חמישי בצהריים, צומת בית מעריב, הרוח שורקת בעדינות. לוחות המתכת הגדולים שסוגרים את מתחם תחנת הרכבת הקלה מקרקשים קצת, אך חוץ מזה שקט כאן. הצצה מבעד לחרכים שבגדר חושפת כמה מרבצי חול שוממים, שורת מכוניות נחות בצד ושומרים משועממים משחקים בסלולרי. בפנים דממה. השער פתוח קצת ואנחנו נכנסים פנימה. הנה מרכז הפיקוד המאולתר, משרדים ניידים בתוך קרוואנים. באחד מהם יושב גבר מאחורי שולחן. המדף לידו מלא במפות, שרטוטים ותוכניות.

סלח לי, מתי הפועלים נמצאים?

הוא מביט בי בפליאה. "אין כאן פועלים".

איך לא?
"אין עבודות. הכל נתקע לפני כמה שבועות".

למה?
"הקבלן קנה מכונה שהיא לא במידה שמופיעה בתוכנית".

זה בטח פרט שקל לפתור, לא?
"לא".

איך קרה שהביאו מכונה לא מתאימה?
"הקבלן קנה כנראה משהו אחר, את יודעת, בעסקה יותר משתלמת. המכונה אולי מהירה בביצוע, אבל היא לא מתאימה לתכנון. את יכולה לראות אותה עומדת כאן", הוא מצביע.

בגלל זה אין כאן עבודות?
"המכונה הזאת חיונית, אבל העבודה נעצרה גם כי קיבלנו שינויים בתכנון העתקת המערכות - חשמל, ביוב, מים. מפחדים לפגוע במה שמתחת לאדמה".

זה לא אמור להיות מתוכנן מראש?
"ככה זה. כל הזמן יש שינויים בתוכניות. הקבלן נותן רעיונות ומחפשים פתרונות. זאת שיטת העבודה" (תגובת נת"ע בעניין המכונה, בהמשך הכתבה).

ישראל כץ בפיצוץ גשר מעריב (צילום: שלומי יוסף - גלובס)
"הזדרזו להרוס את הגשר כדי להציג סוג של עבודה". ישראל כץ בפיצוץ גשר מעריב|צילום: שלומי יוסף - גלובס

לפני שלושה חודשים הצטלם שר התחבורה ישראל כ"ץ אוחז בשתי ידיו בידית שמחוברת לקופסת מתכת, נושך את שפתיו, ובתום הספירה לאחור לוחץ, מחיאות כפיים סוערות נשמעות, גשר מעריב קורס והשר חוזר ללשכה. היסטוריה, הקו האדום של הרכבת הקלה בדרך, העתיד מעבר לפינה.

חזרנו לשם השבוע ומצאנו שקט. במסעדה הגדולה שמגישה אוכל ביתי יושבים שניים. אחד לוגם מרק, שני מחטט בשיניים. "זה בית קברות", אומרת הבעלים, "אנחנו לא מגיעים לחצי מהרווחים שהיו. חייבים לעוף מפה". בן זוגה מוביל אותי אל החצר האחורית. "כאן היו משרדים, כולם עזבו. כל מי שיכל ברח".

טוב, בטח עובדים קצת. 
"לא, איזה? מדי פעם מזיזים משהו מצד לצד וזהו", הוא אומר וחוזר לעמדה.

"פעם לקח לי 20 דקות להגיע בבוקר לעבודה", מספר רני, העובד באחד המגדלים המשקיפים על צומת מעריב, "היום אני עומד בפקקים כמעט שעה, אז אני מסתכל כל בוקר מהחלון לראות אם כבר התחילו לעבוד. וכלום, כלום לא זז שם עדיין".

"הם הביאו כלים אל תוך המתחם", מספר הלל מחומוס אבו אדהם מעבר לפינה, "וזהו. הכלים עומדים. אבל אין עבודות. כבר חודש עבר מאז שסגרו לנו את המעבר בקירות, אבל מלבד שומרים שמסתובבים לא קורה כלום".

מבחינת נת"ע, הכל כמתוכנן

בנת"ע, נתיבי תחבורה עירוניים, החברה שאחראית על פרויקט הרכבת הקלה, לא מתרגשים מהשקט והשלווה בצומת מעריב ובחלק מאתרי הבנייה האחרים. לדבריהם הכל מתנהל כמתוכנן, שהרי לפני שמתחילים לחפור יש סדרת פעולות שצריכה להתבצע, ובראשן העתקת תשתיות של חברת החשמל, בזק, מים, ביוב וכו'. קווי התשתית האלה חייבים לזוז כדי שהם לא ייפגעו בטעות בעת החפירות. הכל טוב ויפה, אבל האם היו חייבים לסגור קודם כל את הצמתים הכי סואנים בתל אביב ולתקוע את גוש דן בפקקים במשך חודשים, ורק אז להתחיל להזיז את התשתיות? לפי שורה של מומחים איתם שוחחנו, התשובה שלילית: לא היתה שום בעיה לחכות עם סגירת השטח עד להעתקת התשתיות, או לכל הפחות להשלמת התכנון שלהם. כן, הבנתם נכון: לא רק שכל התשתיות לא זזו עדיין - אלא שבמקרים רבים אפילו לא הושלם תכנון ההעתקה שלהם.

"עם הטכנולוגיה היום לא צריך לחפור כדי לאתר את התשתיות", אומר מהנדס בכיר, "זה עניין של כסף, אבל לא צריך לסגור את הכביש וגם אם צריך, אפשר לעשות פעולות כאלה גם בלילות בצורה יעילה ומהירה".

וכך קרה שבעוד שהתשתיות שמעל האדמה פונו ברובן, העתקת התשתיות התת קרקעיות עוד רחוקה מאוד מלהיות מושלמת, והיא עוד עלולה להסתבך. "פינוי התשתיות הוא גורם שמעכב פרויקטים בכל העולם", אומר בכיר מקורב לפרויקט, "ראינו את זה גם במקרה של הרכבת הקלה בירושלים. צריך לפנות תשתיות איפה שבונים תחנות תת קרקעיות, כמו בצומת מעריב. המדינה לקחה את זה על עצמה, כי היא יודעת להתנהל טוב יותר מהקבלן מול חברות ענק כמו בזק או חברת החשמל. הרעיון היה שקודם המדינה תפנה את כל התשתיות מכל התחנות תת קרקעיות ואז הקבלן יבוא לעבוד, אבל לא תמיד זה עובד. למשל עם תאגיד המים של תל אביב, מי אביבים. בשאול המלך וקרליבך עוברים קווי מים אותם צריך להעתיק וחלק מהם כבדים מאד. המהנדסת האחראית מטעם מי אביבים אמרה, שעד שלא בונים קו מים חדש היא לא מאשרת את העבודה, והעניין נתקע שם, סתם דוגמה".

תחנת אלנבי (צילום: עופר חן)
"חודשיים הכל היה על פארש. הם עשו כאילו הם עובדים". תחנת אלנבי|צילום: עופר חן

אז איפה אנחנו עומדים? תלוי את מי שואלים. מתגובות החברות שאחראיות לתשתיות, נדמה שיש עוד זמן עד שנגיע לשלב הזה – שכזכור, אמור לקרות עוד לפני החפירות האינטנסיביות. ממי אביבים נמסר שנת"ע עדיין לא תיאמה דבר מול מי אביבים בנושא. "ללא תיאום לא ניתן לבצע חפירות משמעותיות. בנוגע ללוחות הזמנים של נת"ע בדבר תיאום וביצוע העתקת תשתיות יש לפנות אליהם ישירות", מסרו. (בנת"ע דווקא אמרו כי כבר היו תיאומים עם מי אביבים, למשל בנושא העתקה של קו ביוב עירוני בגן וולבסקי, במסגרת העבודות בתחנת ארלוזרוב).

בבזק לא ענו לשאלה אם התחילו כבר להזיז את הקווים באיזורים שבהם אמורים לחפור ואמרו שהם לא מעכבים דבר. "לעת עתה לא ידוע על פרויקט או פעולה שהיו אמורים להתבצע ומעוכבים. זה פרויקט של שנים שבו התשתיות מועתקות ויועתקו באופן הדרגתי לפי לוח זמנים שנקבע על ידי נת"ע".

ומה עם החשמל? שם מספרים שמתכוננים כבר שנים לעבודות הרכבת, אבל עדיין רחוקים מסיום העתקת התשתיות. "חברת החשמל ביצעה בשנים האחרונות עבודות להעתקת תשתיות חשמל מתוואי הרכבת הקלה", מסרו, "יש מקומות בהן קיימת תשתית חשמל צפופה שבחלקם אנו עדיין בשלבי תכנון לקראת העתקתם. עד לסיום הליך זה לא ניתן לבצע עבודות חפירה בקרבתם".

בנת"ע מתעקשים כי שלב העתקת התשתיות מחייב את סגירת השטח, וכי אי אפשר היה להתחיל בו מבלי להפריע לתושבים ולשתק את החיים באיזור. "לא תמצאו בשום מקום בעולם שחברת בנייה קיבלה היתר לאתר ולהעתיק תשתיות במרכזי כבישים סואנים בלי לסגור את האזור כשטח עבודה", מסרו, "בנוסף, כפי שקורה בכל פרויקט תשתיתי, חלק מהתשתיות נמצאו במקום אחר מאשר הוצג על מפות החברות, ולכן בחלקן נדרש עדכון תכנון, מדובר ברוטינה לא נגרם שום עיכוב".

אבל בעוד בנת"ע מתייחסים להפתעות האלה כחלק משגרת העבודה, המומחים לא בהכרח מסכימים. "לא אמורים לקרות תכנונים חדשים, שינויים מהותיים", אומר מהנדס מומחה, "זה יביא לקפיצה בתקציב בסכומי עתק. כל יום של עיכוב המשמעויות הן ענקיות. ואז או שהציבור יצטרך לשלם על זה או הקבלן, מישהו ישלם על זה. בשלב הזה, אם התכנון היה נכון, העתקת התשתיות כבר הייתה אמורה לקרות, לא אמורות להיות הפתעות לאף אחד בשלב זה".

בנת"ע מסבירים שכמו בחו"ל בחרו לעשות את עבודות התשתית המורכבות שדורשות שינויים בהסדרי התנועה בכוונה בחודש אגוסט. "שאפנו לכך מאחר שבחודש זה נפח התנועה קטן משמעותית, הילדים נמצאים בחופשת לימודים וחלק גדול מהעובדים יוצאים לחופשת קיץ. הדבר איפשר למידה והסתגלות טובה יותר של ציבור הנהגים להסדרי התנועה החדשים לקראת ספטמבר". מבחינתם, הכל הולך כמתוכנן, אפילו טוב מכך.

שלב קריטי נוסף, שאמור להתרחש עוד לפני העתקת התשתיות, הוא שלב הניטור. לפני שמתחילים לחפור לעומק של כ-40 מטר, שמשמעותו פחות או יותר כמו בניין בן עשר קומות הבנוי כולו מתחת לאדמה, חייבים למדוד את הגובה והמיקום של הבניינים מסביב, כדי שהלחץ העצום בזמן החפירה או הוואקום שנוצר לא יזיזו את הבניינים או יפגעו בהם. חשוב לציין שהשלב הזה כלל לא דורש לסגור מתחמים או לחסום את התנועה, מפני שהניטור מתבצע בבניינים שמחוץ למתחם הסגור.

כמה זמן זה צריך לקחת? שוב, תלוי את מי שואלים. גורם בכיר מקורב לפרויקט סיפר שחברת הייעוץ הבריטית PB, שאותה שכרה נת"ע, המליצה לעשות את הניטור כשנה לפני שבכלל מתחילים לחפור כדי לקחת בחשבון את כל הנתונים. אבל בנת"ע מכחישים את ההמלצה הזאת וטוענים שדווקא נעזרים בחברה אוסטרית לפיקוח ומתעקשים שצריך לחכות שהקבלן המבצע יגיע לשטח. "הניטור מתבצע עם כניסת העבודה לתא שטח העבודה, מפני שהקבלן לוקח אחריות על ביצוע עבודות הניטור", מסרו והוסיפו: "עבודות הניטור החלו בזמן באלנבי, קרליבך, ארלוזרוב ואבא הלל".

​תחנת יהודית (צילום: עופר חן)
"הורידו את הגשר, אבל לא זזים". ​תחנת יהודית השבוע|צילום: עופר חן

התקשרנו אל אחד מבעלי חברת עדי מדידות והנדסה שזכתה במכרז הניטור, אבל הוא סירב להגיד אם הניטור החל, הפנה אותנו לנת"ע לתשובות, וסיים ב"יש לי זכרון פנומנלי ואני אזכור אותך עוד 40 שנה. אצלי את שרופה".

המון ציוד מונח וארבעה אנשים שמטיילים

בערך קילומטר דרום מזרחה מצומת מעריב עומדת תחנת אלנבי המיועדת. שם התחילו לזוז העניינים בשבועיים האחרונים, אחרי לא פחות משלושה חודשים של שקט שהוציאו מכליהם את בעלי העסקים הסמוכים שפרנסתם קרסה. "אני רואה המון ציוד שמונח וארבעה אנשים שמטיילים. בשבוע האחרון אני שומע יותר רעשים, אז אולי העלו קצת הילוך", אומר אלי מאלי סנטר ביהודה הלוי. "חודשים הכל היה על פארש. הם עשו כאילו הם עובדים", מוסיף בעל עסק אחר, "מההתחלה העמידו את המכונות ליופי, אבל רק לאחרונה התחילו להגיע הפועלים ויש רעשים של עבודה". בשבוע שעבר העבודות נעצרו בעקבות צו משטרה בגלל שלא עמדו באמצעי הבטיחות הנדרשים. התחנה חזרה לעבוד במרץ השבוע.

בשאר התחנות בהן ביקרנו המצב פחות מרשים. בחלקן העבודה לא בדיוק התחילה, גם אם הפקקים מחוץ למתחמים משתרכים כבר חודשים. בתחנת אבא הלל ז'בוטינסקי, בלב איזור הבורסה ברמת גן, יש שטחי חול נאים, ציוד כבד, ושני עובדים משוטטים בחוסר מעש. אחד מהם שומר, השני פועל. "הולכים לחפור פה לעומק 40 מטר, אבל חייבים להביא את הקטר. עוד כמה ימים יביאו אותו"; בתחנת ביאליק יש רק גדר נמוכה, הכביש עדיין לא נחפר והאספלט הוסר רק מנתיב אחד. יש שומר אחד בשטח. "עוד מעט יתחילו עם החפירות. יקח קצת זמן. מתעכבים עם התכניות, לוקח זמן. לא יודע מתי אמורים לחפור, בטח ייקח כמה חודשים"; תחנת יהודית (ברחוב בגין פינת חשמונאים) מגודרת היטב, שני שומרים מפצחים שם גרעינים תחת שמש חורפית נעימה, בתוך השטח כמה מכוניות חונות וגם מכונה עובדת. השומרים אישרו: עובדים, אבל לא יכלו לפרט מתי התחילו ומה נעשה. זה גם לא מתפקידם; בזמן כתיבת שורות אלה גם תחנת שאול המלך עומדת שוממת, מבין פתחי הגידור משתרגת צמחיה פראית. אבל בקרוב מאוד, מבטיחים, יתחילו לעבוד גם כאן, ובכל מקרה – אין כאן הפרעה לתנועה אז גם אין נזק. 

"הורידו את הגשר, אבל לא זזים", אומרת מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב הממונה על תיק התחבורה, הבינוי והתשתיות, "מצד אחד, יש עיכובים שפוגעים בכל אלה שכבר סגרו להם את הציר. בקרליבך, שאול המלך וגם ארלוזורוב, אלנבי. מצד שני אפשר להסתכל על העיכובים האלה ולהגיד שזה נותן לנו זמן להתארגן ולמצוא פתרונות למקומות שלא הגענו אליהם". הלוואי שלהבי צודקת, והטעויות, הניסיונות והדחיות ילמדו אותנו שיעורים חשובים עבור המשך הפרויקט הזה. אבל לא פחות חשובים הם המחירים שאנחנו משלמים בדרך, השעות עמדנו ועוד נעמוד בפקקים, העסקים שנחנקו כי לקוחות לא מגיעים, ומרקם החיים שהופרע לשווא, בזמן שמתחמים נסגרו מוקדם מדי ועמדו שוממים, כמעט ללא עבודה.

למה סגרו את המתחמים לפני שהתכוונו לחפור בהם?

על הסיוט שעוברים נהגי גוש דן בארבעת החודשים האחרונים אין צורך להרחיב. חסימת הצירים באזורי יהודה הלוי ואלנבי ובקרליבך קרעה את תל אביב לשניים. בשעות הבוקר התנועה בדרום העיר, שמנקזת עובדים רבים שמגיעים מחולון, בת ים ויפו, עומדת כמעט ללא תזוזה, כשהמעבר מדרום העיר למרכזה לוקח בין 20 דקות לחצי שעה. בשעה שלוש הפקקים כבר מתחילים להצטבר שוב, והיציאה מאזורי התעסוקה דחוסה ומתמשכת. כתבה שפורסמה השבוע בדה מרקר הראתה איך חסימת הכניסות לתל אביב יצרה פקעת שמשתרעת עד לראש העין, פתח תקווה, מודיעין ואזור השרון, פקקים שמתחילים כבר בשש וחצי בבוקר, חצי שעה מוקדם יותר מבעבר. מי שעמד בעבר בפקק רק בכניסה לתל אביב עומד היום, לעתים קרובות, כבר מרגע שיצא מהבית. כמה זמן בדיוק? על פי דה מרקר, נת"ע מחזיקה בנתונים העדכניים – אך מסרבת לפרסם אותם. מה שבטוח, עם החסימות העתידיות של כבישים נוספים בעתיד הקרוב, אנחנו עומדים לבלות הרבה יותר זמן במכונית.

תחנת אבא הלל (צילום: עופר חן)
"המסקנה של הדוח היתה שהפרויקט ייקח כעשר שנים. בחרו להתעלם". תחנת אבא הלל, השבוע|צילום: עופר חן

השאלה הגדולה נותרת בעינה, למה בעצם היה דחוף לסגור את המתחמים לפני הזמן שתיכננו לחפור בהם, ובעיקר צומת מעריב, כולל הפירוק הדרמטי של הגשר. "זה מראה על עבודה", אומר הבכיר המקורב לפרויקט, "המנכ"ל החדש שרק נכנס לעבודה, הביא איתו צוות מנהלים נטול ניסיון בפרויקטים כמו רכבות תחתיות. היה לחץ מההנהלה לתת לקבלנים הוראות עבודה, לצאת לשטח". יעקב (שם בדוי) בכיר במשרד התחבורה עדיין לא מבין למה סגרו את הצומת. "אפשר היה למנוע את זה, יש חלופות", הוא אומר, "יש שאומרים אצלנו שבכלל לא צריך לעבוד על התחנה הזאת, ולא היה צריך להוריד את הגשר. הזדרזו לעשות את זה כדי להציג סוג של עבודה, אבל אפשר היה לסגור את הצומת בצורה יותר מתחשבת והנזק שרואים עכשיו הוא כלום. כשבבורסה יסגרו יהיה משהו מטורף לגמרי. הנוסעים יצטרכו לבצע מעברים בין הקווים ומי שמתנייד ברכב יהיה תקוע בפקקים".

למה אף אחד לא עוצר את המהלך?

"זה עניין של יוקרה. אף אחד לא רוצה לחזור בו מכל מיני אמירות ותכנונים ולאף אחד אין אומץ לומר המלך הוא עירום".

"הייתי בפגישה עם מיטל להבי ונת"ע כאשר מישהו ממשרד התחבורה התפרץ ואמר שזאת תהיה בכייה לדורות אם יסגרו את צומת מעריב הרמטית במרץ, שאסור ואפשר שלא לסגור. נת"ע השתיקו אותו", אומר גיל יעקב, מנכ"ל ארגון 15 דקות הפועל למען התחבורה הציבורית, "אבל המחדל הוא לא רק מה שיקרה בעתיד. המחדל הכי משמעותי הוא שלא נערכו עם נתיבי תחבורה ציבורית. הדרך היחידה להתמודד עם עומסים שנוצרו כתוצאה מחסימות כאלה זה להעביר חלק מהנוסעים במכוניות פרטיות לתחבורה  ציבורית והדרך היחידה שזה יהיה אטרקטיבי זה נתיב מיוחד. זה היה ידוע, אבל לא הוסיפו, למעט מקטע קטן וחסר משמעות ברחוב חשמונאים". בתגובה לסוגייה של סגירת צומת מעריב נמסר מנת"ע: "נת"ע היא חברה ממשלתית הפועלת בהתאם להנחיות משרד התחבורה ונפעל גם פה בהתאם להנחיות".

ועכשיו בואו נחזור אל אותה מכונה לא נכונה שקנו לדברי העובד מתחנת קרליבך. האם באמת היתה טעות? בנת"ע מתעקשים שלא. מהחברה נמסר בתגובה שנכון שלמרות שהתכנון לגודל כפות הקידוח הוא 2.80 הקבלן בחר מסיבותיו להציב בתחנה מכונה עם כפות בגודל של 3.15, אבל שבוצעו כל ההתאמות התכנוניות כדי לבצע את הקידוח ללא חריגה בלוחות הזמנים. למרות כל זה, מסיבה זאת או כל סיבה אחרת – או שאולי בהתאם לתוכניות מראש - החפירות בשטח טרם החלו. את לוחות הזמנים המתוכננים סירבו להעביר לנו, אבל בהחלט הוזמנו לסיור בשטח ולהסברים.

כמה זמן כל זה ייקח עוד? כמה עוד יחריפו הפקקים וכמה עסקים ייסגרו בדרך? האם העיכובים בתחילת הדרך והעובדה שרק מיעוט קטן של החפירות החל מעידים שאנחנו עלולים להסתבך בפרויקט גדול ממידותינו? מקורבים לפרויקט מספרים כי לפני כשלוש שנים ביוזמת עובד נת"ע, הגישה חברת PB הבריטית דוח שמסכם את כל הסיכונים הקיימים בפרויקט. "המסקנה של הדוח היתה שהפרויקט ייקח כעשר שנים, מאלף ואחת סיבות. הדוח ומסקנותיו הוצגו בפני המנכ"ל. הוא אמר שהדוח לא רלוונטי ואין מה לדבר על זה. את יוזם הדוח פיטרו בסופו של דבר", אומר אחד מהם. "בחרו להתעלם מהדוח כדי לרצות את הלקוח", מוסיף מקורב נוסף.

בינתיים השעון רץ והחיים ממשיכים. התנועה בלב העיר תמשיך לעמוד בשנים הקרובות, בין אם 6 או 10, ולתושבים נותר רק לחכות ולקוות שב-2021 – לפי התסריט האופטימי – תהיה לנו הקלה.

איילון (צילום: עודד קרני)
הפקקים משתרעים עד לראש העין, פתח תקווה, מודיעין ואזור השרון. אחר צהריים טיפוסי באיילון|צילום: עודד קרני

 

תגובות

נת"ע

בנושא הניטור: "כל עבודות הניטור שנקבעו על פי תכנית העבודה שהצבנו לקבלנים הסתיימו".

בנושא העתקת התשתיות: "נת"ע העתיקה וממשיכה להעתיק. שיטת הביצוע בתחנות הוא העתקת תשתיות מהמקום בו מתבצעת החפירה למיקום זמני, אחר כך ממשיכים חפירה במקטע אחר ומעתיקים שוב למיקום זמני  אחר כך עד שמתבצעת העתקה סופית על גג התחנה התת קרקעית מתחת לכביש".

באופן כללי: העבודה נעשתה ונעשית על פי לוחות הזמנים שהצבנו לעצמנו ולקבלני העבודות ואם עבודות שנעשו עד כה כגון קידוחים לדיגומי קרקע, גישושים ופירוקים, חפירות בדיקה של רשות-העתיקות, ביצוע כלונסאות דיפון קינג פייל ועוד, גיידים, העתקת קווי מים וביוב, העתקת תשתיות

חשמל, בזק וקווי תקשורת נוספים, ביצוע הסלארי בחלק מהתחנות נחשב מבחינתכם שאין עבודות - אזי אין לכם כל הבנה בפרויקטים תשתיתיים ועוד כאלו המתבצעים בצמתים מרכזיים בתל אביב וברמת גן.

אנו ממשיכים לעמוד בלוחות הזמנים שהצבנו לעצמנו עד כה במטרה להביא להקדמת מועד הפעלת הקו האדום. בניית פירי השילוח למכונות ה-TBM הסתיימו ובשבועות הקרובים יחלו העבודות המקדימות לביצוע המקטע המזרחי של הקו האדום.

בעניין הדוח של PB העבירו את תגובתו של טוני ברצ'ל, מנהל הקו האדום מטעם החברה הבריטית: "אינני מודע לאף דוח שהוכן על ידי PB ולפיו התחזית לתקופת העבודות עומדת על 10 שנים. לוח הזמנים המתוכנן תוכנן על ידי גורמים מנוסים ב-PB ולפיו הקו האדום כולו יושלם תוך 6 שנים, וייפתח לתנועה באוקטובר 2021. תחנת קרליבך תיפתח באוקטובר 2022. אני סמוך ובטוח שהעבודות מתנהלות בהתאם ללוז ואף מקדימות אותו".

מלשכת שר התחבורה נמסר: "שר התחבורה מלווה את הקמת הרכבת הקלה במטרופולין תל אביב. הוא מוודא שהפרויקט עומד בלוחות הזמנים שהציב ומסייע בהסרת מכשולים וחסמים. תפקידו של השר הוא לוודא שהפרויקט יתבצע במלוא התנופה ושהרכבת תנוע בשנת 2021. אחרי 60 שנה של הבטחות, העבודות סוף כל סוף יצאו לדרך ובתוך שש שנים תל אביב וגוש לדן תצטרפנה לעולם המודרני והמתקדם מבחינה תחבורתית. זו דרך קשה אך הכרחית והשר כ"ץ נחוש לעמוד ביעדים שהציב. זהו מיזם מורכב ומסובך ואנחנו נוקטים בכל האמצעים כדי להקל על הציבור. השר מודע לצרכיהם של בעלי העסקים באזורי העבודות ועוד בתחילת הדרך הציע ליזום מהלך של מתן הנחות בארנונה. זאת ועוד, גם משרדי האוצר והכלכלה לקחו יוזמות לגבש מהלך סיוע כולל וכפי שכבר אמר בעבר הוא בהחלט מוכן להיות חלק ממאמץ ממשלתי-עירוני בנושא".

 

בהכנת הכתבה סייע ארי פינס