כבר חודשיים שאלעד, 28 (כל שמות המרואיינים שמורים במערכת), וחברתו בת ה-22 מתגוררים יחד. השניים החליטו לעבור לדירה משותפת אחרי שנה של זוגיות, אבל פה, פחות או יותר, מסתיים הדמיון בינם לבין לצעירים אחרים בני גילם. מלבד הקשר הזוגי, אלעד מתחזק מערכת יחסים רצינית נוספת ונפרדת בת שנה וחצי עם אישה בת 37. גם לחברתו השנייה, הוותיקה יותר, יש בן זוג קבוע מזה עשרים שנה וילדים, והשניים חיים עם בת זוג נוספת ועם בתה. מסובך? אין לכם מושג.
אלעד מתפנה לדבר על הקשרים בחייו רגע לפני שהוא עולה על מטוס, בדרך לחודש וחצי בחו"ל – תקופה שבה, כך הוא מקווה, בת זוגו הצעירה תמצא לעצמה מאהבים נוספים. "היא עדיין לא מצאה מישהו שמעניין אותה מספיק, אבל אני מרגיש שהמצב הזה עומד להשתנות. משהו בה נפתח בזמן האחרון והרבה מתחילים איתה".
וזה לא יפריע לך בכלל?
"אני משתדל לעודד אותה להתנסות בזה מהכיוון שלה. אני מאוד רוצה שזה יקרה, כדי שהיא תוכל לבחון את הדרך הזו מכל הכיוונים, לא רק להיות איתי. שתראה אם זה מתאים לה או לא".
מבחינתה, הוא מודה, מערכת היחסים עדיין מונוגמית, כלומר הוא בן זוגה היחיד. עם בת הזוג השנייה שלו היא דווקא מסתדרת – אולי בגלל שהקשר עם הוותיקה החל כחצי שנה לפני שנפגשו ומערכת היחסים הנוספת הזו הייתה עבורה עובדה מוגמרת. כך או כך, הוא מעיד, הקשר ביניהן "יפה".
"הן מכירות אחת את השנייה ומאוד מעריכות זו את זו", הוא אומר. "היה אפילו מקרה שבו לי ולצעירה היה איזשהו קצר בתקשורת, וכשהתקשרנו לוותיקה היא עזרה לנו לפתור אותו. הרבה פעמים היא בכלל לא לוקחת את הצד שלי בוויכוח".
ההסתגלות לרעיון שלאלעד יהיו רומנים נוספים, לעומת זאת, עדיין קשה לה. "בחודשים האחרונים אם אני רוצה להכיר מישהי נוספת, זה עובר דרכה. כשהיא צריכה אותי קרוב אני משתדל להיות רגיש אליה", הוא מסביר. "בחודשיים שאנחנו גרים יחד התחייבתי שלא אהיה עם אף אחת חדשה. התקופה הזו תהיה הזדמנות טובה לבחון את זה. בארץ יש גבולות יותר נוקשים".
נשמע שהיא הייתה שמחה למערכת יחסים מונוגמית איתך.
"יכול להיות שכן. אני לא רוצה לבוא ולומר לה שאני יודע יותר טוב ממנה איך לחיות. הבחירה תמיד נתונה בידיה".
אלעד הוא ממש לא הרווק התל אביבי הטיפוסי, אחד שמנסה לנהל כמה שיותר קשרים שטחיים בו זמנית מבלי להתחייב לאף אחת. כבר מגיל 16 הוא מנהל מערכות יחסים רציניות – ממש מונוגמיסט סדרתי. "חיפשתי את האחת שאיתה אהיה מאושר", הוא אומר. "אלה היו מערכות יחסים טובות, אבל שמתי לב שאני מאבד את התשוקה ואת העניין בקשר אחרי איזושהי תקופה. הסברתי לעצמי שאנחנו כנראה לא באמת מתאימים וכשתגיע האחת זה יהיה אחרת".
אלא שמערכת יחסים בת שלוש שנים וחצי, שהסתיימה כשהיה בן 24, הבהירה לו שהבעיה היא לא בבת הזוג. "עד היום אני חושב שהיא ואני הכי התאמנו, אבל גם שם המשיכה נעלמה. כשנפרדנו התחלתי לחשוב שאולי זה לא קשור לבחורה שלא מתאימה לי, אלא שיש משהו במסגרת של הקשר שתמיד יחזור על עצמו, לא חשוב עם מי אהיה".
עם מחשבות ורעיונות שלא ידע להגדיר עדיין הוא טס להודו, שם הכיר בת זוג אוסטרית שגם חזרה איתו לארץ. לשניהם היו מאהבים נוספים בתקופה ההיא, אבל גם הקשר הזה לא שרד. "עשינו המון טעויות", הוא אומר. "את צריכה לשאול את עצמך אם את רק משלימה עם זה שאני חווה אושר וסיפוק עם מישהי אחרת, או שאת יכולה גם ליהנות מזה? זה נשמע מטורף, אבל בעיניי זה תנאי לפוליאמוריה יפה. האם את נכנסת לזה בשאיפה להיות מספר אחת? זו גם נקודה שצריך לחשוב עליה".
את השאלות האלה הוא מעדיף שלא להפנות כרגע לבת זוגו הצעירה, ולתת לדברים להתפתח בקצב שלהם. "אנחנו אף פעם לא מבטיחים אהבה לנצח נצחים, אבל אנחנו כן יכולים להצהיר על כוונות בהווה", אומר אלעד. "פוליאמוריה לא אומרת שכל הגבולות פרוצים. אנשים מדמיינים אורגיות פרועות – לא רק שזה לא זה, אלא שנדרשת פה הרבה יותר רגישות, כי יש כאן הרבה יותר לבבות חשופים".
היית חי בבית עם כמה בני זוג וילדים, כמו בת הזוג השנייה שלך?
"אולי. אחת האפשרויות הסבירות בעיניי היא לחיות בסוג של קומונה עם אנשים שאני אוהב. בית משותף שיש בו שישה מבוגרים וכמה מערכות יחסים הוא בית יציב יותר מאשר הרבה בתים עם שני הורים. מבחינה כלכלית זה יותר קל, ומבחינת הטיפול בילדים תמיד יש בסביבה מבוגר שאכפת לו".
מצד שני יכולים להיווצר לא מעט מצבים בעייתיים, לוגיסטית ורגשית.
"הרבה אנשים אומרים לי: 'מה, אני לא מסתדר עם אחת, אז עם שתיים?' וזה נכון. אבל שני קשרים זה לא בהכרח קשה פי שניים. אני מסתכל על הרבה זוגות שנמצאים במונוגמיה ואומר לעצמי שלא הייתי יכול לחיות ככה. לא שאין זוגות מונוגמיים מדהימים, אבל רוב הזוגות נראים לי כבויים".
"הילדים שייוולדו יהיו של שלושתנו"
הכירו את הפוליאמורים – אנשים שמנהלים מספר קשרים רומנטיים במקביל. מתברר שיש לא מעט כאלה גם אצלנו, ארץ האיפה-אתם-בחגים ומה-יגידו-השכנים. פוליאמוריה, או ריבוי אהבות, הוא מונח שנטבע לראשונה בשנות ה-90 אבל זכה להתייחסויות תרבותיות כמה עשורים קודם, למשל בספר "עריצה היא הלבנה" של רוברט היינלין מ-1966. אל תטעו: לא מדובר בחילופי זוגות או ביחסים פתוחים, שמאפשרים סקס מזדמן עם פרטנרים מרובים, אלא במערכות יחסים אינטימיות ומחייבות, שלפעמים הופכות גם למשפחות מרובות צלעות.
בארצות הברית, טוענים מחקרים עדכניים, כארבעה אחוז מהאוכלוסייה מנהלים קשרים רומנטיים או מיניים מחוץ למערכת הזוגית, בהסכמה או שלא בהסכמת בן הזוג – והעניין שמושכים אליהם חברי הקהילה הפוליאמורית הולך וגדל. רשת "שואוטיים" העלתה בשנה שעברה את סדרת הדוקו המרתקת "פוליאמוריה – נשואים ודייטינג", שעקבה אחרי שתי משפחות אלטרנטיביות כאלה, שנחשפות בשמן המלא ומציגות את מערכת היחסים המורכבת בין כל שלושת וארבעת חברי המשפחה. במציאות שבה אחוז הגירושים בעולם המערבי עומד על כ-40 אחוז, יהיו שיטענו שמדובר בשלב הבא באבולוציה של מערכות היחסים.
הכנס הפוליאמורי האקדמי הבינלאומי הראשון נערך בפברואר השנה בברקלי, קליפורניה, והציג לראשונה מחקרים מהשדה החדש. על פי הפרסומים, לא רק שהחוקרים לא מצאו נזק שנגרם לשותפים במערכות היחסים מרובות המשתתפים או לילדיהם – אלא נדמה אפילו שהכתירו את המודל כמאתגר את התפיסות המיושנות שלנו לגבי קשרים רומנטיים ומשפחתיים כפי שהכרנו אותם.
הפוליאמוריה יכולה להופיע בשלל תצורות. אין דרך אחת ליישם קשר פוליאמורי: יש בני זוג המגדירים את הקשר ביניהם כ"ראשי", ומקיימים בנוסף לו קשרים משניים נוספים. יש שלשות שבהן כל הצלעות שוות, ויש משפחות מרובות משתתפים שחולקות יחד חיים בקומונה גדולה. יש פוליאמורים הטרוסקסואלים, ביסקסואלים, הומוסקסואלים ואפילו א-מיניים, והדבק היחיד שמחבר בין כולם הוא – ותמחקו את הגיחוך הציני – האהבה.
ברק, 37, חי עם אשתו האהובה איילת, 30, ונשוי לה כדת וכדין. כשהוא קם בבוקר, הוא מכין קפה גם לאשתו האהובה הנוספת, נטע, 30, שהצטרפה למערך הזוגי כבר אחרי שהשניים נישאו ו"אם היה אפשר, היינו מוציאים חוזה נישואים משולש", הוא מודה. "בפייסבוק שתיהן מוגדרות כאשתי. נטע קוראת לאיילת 'אשתי' ולי היא קוראת 'בעלי'". בנוסף למערכת היחסים המשולשת, לאיילת יש מערכת יחסים קבועה נוספת ולברק יש מאהבת קבועה משלו.
כשאיילת וברק נפגשו הוא היה מונוגמיסט לכל דבר. לה, לעומת זאת, היה ראש הרבה יותר פתוח. "הייתי צריך להתרגל לרעיון שעבור איילת, לנשק מישהו או אפילו מעבר לזה, זה כמו לומר 'שלום'", הוא אומר. "הבנתי שזה או להסתגל לזה או להיפרד". ההסתגלות הגיעה עם כמה כללים שהשניים קבעו לעצמם: לכל אחד מהם שמורה זכות וטו, וכל אחד מבקש אישור לפני שהוא פוצח ברומן חדש. הזמן המשותף של שניהם קדוש (ואחרי שנטע הצטרפה – של שלושתם), והערך המנחה הוא התחשבות הדדית.
"הכללים הם לא חד משמעיים אלא מתייחסים לכל מצב לגופו", אומר ברק. "אם איילת מרגישה לא בטוחה בעצמה ומעדיפה שלא אצא בערב מסוים להיפגש עם מישהי אחרת, אז לא אצא. איילת חשובה לי יותר".
נטע, חברת ילדות של איילת, עברה לגור עם בני הזוג לאחר מות אמה מסרטן. "זה היה המשך טבעי של מערכת היחסים בינינו", ברק אומר בפשטות. נטע ישנה בחדר משלה בבית, אבל שלושתם מקיימים משק בית משותף שכולל בילויים, חלוקה במטלות ואפילו יציאות לאירועים משפחתיים כשלישייה לכל דבר. טוב, כמעט לכל דבר: "לאירועים במשפחה של איילת רק אני ואיילת הולכים", אומר ברק. "אימא של איילת לא ממש מקבלת את נטע".
נטע היא א-מינית, ומערכת היחסים שלה עם ברק היא רגשית בלבד. מכל בחינה אחרת, לדבריו, אין הבדל בינה ובין איילת בעיניו. "אני מטפל בה כמו שאני מטפל באשתי, אם זה אומר להכין לה ארוחת בוקר או להסיע אותה למקומות. יש לי מחויבות גבוהה יותר כלפי נטע מאשר כלפי נשים אחרות, גם אם אני שוכב איתן".
לא קל לתחזק מערכת יחסים כזו, אבל ברק מעיד שדווקא התוספת הנשית למשפחה עוזרת לא פעם לזוגיות שלו עם איילת: "נטע מוצאת את עצמה בתפקיד המפשרת, מעבירה ביני ובין איילת דברים שרצינו לומר ולא הצלחנו לבטא". חלומו של כל גבר? לא בדיוק.
"מאוד חשוב לי לספק את הצרכים של איילת ונטע, לפעמים אפילו לפני אלה שלי, ואני לא יודע כמה גברים חולמים על דבר כזה", הוא אומר. "חוץ מהן אני צריך לספק גם את המאהבת שלי, להקשיב לה ולסייע לה. ולשלושתן יש בעיות רגשיות כאלה ואחרות".
העובדה שכל הקשרים במערך המורכב הזה – כולל אלה עם המאהבים הקבועים – מבוססים על אהבה וכבוד הדדי, מובילה לסיטואציות תמוהות למדי בעיני המתבונן מהצד. למשל, ערב טיפוסי שבו המאהב של איילת מגיע לביקור, וכשברק חוזר מהעבודה כולם מזמינים טייק-אווי ויושבים לאכול ולפטפט יחד. כמובן, עד השעה שבה צריך המאהב לחזור הביתה לבת זוגו הקבועה.
המשפחות של ברק, איילת ונטע מודעות למצב המורכב, ולא לגמרי מקבלות אותו. "רוב האנשים שמכירים אותנו רואים בנו זוג נשוי שחי עם שותפה", הוא מספר. "אבא של נטע יודע שמבחינתה אני בן זוג שלה, אבל לא מבין איך זה עובד כשאני עדיין נשוי לאיילת. גם אימא של איילת לא מרוצה מהרעיון, בלשון המעטה. היא אומרת שנטע רק מפריעה לנו, שאנחנו זוג נשוי ואיך יהיו לנו ילדים ככה כשיש מישהי שגרה איתנו".
מה עם ילדים, באמת?
"גם נטע וגם איילת רוצות ילדים ממני. עם נטע זה כנראה יתבצע על ידי תרומת זרע, אבל בכל מקרה הילדים שייוולדו להן יהיו של שלושתנו".
"יום אחד גיליתי שאני כבר לא מקנאה"
הדר, 25, ומיקי, 35, חיים בזוגיות פוליאמורית כבר שנה וחצי. הם הכירו באתר היכרויות כשהדר הייתה במערכת יחסים מונוגמית, ואחרי הפרידה מבן זוגה הקודם חידשו את הקשר והחלו לצאת. התנאי היה שמערכת היחסים תהיה פתוחה למערכות יחסים מחייבות אחרות – ומיקי, שחיזר אחרי הדר תקופה ארוכה, נאלץ להסכים.
"כששומעים שאני במערכת יחסים לא מונוגמית, מיד שואלים אם אני בסדר עם זה", צוחקת הדר. "מניחים אוטומטית שהגבר הוא זה שקשה לו להיות מחויב והוא זה שרוצה לטעום עוד טעמים. אבל האמת היא שזה הגיע ממני. אמרתי לו שאני לא רוצה מונוגמיה ושאם הוא בסדר עם זה, אפשר לתת לזה צ'אנס".
לרעיון הלא-מונוגמיה, כפי שהיא מכנה אותו, היא התוודעה כבר בגיל 14: "גדלתי בחור נידח ורוב הקשרים שלי היו דרך האינטרנט. נראה לי מאוד הגיוני שאם אני בקשר רומנטי עם אדם שחי 200 קילומטר ממני, הוא לא יהיה נאמן לי פיזית, ולא הייתה לי בעיה עם זה כל עוד הכל על השולחן".
בתיכון היא התנסתה לראשונה במערכת יחסים כזו, שהסתיימה באכזבה. ההסכם עם בן הזוג, שאפשר לו להתעסק עם מי שירצה כל עוד היא יודעת, עדיין היה מגביל מדי עבורו, מסתבר. "זו הייתה בגידה לכל דבר, מבחינתי", היא אומרת. בעקבות ההתנסות הזו החליטה שלעולם לא תהיה שותפה לבגידה, ואם למאהב שלה יהיו בנות זוג נוספות, הן יהיו חייבות לדעת על הקשר ביניהם.
למיקי היו הסתייגויות משלו. הוא התקשה להסתגל לרעיון הפוליאמוריה והתנה את מפגשיה של הדר עם אחרים בכך שיהיו חד פעמיים. "היתה לי רכושנות בסיסית של אדם קדמון", הוא אומר. "גדלתי בשטנץ של המונוגמיה הסטנדרטית ולא הכרתי משהו אחר. לאט לאט, עם הביטחון שלי בקשר, זה נעלם. כשעברנו לגור יחד דברים נהיו יותר קלים. אם פעם הפריע לי לישון אצל אנשים, נניח, היום אין לי בעיה גם שזה יהיה אצלנו בבית, אפילו במיטה שאנחנו ישנים בה".
להדר ומיקי יש מה שנקרא "זוגיות ראשית", והמחויבות שלהם זה לזה גדולה מהקשרים הרגשיים עם אחרים. זה לא מפריע להם לנהל מערכות יחסים משניות עם פרטנרים נוספים. למיקי, למשל, יש שתי חברות קבועות, שאת אחת מהן הכיר דרך הדר. לה זה נראה טבעי לגמרי. "אני אוהבת את שניהם, למה שלא יאהבו אחד את השני? למה סקס צריך להיות כל כך מסובך? מדובר באנשים בוגרים שמסוגלים להחליט מה מתאים להם ומה לא, ולא פוגעים באף אחד אחר". גם לה יש מאהבים לעיתים, ושניהם מודים שקנאה כבר מזמן יצאה מהמשוואה.
"יום אחד קמתי בבוקר וגיליתי שאני לא מקנאה יותר", היא אומרת. "עוד לפני שהכרתי את מיקי היה לי בן זוג שהיה בקשר ראשי עם מישהי אחרת, וגיליתי שזה לא מפריע לי".
אחד הדברים שמסייע להם לשמור על זוגיות אוהבת הוא ההחלטה להקדיש זה לזה את זמנם הפנוי, ולהיפגש עם בני זוג אחרים כשאחד מהם נמצא בעבודה. "התפיסה היא שאין בן אדם אחד שיכול לספק את כל הצרכים שלך", אומר מיקי. "למה את צריכה גם בן זוג וגם חברות? הרי ברור שבן זוג לא יכול לספק את כל הצרכים האפלטוניים, אז למה שיוכל לספק את כל הצרכים הלא-אפלטוניים?".
נשמע אידיאלי: מצד אחד מחויבות, מצד שני סקס בלי הגבלה.
מיקי מסייג: "כשחושבים על פוליאמוריה חושבים על סקס כל הזמן, אבל זה לא נכון. אנשים מחפשים אינטימיות, להיות מיוחד למישהו, אבל כולנו גדלנו על זה שאם אתה מיוחד למישהו אז אף אחד אחר לא מיוחד לך".
"זה שאני במערכת יחסים פוליאמורית לא אומר שכל אחד יכול להיכנס לי לתחתונים", הדר מבהירה. "אם כבר, זה העלה את הסטנדרטים שלי, כי לא חסר לי. יש לי עוגן, אהבה וגם סקס, אז לא בכל פעם שבא לי אלך למסיבה ואקפוץ על מישהו שאני לא מכירה. אנחנו לא יוצאים מגבולות הקשר כי חסר לנו משהו. זה לא שהסקס לא טוב או שהתקשורת לא טובה. דווקא בתקופה שבה הקשר שלנו יהיה בבעיה, זה יהיה הזמן לסגור את מערכת היחסים ולטפל בבעיות שלנו".
איך הסביבה שלכם מגיבה?
"ההורים שלי אמרו: 'זה נורא מוזר, אבל מה שעושה לך טוב בסדר מבחינתנו'. כשסיפרתי לאחי, הוא אמר 'שברת לי את השכל עכשיו', ואז הוסיף 'זה לא מתאים לי, אבל לך זה מתאים, אז תעשי מה שבא לך'. מסבא וסבתא שלי אני חוסכת את זה כרגע".
"הרבה שואלים אותי מה ההבדל בין הדר לבין מערכות יחסים אחרות שאני מנהל", אומר מיקי. "בשבילי הדר היא הבית".
לכולנו יש הרבה אהבה לתת
כל הזוגות שהתראיינו לכתבה ניסו קשרים מונוגמיים שכשלו לפני שנתנו צ'אנס למערכת יחסים פתוחה. האם יהיה נכון לומר שפוליאמוריה היא השלב הבא במערכות יחסים, או שמדובר בסוג של נטייה מינית שטבועה באנשים מסוימים בלבד?
התשובה, כצפוי, לא חד משמעית. "זה מתחיל באיזושהי נטייה טבעית לקנא פחות ולרצות להיות יותר פתוחים לעולם, וממשיך באידיאולוגיה סביב זה", מסביר אלעד. "אם עושים את זה נכון, זה נראה כמו דרך מאוד אמיצה וכנה. גם פוליאמוריה וגם מונוגמיה יכולות להיות בריחה, אז חשוב לדעת למה עשית את הבחירה. זה מתאים למתי מעט, אבל הם צריכים להיות אידיאליסטיים".
"פוליאמוריה מחייבת תכונות מסוימות, כמו יכולת לבטוח באחרים, הערכה עצמית גבוהה ופתיחות", אומר מיקי. "קנאה היא רגש חזק שמשפיע גם פיזית, אבל לא אומר שזה טבעי. האם זה מוטבע בנו בגנים, או שזה קוד תרבותי שנחשפנו אליו וגדלנו עליו? אנשים לא אוהבים שינויים, הם אוהבים את מה שמוכר".
אם מישהו מונוגמי מטבעו, הוא יכול להשתנות?
"אדם יכול להיות הומוסקסואל ולהסתיר את זה, אפילו להתחתן ולהקים משפחה, ופעם בכמה זמן לצאת לבר לחפש זיון", אומרת הדר. "אני הייתי הרבה שנים במצב של הדחקה, ניהלתי קשרים מונוגמיים ובאיזשהו שלב הבנתי שזה לא מתאים לי. אני מאמינה שאדם יכול לעשות עם עצמו עבודה אישית על הקטע של הקנאה ולהגיע למצב שפוליאמוריה כן תתאים לו, אבל איש באמונתו יחיה. מי שמתאים לו מונוגמיה, אני לא רואה צורך להמיר את דתו".
מיקי מוסיף: "מונוגמיה היא פתרון קביל לא פחות מפוליאמוריה, ויש אנשים שזה מתאים להם. לא בכל דבר שווה להיאבק כדי לשנות בעצמנו".
"ברור שזה לא מתאים לכל אחד", אומר ברק, "אבל ברגע שפותחים את הראש, התפיסה היא שלכולנו יש הרבה מאוד אהבה לתת. כמו שהורים יכולים לאהוב הרבה מאוד ילדים, אני חושב שאנחנו כמבוגרים יכולים לאהוב הרבה מאוד אנשים".