ג'רמי בן עמי לא חושב שצריך לטפח ציפיות גבוהות מדי מביקורו של הנשיא ברק אובמה בישראל בחודש הבא. מדברים על התנעת תהליך מדיני, על פריצת דרך בעקבות הקואליציה המתרקמת – אבל בשורה התחתונה, לדבריו, למרות כל הרחש "לא תהיה שום בשורה חדשה בעקבות הביקור".
האמת? אולי כדאי להקשיב לו. בן עמי הוא פעיל דמוקרטי כבר למעלה משלושים שנה, היה יועץ קרוב של הנשיא קלינטון וכיום הוא עומד בראש אחת השדולות היהודיות הבולטות בארה"ב, ג'יי סטריט, שמזוהה עם הצד הליברלי (ובעברית: השמאלני) של יהדות ארה"ב. אובמה, הוא טוען, מגיע לכאן כדי להבהיר עד כמה עמוק הקשר בין ארה"ב לישראל ועד כמה אכפת לו מהנעשה כאן – אבל אל תבנו על שום בשורה יוצאת דופן או הצהרות מרחיקות לכת. בשטח, הוא מבטיח, התיאום בין המדינות פועל ביומיום בצורה מוצלחת במיוחד.
"כשאובמה מדבר על צרכיה הביטחוניים של ישראל לטווח הארוך, הוא ממש נשמע כמו ראש שב"כ לשעבר", אומר בן עמי. "אם ראית את הסרט 'שומרי הסף' ושמעת אותם מדברים על איך בסופו של דבר ננצח את המלחמה, זה מדהים עד כמה שזה דומה למה שהנשיא חושב. לדעתי, התובנות והחזון שלו מאוד תואמים למה שחושבים במערכת הביטחון הישראלית. מעולם לא היה שיתוף פעולה טוב יותר בין ממשל אמריקני לישראלי מאשר בארבע השנים האחרונות".
וזה על אף התחושה הרווחת היא שאובמה לא בדיוק מסמפט את נתניהו.
"תראה, מנהיגים חייבים לעבוד יחד ולהתעלות על התחושות האישיות. זה לא משנה אם אתם מחבבים זה את זה, אתם חייבים לעבוד ביחד. העובדה שיש חיכוך אישי לא יכולה להיות מעצור בפני תנועה קדימה של סוגיות חשובות למדינות".
מה שכן, אומר בן עמי, הביקור הקרוב של נשיא ארה"ב הוא תיקון טעות. טעות שעשה אובמה בקדנציה הראשונה כשבחר לבקר בקהיר אבל דילג על קפיצה לירושלים. "זה גרם ליחסים בין המדינות להתחיל ברגל שמאל, ואני חושב שהוא מכיר בזה עכשיו", הוא אומר. "אני חושב שאם אתה הולך, כחבר, לבקש פשרות והקרבות משמעותיות, אתה חייב להפגין באופן אישי שאכפת לך".
בן עמי וג'יי סטריט הם עופות לא שגרתיים בנוף שהתרגלנו לראות אצל יהודי ארה"ב. לרוב, הארגונים היהודים-אמריקנים מתייצבים אוטומטית מאחורי כל ממשלה ישראלית, ובחלק גדול מהמקרים מייצגים עמדה ימנית. אלא שהארגון שלו, שהוקם ב-2008 וכיום מונה 180 אלף תומכים, מציג באופן קבוע קול שתומך באופן מופגן דווקא בפתרון של שתי מדינות לשני עמים ופועל לקידום הרעיון הזה בקרב הממשל האמריקני. "התחלנו את ג'יי סטריט באופן מובהק כארגון פרו ישראלי שמאמין עמוקות שהעתיד של ישראל תלוי בסיום הסכסוך עם העם הפלסטיני בצורה של שתי מדינות. זו המשימה שלנו".
אתה רואה יום שבו לממשל ולציבור האמריקני פשוט יימאס ממה שקורה כאן, ירימו ידיים ויתנו לנו לשבור את הראש לבד?
"אני לא חושב. יכול להיות שחלק מהעולם יחשוב ככה וזה סיכון גדול לישראל. ההצבעה באו"ם בנובמבר האחרון, שבה רק כמה מדינות בודדות עמדו לצד ישראל, היא סימן שאני מקווה שיובן כאן, שאנחנו מאבדים את דעת הקהל העולמית.
"ארה"ב במקרה הזה היא כמו קרוב משפחה. אתה אף פעם לא מאבד את האהבה שיש לך כלפיו, אבל לפעמים אתה חש עצב נוכח מה שהוא עושה. כך שארה"ב לא תפסיק לאהוב את ישראל".
רק תפסיק להתקשר אליה בחגים.
"בדיוק".
"אי אפשר לפתור את הסכסוך בלי בירה לפלסטינים"
הוא הגיע לארץ לפני יומיים ומתעתד לשהות כאן כשבועיים במטרה להכין את השטח לביקור משלחת של חברי קונגרס, שאמורה להגיע לשישה ימים לסדרת פגישות עם אישי ציבור ישראלים ופלסטינים. בין היתר ייפגש עם חברי כנסת "על הטווח שבין הליכוד למרצ", כדבריו. עוד לא ברור אם יוועד גם עם אנשי הבית היהודי, בעיקר משום שבאגף הימני של המפה הפוליטית לא מחבבים בלשון המעטה את ג'יי סטריט ואת העומד בראשו. בעבר אף כינה אותו דני דיין, מי שהיה ראש מועצת יש"ע, "אנטי ישראלי ואנטי ציוני". בן עמי לא מתרגש.
"אז היו כמה שאמרו את זה לפני כמה שנים. אני חושב שאנחנו כבר הרבה מעבר לזה", הוא אומר. "היום אף אחד לא מפקפק בהיותנו פרו ישראלים. תמכנו בכיפת ברזל באופן נמרץ, עזרנו להעביר בקונגרס את תקציב הסיוע לישראל, אנחנו פועלים נגד התנועות שקוראות להחרים את ישראל יד ביד עם משרד החוץ הישראלי".
זה אתם ששיניתם את עמדותיכם או שזו הדעה עליכם שהשתנתה?
"אני חושב שזה היה תהליך של להכיר אותנו. כשיש משהו חדש ולא מוכר, אז יש הרבה פחד ואי הבנות. גם שגריר ישראל בארה"ב, מייקל אורן, לא רצה להיפגש איתנו בהתחלה והיום אנחנו מדברים על בסיס קבוע".
הוא מספר שעקב באדיקות אחרי בחירות 2013 בישראל ולמד להכיר את הפרצופים החדשים בשכונה – אבל בהיותו פוליטיקאי אמריקני, הוא מעדיף שלא להביע את דעתו האישית לגביהם, אלא רק להגיד ש"זה מדהים ש-40% מהכנסת הם חברים חדשים. זה לא קורה בארה"ב. המסר שהישראלים שלחו לנבחרים שלהם הוא שהם לא היו מרוצים מהסטטוס-קוו. היה משהו שלא עבד. נוצר צורך באוויר חדש בפוליטיקה הישראלית.
"אני יודע שבישראל יש מיעוט שאינו תומך בפתרון שתי המדינות, זה הגוש שתומך באנשים כמו נפתלי בנט, משה פייגלין ודני דנון. יש קבוצה אחרת שתומכת ברעיון אבל חושבת שהוא לעולם לא יקרה. לעומת זאת 79% מיהודי ארה"ב תומכים בפתרון של שתי מדינות לשני עמים עם שתי בירות בירושלים".
יש חלק מהישראלים, למשל יאיר לפיד, שתומכים בפתרון שתי המדינות אבל לא בחלוקת ירושלים.
"תשמע, אם יהיו כאן שתי מדינות, אין לי ספק שלפלסטינים תהיה בירה שמבוססת על השכונות הערביות בירושלים. אנחנו יכולים לא לאהוב את זה – ואגב, גם הפלסטינים יכולים לא לאהוב את זה – אבל אי אפשר שיהיה שלום ואי אפשר לפתור את הסכסוך מבלי שתהיה בירה באיזושהי צורה לעם הפלסטיני במזרח ירושלים.
"אחת הסיבות שאנחנו מביאים עכשיו את המשלחת מהקונגרס היא כי זה זמן טוב לפגוש ולהכיר את הפרצופים החדשים. תוצאות הבחירות האלה נתפסו בארה"ב ככאלה שמרחיבות את הרצון בקרב הציבור הישראלי לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. העובדה שיאיר לפיד הבהיר שהוא רוצה לראות התנעה מחדש של התהליך המדיני, שמפלגת העבודה הגדילה מעט את כוחה ושהיחס בין הגושים התאזן, נתפסים כסימן טוב בארה"ב לכך שלנשיא אובמה יש אפשרות טובה יותר לקדם את השלום בכהונה השנייה שלו".
למרות שאתה בטח יודע שהסוגייה הבוערת בבחירות האלה לא הייתה התהליך המדיני, אלא השוויון בנטל ויוקר המחיה.
"מנקודת המבט של הקהילה היהודית בארה"ב, הדאגה העיקרית היא לביטחון ישראל. זה הדבר העיקרי שמדברים עליו בחדשות כשזה נוגע למזרח התיכון. יש פחות הבנה לבעיות הפנימיות בישראל".
ראש הממשלה נתניהו, אגב, מסרב להיפגש עם בן עמי ונציגי ארגונו עוד מאז שנבחר ב-2009. "לצערי, ראש הממשלה סירב להיפגש איתנו בגלל עמדותינו ואני חושב שזו טעות גדולה, כי מנהיגים ודיפלומטים חייבים להיפגש עם האנשים שיש להם איתם חילוקי דעות. זה קצת מביש שהוא לא מוכן להיפגש איתנו", הוא אומר.
"לתמוך בישראל לא אומר שאתה חייב לתמוך בממשלה"
במאמרים שכתב בשנה האחרונה, ובקריצה ישירה לנתניהו, חזר והדגיש בן עמי כי מוטב לפוליטיקאים ישראלים שלא להיות חלק מהמשחק הפוליטי בארה"ב ערב הבחירות. כששואלים אותו על המקרה ההפוך, ועל הזכות שיש או אין ליהודי ארה"ב לבחוש בפוליטיקה הישראלית בתור מי שאינם גרים כאן, הוא מתקומם: "הניסיון לבקש מאנשים לא לדבר הוא תירוץ לא לנהל דיון. לאמריקאים יש את הזכות המלאה לדון במדיניות ארה"ב בישראל ובמזרח התיכון כי יש להם אינטרס מובהק במה שקורה כאן. אלך צעד קדימה ואומר שהיחסים בין היהודים שבמקרה גרים בארה"ב והיהודים שבמקרה גרים בישראל הם עמוקים ושורשיים והולכים אחורה אלפי שנים. אלו שני ענפים של אותו עם, ומה שקורה בישראל משפיע על כלל העם היהודי בעולם".
אתה חושב שלמה שקורה כאן יש השפעה על חייך הפרטיים בארה"ב?
"בהחלט. הדרך שבה העולם מתייחס לעם היהודי היא נגזרת של היחס למדינת ישראל. ישראל היא ספינת הדגל והפנים של העם היהודי ומראה של מה שקורה כשליהודים יש כוח. זה רחוב דו-סטרי. ישראל – עוד לפני שהוקמה – ביקשה עזרה ותמיכה מיהודים בכל העולם תחת ההנחה שזה הבית של היהודים. עד היום קוראים ליהודים בארה"ב לבקר כאן, לשלוח לכאן את הילדים, לשלוח לכאן כסף. זו שותפות בינינו.
"אני חושב שכשיש כאן חברות אמיתית, וכשאתה מבקש מאנשים עזרה ותמיכה, חלק מלהיות חבר זה להגיד את האמת ולתת את העצה הכי טובה. אם אני רואה שהחבר שלי, שליוויתי אותו מילדות ועד בגרות, עושה דברים שבטווח הארוך יובילו לסופו, האם זה חברי מצדי לא להגיד כלום? אם ההתנהגות והמדיניות של ממשלת ישראל מובילה את המדינה לנקודה שהיא מאבדת את האופי הדמוקרטי או היהודי שלה, אני יכול לא להגיד דבר? זה רע מאוד אם ההנחה תהיה שיהודי שלא גר בישראל יכול להביע רק דעות שתומכות במדיניות הישראלית".
אם כי בדרך כלל הארגונים היהודיים בארה"ב מתייצבים אוטומטית מאחורי ממשלת ישראל.
"אחת הסיבות שג'יי סטריט לא עושה את זה היא שהסוג הזה של תמיכה לא מתכתב עם הרוב היהודי בארה"ב. וזו הסיבה שהקמנו את הארגון, שיידעו שיש קול אחר לקהילה היהודית. לתמוך בישראל לא אומר שאתה חייב לתמוך בממשלה".
איך היחסים שלכם עם הארגונים היהודים האחרים?
"זה תלוי. אייפא"ק למשל הוא לא שותף שלנו. אנחנו מסכימים על סוגיות מסוימות ועל חלק לא. התפקיד שלהם הוא לקדם את היחסים בין ארה"ב לישראל. התפקיד שלנו הוא לקדם מדיניות אמריקנית שתעזור להשיג שלום וביטחון באמצעות פתרון שתי המדינות. אלו מטרות שונות".
מה לדעתך התפיסה הכי מוטעית שיש ליהודים אמריקנים על הישראלים?
"אני חושב שבגלל שלא הרבה מגיעים לבקר כאן, אין מודעות לעד כמה החברה כאן מודרנית. חלקם עדיין שרויים תחת הרושם של מה שסבא וסבתא שלהם סיפרו להם על ישראל".
אז אני מניח שלא כולם אוהבים לשמוע אותך. בטח לא פשוט להיות יהודי אמריקני בעל דעות שמאלניות שמתנגד למדיניות ממשלת ישראל.
"ראשית, אני לא מגדיר את עצמי כשמאלני אלא מעדיף להקרא פרגמטי. חוץ מזה, אני נמצא בפוליטיקה כבר 30 שנה ואני רגיל למאבקים. לשלדון אדלסון, לדוגמה, יש דעה אחת, ולג'יי סטריט יש דעה אחרת".
העיתון שלו יכסה את הביקור שלך כאן?
"אני בספק. אם כי דן מרגלית מדבר איתנו מדי פעם".
"עוד לא מוכנים לצייר קו אדום לאיראנים"
מלבד התמיכה הנלהבת בפתרון שתי המדינות, בן עמי פועל במרץ כדי לקדם את הסנקציות על איראן כנשק הטוב ביותר בו יכולה ארה"ב להשתמש בשלב זה למניעת נשק גרעיני, ומתנגד נחרצות לתקיפה שם. הסנקציות, לטענתו, עובדות כמו שצריך – ועוד רחוקות מלמצות את עצמן. "הכלכלה האיראנית נפגעה באופן חמור והמתח הפנימי במדינה לגבי האם הנשק הגרעיני שווה את זה ממשיך לעלות ולעלות. ההשפעה של הסנקציות לוקחת זמן. אתה לאט לאט חונק את הכלכלה שלהם עד שיגיע שלב שהם יגידו 'אוקיי, נפסיק'".
אתה רואה דד-ליין?
"אני יודע שאנחנו עוד לא שם. כל 12-6 חודשים אנחנו במרחק של 12-6 חודשים מזה, וכך זה כבר כמה שנים. ככל שנחנוק יותר ויותר את הכלכלה האיראנית ונוסיף סנקציות, יש סיכוי שהם יעצרו את העשרת האורניום. אולי זה לא יקרה כבר במאי הקרוב אחרי הבחירות שם, אבל יש את ספטמבר, את מאי שנה הבאה וכן הלאה".
נתניהו דיבר על האביב הקרוב.
"נו, ובאביב שלפני הוא דיבר על הסתיו הקרוב, ב-2009 הוא דיבר על 2010. תמיד יש חלון של 12-6 חודשים, ואגב אנחנו כבר לא כל כך שומעים יותר על האביב הזה".
בנאום שלו באו"ם נתניהו צייר קו אדום.
"אנחנו עוד לא מוכנים לצייר קו אדום. הנשיא אובמה היה מאוד ברור בעניין הזה. העמדה שלו הוא שיש זמן, שארה"ב היא המדינה החזקה בעולם ואם יגיע הזמן שצריך לפעול – נפעל. אבל צריך לתת זמן לדיפלומטיה".
אז הקטע של הפצצה והפיוז לא שכנע אותך.
לא, ואני לא חושב שהוא שכנע הרבה אנשים".
האם לישראל יש את הזכות לתקוף את איראן כדי להגן על עצמה?
"לכל מדינה יש זכות להגנה עצמית אם יש איום ממשי על קיומה. השאלה היא איך אתה מגדיר איום ממשי. לצד השאלה אם יש את הזכות, צריך לשאול האם זה נבון. יש דברים שזכותך לעשות, אבל הם לא יהיו הבחירה הנכונה. צריך לחשוב על ההשלכות של תקיפה כזו, על התגובה שמנגד. הרבה בכירים במערכת הביטחון חושבים שזה יהיה מעשה מטופש לתקוף. לכולנו יש את אותה מטרה – שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני. זה אינטרס אמריקני, ישראלי, ואני מקווה שגם עולמי. אחד הדברים הגרועים שיקרו אם לאיראן יהיה נשק גרעיני זה שתראה עוד מדינות באזור מתחמשות ופועלות גם הן להשגת נשק גרעיני, ולך תדע מה יקרה במדינות לא יציבות כמו לוב וסוריה אם נשק כזה ייפול לידיים הלא נכונות".
מזועזע ממה שקורה בבית"ר
בן עמי, 50, בוגר אוניברסיטת פרינסטון היוקרתית ובעל תואר במשפטים נשוי לאליסה ולשניים שני ילדים, שירה בת 9 וארי בן 8, שאותם הוא מנסה ללמד עברית באמצעות האינטרנט. על אף שהוא מגיע לישראל כמה פעמים בשנה, הוא עצמו מתקשה לנהל שיחה מורכבת בעברית ועושה רושם שהוא קצת מכה על חטא בשל כך. הוא יהודי רפורמי שהולך פעמיים בשבוע לבית הכנסת, אם כי לא מקפיד בצורה יוצאת דופן על מילוי המצוות.
רוב ביקוריו בישראל הם על תקן ביזנס, לעתים רחוקות פלז'ר. בביקור הנוכחי הוא נהנה במיוחד מהאקלים התל אביבי הידידותי לעומת הקור המקפיא בוושינגטון ובניו יורק. אם כי כשיחזור הביתה הקור המקפיא עלול לגבור שבעתיים, לאור העובדה שהוא מחמיץ את יום האהבה ואת יום הנישואין שלו לטובת השהות הקצרה כאן. כפיצוי לאשתו, אגב, הוא הפתיע אותה עם אייפד. "זה יעזור לה לשכוח אותי", הוא מתעקש.
בן עמי נולד בניו יורק, בן לאב שנטש את ישראל לארה"ב בכעס בעקבות הפגזת הספינה אלטלנה עליה שהה, הפגזה שבה איבד רבים מחבריו. עד אותו רגע היה אביו מראשי ארגון בית"ר בירושלים. כמי שהתחנך על ברכי ז'בוטינסקי, בן עמי מזועזע ממה שקורה בבית"ר ומההתנגדות העזה שיש בקרב חלק מהאוהדים להבאת שחקנים ערבים ומוסלמים לקבוצה. "זה נורא. כשאני חושב על מה שז'בוטינסקי האמין בו, זה פשוט הפוך לגמרי. לסוג הזה של גזענות אין יד ורגל עם מה שבית"ר וז'בוטינסקי מייצגים".
הוא התגורר ועבד בארץ במשך שלוש שנים במהלך שנות התשעים, אבל ויתר על הרעיון לעשות עלייה. עלייה אחת גדולה כבר יש לו במשפחה: סבתא וסבא רבא שלו הגיעו לישראל ב-1882 במסגרת העלייה הראשונה והיו ממקימי פתח תקווה. סבא וסבתא שלו, הדור שאחרי העלייה הראשונה, היו ממקימי העיר תל אביב. משום מה, אין בעיר רחוב על שמם.
אולי אתה בכלל צריך להיפגש עם חולדאי.
"זה באמת נורא. הדבר המעניין הוא שבקבוצה המקורית היו 60 אנשים ובאנדרטה בשדרות רוטשילד רשומים כל השמות שלהם פרט לשתי משפחות, אחת מהן שלי. מי שעמל על זה פשוט לא הצליח להתחקות אז אחרי השורשים של משפחתי, ולמשפחה לא היה מי שיעשה לובי כדי לקבל רחוב. זה פשוט עוול".