון שכל אחד מכבד את השני ולא נכנס לשטח של השני בלי לפצות אותו על הפסד הכנסות ורווחים", מסביר ד' את ההצעה שלו לצדדים. "זה עניין של כבוד בין עבריינים, ומי שלא יודע לתת כבוד נמצא בבעיה. מהר מאוד אתה תהיה שרוף. תחשוב על זה. מישהו אחר היה מזמן נותן לך כדור בראש כדי להעיף אותך מהשטח שלו. אם תפרוץ מלחמה, שניכם תפסידו. אם זה שווה לכם, לכו על זה. נראה אתכם. יאללה קדימה", הוא מזרז אותם.
א' ממהר להסכים איתו, אך הבורר מרים את ידו ומבקש ממנו שלא להוסיף שום מילה כדי ללא ללבות את היצרים.
הוא מציע לשניים לקחת עוד הפסקה כדי לחשוב על הצעתו. החבורה מתחילה לשדר עצבנות והעבריינים מתחילים לעשן בשרשרת. אף אחד לא רוצה לצאת פראייר בבוררות, אבל אף אחד גם לא רוצה למצוא את עצמו במועדון השיש, הסלנג העברייני לבית קברות.
אחרי 20 דקות של התייעצויות, חוזרים הצדדים למשא ומתן. ג' מוכן לשלם פיצוי אבל לא גבוה במיוחד. "טוב, בוא נסגור את הסיפור, מתחיל להיות פה קר", הוא אומר. "מה שתחליט יהיה מקובל עליי, אבל אל תקרע אותנו בסכומים. אני איש של שלום, לא רוצה מלחמות. אני מוכן לשלם לו, אבל בתנאי שלא יבקש יותר מכסף. מה שנסגר פה זה הסכום הסופי שהוא יקבל. ואם לא אז הולכים לרחובות עם הכלים לסגור עניינים. אני לא מוכן להפסיד את התחתונים".
אבל א' לא מוכן להסכם הפשרה שהחל להתגבש, ונדמה שהעסק עומד להתפוצץ. "אתה נכנסת לשטח שלי, גנבת לי את הפרנסה ועוד רוצה להישאר וליהנות ממה ששייך לי? אין מצב. אני הולך להגן על האינטרסים שלי בכל מחיר. גם אם ירצחו אותי", מטיח א' בג'.
הבורר לוקח את כל אחד מהצדדים לשיחה אישית ומנסה לרכך את המכה. לאחר שעה ארוכה של שיחות נפש בארבע עיניים שמלוות בצעקות ובעישון אין סופי, הבורר נושם לרווחה. הוא שולף דף ומתחיל לנסח את ההסכם. ג', כך מחליט הבורר, ישלם לא' מיליון שקל תוך חודש. ג' יורשה להישאר בשטחו של א', אבל ייתן לו כל חודש שליש מהרווחים במשך שנה.
הבורר מחתים את שני הצדדים ומכניס את ההסכם החתום לכיס מכנסיו. הצדדים נראים מותשים, אבל החשדנות עדיין ניכרת בפניהם. הם לוחצים ידיים, מתחבקים, מסירים את הכיפות ומחזירים אותן לבורר. כל אחד נכנס למכוניתו ונעלם באופק. הוא עצמו נראה מסופק. אולי לא כולם מרוצים, אבל הכבוד כלפיו נשמר. "אני לא שייך לשום ארגון או כנופיה, ובגלל זה יודעים שאין לי אינטרסים", הוא אומר. "אני מסתכל על הדברים בצורה עניינית, ממוקדת, ואפילו הייתה תקופה שקראתי ספרים רבים בתחום המשפט כדי להיות בקיא ולקבל החלטה טובה. הם מבינים את זה".
הוא נשאר עוד כמה דקות במקום, ואז מתקפל. הסכם כזה מכניס לו כ-100 אלף שקל. לא רע בשביל שעתיים עבודה.
מרחץ דמים או בוררות
על פי מקורות במשטרה ובעולם העברייני, בישראל פועלים כ-20 בוררים. בשנים האחרונות נכנסו לתחום הבוררות גם רבנים ורבניות כמו ברוריה זבולוני (אחותו של "הרנטגן") ויאשיהו פינטו, שראשי ארגוני הפשע בישראל וחייליהם מגיעים אליהם דרך קבע כדי שיעזרו להם להגיע להסכמי פשרה. לפעמים העבריינים מעדיפים להרחיק עד קברי צדיקים במרוקו כדי לערוך את הבוררויות ביניהם, ויש כאלה שטסים אפילו עד אומן שבאוקראינה, לקבר רבי נחמן מברסלב.
להערכת עבריינים ושוטרים נערכות בישראל מדי חודש בין ארבע לשש בוררויות. דוגמה מעניינת במיוחד לבוררות כזו התרחשה לפני כחצי שנה על קברו של רבי שמעון בר יוחאי. שתי כנופיות של עבריינים הסתכסכו ביניהן על רקע אישי. הסיבה: עבריין העז לקלל ולהשפיל את חברתו של חבר בכנופיה היריבה בעת שפגש אותה בפאב בחיפה. הפגיעה בכבודה של החברה איימה להביא למלחמת כנופיות ברחבי חיפה והקריות.
העבריין שחברתו נעלבה דרש התנצלות. העבריין הפוגע סירב להתנצל ולהשפיל את עצמו. מכאן היו שתי אפשרויות בלבד: מרחץ דמים או בוררות.
הצדדים בחרו באפשרות השנייה. העבריין וחברתו שנעלבה התייצבו בבוררות, והעבריין המעליב הסכים לומר שלא התכוון לפגוע בה ושהדבר נעשה מפני שהיה שיכור. אבל בהתנצלות לא היה די. העבריין שחברתו הושפלה לא הסכים שהמעליב ייצא פטור בלי עונש וביקש להטיל עליו פיצויים.
בסופו של דבר קבע הבורר כי העבריין שהעליב ישלם ביוקר על מעשיו: פיצוי של 150 אלף שקל לחברה הנעלבת, ואם יחזור על מעשיו הסכום יגיע לחצי מיליון שקל.
במקרה אחר שהתרחש לפני כמה חודשים בשפלה פרץ סכסוך בין שני עבריינים שעומדים בראש כנופיות פשע מקומיות. הרקע לסכסוך: רכישת נדל"ן. אחד העבריינים החליט לרכוש כמה מבנים מתושב האיזור במטרה להלבין הון, ואף חתם אתו על זיכרון דברים. אלא שעבריין מתחרה שמע על התרקמות העסקה המשתלמת והציע לבעל הנכסים סכום כפול על אותם נכסים. בעל הנכסים מכר אותם לעבריין שהציע לו יותר.
הדבר נודע לעבריין הראשון, זה שהגה את העסקה, וחיילים מכנופייתו זרקו רימוני הלם לעבר ביתו של העבריין שגזל ממנו את העסקה. כל הניסיונות לערוך סולחה בין הצדדים עלו בתוהו. העבריין המפסיד דרש פיצוי של עשרה מיליון שקל על אובדן העסקה שהייתה מכניסה לו מיליוני שקלים. העבריין היריב סירב לשלם פיצוי. הוא התבצר בעמדתו שהוא לא חייב לשלם אגורה ושזכה ביושר בעסקה בגלל שהציע סכום גבוה יותר.
כשהיה נדמה שמלחמת כנופיות עומדת לפרוץ ולגבות מחיר דמים יקר, החליטו מקורבים לשני העבריינים לערב את ג', בורר ממרכז הארץ. ג' לקח את השניים במכוניתו ונסע ישירות לקברו של הארי ז"ל בצפת. הוא דאג שהשניים יתפללו יחד תפילת ערבית ליד הקבר ולאחר מכן השביע אותם על הקבר לא לבצע חיסולים ולקבל כל החלטה שלו.
לאחר כשלוש שעות שבהן כל אחד מהצדדים המטיר אש וגופרית על יריבו, הבורר קבע כי העבריין שזכה בעסקה ישלם ליריבו סכום של כ-2 מיליון שקל ובנוסף לכך מחצית מדמי השכירות שיקבל על המבנים במשך שלוש שנים.
הרב בנימין חן, שבעבר שימש כמנכ"ל עמותת הבאבא סאלי, אינו רואה בעייתיות בכך שעבריינים עורכים בוררויות בקברי צדיקים. "קברו של רב כמו הבאבא סאלי עליו השלום, שהיה צדיק גמור, כמו קברי צדיקים אחרים, פתוח לכולם. אין הבחנה בין צדיקים לרשעים, וכל אחד שרוצה להתפלל יש לו זכות לעשות זאת.
"לקבר הזה מגיעים מכל שכבות האוכלוסייה, כולל עבריינים. אולי זה נשמע לאנשים מוזר שעבריינים מגיעים למקום קדוש כזה, אבל גם הם בני אדם, וגם להם יש תקנה וזכות לחזור בתשובה. אם הם מצליחים ליישב סכסוכים בקבר הרב בדרכי שלום, כנראה שהם מאמינים שלמקום הזה יש הילה וכוח לשנות את דרכיהם ולא לעשות יותר פשעים".
הבוררים הגדולים: אל מי העבריינים מגיעים כדי ליישב סכסוכים?
קצין בכיר במשטרת ישראל, המעורה היטב בנעשה באירגוני הפשיעה, קובע כי בשנים האחרונות קיים מחסור בבוררים בעולם התחתון, עקב מעצרם וכניסתם לכלא של ראשי אירגוני פשיעה רבים ששימשו כבוררים, ביניהם אסי אבוטבול, זאב רוזנשטיין והאחים חגי וניבי זגורי. הפתרון שמצאו העבריינים, הוא מספר, נמצא בפנייה לרבנים: "כשיש סכסוכים כבדים הם מגיעים גם לרבנים מוכרים בכדי שישמשו כבוררים, ומבחינת כולם זה פתרון לא רע. בתמורה, הצדדים המעורבים בבוררות תורמים לחצר הרב כספים על עזרתו בבוררות או בעריכת סולחה".
כיום, בין רשימת הבוררים המרכזיים ניתן למצוא כמה שמות מוכרים מעולם הפשע, לצד דמויות בולטות בעולם הדתי:
הרבנית ברוריה זבולוני: אחותו של הרב ישראל יעקב איפרגן, הידוע יותר בכינויו ה'רנטגן'. זבולוני היא דמות מוכרת וססגונית למדי המתגוררת בירושלים. בשנים האחרונות פקדה את ביתה כמעט כל צמרת העולם התחתון, וזאת כדי שתשמש כבוררת בסכסוכי דמים שפרצו בין העבריינים. היא נחשבת מקורבת מאוד לקציני משטרה, ואף פורסם כי חודש לפני מינויו המפתיע של רב ניצב יוחנן דנינו למפכ"ל המשטרה סימסה לו הודעה הקובעת שהוא יזכה בתפקיד, למרות שכלל לא היה מועמד.
עמיר מולנר: היעד המודיעיני הבכיר ביותר המתגורר כיום בישראל משמש לעיתים כבורר בעניינים עסקיים מגוונים: החל מסכסוך בין שותפים עסקיים ועד לחילוקי דעות בין אמרגנים למיוצגיהם מעולם הבידור.
עיזאת חאמד: ראש אירגון פשע יפואי בשנות החמישים לחייו, שנעצר מספר פעמים בגין עבירות של סחיטה באיומים וכרגע נמצא במעצר. מדובר בבורר מרכזי שפונה הן למגזר היהודי והן למגזר המוסלמי וניהל בשנים האחרונות בוררויות במגוון תחומים, כשרבות מהן עסקו בסכסוכים סביב בתי עסק ומסעדות.
איציק אברג'ל: אחד מראשי אירגוני הפשיעה הגדולים בישראל, שעד מעצרו בארצות הברית קיים בוררויות בעיר מגוריו ערד. השפעתו של אברג'ל חרגה מעבר לעולם התחתון – ובאחד המקרים הוא אף ערך בוררות בין עו"ד ידוע לאיש עסקים, אשר הסתכסכו בעקבות הקמת חברה משותפת.
מאיר אברג'ל: אחיו של איציק אברג'ל ויעד בכיר של המשטרה בפני עצמו, שבשנים האחרונות משמש כבורר לא רק בין עבריינים אלא גם בין בעלי חברות בכירות במשק שהסתכסכו ביניהם. כך למשל, אברג'ל שימש כבורר מטעם אחד מבכירי חברת חיפושי הנפט "רציו" בעת סכסוך שהתגלה בקרב בעלי המניות.
שלום דומראני: היעד המודיעיני מספר אחת של משטרת ישראל. עד שעזב את הארץ לטובת עסקי חקלאות במרוקו נהג דומראני לערוך בביתו, במושב עוצם, מספר רב של בוררויות במסגרת סכסוכים בין עבריינים.