ט', סטודנטית באר שבעית בת 26, זוכרת את הערב המלחיץ שעברה לפני שלושה חודשים. היא במקור מאחד היישובים בשרון, וכבר שנתיים שהיא לומדת בבן גוריון ומרוצה מהאוניברסיטה ומהעיר, אבל האירוע הזה שינה מבחינתה את כל המציאות כאן: היא סיימה משמרת במוקד שירות הלקוחות בו היא עובדת בשעה עשר בלילה, והלכה ברגל לכיוון ביתה, מרחק של כ-20 דקות, כשלפתע הבחינה בשני גברים מתקרבים אליה ועוקבים אחריה. "הם היו ממש במרחק של שלושה, ארבעה מטר ממני, וישר נכנסתי לפאניקה", היא אומרת. פחדתי שהם עלולים לעשות לי משהו, אולי אפילו לאנוס אותי. אחד מהם נגע במכנסיים שלו והשני הסתכל עליי במבט מוזר, שנשאר לי בראש עד היום. כל דקה מבחינתי נמשכה כמו נצח, ורק חיכיתי שמישהו יעבור שם, אבל כלום. לא אנשים, לא מוניות. התקשרתי לחברה כדי להרגיש שאני לא לבד, ובאמת הייתי בטוחה שהם יבינו שאני לא מטומטמת וילכו, אבל אז, בכניסה לבניין, אחד מהם רץ לכיוון שלי וניסה לתפוס לי את היד. השני הוריד את המכנסיים והתחיל לאונן לפניי. הייתי בהלם. עמדתי למות, כל הגוף שלי רעד. התעשתי מהר מאוד, רצתי שלוש קומות במדרגות וצעקתי לעזרה. מהצרחות שלי הם ברחו, ואני נכנסתי הביתה בלי אוויר. בכיתי אחר כך חצי שעה".
בתחילה התכוונה להתקשר למשטרה ולהתלונן, לדבריה, אבל פחדה שכל תהליך הגשת התלונה יגזול ממנה זמן רב ושהיא תתבקש להעיד בבית המשפט. לבסוף ויתרה. "סיפרתי לאמא שלי על מה שקרה, והיא ישר הגיעה למחרת אליי לדירה, דאגה להחליף את הדלת למשהו חזק יותר, דלת ברזל חזקה עם סורגים, וקנתה לי גז מדמיע ושוקר. היא גם מימנה לי קורס להגנה עצמית. מאז אני בעיקר מנסה לשכוח את הטראומה הזו, וכל פעם שאדם עובר לידי ברחוב בלילה אני מתחילה לרוץ. בר לא בטוח כאן".
היום הסיטואציה הזאת הייתה יכולה להיגמר אחרת: לפני כחודש קם בעיר המשמר השכונתי – התאגדות של סטודנטיות מאוניברסיטת באר שבע, שמטרתה להחזיר להן את תחושת הביטחון בעיר, אחרי כמה חודשים מעורערים במיוחד. שלוש פעמים בשבוע הן עושות את זה: מחליפות את הלפטופ באפודים צהובים של המשטרה ואת תיק הלימודים במכשיר קשר, ויוצאות לרדוף אחר גברים שעשויים להטריד מינית סטודנטיות אחרות ברחובות באר שבע. הן יוצאות בקבוצות קטנות, מסיירות באזורים מועדים לפורענות, אורבות בפינות חשוכות ומוכנות ללכת עם המשימה עד הסוף, כלומר עד מעצרו של החשוד, כמעט בכל מחיר.
"קראתי בילדותי ספרי בילוש וראיתי סרטי מתח, אבל במציאות זה שונה לגמרי", מסבירה תמר קרמר, סטודנטית באוניברסיטת בן גוריון, ממיסדות המשמר השכונתי, תוך כדי תנועה. "את יושבת במארב, מאתרת את החשודים ועוקבת אחריהם, ואי אפשר לדעת איך זה ייגמר. אין לנו סכינים או אקדחים, כלי הנשק היחידים שלנו זה מכשיר הקשר וגז מדמיע. המזל הוא שיש לנו גיבוי סביבתי של שוטרים למקרה חירום. יש לנו תחושה של אחריות גדולה, כי אנחנו למעשה העיניים והאוזניים של המשטרה בשטח. יש לנו יכולות שאין לשוטר רגיל, שהוא חשוף וכולם רואים אותו. אם אנחנו חושדות במישהו, גם אם הוא סתם מסתובב בצורה חשודה, אנחנו ישר מעדכנות און ליין את ניידות המשטרה וגם מתעדות במחברת קטנה פרופיל שלו כדי לזהות אותו בפעם הבאה - עברנו הכשרות, אנחנו יודעות לזהות על פי פרופיל מסוים של אדם האם הוא עלול להיות חשוד פוטנציאלי. אני אפילו התחלתי ללמוד קורס מגע באוניברסיטה כדי להגן על עצמי. היו כאן כבר יותר מדי מקרים שלא נגמרו טוב, ואני לא מוכנה להמשיך ככה".
כל אחת יכולה להיתקל במישהו מאונן בחדר המדרגות
כ-20 אלף סטודנטים לומדים כיום באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. מרביתם מתגוררים בשכונות הוותיקות ב', ג', ד- ו-ו' הישנה, הסמוכות מאוד לאוניברסיטה. במשך שנים ארוכות חיו כאן בבטחה ודאגו לספר לכולם שאין אווירה סטודנטיאלית כמו בבאר שבע, אלא שבחצי השנה האחרונה משהו מערער את הביטחון: גל של תקיפות מיניות ומעשים מגונים בסטודנטיות הפך את החיים של רבות מהן למפחידים מאוד. על פי נתוני המשטרה, מדובר על כ-50 מקרים במשך תקופה של כארבעה חודשים, רק אחדים מהם הגיעו לכדי תלונה במשטרה.
"כמעט משומקום התחילה בהלה אמיתית בקרב הסטודנטיות, לא הבנו מה קרה כאן", נזכרת סטודנטית מהעיר. "תמיד שמענו סיפורים, אבל פתאום הרגיש שכל אחת יכולה לחזור הביתה ולמצוא מישהו מאונן לה בחדר מדרגות או מנסה ללטף אותה בגן ציבורי, כאילו הגבולות נפרצו. התחלנו לפחד לצאת מהבית: מרביתנו מתגוררות במרכז הארץ ובצפון, מעולם לא נתקלנו בדברים מהסוג הזה. הייתי הולכת ברחוב מסוים בשכונה ג', ואז היו נטפלים אליי כל מיני גברים שחשבנו שאני זונה והיו מציעים לי הצעות מגונות. ברחתי בריצה מהמקום, ואני לא היחידה שזה קרה לה. היו עוד הרבה סטודנטיות שחוו חוויות דומות וזה ממש לא נעים".
גל התקיפות המיניות ברחבי העיר התרגם מהר מאוד לשורת סטטוסים זועמים, בהם תיארו הסטודנטיות את תחושת חוסר האונים והפחדים שמלוות אותן בחודשים האחרונים. כך, למשל, תיארה א' בפוסט אמיץ כיצד הוטרדה מינית על ידי גבר זר, שנכנס יחד איתה לחדר המדרגות ושם הפשיל את מכנסיו ואונן לידה. הפוסט הזה הכה גלים באוניברסיטה – ובמהרה החלה ההתארגנות: אלמוג ומספר סטודנטיות נוספות פנו לאגודת הסטודנטים, אשר אישרה להן להקים דוכן לגיוס סטודנטים ל"משמר השכונה" – צוות מלווה למשמר האזרחי שמיועד קודם כל להגנה על ציבור הסטודנטיות. ההיענות הייתה גבוהה: 70 סטודנטים נרשמו כמתנדבים, ובמהרה החלו 20 מהם, רובם הגדול סטודנטיות, לעבור הכשרה במשמר האזרחי. כבר מספר שבועות שהם פועלים בשטח, מחולקים לסבבים, מסתובבים בכל פעם בשכונה אחרת. בעיקר במקומות המועדים לפורענות. לוקחים אחריות על גורלם.
"הפעילות שלנו היום היא תוצאה ישירה של הפוסט ההוא שפרסמה הסטודנטית, שגרם למהומה ברשת ולאט לאט הביא עוד ועוד סטודנטיות לחשוף אירועים מיניים כאלה ואחרים שעברו, הטרדות קשות על ידי גברים", מספרת אלמוג. "גם אני עברתי אירוע של הטרדה מינית כאשר גבר רדף אחריי ואחרי חברה שלי כשהיינו בדרך הביתה. לשמחתי הצלחנו לברוח והתקשרנו למשטרה, הגיעו ניידות אבל הוא הספיק לברוח. הבעיה היא שסטודנטיות שעברו אירועים דומים די מפחידים לא טרחו להתלונן במשטרה משיקולים שונים. אני לא שופטת אותן, אבל מבחינתי היה חשוב מאוד להעלות את המודעות והחשיבות בהגשת תלונות כדי שאותם מטרידנים ועברייני מין ייעצרו לפני שזה חס וחלילה יסתיים ברצח או אונס. סטודנטית שהולכת ברחוב לבד בלילה עלולה ליפול טרף או להיות מטרה לאותם עבריינים, לגבר אף אחד לא יתקרב".
בנוסף למשמרות ההגנה ברחובות, התפשטה המגמה החדשה גם לאמצעים פרקטיים יותר: הסטודנט ישראל קריטי, למשל, החליט לעשות מעשה ויצר בדף הפייסבוק שלו לוח אינטראקטיבי שמיפה את כל הרחובות והשכונות בעיר שבהן הותקפו סטודנטיות. אלה נתבקשו להוסיף על גבי המפה את סוג התקיפה ומאפיינים מזהים של התוקף, והמידע הועבר ישירות על ידי קריטי וחבריו לטיפול חוקרי משטרת באר שבע. "סטודנטיות ראו בדף הפייסבוק מקום לחשוף באופן אנונימי אירועים וטראומות שעברו בזמן האחרון, מבלי להיחשף ולעבור חקירת משטרה", הוא אומר. "הייתה היענות אדירה, מה שלימד על כך שאנחנו באמת שמים פה אצבע על תופעה, ולשמחתי המפה הזו הוכיחה את עצמה והמשטרה לקחה ברצינות רבה את המידע. היום אני יכול לומר שיש הרבה יותר מודעות". אגב, המפה האינטראקטיבית לכדה את עיניהם של סטודנטים וצעירים בירושלים ובדרום תל אביב, שמבקשים כעת ליצור לה גרסאות מקומיות נוספות.
המלגות בדרך
יום ראשון, אחת עשרה בלילה, גן "סיאטל" בשכונה ד' בעיר – הזדמנות טובה לראות איך כל הפרויקט הזה נראה מקרוב. גשם טורדני דופק חזק על הראש והרחוב כמעט ריק מאנשים, ורק חבורה קטנה של סטודנטיות חוצה את המדשאות החשוכות בדרך חזרה הביתה מיום לימודים ארוך. מהכניסה הדרומית של הגן מגיחים שלושה גברים קרחים ומתחילים לעקוב אחריהן בצעדים איטיים, מתקרבים אליהן בהליכה בטוחה. זה הסימן של תמר קרמר וליהי אלמוג, סטודנטיות שנה שנייה לכלכלה מאוניברסיטת בן גוריון החברות ביחידת "משמר השכונה" של המשמר האזרחי, לאחוז חזק את מכשירי הקשר. הן מסתתרות מאחורי מעקה בטון סמוך, צופות מקרוב על המתרחש, וההתנהגות החשודה של הדמויות הגבריות היא מבחינתן האות לפתיחה בנוהל: הן פותחות את הגל המשטרתי בקשר, לא מסירות עיניים מהגברים החשודים, נדרכות כשחבורת הבנות מתפצלת וכל אחת ממשיכה לדרכה לבד. רק אחרי 15 דקות של מתח, הן מרשות לעצמן להירגע: הגברים נעצרו מחוץ לאחד מחדרי המדרגות של הבתים בשכונה, חיכו כמה דקות ואז החליטו לוותר. הבנות המשיכו בדרכן בבטחה.
"היינו כבר מוכנות לפעולה, מכשיר הקשר היה מחובר ישירות לניידות המשטרה", אומרת אלמוג בקור רוח. "הפעם זה אולי נגמר בכלום, אבל תאמין לי - זה לא אומר שבפעם הבאה לא תהיה תקיפה מינית. בכל אופן, הבנות האלה יכולות להיות רגועות כי אנחנו נהיה שם לגבות אותן, גם אם הן לא רואות אותנו. אנשים אומרים לי שאני מסכנת את עצמי, כי אי אפשר לדעת עם מי נסתבך, אבל זה סיכון שידענו שאנחנו לוקחות על עצמנו כשהחלטנו ללכת על הקמת משמר השכונה".
בחודשים הספורים בהן הן פועלות, אלמוג וחברותיה הצליחו לרשום כמה הישגים יפים לטובת ציבור הסטודנטיות: הן גרמו לעיריית באר שבע לגזום עצים ולהתקין תאורת רחוב במקומות שבהן הותקפו הסטודנטיות, דאגו להחליף נורות שנשרפו כדי להקנות תחושת הביטחון, ארגנו קנייה מרוכזת של גז מדמיע ושוקרים חשמליים עבור סטודנטיות מפוחדות - והחשוב מכל: הביאו למעצר של מספר עברייני מין מקומיים, לאחר שמסרו תיאור שלהם לשוטרים. "אנחנו למעשה מגינות על הבית שלנו", טוענת קרמר. "אנחנו לא מנסות לשחק אותה גיבורות אבל גם לא רוצות שיחשבו שאנחנו חנוניות - יש לנו משימה לבצע, ומבחינתנו זו שליחות. זה אומר לסייר בגנים הציבוריים החשוכים, לעבור בין הכניסות לבתים, לאתר חשודים, לדווח עליהם. אז נכון, יש לנו מבחנים, סמסטרים, חלקנו עובדות כדי לממן את הלימודים - אבל בסופו של דבר כולנו מוצאות זמן לפעילות המבצעית הזאת. אין ברירה". מפקד השיטור העירוני, פקד דודו לוי, מרוצה מפעילות היחידה ורואה בה סנונית שמבשרת את הקמתן של יחידות דומות ברחבי העיר שיתנו מענה מהיר לתושבים: "אנחנו רואים בסטודנטיות שותפות לדרך", הוא אומר.
כדי לעודד עוד ועוד סטודנטיות להצטרף למשמר השכונה, יוזמת אלמוג תכנית לפיה הן יתוגמלו באמצעות מלגות או נקודות זכות סמסטריאליות. "המטרה שלנו שמשמר השכונה יהפוך לגוף חזק וגדול שיהיה מבוסס ברובו על סטודנטים ובהמשך גם על תושבי השכונות שיצטרפו אלינו כדי לעלות את תחושת הביטחון האישי. אני אמורה להיפגש עם נשיאת האוניברסיטה, פרופ' רבקה כרמי, כדי שתסייע לנו ליישם את התכניות שלנו ולהגדיל את מספר המתנדבים. אני שמחה שאנחנו משמשות חלוצות בתחום ואשמח עם עוד סטודנטיות ברחבי הארץ ואזרחים ירימו את הכפפה ויקימו משמרי שכונה דומים לשלנו, נושיט להם את כל העזרה", ציינה אלמוג.
רוצים עוד מידע על הפעילות? חפשו את עמוד הפייסבוק "משמר שכונתי באר שבע".