מאז שנפתח ב-2005, "הקניון החדש של דרום סין" בעיר דונגגוואן נחשב למרכז הקניות הגדול ביותר בעולם, ומכסה שטח עצום של לא פחות מ-1.5 מיליון מ"ר. מחוץ למקום ניצב חיקוי ענק של הספינקס, לצדו העתק של שער הניצחון, ויש גם תעלות ונציאניות עם גונדולות, רכבת הרים ואטרקציות נוספות. אבל למרות ההשקעה הניכרת, בשנים הראשונות לקיומו נותר הקניון ריק, ובשלב מסוים הוגדר רשמית כ"קניון מת". ב-2013, רק אחוז בודד משטח המסחר שלו היה בשימוש.
סין היא לא המקום היחיד בו ניתן למצוא היום קניוני ענק הניצבים ריקים. גם בארצות הברית התופעה מתפשטת בשנים האחרונות, ובעיתונים כבר מנסחים את מודעות האבל. "האם תם עידן הקניונים?", תהתה הכותרת של הניו יורקר, בעוד שהביזנס אינסיידר הלך על הכותרת התיאורית "הקניונים באמריקה מתים מוות איטי ומכוער". מגזין טיים ניסה לענות על השאלה הבוערת "למה אף אחד לא רוצה לקנות יותר בקניון?", ואילו הגארדיאן הבריטי הסתפק בקביעה "מותו של הקניון האמריקאי". חלקם טענו שמדובר בסנונית שמבשרת על קץ הקפיטליזם, עוד נושא שנכתבו עליו לא מעט הספדים בשנה האחרונה, בעוד שאחרים הסבירו שהירידה במספר הקניונים היא תהליך טבעי בשוק תחרותי ורווי, שנאלץ להתאים את עצמו למציאות בה יותר ויותר אנשים קונים ברשת. כולם נאלצו להתמודד עם העובדה הפשוטה: עד שנות התשעים זהר הקניון כסמל המובהק ביותר של תרבות הצריכה האמריקאית, עם עשרות קניונים חדשים מדי שנה. ב-2007, השנה שלפני פרוץ המשבר הכלכלי העולמי, לא נבנה אף קניון בארה"ב, לראשונה מזה 50 שנה.
גם בשנים שחלפו מאז כמעט ולא צצו קניונים חדשים, והמראה של קניונים נטושים, הנרקבים בחצר האחורית של אמריקה כמו גוויות לווייתנים, הפך למראה שכיח. התופעה, שזכתה לכינוי "Dead Malls", מתועדת באדיקות על ידי הצלם סף לולס, עם תמונות של למעלה מ-300 קניוני רפאים. חלק מהמבנים העזובים עוברים הסבה למרכזים רפואיים, קולג'ים, בתי ספר וכנסיות, בעוד שאחרים פשוט נשארים לעמוד שם, שוממים וחסרי תכלית, כמו שרידים מתרבות עתיקה שנכחדה מן העולם.
בארץ, לעומת זאת, התמונה שונה. מדי שנה נפתחים פה קניונים רבים חדשים, שכפולים זהים של אותן קופסאות ענק ממוזגות וממותגות, והסחף לא מראה סימני האטה. מומחים בתחום מעריכים שבישראל קיימים כיום כ-300 קניונים, פאוור סנטרים ומרכזי קניות שכונתיים, ולפי הנתונים של חברת הייעוץ הכלכלי צ'מנסקי בן שחר לשנת 2015, המספר הנוכחי עומד על כ-8.8 מיליון מ"ר של שטחי מסחר במדינה, לעומת 8.3 מיליון נפשות. הצפיפות הכי גדולה של מרכזי מסחר נמצאת בבאר שבע (210 אלף מ"ר), אחריה ראשון לציון (208 אלף מ"ר), תל אביב-יפו וחיפה (200 אלף מ"ר כל אחת).
עד כה נפתחו השנה 8 מרכזים, ביניהם מתחם הלייף סטייל ביג פאשן אשדוד (24 אלף מ"ר), קניון עזריאלי ברמלה (22 אלף מ"ר) וקניון שבירו בכפר סבא (18 אלף מ"ר). גם בעתיד לא צפוי שינוי בקצב המהיר של בניית מרכזי המסחר, וכיום קיימות תכניות ל-123 מרכזים חדשים ברחבי הארץ שיוסיפו למצב הקיים עוד 1.3 מיליון מ"ר, תוספת של 42 אחוזים. בזמן שכולם מדברים על קריסתו של מעמד הביניים, התנופה האדירה הזאת דווקא מראה ההפך. האם גם ישראל עתידה להתפכח מחלום ההיפר-צרכנות האמריקאי, או שדווקא כאן הקניונים הולכים לחיות לעד?
אחד קם, שלושה קורסים
העיר שבה מתרחשת נכון לעכשיו הבנייה המאסיבית ביותר של קניונים חדשים היא תל אביב. בצומת גלילות שבצפון העיר, בסמוך לסינמה סיטי, ייפתח ב-2018 "ביג פאשן גלילות", מתחם ענק שיכלול 30 אלף מ"ר של שטחי מסחר ולצידם מערכת חניונים תת קרקעית שתציע 4000 מקומות חניה. הסינמה סיטי צפוי לעבור אף הוא שיפוץ והרחבה ולחבור לקומפלקס החדש. במקביל, בצד השני של הכביש, יוקם ה"בלו מול" של קנדה-ישראל, שישתרע על שטח של 30 אלף מ"ר בתוספת 6 מגדלי יוקרה. שני הקניונים המפלצתיים כבר החלו להילחם ביניהם על הרשתות, וצפויים להתחרות גם בקניונים אחרים באזור, בהם שבעת הכוכבים, קניון רמת אביב, איילון, ארנה ועוד.
בינתיים, במתחם שרונה, צמוד למתחם הענק שכבר מושך אלפי לקוחות מדי יום, עובדים על קניון חדש מבית קבוצת עזריאלי, שיתפרש על פני 3 קומות ו-10 אלף מ"ר, וצפוי להיפתח ב-2017. אל מגדלי עזריאלי המקוריים, 2 דקות הליכה משם, צפוי להצטרף בשנים הקרובות מגדל נוסף שישמש אף הוא למסחר. דקה וחצי הליכה לכיוון השני, במתחם השוק הסיטונאי, ייחנך בשנה הבאה קניון גינדי החדש, שיימתח על 38 אלף מ"ר של שטחי מסחר. השורה התחתונה: הולך להיות צפוף.
האם המרכזים החדשים יצליחו לחיות זה לצד זה באושר ובעושר, או שהם הולכים לגלות בדרך הקשה שהעיר הזאת לא מספיק גדולה בשביל כל כך הרבה קניונים? אם בוחנים את מקרה באר שבע, האופציה השנייה נראית הגיונית יותר. לפני שנתיים פתחו איש העסקים אלי להב וקבוצת מליסרון של משפחת עופר את ה"גרנד קניון" בלב באר שבע - הקניון הגדול ביותר בישראל שהוקם על שטח של 50 אלף מ"ר ובהשקעה של מיליארד שקל. פתיחתו הובילה תוך שנה לירידה דרמטית של 33 אחוז בפדיון של קניון הנגב הוותיק בעיר, ירידה של 25 אחוז בפדיון של וואן פלאזה השייך לאליעזר פישמן, וירידה של 11 אחוז במרכז ביג – כך לפי נתונים של חברת המחקר ריס. במתחם השדרה השביעית, שבבעלות שיכון ובינוי וסלע קפיטל, ננטשו מרבית החנויות וכעת המתחם מנסה לשנות את עורו ולהפוך למתחם לעיצוב הבית.
"כל מרכזי המסחר בעיר נפגעו מאוד", אומר תמיר בן שחר, מנכ"ל חברת צ'מנסקי בן שחר, המתמחה בתחום מרכזי הקניות והקניונים. "אפילו הגרנד קניון לא מצליח לאכלס את כל ה-50 אלף מ"ר שלו ובעצם אנחנו נמצאים במצב שבו יש ירידה משמעותית בפדיונות, וכל זה לפני שנפתחים שני מרכזי בילוי נוספים בבאר שבע, בגודל 20 אלף מ"ר כל אחד, של יס פלאנט וסינמה סיטי. במקום שיהיה מרכז בילוי אחד, בונים שניים. זה קורה בגלל גופי התכנון והעירייה, שמכיוון שאין להם תכנית לענף המסחר הם מאפשרים לכל יזם לבנות מה שהוא רוצה איפה שהוא רוצה. במקביל, רשתות המסחר מייצרות יותר מדי שטחים במקומות הלא נכונים, ורשתות הדיירים עצמן לא אומרות ליזמים 'לא' ופותחות בכל מקום חנויות שלא בהכרח מרוויחות כסף".
הפיתוח המאסיבי הזה של שטחי המסחר כבר הספיק לגבות לא מעט קורבנות. קניון אשדוד, שעומד נטוש מזה כעשור, הוא למעשה הקניון המת הראשון בישראל. אליו מתווסף קניון אמריקן סיטי של גינדי ברחובות, מגדל הנביאים בחיפה וכמובן התחנה המרכזית החדשה בתל אביב – אולי הקניון הכושל ביותר בהיסטוריה הישראלית.
אחת המפלות הגדולות התרחשה בראשון לציון, שבשנות התשעים נחשבה לעיר הקניונים של ישראל. הקניון הראשון היה השופ-אין שנבנה ב-1991 (60 חנויות), אחריו נפתח הקניוכל (60 בתי עסק), קניון ערי החוף (30 בתי עסק) והדיסקאונט סנטר ודאון טאון סנטר עם כ-100 בתי עסקי בכל אחד מהם. בספטמבר 1993 נפתח בתרועה גדולה קניון הזהב, עם 170 חנויות, אבל זה כבר היה יותר מדי. הקומפלקסים העצומים החלו לקרוס בזה אחר זה, ומתוך כל הקניונים שנבנו בתקופה ההיא רק קניון הזהב שרד.
דברים שרק הקניון יודע להציע
את העלייה שלהם ארצה עשו הקניונים בשנות ה-80. הראשון שנבנה הוא קניון איילון של קבוצת עזריאלי, שפתח את שעריו ב-1985. דיזנגוף סנטר הוקם כמעט עשור לפניו, ב-1977, אבל לא נחשב לקניון לפי ההגדרה המקובלת וגם לא לפי חוק רישוי עסקים, זאת משום שהחנויות נמכרו לסוחרים ואינן מנוהלות על ידי הנהלה אחת, ומשום שחלונות הראווה שלהן פונים החוצה ולא פנימה, בעוד שאדריכלות הקניונים מגדירה חזית חיצונית סגורה ואטומה. עם זאת, דיזנגוף סנטר מדגים בצורה מושלמת את מה שזכה לכינוי אפקט גרואן: הרגע שבו המבקר נכנס לקניון, חווה הצפה חושית כתוצאה מהמבנה המתעתע במכוון של המקום, ושוכח מדוע בעצם הגיע לכאן.
בשנות ה-90 נפתח מרכז שפיים שהיה לפאוור סנטר הראשון בישראל – מרכז מסחרי פתוח שנבנה מחוץ לעיר וכולל חנויות ענק הבנויות בתוך מחסנים, לצד ריבוי של מסעדות מזון מהיר. בשנים שלאחר מכן המודל הזה שכפל את עצמו למקומות רבים ברחבי הארץ, בדרך כלל בפאתי ערים או בדרכים בין-עירוניות. ההתפשטות המהירה של הקניונים והפאוור סנטרים הצליחה כמעט להכחיד את המסחר ברחובות במרבית הערים בישראל, ואפילו שרשרת הפיגועים בקניונים בתקופת האינתיפאדה השנייה לא בלמה את התנופה שלהם, אלא רק הפכה את המאבטח שמבקש לפתוח תיק לדמות מרכזית בחיינו.
אלא שעכשיו, לראשונה, נשמעים קולות בתעשייה שמוטרדים מאינפלציית הקניונים. למרבה ההפתעה, המתריעות הראשונות בשער הן דווקא רשתות האופנה הגדולות, שמוצאות את עצמן שוב ושוב פותחות מספר רב מדי של חנויות באותם אזורים, ואוכלות את הזנב של עצמן. "זאת תופעה שמייצרת קניבליזציה", אומר רן ארנון, משנה בכיר למנכ"ל פוקס. "להערכתנו תופעה זו יכולה להוביל לכך שקניונים לא יצליחו לשרוד או ששכר הדירה בהם ירד על מנת להתאים אותו להיקפי הפדיון. קבוצת פוקס לא תפתח ואף תסגור חנויות באזורים בהם יהיה עודף שטחי מסחר".
גם קסטרו מוטרדת ממספר הקניונים שצצים פה לאחרונה: "אם פעם הקניון שימש כקניון אזורי שמשך אליו לקוחות גם ממקומות רחוקים, היום שטח ההשפעה שלו הצטמצם משמעותית בגלל ריבוי שטחי המסחר", מאשר המנכ"ל גבי רוטר. "קצב הגידול בשטחי המסחר אינו תואם את קצב גידול האוכלוסייה והתחזקות כוח קנייה. דוגמאות כאלה יש כבר במקומות כמו תל אביב, נתניה, קרית אתא ובאר שבע".
גורמים מהענף לא ממהרים להתרגש, ומתעקשים שבארץ מדובר בנוסחת קסם שמצליחה תמיד. "צריך לזכור שהקניונים בארה"ב נבנו בפאתי ערים, לא בתוך ערים, לפני כמה עשרות שנים", אומר מנכ"ל קניוני עזריאלי, ארנון תורן. "בארץ הקניונים נבנים באזורים עמוסי אוכלוסיה, והם מחליפים את העדר המסחר ברחובות. היום לרשת שקמה בישראל אין את היכולת לפרוש את עצמה בשטחי מסחר שהם לא בתוך קניונים. ישראל לא מתנהגת כמו ארה"ב, ומי שיגיד שאנחנו בסך הכל נמצאים בפיגור אופנתי של 10-15 שנים, גם את זה אני לא קונה. יש דברים שרק הקניונים יודעים להציע לקהל הישראלי – מחניה נוחה ועד למיזוג אוויר, שזה דבר מאוד חשוב במדינה שלנו. יכולים להיות גם קניונים שיינטשו, אבל זה יהיה רק בגלל שהם לא התמודדו נכון עם התחרות".
גם תופעת הקניות ברשת שהולכת וצוברת תאוצה לא מטרידה את העוסקים בתחום. בארה"ב היא תופסת כבר 7 אחוזים מסך הצריכה הקמעונאית והספיקה להביא לסגירתן של רשתות ענק כמו בלוקבאסטר, בורדרס וטאוור רקורדס, אבל בארץ המספרים נמוכים יותר. לפי נתונים של מכון גאוקרטוגרפיה, ב-2014 כבר 49 אחוזים מהישראלים ביצעו קנייה און ליין, אבל מעטים עושים זאת באופן קבוע. כנראה שעדיין אין מדובר בתחליף ראוי לחוויה המשכרת של שוטטות בקניון פלורוסנטי.
"זה נכון שהמסחר האלקטרוני צומח בקצב הרבה יותר גבוה מהמסחר המסורתי, אבל המספרים עדיין לא גבוהים במיוחד וזה לאו דווקא אומר שהאחד בא על חשבון השני", אומר חי גאליס, סמנכ"ל קבוצת ביג שבבעלותה עשרות קניונים ומרכזי קניות בארץ ובעולם. "בארה"ב יש חברות שמשלבות בין האונליין והאופליין, ככה שאתה מזמין דברים ברשת ובא לאסוף אותם מהחנות. מה שכן, היום ברור לכולם שהקניונים צריכים לדעת לשדרג את עצמם על מנת לתת ללקוח חוויה נעימה ואטרקטיבית יותר, כך שלמרות שהוא יכול לקנות דברים בבית בלחיצת כפתור, הוא עדיין ירצה לבוא".
לדעת גאליס, תחום הקניונים הולך לעבור אבולוציה בשנים הבאות. בארה"ב הקניונים מתים, כאן הם רק נולדים מחדש בצורה אחרת. "כקונספט אין ספק שהקניון קצת מיצה את עצמו והיום מדברים בכל העולם על מתחמי הלייף סטייל, שאלה מתחמים פתוחים שמשלבים חוויה של רחוב עם תמהיל של קניון", הוא אומר. "במשך שנים המודל שהלך בארץ היה של הקניון הקלאסי ואחר כך של הפאוור סנטר, שאלה קופסאות הפח הענקיות האלה שתמיד רואים מחוץ לעיר. מתחמי הלייף סטייל הולכים צעד קדימה – אלה מתחמים פתוחים לגמרי, שמדמים חוויה של רחוב אירופאי מאוד מטופח, עם מזרקות וגינות ומתקנים לילדים ובריכות אקולוגיות. היום, כדי לגרום לאנשים לצאת מהבית, אתה צריך לתת להם סיבה טובה. גם ביג פאשן גלילות הולך להיות מתחם לייף סטייל, וזה ייתן לו יתרון משמעותי על שאר הקניונים באזור".
גם היועץ הכלכלי תמיר בן שחר חושב שזאת שעתם היפה של מתחמי הלייף סטייל: "בשנים האחרונות אנחנו רואים את הכניסה של המתחמים החדשים שהם רחובות פתוחים, קצת בניגוד לתפיסה שהייתה בארץ לפני 10-20 שנה שישראלים לא אוהבים להסתובב בחוץ", הוא אומר. "זה נכון שבאוגוסט חם אבל בחורף אין גשם ואין סיבה שישראלים לא יהיו בחוץ. בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר שדרות מסחריות. התחלנו בממילא בירושלים, אחר כך ביג פאשן נצרת ואשדוד, והיום המשרד שלנו עובד על 10-15 כאלה. הרי כשאנחנו מסתובבים בעולם לאן אנחנו הכי אוהבים ללכת? או למרכז העיר או לשוק. האבולוציה הזאת טבעית".
עוד ועוד קניונים מתים
עופר שכטר, מנכ"ל חברת ניהול מרכזי הקניות פרומול, חושב שעוד מוקדם לפנטז על מתחמי לייף סטייל מעוצבים, וחושב שדווקא מרכזי הקניות השכונתיים עושים קאמבק. "נכון להיום כבר אין קניון סטנדרטי", הוא אומר. "המגמה בשנים האחרונות היא להביא את המוצר כמה שיותר קרוב ללקוח, לכן מרכזי הקניות השכונתיים צוברים תאוצה. היום, עם כל הפקקים והקניות ברשת, אנשים רוצים שיהיה להם משהו מתחת לבית ולכן כל שכונה שקמה מקבלת מרכז שכונתי של 6-10 אלף מטר, ויש המון כאלה".
המגמה הזאת, שלוקחת את הקניון חזרה למרכז העיר, בצנעה יחסית, מזכירה את החזון של מי שנחשב לממציא הקניון – ויקטור גרואן, ארכיטקט אוסטרי שהיגר לארה"ב במהלך מלחמת העולם השנייה. גרואן ראה את הפרברים המשמימים ששעתקו את עצמם לכל אורך ארה"ב וביקש לייצר מרחב ציבורי חדש, מגוון מבחינה תרבותית ומסחרית, שיספק את כל צרכי הקהילה שחיה בו. אלא שהפרויקט הראשון, קניון סאות'סדייל שקם במינסוטה ב-1956, מעולם לא הושלם, ובמקום בנייני הדירות, בתי הספר, המרכזים הרפואיים, הפארק והאגם, הוא הכיל רק חנויות. הקניון הפך ללהיט, ועד אמצע שנות השבעים המשרד של גרואן תכנן עוד חמישים כמוהו, עד שבשלב מסוים הבין שהוא יצר מפלצת.
לפני כמה שנים, עם פרוץ המחאה החברתית והשיח על יוקר המחיה, הקניונים היו צריכים להרגיש מאוימים לא פחות מאשר בתקופת הפיגועים הקשה, אבל איכשהו הם שרדו גם את זה. אם המחאה יצרה כזה שינוי תודעתי עמוק, איך זה יכול להיות שהקניונים יצאו ממנה בלי סדק? ד"ר שקד גלבוע מהמחלקה למנהל עסקים ברופין, שעשתה את הדוקטורט שלה על דפוסי צרכנות בקניונים בישראל, חושבת שבסופו של דבר זה הכל עניין חברתי: "הישראלים תופסים את הקניון לא רק כמקום לשופינג אלא בעיקר כבילוי חברתי, לכן יש פריחה של בתי קפה בקניונים ואתה כמעט לא תמצא קניון בלי זה", היא אומרת. "רוב המבקרים לא מגיעים לקניון לבד אלא עם משפחה או חברים, ומדובר במרחב ציבורי לכל דבר במדינה שלנו. הקניון מציע לך מרחב ממוזג ונעים שאתה בהחלט יכול להעביר בו כמה שעות טובות, ובחופשת הקיץ יש שם גם המון הפעלות לילדים שקוסמות למשפחות. אני חושבת שבקונטקסט של המרחב הישראלי הקניון מציע לך מרחב מוגן".
עם זאת, גם ד"ר גלבוע חושבת שבשנים הקרובות תהיה האטה בבניית הקניונים בישראל, ונתחיל לראות יותר ויותר מתחמי לייף סטייל ומרכזי קניות שכונתיים. "יש התפתחות של מרכזים פתוחים ששמים דגש על הסעדה ובידור ופחות על מסחר ברמת האופנה, ולכן הם גם לא מתחרים כל כך בקניונים הסגורים. ועדיין, קמות הרבה שכונות חדשות, וככל שיש יותר מרכזים כאלה ככה אנשים פחות זקוקים לקניון הקלאסי. כשבוחנים את זה, מבינים שיכול להיות שבסוף התהליך אנחנו נראה עוד ועוד קניונים מתים".