לפני כשבועיים עלה אבי דוביצקי על מטוס לניו יורק כשבידו כרטיס בכיוון אחד. מי שזכה לכינוי "צייד הפדופילים", ואף קורא לעצמו כך בעמוד הפייסבוק הפופולרי שלו, החליט שהגיע הזמן להתמקם מחדש. את הדירה התל אביבית היוקרתית שבה גר מזה 10 שנים בשינקין פינת מלצ'ט, בבניין שהתגוררו בו בעבר אהוד אולמרט ודני דנקנר, מכר ביחד עם מרבית הרכוש שלו. לאחר מכן אמר יפה שלום, עלה על כבש המטוס והמריא.
"כידוע לכולם אני עזבתי את הארץ, נמאס לי לראות מדינה שלא מתפקדת", כתב בדף הפייסבוק שלו כמה ימים לאחר המעבר. "מדינה שלא מסוגלת לשמור על ילדים ולחוקק חוקים ולהעביר אותם בכנסת בכדי להגן על חסרי ישע לדעתי אין לה זכות קיום. נכון זה נשמע קיצוני אבל זו הדעה שלי לטוב ולרע".
את פעילותו כלוכד פדופילים ועברייני מין לכאורה החל דוביצקי ביולי 2013. דפוס הפעולה היה פחות או יותר קבוע: דוביצקי נכנס לחדרי צ'אטים באתרים כמו וואלה, נענע, תפוז ואטרף, שמכריזים על איסור כניסה לקטינים אבל בפועל אין להם יכולת לאכוף אותו. הוא נהג להציג את עצמו כקטין או כקטינה וניסה לדוג בגירים. לאחר שהצליח לקשור שיחה בעלת אופי מיני עם מי מהמשתתפים, חתר ברוב המקרים להמשיך אותה בערוצים אינטימיים יותר, בוואטסאפ או בסמס. בסופו של דבר, לאחר ששני הצדדים קבעו להיפגש, דוביצקי התקשר למוקד המשטרתי ודיווח על מפגש שעתיד להתקיים בין פדופיל לקטין. כשאותו אדם הגיע לזירת המפגש, הוא לא מצא שם נער או נערה, אלא ניידת משטרה. דוביצקי זכה לבונוס נאה מבחינתו, בדמות צילום המעצר והעלאתו לעמודי הפייסבוק והיוטיוב שלו (האחרון נסגר בינתיים).
שיטת הפעולה של דוביצקי הולידה בשנה וחצי האחרונות לא פחות מ-500 תלונות למשטרה, את כולן הגיש בעצמו. אולם מבדיקה שערכנו, מתברר שרק עשר מהן הבשילו עד כה לכדי כתב אישום – מרביתם נוגעים לעברייני מין בעלי הרשעות קודמות וכאלה שהיו בתקופת מבחן. כעת, תחקיר חושף לראשונה שורה של עדויות מפי אנשים שתיק החקירה שנפתח נגדם בעקבות תלונותיו של דוביצקי נסגר מחוסר ראיות (או שהחקירה מתנהלת כבר חודשים ארוכים מבלי שהוגש נגדם כתב אישום), והם טוענים בזעם שהוא התלבש עליהם ללא עוול בכפם והרס את חייהם. המרואיינים, כולם אנשים ללא עבר פלילי, גם טוענים שדוביצקי היה זה ששידל אותם להיפגש והביא למעצרם באמצעים פסולים – לעתים אף פליליים לכאורה. חלקם הגישו נגדו תביעות דיבה או תלונות במשטרה.
"הוא הציע שניפגש וכשהסכמתי, הוא שאל אותי אם אני רוצה שנעשה סקס", מספר כ' ממרכז הארץ, "הוא העלה את הנושא, לא אני. הייתי בטוח שצוחקים עליי, ובגלל זה המשכתי עם זה. זה גם מה שאמרתי בחקירה – חשבתי שזאת הלצה ורציתי לראות מי יופיע לפגישה. אחרי ששחררו אותי, הוא שלח לאשתי הודעות מפרופילים מזויפים של מישהי בשם טל כהן ושל השירות למען הילד – יש הרבה פרופילים כאלה שהוא משתמש בהם, כמו חיים מויאל וווילברט נורטון – שלח את הווידאו (שצילם בעת המעצר) לאשתי ואמר לה שאני פדופיל. היא הזדעזעה וזה יצר בינינו קרע.
"נוסף לזה, הוא העלה את הסרטון שש פעמים ביוטיוב, ושש פעמים הורדתי לו אותו. עד היום הווידאו נמצא באתר שלו, שמתיימר להיות מין מאגר של פדופילים למרות שהרוב שם סתם קורבנות של דוביצקי (דוביצקי מכחיש כל קשר לאתר, על אף שפרסם הפניות רבות אליו מעמוד הפייסבוק שלו, ולמרות שאחת ממפעילות האתר לשעבר אמרה שהוא העביר להם את הסרטונים הערוכים שמופיעים בו. שם האתר שמור במערכת מטעמי צנעת הפרט). עזוב את זה שרואים בסרטון את הכרטיס ביקור שלי, עם הטלפון ומקום העבודה והכל, הוא גם התקשר לבוס שלי, התחזה למבוטח ואמר לו 'יש לכם סוכן שהוא פדופיל'. היום אני ואשתי בהליך גירושין. על זה אני לא אסלח לו אף פעם".
גם לג', תושב המרכז בן 30, יש בטן מלאה על דוביצקי: "מילא אם הוא היה נותן לרשויות החוק לטפל באנשים שהוא תופס ואף אחד לא היה יודע מזה. אבל הוא הורס חיים של אנשים והוא נהנה מזה. יש לו ממש הנאה. הוא גמר לי את השם בתחום המקצועי. הוא עשה לי אאוטינג בעבודה. חברי ילדות ברחו ממני. אחד מהם שלמד איתי מהיסודי אמר לי פתאום שהוא לא רוצה לדבר איתי יותר. זה גועל נפש".
גש למלא טופס דוביצקי
הסיפור של אבי דוביצקי, בן 45, התחיל בטונים אחרים לגמרי. המשטרה שיתפה איתו פעולה תקופה ממושכת, ועד לאחרונה אף נמצאו בתחנת לב תל אביב בדיזנגוף טפסים מיוחדים להגשת תלונות שהותאמו באופן אישי לצרכיו – טופס דוביצקי. באחד הסרטונים שצילם, תיעד מעצר של אדם בתוך תחנת משטרה בתל אביב, דבר שאינו חוקי, אך השוטרים שהיו עדים למצלמה לא טרחו להעיר לו על כך. בנוסף, במספר צווי מעצר משטרתיים שהוצאו בעקבות דיווחיו, נכתב שדוביצקי הוא "תחקירן טלוויזיה" שהתחזה לקטינה, אף על פי שמעולם לא עבד ככזה.
"בהתחלה השוטרים בתחנה אהבו אותו ואהבו לעבוד איתו", מספר גורם במשטרה. "הייתה להם הערכה גדולה אליו כי בכל זאת, הבנאדם הגיש להם מאות חשודים לכאורה בעבירות מין על מגש של כסף, והוא עשה את זה בהתנדבות וללא תמורה, שזה יפה. הבעיה היא שמכל התיקים האלה בקושי יצאו כתבי אישום".
"צריך להבין שתיקים כאלה, מה שנקרא 'תיקי סוכן', הם בדרך כלל הכי חזקים ראייתית", אומר גורם אחר מהמשטרה. "אין כמעט תיקי סוכן שלא מולידים בסוף כתבי אישום. הסיבה שזה לא קרה עם דוביצקי היא שהאופן שבו הוא פעל לא אִפשר למשטרה לבנות תיק באופן מקצועי עם שרשרת ראיות סדורה. הוא לא נעזר בליווי משפטי והרבה פעמים ההתכתבויות שלו בצ'אטים נפלו למקומות של הדחה פסולה ושידול". ממידע שהגיע אלינו, התקבלה בפרקליטות מחוז מרכז החלטה להקפיא את הטיפול בתיקים שדוביצקי קשור אליהם עד שיסתיימו חקירות המשטרה נגדו.
מי ששיתפה פעולה בהתלהבות עם דוביצקי הייתה התקשורת. במהלך תור הזהב של פעילותו, הוא זכה לסיקור משמעותי למדי, ובכל המקרים גם אוהד. התקשורת הפכה את דוביצקי לסוג של גיבור-על, מעין באטמן מקומי, שביום מתהלך בעולם כאחד האדם ובלילה עוטה על עצמו זהות בדויה ומביא למעצרם של נבלים.
אלא שמאז שדוביצקי עזב לארצות הברית, הטענות נגדו הולכות ומצטברות. הדס שטייף, התוכנית "צינור לילה" ובלוג חדשות הפלילים "פוסטה" פרסמו עליו תחקירים מהם עולה שהוגשו נגדו בחודשים האחרונים עשרות תלונות במשטרה מצד אותם אנשים שהפליל לכאורה. ערב נסיעתו, דוביצקי אף נחקר במשטרה בעניין.
הוא עצמו מכחיש את ההשערות לפיהן עזב את ישראל בעקבות החקירות שמתנהלות נגדו. "חשוב מאוד לציין כי עזיבת הארץ איננו נובע חלילה מחקירות משטרתיות כנגדי או תביעות משפטיות, מאחר וכנגדי אין כאלה", כתב דוביצקי בעמוד הפייסבוק שלו כמה ימים לפני שדבר החקירה והתביעות נגדו פורסמו. "לפני שעזבתי את הארץ ניגשתי לתחנות המשטרה וביקשתי להיחקר על כל התיקים והתלונות שכל מיני 'פדופילים' שהוגשו כנגדי. מרביתם נפתחו בגלל שאותם פדופילים ביקשו ששמם לא יפורסם, בית המשפט אישר זאת אך אלו בחרו שלא לעדכן אותי בדבר הצו". מהמשטרה נמסר כי לא ידוע להם על פנייה כזאת שנעשתה מצד דוביצקי.
במהלך הכנת התחקיר נשמעו גם טענות אחרות מפי מרואיינים, לפיהן דוביצקי כלל לא עזב את ישראל, אלא מסתתר עד יעבור זעם. אבל בשיחת סקייפ שערכנו איתו השבוע – ראיון ראשון עמו מאז התפוצצות הפרשה – הוא הוכיח שהוא אכן שוהה בחו"ל, כשכיוון את המצלמה לעבר קרני השמש, בעוד שבארץ זו הייתה שעת ערב.
דוביצקי לא שיקר במקרה הזה, אבל ככלל, האיש הוא חידה. הוא בן 45 אבל נראה בן 30. גדל בארצות הברית עד שעלה, לבד, בגיל 18. הוא אמיד מאוד, אנשים ששוחחנו איתם מספרים שמגיע ממשפחה עשירה, אבל טוען שאת הונו עשה בתקופה שבה עבד בתחום ההוצאה לפועל. הוא הגיש לאורך השנים מעל 70 תביעות שונות, לפחות 20 מהן על עישון במקומות ציבוריים. ובעוד שדיירי הבניין שבו התגורר מוכנים להישבע שהוא גר שם במשך שנים עם בן זוג, ואף נוקבים בשמו, דוביצקי בכלל טוען שהוא נשוי עם ילדים. כשאני מבקש ממנו לראות תמונות של אשתו כדי שאיווכח שהוא דובר אמת, הוא עונה: "אני מאוד מצטער, אבל יש גבול לכמה אפשר לחדור לפרטיות שלי". מיד אחר כך, הוא מציע להראות לי במצלמת הסקייפ את בקבוק המסקרה שלה.
רציתי לרצוח אותו או להתאבד
את כל הסרטונים שדוביצקי צילם, כולל אלה שנאלץ להסיר מעמוד הפייסבוק הפרטי שלו בהוראת בית משפט, ניתן עדיין למצוא בעמוד פייסבוק שהוא מאשר שהיה בין מקימיו (אך מכחיש כל קשר אליו בהווה), וכן, באותו מאגר אינטרנטי שהזכרנו קודם. באתר הנ"ל גם מוצגים פרטי זיהוי רבים על המצולמים, כולל קישורים לעמודי הפרופיל שלהם בפייסבוק, מספרי טלפון, זהות מקום העבודה שלהם ואף כתובות מגורים. לא פעם הם מוצגים שם כפדופילים וכעברייני מין – קביעה שנופלת, בחלק מהמקרים, תחת הגדרת לשון הרע.
כך שמבחינת המתלוננים, כפי שאפשר להבין, הסיוט עדיין בעיצומו. "העבירה שלי היא מינורית לחלוטין", טוען אחד מהם, ש', הומוסקסואל בשנות ה-40 לחייו ממרכז הארץ, שמפרט כיצד השיטה עבדה: "דיברתי עם ילד בן 14 בצ'אט והיו שם תכנים מיניים. זה משהו שלא ידעתי שאסור לי לעשות. היום אני יודע שזה נחשב הטרדה, אבל ככה זה בצ'אטים – אתה מדבר עם המון אנשים במקביל ואתה כבר לא שם לב מי זה מי. אנשים זורקים גילאים ורובם רמאים ושקרנים. בשלב מסוים הוא רצה שנדבר בטלפון, אז נתתי לו את המספר שלי. הוא התקשר מחסוי ואמרתי לו 'סורי, אני לא עונה מחסוי'. וזהו, בזה זה נגמר.
"שבועיים אחר כך, בחור בשם גיא התקשר אליי, הציג את עצמו כבן 19 מגבעתיים, ואמר שדיברנו בצ'אט ושהוא רוצה שאני אלמד אותו מה עושים בסקס. הוא התחנן שניפגש באותו יום, אמרתי לו שאני לא יכול, אני בטיול. הוא אמר שהוא נוסע לארה"ב בקרוב, אז אמרתי לו 'בוא נדבר מחר כשאני חוזר'. בסופו של דבר קבענו להיפגש ברמת החייל.
"הגעתי עם הקטנוע כדי לאסוף אותו, ובמקומו הגיע שוטר ודוביצקי עמד בצד וצילם כשעצרו אותי. השוטר אמר לי שאני מעוכב בחשד למעשה מגונה בקטין, אז אמרתי: 'איזה קטין? איפה יש פה קטין?', והוא ענה שיש להם רישומים. בדיעבד אני מבין שדוביצקי הצליב בין השיחה ההיא בצ'אט לבין השיחה בוואטסאפ, שבה הוא בכלל הציג את עצמו כבגיר. הגענו לתחנה וסיפרתי לשוטר עם דמעות בעיניים שקבעתי להיפגש עם בן 19. הוא שאל אותי בשביל מה, אז עניתי: 'בשביל סקס'. אחרי כמה זמן שחררו אותי".
אלא שבנקודה זו הסיפור, מבחינת ש', רק הלך והסתבך. "עברו כמה ימים ואני רואה שהסרטון שדוביצקי צילם מסתובב באינטרנט ושאנשים קוראים לי פדופיל. פניתי אל דוביצקי ואמרתי לו 'אתה עשית לי עוול הרבה יותר גדול מהאיש שאנס אותי. בגיל 14 אנסו אותי, זה פגע בי, זה כאב לי, אבל אתה עשית משהו הרבה יותר גרוע'.
"ביקשתי שיוריד את הסרט עד שיעמידו אותי לדין. אמרתי לו 'אם אני אורשע, מצדי תתלה אותי בכיכר העיר'. אמרתי לו שהוא הורס לי את המשפחה, את הקשר עם הילדים. הם בכלל לא ידעו שאני גיי. אז הוא אמר לי: 'אל תזיין לי את המוח'. המחשבה הראשונה שלי הייתה לרצוח אותו ולהיכנס למאסר עולם, אבל ירדתי מזה מהר. המחשבה השנייה הייתה להתאבד, אבל אז חשבתי על אימא שלי ואמרתי שלא יכול להיות שהיא תקבור אותי. היום אני במשפט גירושים. יש לי ילדה בת 14 שאת היחסים איתה אני כבר לא יכול לשקם. והכל בגלל קפריזה של איזה אידיוט שהחליט שאני פדופיל", הוא אומר.
אל תדגדג את הדוב
"הבחור הזה מגזים", אומר על דוביצקי ל' מדרום הארץ. "יש סרטונים על אנשים שבכלל לא הגיעו איתו לפגישה. אני יודע על לפחות שלושה כאלה. הם לא נעצרו בכלל, אבל הוא הגיש עליהם תלונה והפיץ בכל האינטרנט שהם פדופילים. באתר יש בחור אחד, י"ק, שאין בכלל תיעוד שלו, לא התכתבות, לא כלום, רק כיתוב שהוא מטריד בנות 13 באינטרנט, קישור לפייסבוק שלו ומספר טלפון".
ספר על ההיתקלות שלך איתו.
"הבנאדם המציא עליי דברים. ערך סרטון שלם עם תמונות שהוא לקח מהפייסבוק שלי וטען שאני שלחתי. כשראיתי את זה, חשכו עיניי. הידיים שלי רעדו. חודש לא ישנתי, לא אכלתי, לא תפקדתי. דיווחתי עליו לפייסבוק כדי שיורידו את הסרטון והוא שלח לי הודעה שעל כל הורדה של סרטון, הוא יעלה בשני מקומות אחרים.
"כמה ימים אחר כך קיבלתי טלפון משוטר כביכול. אותו 'שוטר' הזהיר אותי לא להתעסק עם אבי דוביצקי, לא ליצור איתו קשר ופשוט להודות במה שעשיתי ולגמור עם זה. אני זוכר במפורש שהוא אמר לי 'אל תדגדג את הדוב'. אחר כך התקשרתי מיד לעורך הדין שלי, שפנה למשטרה, ומסתבר שאין שוטר כזה ושלא נעשתה שיחה כזאת".
"הוא לא תופס פדופילים, הוא מייצר אותם", טוענת אמו של ג', אותו בחור שטען כי דוביצקי חיסל את הקריירה שלו. "רוב האנשים שהוא פונה אליהם, יכול להיות שבנטייה שלהם הם היו רוצים לעשות משהו עם קטין או קטינה, אבל בפועל הם לא היו עושים את זה. פנטזיה היא לא פשע כל עוד לא מממשים אותה.
"שים לב איך ברוב המקרים דוביצקי הוא זה שיוצר קשר עם האנשים בצ'אטים, הוא זה שמציע להם להיפגש, הוא זה שמעלה את נושא הסקס. הוא פונה אל אנשים, מחרמן אותם ומטריף אותם. אחר כך כשאנשים רואים באינטרנט שעוצרים מישהו, הם לא יודעים שזה הכל שטויות ושהוא ישתחרר אחרי שנייה. הם חושבים 'וואלה, כנראה שהוא פדופיל מבוקש כי המשטרה שמה עליו אזיקים'.
"מההתרשמות שלי, ויצא לי ללמוד את הבנאדם הזה מקרוב, מדובר בחסר מצפון. אנשים טועים בו, כי הוא נראה כזה מאמא'לה עדין, אבל מבפנים הוא הכי אפל שיש. אחרת אתה לא מתחזה כל היום לקטינים ולקטינות ברשת ומנהל שיחות סקס עם אנשים כדי להפיל אותם בפח".
מי שמילא חלק לא קטן בחשיפת שיטת הפעולה של דוביצקי הוא עורך הדין אסף דוק, המייצג רבים מהמתלוננים נגדו. כמו במקרה של אמו של ג', גם כאן הסיפור הידרדר לפסים אישיים מכוערים. לאחר שדוק הביא לסגירתם של מספר חשבונות בפייסבוק וביוטיוב שנוהלו על ידי דוביצקי, צייד הפדופילים עשה הסבה לציִד עורכי דין, וטמן מלכודת לפרקליט.
מעשה שהיה כך היה. לפני מספר חודשים שלח דוביצקי חוקר פרטי למשרד של דוק. אותו חוקר התחזה לאחד מנפגעי דוביצקי, ותיעד את דוק כשהוא מנחה אותו, בין היתר, להשמיד את מכשיר הטלפון שברשותו על מנת לטשטש את העקבות לקו ממנו יצאו ההודעות לדוביצקי. דוביצקי טען שדוק למעשה הורה בכך ללקוחו להשמיד ראיות, והגיש נגדו תלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין על מנת לשלול את רישיונו. "מה שנאמר שם נועד כדי לייעץ ללקוח איך להתמגן ולהתחסן מפני האיש עצמו, מתוך היכרות עם שיטותיו הנלוזות", טוען כעת דוק. "דוביצקי עשה מזה מטעמים, העלה את הסרטון באופן מגמתי לרשת וניסה להרוס את שמו של המשרד".
"הדבר הכי בעייתי בפעילות של דוביצקי זה שהוא משמש גם כחוקר, גם כשופט וגם כתליין במשפט שדה שהוא עורך לאותם נפגעים, שאותם הוא מציג כפדופילים, כאשר במרבית המקרים שאני יודע עליהם, מדובר לכל היותר באנשים שביצעו הטרדה מינית, ולעתים באנשים חפים מכל פשע", ממשיך דוק. "הוא לא איזה רובין הוד שתופס עברייני מין בשעת מעשה בסמטה אפלה, אלה בסך הכל אנשים בודדים שמצ'וטטים באינטרנט, לרוב פנטזיונרים, שאותם הוא משדל להיפגש איתו.
המלחמה על ועד הבית
עלילת משנה אחרת בקורותיו של דוביצקי – שאיננה קשורה אמנם לציד הפדופילים, אבל עשויה להעניק מושג לא מבוטל על דמותו – נוגעת ליחסיו עם ועד הבית בבניין שבו התגורר עד לא מזמן. דוביצקי, מתברר, ניהל עמו מלחמת חורמה. לא פחות. הוא הגיש מספר תביעות נגד חברי הנציגות של הבניין משום שלא הסכימו לצרף אותו לשורותיהם, ובאחת מהן – תביעת דיבה שהגיש נגד אב הבית, אוהד שנון, שהאשים אותו בוונדליזם – אף זכה ב-2,500 שקל. בשתי תביעות נוספות, הפסיד.
אבל ההסלמה האמיתית ביחסיו עם הוועד הגיעה בעקבות הטבח בברנוער, ועל רקע אמירה סתומה שהשמיע זמן קצר אחריו חברו של דוביצקי באוזניי אחד מנציגיו: "אם לא אבי, לא הייתי חי היום". אותו נציג ועד מספר שכמה ימים אחרי הרצח בברנוער, הגיע לבניין רכז מודיעין של המשטרה והחל לשאול אותו שאלות על המקרה. "פתאום נדלקה לי נורה", הוא אומר, "וסיפרתי לו את הסיפור של החבר של אבי, שאמר שניסו לרצוח והוא הציל אותו. השוטר ענה: 'תשמע, הילד הזה (החבר – א.פ.) מתאים לתיאור של הברנוער'. מסתבר שהמשטרה קראה לו לחקירה ואז עוד יותר התגברה המוטיבציה של דוביצקי להתנכל אלינו, כי כאילו האשמנו את החבר בזה".
זה האוסף שלי, כמו פוגים
באופן מעט אירוני, דוביצקי מספר שגם בכל הנוגע לציד הפדופילים, אותה חקירה בעקבות הרצח בברנוער הייתה מבחינתו נקודת מפנה. "אחרי שחקרו אותי", הוא מספר בראיון "קראתי את התמלילים בפרשה של הברנוער ואמרתי לעצמי, 'וואו, תראה מה זה, האינטרנט יכול לגרום לרצח'. כי הרי היה שם סיפור שלם על נקמת דם כביכול. אז התחלתי להתעניין באינטרנט.
"אחרי יומיים אני כבר תופס שוטר ואז מורה, ומשם זה הפך להיות אוסף כזה. אני לא יודע אם כשהיית קטן אספת פוגים או גוגואים. תאר לך יש אתר שיש בו את כל המושחתים במדינה. שחיתות נקודה סי או נקודה איי אל. ואתה נכנס אל האתר הזה ואתה יכול לפנות למישהו ולהציע לו שוחד. אתה מציע לאחד, ואחר כך אתה כבר לא תוכל להפסיק עם זה".
רוב האנשים האלה לא מימשו את הנטיות הפדופיליות שלהם לפני שאתה הצבת מולם את הפיתוי.
"אני לא חושב שזה רלוונטי. צילמתי אנשים שמגיעים למפגש עם ילדים וילדות בני 13. זה לא מפגש תמים. וצילמתי אותם כי זה ברחוב וזה שטח ציבורי ומותר לי. אתה רואה את התעודה הזאת? (מראה למצלמה). זה מהאוניברסיטה של מיאמי. קיבלתי 98 בדיני חוזים. אני מבין בדברים האלה, אני יודע מה המגבלות של החוק".
אז אם אתה כל כך טוב בציד פדופילים, איך זה שהבאת לכל כך מעט כתבי אישום?
"דבר ראשון, הוגשו המון. זה לא נכון. אולי בתל אביב הגישו מעט, אבל אתה צריך לבדוק גם בבאר שבע ובירושלים ושם יש המון. עכשיו, יש כל מיני מקרים שהפרקליטות מחליטה לא להגיש כתב אישום, אני לא יודע למה. זאת החלטה שלהם. אם זה היה תלוי בי, היו מגישים. אבל הדברים האלה לוקחים זמן, יש למשטרה אלף תלונות, הם לא יכולים לעשות הכל בלילה אחד. אני בסך הכל עושה את הדבר הזה שנה ושלושה חודשים, צריך זמן. מתוך 9 מיליון אזרחים במדינת ישראל קם אדם אחד שמנסה למגר תופעה, ועליו הביקורת. הביקורת לגיטימית אבל כאשר מנסים מצאו בכוח דברים זה מראה על עניות המדינה. אני מאמין שמה שעשיתי הוא נכון, צודק ומתחייב בנסיבות. לא ייתכן כי ילדים יענשו בגלל שאיש לא מוכן לעשות מעשה. אני האיש שהחליט לעשות מעשה, שילמתי מחיר כבר ברמה האישית בכך שנחשפתי להטרדות, איומים בלי פוסקים, הפסדים כספיים ועוד, אבל אני לא מצטער על זה ובמבט לאחור לא הייתי משנה דבר".
יש לי תחושה שאתה לא בדיוק צדיק הדור. שאתה איש אובססיבי שאוהב ללכת ראש בראש עם אנשים.
"יכול להיות שאתה צודק, שזה גם חלק מזה. אני לא דמות שטוחה. אבל אני גם לא חושב שזה נכון לחפש מניע רציונלי, אצל האנשים הכי מורכבים המניעים הם לא רציונליים. קח למשל את היטלר. למה הוא רצה להשמיד את היהודים, אתה יכול להסביר לי? כי הוא היה מרושע, או שהיו סיבות יותר מורכבות?".
אתה השוויתי את עצמך כרגע להיטלר?
"אני ההפך המוחלט ממנו".
תגובות
מהמשטרה נמסר בתגובה: "מטבע הדברים איננו מתייחסים לפרטים אודות חקירות מתנהלות ואין בכך כדי לאשר או להכחיש אף אחד מהפרטים המופיעים בפנייתך.
לעניין פעילות אזרחית כנגד חשודים לכאורה בפדופיליה: לצד החקירות היזומות, מטפלות היחידות בנחישות ובמקצועיות בתלונות המתקבלות בנושא, לרבות כלל הפניות שהוגשו על ידי נשוא הכתבה. נציין, כי יש להבחין בין מודעות אזרחית והעברת המידע/התלונה לטיפול מלא של המשטרה, לבין ניהול 'חקירה עצמאית' ללא הסמכות וההכשרה הדרושים, דבר העלול לחבל בחקירה המשטרתית ולפגוע בראיות הנדרשות על מנת להביא את החשודים לדין".
בנוגע למצלמה של דוביצקי שתיעדה מעצר של חשוד בתחנת משטרה, לצווי המעצר המרובים בהם נכתב כי הוא "תחקירן טלוויזיה" ולטופס דוביצקי, המשטרה בחרה שלא להגיב.
מהפרקליטות נמסר בתגובה: "מכלול הסוגיות האתיות והמשפטיות העולות מהנושא האמור מצוי בבחינה של רשויות האכיפה. בחינה זו טרם הסתיימה".