במהלך 20 השנים האחרונות שהוא מבלה מאחורי סורג ובריח, הרוויח סלימאן אל עביד חבר חדש – עמוס ברנס. ברנס הפך לסמל לאחר שהורשע ב-1976 באונס וברצח החיילת רחל הלר ונשפט למאסר עולם. לאורך כל משפטו טען בתוקף שהוא חף מפשע ושהודאתו חולצה ממנו באלימות פיזית ופסיכולוגית. על אף שעונשו נקצב, והוא שוחרר לאחר כשמונה וחצי שנים, ברנס המשיך להתעקש על משפט חוזר, וב-2002 אכן התקיים כזה. הוא זוכה ואף קיבל פיצויים ממדינת ישראל, בסך 5 מליון שקלים.
בין ברנס, שנפטר לפני כשנתיים, לסלימאן אל עביד, נקשר בשנים האחרונות קשר חברי קרוב ואמיץ. הם שוחחו בטלפון פעמים רבות ואף הרבו להתכתב. ברנס רבה לחזק את אל עביד במכתביו, ולהצהיר כי הוא מאמין בחפותו. "אני בטוח שאתה חף מפשע", כתב ברנס לאל עביד, "אל תתייאש, תהיה חזק. אל תיתן לאף אחד לשבור אותך, בסוף האמת תצא לאור ותוכרז זכאי". במקביל כתב ברנס לבכירים במערכת המשפט וביקש לערוך לאל עביד משפט חוזר.
סלימאן אל עביד נכנס לכלא כשהיה בן 44. היום הוא בן 68. במהלך הימים הוא עובד למחייתו במפעלים של שירות בתי הסוהר ברמלה ושוקל לפרסם ספר על הפרשה. הוא זכאי לחופשה בת ארבעה ימים מדי חודש, בתנאי שקרוב משפחה יחזירו לכלא ויערוב לו. אבל בחצי שנה האחרונה אף בן משפחה לא יכול להגיע כדי להסיעו לרהט ולהחזירו לכלא. באחת הפעמים האחרונות חזר לבדו, ולפיכך נענש בשלילת חופשות. היום הוא מאמין בכל לבו שגורלו יהיה זהה לזה של ברנס. "גם לעמוס אף אחד לא האמין", אמר למקורביו באחרונה, "הוא ישב בכלא שנים רבות ונלחם על שמו הטוב. אני עמוס ברנס הבדואי ואני אלחם על השם שלי עד הקבר. זה מה שנשאר לי".
רצח חנית קיקוס הוא אחת הפרשות המסתוריות, המורכבות והטעונות בהיסטוריה של מערכת המשפט בישראל. הסיפור החל ב-10 ביוני 1993, כשהנערה חנית קיקוס, אז בת 16 ועשרה חודשים, יצאה מביתה באופקים בדרכה לבאר שבע. השעה הייתה 19:45. קיקוס, על פי הסיפור הרשמי של המשטרה, עמדה בטרמפיאדה בשולי היישוב והמתינה לטרמפ. כעבור 40 דקות נעצרה לידה מכונית שאספה אותה ליעד, אבל היא לא הגיעה אליו מעולם.
שמונה ימים לאחר היעלמותה עצרה המשטרה חשוד – סלימאן אל עביד (אל עלאא), תושב רהט, שעבד אז כטרקטוריסט באתר הפסולת "דודאים" בנגב. במהלך משפטו טען אל עביד כי הודאתו, שעליה נשען עיקר התיק נגדו, הוצאה ממנו בכוח. אף על פי כן, הוא הורשע.
במשך שנים רבות דורש אל עביד משפט חוזר ומסרב לקבל חנינה. "יכולתי לצאת מהכלא כבר מזמן", אמר למקורביו השבוע, "אבל אני רוצה לצאת מהכלא חף מפשע. ישבתי 20 שנה ואני מוכן לשבת עוד 20 כדי להוכיח שאני לא הרוצח. אני מוכן לצאת מהכלא רק כאזרח זכאי".
לפני כשנתיים תכננו פרקליטיו של אל עביד להגיש בקשה למשפט חוזר, אך לבסוף חשו שהתיק אינו בשל מספיק. לאחר שגיבשו את טיעוניהם, יגיש בשבועות הקרובים לבית המשפט העליון פרקליטו הנוכחי של אל עביד, עו"ד מאהר תלחמן, את הבקשה. "יש לנו מספיק ראיות חדשות שמחייבות פתיחת משפט חוזר לאל עביד", אומר עו"ד תלחמן, "מדובר במחדלים חמורים של המשטרה, בראיות ובממצאים שלא נבדקו על ידה ושהערכאות המשפטיות לא בדקו לעומק. אין לי צל של ספק שהוא חף מפשע ושיש פה תפירת תיק. הרוצח האמיתי של חנית קיקוס עדיין מסתובב חופשי".
רפי קיקוס: "חייבים לערוך לו משפט חוזר"
עיקר המסתורין מתמקד סביב הלילה שבו נעלמה קיקוס. כפי שהתגלה בהמשך, המציאות הייתה הרבה יותר מורכבת מהסיפור שהציעה המשטרה. בתחקיר שפרסמו עמיר רפפורט והקרימינולוג ואיש השב"כ ד"ר אריאל לבנה ב"מעריב" ב-2006, התגלה כי קיקוס לא בהכרח תכננה להגיע לבאר שבע. השניים קיבלו מהוריה של חנית, דולי ורפי קיקוס, את יומניה האישיים, וגילו כי הנערה הצעירה הסתירה חיים רומנטיים מורכבים – קשר אובססיבי עם נרקומן אלים בעל עבר פלילי, המבוגר ממנה ב-12 שנים, וכונה ביומניה X.
"חתכתי את הקשר עם ,X למרות שזה היה 'קצת' מאוחר (אחרי שנה וחצי...) הוא לא הסכים עם זה והוא אמר לי כל עוד שאת נכנעת להורים שלך ולא את רוצה את זה בלב שלם אני לא יעזוב אותך לעולם!!! ואז הוא השתכר והשתכר והשתכר אתמול בלילה!!! פשוט מאוד עשה שטויות שלבטח הוא עוד יתחרט עליהם וישלם עליהם מחיר כבד לעוד הרבה זמן"!!! , כתבה קיקוס ביומנה ב-24 בינואר 1993, כך לפי הכתבה של רפפורט ולבנה.
כשהוריה גילו את קיומו של הקשר, הם דרשו ממנה להפסיק להיפגש עם X, אבל חנית לא הצליחה להתנתק ונפגשה איתו בסתר. ביום שבו נעלמה, סיפרה להוריה שהיא נוסעת לבאר שבע כדי לחגוג את יום הולדתו של החבר החדש שלה – חייל בשם אורן, שאותו פגשה רק כמה שבועות קודם לכן במועדון "הפורום". בפועל, היא תכננה להיפגש עם X, ואכן נפגשה עמו בסוף, אך לא ברור האם המשיכה משם ולאן.
המשטרה לא טרחה להעמיק בחקירתו של X. הוא זומן לתשאול קצר, במסגרתו טען כי בלילה שנעלמה, בילה עם חברים במרכז המסחרי של אופקים. איש לא בדק לעומק את הקשר האובססיבי שקיים עם קיקוס, ושנמשך כמעט שנתיים. למשטרה כבר היה חשוד אחר על הכוונת: גבוה, כהה עור, בדואי, מרתיע למראה, טייפקאסט מושלם.
זה משפט אחד קטן שאמר סלימאן אל עביד, שחרץ את גורלו. בשיחת חולין עם נהג משאית הזבל באתר "דודאים", מיקי אזולאי, שבמהלכה עלה גם שמה של קיקוס, אמר לו אל עביד: "החיים שלנו בזבל, אולי צריך לחפש גם את הילדה בזבל". אזולאי סיפר על השיחה הזו לחוקרי המשטרה, שחשדם התעורר. הם החליטו לעצור את אל עביד ואת השומר של אתר הפסולת דודאים, שחאדה אל בחירי, גם הוא תושב רהט.
השניים הכחישו כל קשר להיעלמותה של קיקוס. אל בחירי שוחרר כעבור שבוע ימים. במקביל, הוכנס מדובב לתאו של אל עביד, והוא חילץ ממנו הודאה. לדברי השוטרים, אל עביד סיפר למדובב שהוביל את קיקוס לחורשה סמוך לתיכון אשל הנשיא בבאר שבע, ניסה לאנוס אותה וכשסירבה – חנק אותה למוות בגלל שחשש שתתלונן עליו. למרבה התדהמה, ההודאה לא הוקלטה עקב "תקלה ברשמקול".
לאחר שהודה, אל עביד אף הוביל את החוקרים למקום שבו לכאורה רצח את קיקוס – סמוך לגשרון ליד שדה תימן. לאחר כמה ימים, אמר, השליך את גופתה לאתר "דודאים". הוא העריך שקיקוס הייתה עדיין בחיים. "פחדתי לדוגמה שמישהו ראה אותי או שתלשין עליי או משהו... התפטרתי ממנה...זרקתי אותה והלכתי", סיפר אל עביד למדובב.
במהלך החקירה מסר אל עביד פרטים על פריטי הלבוש שלבשה קיקוס בערב הרצח. הוא סיפר כי החזיקה בידיה שקית או תיק, ועישנה סיגריה מסוג "קנט" קצר. פרטים אלו התאימו לעדות חברתה של קיקוס, שסיפרה כי טרם נסיעתה לבאר שבע היא נתנה לה שתי סיגריות "קנט".
לטענותיו של פלדמן הצטרפו גם הוריה של חנית, רפי ודולי קיקוס, התומכים באל עביד בגלוי, ומאמינים כי הוא חף מפשע, וכי הרוצח האמיתי של בתם עדיין מסתובב חופשי. "תפסו בדואי פלאח, אנלאפבית, שלא יודע קרוא וכתוב, שהיה שיכור בערב שבו חנית נעלמה ולא זוכר כלום, ותפרו לו תיק רצח", אומר רפי קיקוס בכאב, "פשוט התאים להם אחד כזה. אני איבדתי מזמן את האמון בשופטים ובמשטרה. אני כל כך מבין את אל עביד. אני אלחם בכל דרך כדי שיעשו לו משפט חוזר, גם אם זה אומר לערוך הפגנות מול בית המשפט העליון ולשבות רעב. חייבים לערוך לו משפט חוזר כדי שנדע אחד ולתמיד מי הרוצח, שהלב שלנו יהיה שקט ותהיה לנו קצת מנוחה".
"חקירת המשטרה הייתה רשלנית וחובבנית"
נגד סלימאן אל עביד הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בגין עבירה של אונס ורצח של קיקוס. שניים משופטי בית המשפט המחוזי בבאר שבע – צבי סגל והנשיא דאז, גלעד גלעדי –הרשיעו את אל עביד בכל סעיפי האישום, ואילו השופט השלישי בהרכב, ניל הנדל, המשמש כיום כשופט בבית המשפט העליון, זיכה אותו מחמת הספק בנימוק שהראיות הן נסיבתיות ואין בהן כדי לקבוע שאל עביד הוא הרוצח.
ב-1995 הגיש אל עביד הגיש ערעור לבית המשפט העליון על הרשעתו. בעיצומו של הערעור, ב-11 ביוני 1995, גילה עובד בחברת תשתיות את גופתה של קיקוס בתוך בור ביוב סמוך לבאר שבע. במקום לא נמצאו שום פריטי לבוש, חוץ מפריט אחד – תחתוניה של הנערה, שנמצאו על ידי אביה, רפי, במרחק של חצי מטר מהמקום.
אבל בין הפריטים היו עוד כמה ראיות, שלטענת עו"ד תלחמן, סניגורו של אל עביד, לא נבדקו כלל: בתוך הבור, ליד הגופה, נמצא בדל סיגריה, וכן קווצות שיער שלא שייכות לחנית – כל אלו לא עברו בדיקת די.אן.איי. אך מעל הכל – הגופה נמצאה במרחק קילומטרים רבים מהמקום שעליו הצביע אל עביד בהודאתו. כל העובדות האלו עוררו ספקות כבדים בקרב שופטי בית המשפט העליון, שבפניו הוגש הערעור.
שלושת שופטי בית המשפט העליון, אליעזר גולדברג, יעקב קדמי ושלמה לוין, נחלקו בפסיקותיהם בבירור. גולדברג החליט לזכות את אל עביד באופן מוחלט. "חשדות נגד המערער קיימים, אך תשתית ראייתית מספקת להרשעה – אין", כתב, "מכאן מסקנתי, כי דין הערעור להתקבל ודינו של המערער להיות מזוכה מן העבירות". קדמי, לעומתו, החליט לזכות את אל עביד מרצח – אך להרשיעו באונס; ואילו השופט לוין טען, כי יש לדחות את הערעור של אל עביד ולהרשיעו בכל האישומים. בגלל שלוין עמד בדעת מיעוט הוחלט להחזיר את התיק למחוזי בבאר שבע, כדי לגזור את דינו בעבירת אינוס בלבד.
בשלב הזה הציעה הפרקליטות לאל עביד להודות באונס, ולרצות עונש של 12 שנה. הוא סירב והתעקש לנהל משפט מלא בנימוק שהוא חף מפשע. ההתעקשות התנקמה בו: שופטי המחוזי בבאר שבע הרשיעו אותו ברצח ובאונס ברוב של שניים נגד אחד. מציאת הגופה במקום אחר לא נתפסה על ידי השופטים כראייה משמעותית וחשובה שכן לתפיסתם ייתכן מאוד שאל עביד או מישהו מטעמו העבירו את הגופה לבור הניקוז בבאר שבע, זמן קצר לאחר הרצח.
ב-2008 ערער אל עביד בשנית לבית המשפט העליון. גם הפעם, זה לא עזר לו, וגם הפעם, הרשעתו התקבלה בדעה חצויה – שישה שופטים כנגד שלושה. הוא נשלח למאסר עולם. "זו הייתה טעות גדולה להחזיר את התיק לאותו הרכב שכבר הרשיע והייתה לו דעה קדומה", אומר עו"ד תלחמן. "הרי ברור לכולם שלא הגיוני שהרכב שופטים שרובו הרשיע, ישנה פתאום את דעתו ויזכה. אני משוכנע שהרכב שופטים שלא מכיר את התיק, היה מזכה את אל עביד באופן מוחלט".
על אף ההרשעה, הורה שר המשפטים באותה שנה לנשיאת בית המשפט העליון ומבקרת המדינה לשעבר, מרים בן פורת ז"ל, לבחון את טענותיו של אל עביד. בתום בדיקתה קבעה בן פורת כי אשמתו של הוכחה. היא הסתמכה על העובדה שאל עביד ביקר באתר הפסולת בליל הרצח, וגם על העובדה שמסר בחקירותיו פרטים חדשים שלא היו ידועים למשטרה, התבטא באופן "מחשיד", וכן על הודאתו. יחד עם זאת, המליצה בן פורת לקצוב את עונשו בשל היותו לוקה בפיגור שכלי גבולי, וכן בגלל שכבר ריצה 15 שנים, ובגלל התפיסה הציבורית כלפי הרשעה שאינה פה אחד. עונשו קוצר מ-33 שנה ל-27, אך ההמלצה הייתה רחוקה מלהשביע את רצונו או את רצונה של משפחת קיקוס.
לקראת הגשת הבקשה החדשה למשפט חוזר בשבועות הקרובים, מציג עו"ד תלחמן רשימה ארוכה של מחדלים שביצעה המשטרה, לצד שורה של ראיות פוטנציאליות שלא נבדקו, ושיכולות היו לשפוך אור אחר לחלוטין על הפרשה. "יש רשימה של חשודים שיכלו לבצע את הרצח והמשטרה כלל לא תחקרה אותם", הוא אומר, "הם לא עוכבו לחקירה, לא תושאלו, פשוט כי החוקרים היו נעולים עליו ושללו כל אופציה אחרת. חקירת המשטרה הייתה רשלנית וחובבנית. נוח למשטרה ופרקליטות להשאיר אותו בתור הרוצח, הם פוחדים שהמציאות תשתנה ולכן מתנגדים נחרצות למשפט חוזר".
לא רק את X, אותו נרקומן בעל עבר פלילי, לא טרחה המשטרה לחקור לעומק. רפופורט וליבנה מספרים בתחקיר שלהם ב"מעריב" גם על דוידי ניסימיאן, המתגורר במושב פעמי תש"ז שליד אופקים, אשר התייצב במשטרה סמוך להיעלמה של קיקוס וסיפר כי לקח אותה טרמפ בשעות הערב, מתחנת ההסעה ביציאה מאופקים, בדיוק המקום שבו נראתה בפעם האחרונה. עדותו הייתה קבורה בין עדויות נוספות של אזרחים שסברו בזמנו כי הם ראו את חנית או מישהי דומה לה. החוקרים לא התייחסו ברצינות לעדותו, כיוון שאמר שלבשה נעליים לבנות ולא שחורות. הם ודאי לא טרחו לבצע בדיקות די.אן.איי במכוניתו.
בנוסף, טוענים פרקליטיו של אל עביד, לא נמצא כל ראייה בשום זירה – לא באתר הפסולת "דודאים", לא בחורשה ליד "אשל הנשיא" ולא בבור הניקוז שבו נמצאה גופתה של קיקוס, הקושרת בין המקומות הללו לבין אל עביד. בנוסף, טוען עו"ד תלחמן, עצם העובדה שאל עביד מסר חמש גרסאות בהודאתו, שחלקן סותרות אחת את השנייה, מוכיחה כי הוא היה שיכור בלילה שבו קיקוס נעלמה וכי יכולתו לשמש כעד ולזכור פרטים מליל הרצח מוגבלת מאוד. איש במשטרה גם לא טרח לבצע בדיקת אלכוהול פשוטה כדי לוודא האם אל עביד אכן שיכור או לא.
גם מכונית הסובארו שלו, שבה נטען כי הסיע את קיקוס, מעולם לא נבדקה על ידי מז"פ כדי לוודא האם קיקוס נסעה בה, ואף לא נבדק אם יש שאריות מסיבי הבגדים שלה על ריפודי המושבים; לא נלקחו טביעות אצבע מהתחתונים שמצא אביה, בכדי לבדוק האם אל עביד או אדם אחר אכן אנס אותה או הפשיטה מבגדיה, ובבדיקה שנערכה על שלד הגופה, לא הוכח כי קיקוס נחנקה או הוכתה על ידי אל עביד, כפי שנטען.
"הוא מסר אליבי שקרי, זה מה שהפיל אותו"
התובע בתיק קיקוס, עו"ד זאב למפ, פרש באחרונה מפרקליטות מחוז הדרום וטוען שהוא "ישן טוב מאוד בלילה". למפ סירב להתראיין עד היום. כעת הוא מתראיין לראשונה וטוען ש"המצפון שלי נקי לגמרי. אל עביד הוא הרוצח. הוא עשה טעות אחת גורלית, כששיקר לגבי האליבי שמסר לחוקרים לגבי ליל הרצח, וזה מה שהפיל אותו".
אל עביד הכחיש בחקירתו שביקר באתר האשפה דודאים בליל הרצח. אך השומר במקום, שחאדה אל בחירי, סתר אותו בחקירתו וסיפר כי אל עביד הגיע למקום בלבוש אזרחי, שלא במסגרת עבודה, כדי לשטוף את מכוניתו.
"הפרט הזה הוא הקריטי ביותר בכל הפרשה - יותר מהודאותיו בפני המדובב", חושף עו"ד למפ לראשונה, "אל עביד שיקר כאשר טען שבליל הרצח היה בבית ולא באתר הפסולת דודאים. זה מה שהפיל אותו בכל הפרשה וגרם להרשעתו בכל הערכאות - מחוזי ועליון. השקר הזה היה מהותי והוכיח שהוא חיפש כל מיני דרכים כדי להעלים את מעורבותו ברצח. השקר הזה גם חרץ את גורלו של התיק והשפיע על השופטים".
לדבריו, הוא מרגיש שלם עם הרשעתו של אל עביד ועם שליחתו למאסר עולם. "המצפון שלי נקי", קובע עו"ד למפ, "מבחינתי, הרשעתו בבית המשפט העליון היא סוף פסוק לכל הפרשה. מי שחושב שהוא זכאי - זכותו, אבל עובדה שבכל הערכאות נקבע אחרת. אני לא רואה בעיה בחקירת המשטרה. אין הוכחה שאיימו עליו או התעללו בו. סנגורו דאז, עו"ד פלדמן, הוא עו"ד הפלילי הטוב בישראל, ולא העלה שום טענות על לחץ בחקירה. לדעתי אין שום צורך במשפט חוזר. נכון שזה היה תיק קשה ומורכב, שנלמד היום בפקולטות למשפטים, אבל אני שלם עם כל מה שעשיתי בתיק, נקודה. קשה לי להאמין שיורו על משפט חוזר אבל זו כבר לא הבעיה שלי. יש פרקליטות מדינה ובית משפט עליון, שיתמודדו עם זה".
לעומת למפ, השופט ניל הנדל, שזיכה את אל עביד פעמיים (בפעם הראשונה מחמת הספק ובפעם השנייה זיכוי מלא), טען בפגישות לא רשמיות שנערכו בשנים האחרונות עם גורמים במערכת המשפט, כי אל עביד מבחינתו זכאי. "לא הייתי חוזר בי מהכרעות הדין שלי", אמר, "מבחינת המשפט הפלילי, אין שום ראיה לקבוע שהוא רצח את קיקוס. לטעמי, על בסיס הראיות שהיו בתיק לא ניתן היה להרשיע אותו ברצח, אך זכותם של שופטים אחרים לחשוב אחרת ממני".
עד שתוגש הבקשה החדשה למשפט חוזר, ממתין רפי קיקוס, אביה של חנית ז"ל, בכליון עיניים כדי לצפות בהצגה החדשה העוסקת בבתו המנוחה, שתועלה בקרוב בתיאטרון באר שבע. הבימאית, יערית כנה, חברתה של קיקוס, החליטה ליצור הצגה לזכרה, שתרוץ גם בבתי ספר ברחבי הארץ. ההצגה תעלה בבכורה בעוד כשלושה חודשים. "ההצגה מרגשת אותי", הוא מודה, "אבל גם פותחת מחדש את הפצע".
מאז הרצח, ניסו בני משפחת קיקוס להמשיך בחייהם. רפי ודולי עזבו את אופקים ועברו לראשון לציון. כיום, רפי רפי מנהל כמה תחנות דלק ודולי עובדת כמורה. לפני כמה שנים הסתבך בנם הצעיר, אבי, כשהורשע באונס קטינה ונדון לחמש שנות מאסר. "עברנו תקופה קשה מאוד", מודה רפי, "אבל בעזרת השם התגברנו ונמשיך לסחוב, כי יש לנו ילדים. עם השנים, הכאב על חסרונה של חנית רק הולך וגדל".
קיקוס שיגר באחרונה מכתב למשרד המשפטים ובו דרש לערוך משפט חוזר לאל עביד, ולהסיר אחת ולתמיד את הערפל השורר מעל לזהות הרוצח. "מה יש להם לפחד?", הוא שואל, "אם הוא הרוצח – שיסכימו למשפט חוזר. זה אמור להיות גם האינטרס של מערכת המשפט בישראל. אתה יודע מה יקרה אם יתברר שהוא לא הרוצח? הם פוחדים מזה, פחד מוות".
לדבריו, המשטרה והפרקליטות מתנגדות למשפט חוזר בגלל החשש שהוא יחשוף את ערוותם, ויצייר אותם באופן שלילי. "כל המערכת פה רקובה, לא רוצים להגיע לחקר האמת", הוא טוען, "איבדתי את האמון ברמה כזו, שאם זה תלוי בי – הייתי מחר יורד מהארץ. מוכר את הרכוש והולך לחפש לי שקט נפשי במקום אחר, בלי שחיתויות, שבו יש צדק. אם הרוצח של הבת שלי מסתובב חופשי, אז מה נשאר לי לעשות במדינה כזו?".
ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: ״כשהבקשה למשפט חוזר תוגש בבית המשפט נגיב שם כמקובל״.