ב-30 באוגוסט 2015, ברוך בוקל, עבריין צעיר ואחד השמות שהכי מטרידים בימים אלה את משטרת ישראל, ביקש מאחד מחייליו שיסיע אותו על קטנוע מבית דודו לבית שלו ברחוב אלימלך נויפלד בנתניה. בוקל לא ידע שבאותם ימים חייליו של ארגון פשיעה מתחרה, בראשות העבריין עומרי זוארץ, עורכים תצפיות על ביתו, ומחכים. באותו הבוקר, מאור מלול ורון שבח, שניהם מהארגון של זוארץ, הצטיידו במכונית שנגנבה כמה חודשים לפני כן, באקדח ובמסכת צמר. הם המתינו שבוקל יחזור הביתה.
כשהתקרב אליהם, התנגשו השניים עם מכוניתם בקטנוע שעליו רכב בוקל, וכשנפל על הכביש, ניסו לדרוס אותו. בשלב הבא שבח ירד מהרכב וכיוון אקדח לעבר בוקל ששכב על הכביש, בניסיון לחסל אותו מטווח אפס. לרוע מזלו, בוקל התעשת וקפץ עליו. שבח הספיק אמנם לירות ברגל של בוקל, אבל תוך שניות בוקל השתלט עליו, פרק אותו מנשקו והסיר את המסכה מפניו. כשמלול יצא מהרכב עם נשק שלוף, הוא ראה את בוקל מכוון אקדח בעצמו ובורח מהמקום.
בוקל לא יצא מהתקרית בזול: הוא פונה במצב קשה לבית חולים. שבח ומלול, שהציתו שלושה ימים אחר כך את המכונית הגנובה בניסיון להעלים ראיות, כבר קנו בשלב הזה כרטיסי טיסה לרומניה, מוכנים להימלט מהארץ, אך הם נעצרו זמן קצר לפני ההמראה. למשטרה היו לא מעט ראיות נגדם. החוקרים החזיקו בסרטון ממצלמות אבטחה שתיעד את ניסיון החיסול הכושל. בנוסף, בהאזנות סתר שבוצעו סמוך למיטת בית החולים של בוקל הוא נשמע מתאר את התקרית לפרטי פרטים באוזניי מבקריו – מה שעזר למשטרה לחבר את חלקי הפאזל. ראיה נוספת הייתה מסכת הצמר שהושארה מאחור בזירה עם טביעות אצבעות עליה. כעבור זמן קצר הגישה פרקליטות מחוז מרכז נגד השניים כתב אישום בגין ניסיון רצח, הצתה והשמדת ראיה. משפטם ייפתח בקרוב. הדבר המדהים ביותר בניסיון הרצח ההוא, זה שהוא אפילו לא היה האחרון שכוון כלפי בוקל באותה שנה. ארבעה חודשים אחר כך במהלך נסיעה במכונית עם שניים מחבריו הקרובים, הופעל מטען שכוון להרוג אותו. המטען, שהוחבא במכונית והכיל כמה ק"ג של חומר נפץ, התפוצץ ברחוב שמעון פרס בראשון לציון ופצע את בוקל קשה, רגלו הימנית נקטעה. נוסע אחר שהיה באותו זמן ברכב התעוור ושתיים מרגליו נקטעו. המכונית עלתה באש. החשד כרגע הוא שבניסיון החיסול מעורב הארגון של זוארץ, תוך שיתוף פעולה עם ארגון פשיעה ממרכז הארץ.
מאז הפציעה ההיא, בוקל נמצא בשיקום. אנשים שראו אותו מדווחים שהוא במצב רוח קרבי ביותר. הוא לא יוצא מפתח ביתו מחשש שרוצחים שכירים ינסו להשלים את העבודה, ואנשים שמצויים בעניין טוענים שהוא מתכנן נקמה. "ברוך הוא טיפוס שקשה לשבור, הוא לא שוכח ולא סולח", טוען עבריין מקומי. "עברה כמעט חצי שנה מאז ניסיון החיסול, אבל התכניות שלו הן לפגוע במי שניסה לחסל אותו ולרסק את הארגון של זוארץ. יהיו עוד הרוגים, זה לא ייגמר בטוב".
עובד לבד
אם אף אחת מהדמויות המרכזיות בסיפור הזה לא מוכרת לכם, או שהלכתם לאיבוד בסבך השמות, זו עדות די טובה לכך שבנתניה שוררת כיום מציאות חדשה. היא התחילה להיווצר עם קריסת אימפריית הפשע של האחים אבוטבול, אחרי שנות שלטון רבות בעיר. ב-2002 נרצח פליקס אבוטבול בפתח בית הקזינו שלו בפראג; שבע שנים אחר כך נידון אסי אבוטבול לעונש של 13 שנה (שהוחמר מאוחר יותר בבית משפט העליון ל-18 שנה) בגין כליאת שווא והלבנת הון; האח פרנסואה אבוטבול נרצח ב-2012 על ידי רוצח שכיר כשעצר לתדלק בתחנה בנתניה; ושנתיים לאחר מכן, צ'רלי, הרביעי בין האחים, התאבד.
זמן לא רב לאחר קריסת ארגון הפשיעה של משפחת אבוטבול, נעצר גם יריבה ריקו שירזי, שחקן חשוב נוסף בסצנה ומי ששלט בענף ההימורים הנתניינתי, כמו גם בתחום ההלוואות וניכיון הצ'קים. נגד שירזי הוגש כתב אישום ובשנה שעברה הוא נשפט לשמונה שנות מאסר על עבירות מס, הלבנת הון ואיומים. אם מוסיפים לכך גם את מעצרו של אבי רוחן, מי ששלט באזור השרון ובחלקים מנתניה, בתיק 512 (המבצע המשולב שהביא למעצר ראשי ארגוני פשיעה ועשרות מחייליהם), מתקבלת תמונה ברורה למדי של קריסת הסדר הישן בעולם הפשיעה הנתנייתי. ומאחר שבעולם הזה אין ואקום, השתחלו לחלל הריק שני ארגונים עיקריים, כשהם מתחרים בימים אלה בינם לבין עצמם על הבכורה – הארגונים של ברוך בוקל ועומרי זוארץ.
תגובתו של ברוך בוקל טרם נתקבלה.
מבין השניים, מי שהשתלט על נתח משמעותי יותר – בעיקר זה של משפחת אבוטבול – הוא ברוך בוקל (בוקולבסקי), בן 33, שגדל בשכונת שיכון ותיקים בעיר ומתגורר עד היום בבית צמוד קרקע בשכונה, מרושת במצלמות אבטחה ומוקף בשומרים. מרבית החיילים שלו מתגוררים בשכונת חפציבה, לא רחוק מביתו. בימים אלה הוא ממעט לצאת ממנו. כשהוא כבר יוצא, הוא עושה זאת כמעט תמיד בליווי מאבטחים. אבל לא נראה שיש בזה כדי להמעיט במסוכנתו. "הוא עבריין חסר מעצורים, אלים מאוד", אומר קצין משטרה לשעבר. "ברגע שפוגעים בחיילים שלו או מנסים לחסל אותו – הנקמה מהירה וקטלנית".
ברוך הגומל
בוקל, שגדל בנתניה של הסדר הישן, התחבר כבר לפני שנים לאסי אבוטבול, בשנים שבהן היה בשיא כוחו, ומאוחר יותר גם עבד עם המתחרה שלו, ריקו שירזי (בקיץ שעבר הוגש נגד שירזי כתב אישום לפיו שילם למחסל שנשכר כדי לרצוח את אסי אבוטבול). בוקל למד משני העבריינים היריבים את רזי הפשיעה, ובעיקר – את כל הדרכים להרוויח ומהר, בלי לעבוד קשה מדי: השתלטות על עסקים, גביית דמי חסות, סחיטה באיומים ועוד.
אף על פי שבוקל היה מקורב בנקודות זמן שונות גם לאבוטבול וגם לשירזי, הוא הקפיד לאורך השנים שלא להיות מזוהה עם ארגון פשיעה מסוים. "אני עובד לבד", חזר והצהיר. "מההתחלה הוא היה עבריין מסוכן", מספר ראובן סומך, ששימש במשך שנים ארוכות כרכז מודיעין במשטרת נתניה וכיום הוא בעל משרד חקירות בעיר. "הוא לא ספר אף אחד. באחד המקרים הוא רצה לזרוק רימון לבית של עבריין ובטעות הגיע לבית איש קבע".
עם הזמן, חיילים של אסי אבוטבול התחילו אט אט לטפטף לבוקל, מבצעים עבורו כל מיני עבודות קטנות – והעולם שתק. למרבה ההפתעה, גם הבוסים הגדולים חששו להתעסק אתו. "הוא צמח מלמטה", אומר קצין משטרה לשעבר, "ובגלל האכזריות שלו, אסי וריקו יותר ויותר פחדו להתעסק אתו". בשלב מסוים, כדי להוכיח לריקו שירזי את כוונותיו, בוקל לקח אקדח וירה ברגליים של חמישה מהחיילים שלו, כדי להעביר את המסר שלא יתעסק איתו. כך, הפך בוקל עם הזמן לראש ארגון עצמאי.
חולש על עשרות מיליונים
בין לבין, בוקל הספיק לרצות כמה עונשי מאסר בכלא, על עבירות שוד, סחר בסמים, אלימות וסחיטה באיומים. המאסר האחרון ניתן לו לפני ארבע שנים, בעקבות הסדר טיעון שבמסגרתו הודה בעבירה של סחיטה באיומים ונידון לעונש קל יחסית, של 19 חודשי מאסר בפועל וקנס של 6,000 שקל. בוקל נשכר באותה פרשה על מנת לגבות חוב עבור תושב נתניה בשם זוהר אהרוני. לאחר שהלוֹוֶה (שלווה במקור 70 אלף שקל ונדרש להחזיר כמעט חצי מיליון) פרע את מרבית החוב, אך לא היה לו איך לשלם את היתר – בוקל וחברו העבריין שלומי גלאם החליטו להחרים ממנו בכוח את מכונית המזדה של חברתו. כמה ימים לאחר תקרית ההחרמה, הגיע למשטרה מידע עליה, ובוקל וארבעה מחבריו נעצרו.
כשבוקל השתחרר מהכלא, הוא פגש נתניה קצת אחרת – עיר שעלתה על גל עליית מחירי הנדל"ן והפכה מבוקשת למדי. נהירת יהודי צרפת הייתה אז בשיאה ומתיחת הפנים של הרחוב הראשי, הרצל, העניקה לה מראה מחודש. בוקל פתח ביחד עם אחיו הצעיר אייל (היום בן 24) את אחוזת אלכסנדרה: מתחם אירועים מפואר ברחוב דרך הרכבת, שכולל שתי סוויטות, ג'קוזי, ביליארד, ספא ובריכה, לתפוסה של עד 200 מבלים. אבל אפשר להניח בזהירות שהאחוזה, מרשימה ככל שהיא, לא נועדה לשמש כמקור ההכנסה העיקרי של בוקל. לצד מספר עסקים לגיטימיים נוספים, ביניהם מספר פיצוציות ועסקי מזון אחרים, הוא השתלט אט אט מחדש על תחום גביית החובות והפרוטקשן. היום הוא חולש, על פי ההערכות, על כמה עשרות מיליוני דולרים ונחשב לעבריין מחושב ומתוחכם, אך בו בזמן גם אמוציונלי ובעל פיוז קצר. כל הזמן הזה, מה שעמד בינו לבין כיבוש מוחלט של מוקדי הפשיעה של נתניה, ולמעשה של השרון כולו, הם עומרי זוארץ וארגונו.
"המשטרה ישנה בעמידה"
במסגרת הסדר החדש בנתניה, זוארץ החזיק גם הוא בנתח נכבד מהעסקים שהיסטורית היו שייכים למשפחת אבוטבול (אליה היה קרוב בזמנו, אביו היה שותף של אסי), וחשוב מכך, בשאיפות השתלטות על נתניה כולה. הכול או כלום. מכאן הדרך למלחמה הייתה קצרה. יריית הפתיחה נורתה לפני כשנתיים. חיילים המזוהים עם זוארץ, חלקם מתגוררים ביישוב כפר יונה, הגיעו לפיצוציה בנתניה ודקרו את אחד משותפיו העסקיים של בוקל. במקרה אחר ניסו האנשים של זוארץ לדקור את אחיו של בוקל, אייל, בעת קטטה, לאחר שהסתכסך עם בכיר בארגון של זוארץ. אבל ההסלמה החמורה נרשמה באוקטובר 2014, כשמטען שהוטמן בג'יפ של בוקל הרג את נהגו, יוסף אחבלצ'או. היעד היה בוקל.
בתגובה לרצח, כמה חודשים יותר מאוחר נדקר ונפצע רון גניש, שמשתייך לארגון של זוארץ. מכאן ואילך זמני התגובה במלחמת הכנופיות התקצרו באופן מטורף: הנקמה הגיעה כבר למחרת, כשקובי גלאם, בכיר בארגון של בוקל, נדקר ונפצע, ואילו הנקמה על פציעת גלאם הוגשה עוד באותו היום, כשמחסלים רכובים על אופנוע הגיעו כמה שעות אחר כך לרחוב השושנים בכפר יונה וירו מטווח קרוב באבי מלול, בעל מגרש מכוניות ביישוב, שאחיו מאור משתייך על פי החשד לכנופיה של זוארץ. הרוצחים נמלטו מהמקום, אך ההערכה היא שהייתה טעות בזיהוי ושהתכוונו לחסל את האח מאור.
חודש אחר כך, ב-15 ביולי, הארגון של זוארץ לקח את המלחמה צעד קדימה. הוא הטמין באופנוע שעליו רכב אייל בוקל חומר נפץ, שהתפוצץ ופצע אותו קשה. הכוונה הייתה להרוג את אחיו של ברוך בוקל. בתגובה, שבועיים אחר כך נורו כדורים לעבר מכוניתו של אביב גניש, איש של זוארץ, ופצעו את חברתו. התשובה של זוארץ על כך הייתה אותו ניסיון התנקשות בברוך בוקל עצמו באוגוסט 2015, על ידי צמד המתנקשים שהתרשל.
לטענת קצין לשעבר במשטרה, "המשטרה פשוט ישנה בעמידה בכל הסיפור הזה. כשברוך השתחרר, הם לא העריכו שתוך זמן קצר הכל יתסוס. המודיעין בתחנת נתניה לא היה קיים בכלל והמעקב אחר הפעילות הפלילית התנהל בשלט רחוק, על ידי להב 433 וימ"ר מרכז, שהיו די מנותקים ממה שקרה בעיר".
"מסתגר כמו נסראללה"
לאחר ניסיון ההתנקשות על הקטנוע, בוקל אושפז במצב קשה, ועבור זוארץ, שגם לא בדיוק בוחל באמצעים, זו הייתה הזדמנות שאין להחמיץ. על פי החשד, בשני בספטמבר האחרון, שלושה ימים בלבד לאחר ניסיון ההתנקשות הכושל, כמה חיילים של זוארץ הגיעו בשעת לילה מאוחרת לאחוזת אלכסנדרה והציתו אותה. הנזק נאמד במאות אלפי שקלים. רק לאחרונה עצרה המשטרה את זוארץ וארבעה מחייליו כחשודים בהצתה, אבל הם שוחררו למעצר בית כעבור שבוע. גורמים המעורים בחקירה טוענים שנקלעה למבוי סתום.
האחים בוקל הצליחו לשקם מאז את המקום ולהפעיל אותו מחדש. גורמים במשטרה טוענים שהסכסוך האלים עוד עלול לגבות חיים של חפים מפשע – והם יודעים על מה הם מדברים. לאחר אותה הצתה, הותקפו פעמיים נוספות עסקים הומי אדם. בתחילת ספטמבר זרקו חיילים של בוקל רימון הלם לעבר מסעדת "בני הדייג" הנתניתיית שדוד זוארץ, אביו של עומרי, הוא אחד מבעליה. שלושה ימים אחר כך, הוצתה כנקמה מסעדת "כושי" השייכת לתושב העיר אשר בנו, כך על פי החשד, משתייך לכנופיית זוארץ. על כך הגיבו האחרונים בניסיון החיסול השני של בוקל, שגם ממנו יצא בנס.
מאז אותו ניסיון חיסול, בוקל ממעט לצאת מביתו. "יש לו חמ"ל שלם בבית", אומר עבריין נתנייתי, "הוא מסתגר כמו נסראללה ב'בור' ומנהל משם את העניינים מחשש שיורידו אותו. לפעמים הוא לא יוצא מהבית שבועיים, שלושה, או שהוא יוצא רק בשעות הלילה המאוחרות או בשעות הבוקר המוקדמות. כשהוא כבר יוצא, המאבטחים בודקים את המכונית ואת האזור כולו, עורכים סריקות. כרגע הוא שומר על פרופיל נמוך, אבל כנראה שלא לעוד הרבה זמן".
גם זוארץ לא שוקט בינתיים על השמרים. לפני כמה שבועות בלשי היחידה המרכזית במשטרת מרחב לכיש עצרו חיילים מארגונו, ממש בזמן שקיבלו לידיהם מטען חבלה מתוחכם מעבריינים המקורבים לארגון הפשיעה של שלום דומרני.
הנחת העבודה של המשטרה היא שכשתקופת השיקום של בוקל תסתיים, הוא יחדש את ניסיונותיו לפגוע בארגון של זוארץ. "אני מעריך שזה לא נגמר. אסור להספיד את ברוך", אומר ראובן סומך, "גם בלי רגל הוא יכול להנחית מהלומה קשה על עומרי והארגון שלו. הוא עבריין כוחני, אלים, לא בוחל בכלום כדי להשיג את המטרה שלו, וגם יש לו מספיק חיילים שיעשו בשבילו את העבודה. עומרי לא ינצח את ברוך. ברוך שולט בעיר. אבל שניהם חייהם על זמן שאול. אף אחד מהם לא יגיע לגיל פנסיה. המלחמה הזו תגבה מחיר דמים יקר, כולל של אזרחים חפים מפשע".