התיק המיותם שחיכה לשווא לחבר הכנסת הטרי בני גנץ שיושבע בעוד כמה שעות, מקפל בחובו את סיפורה של מי שמצטיירת כאחת האופוזיציות היותר חלשות שכנסת ישראל ראתה.
בזמן שהעיניים והדיווחים מתמקדים במאמצים של ראש הממשלה להקים קואליציה איתנה, שתאפשר לו להמשיך ולפעול קדנציה כמה שיותר ארוכה למרות כתבי האישום, בצד השני של המפה אין אפילו קולות של מלחמה. נכון, יאיר לפיד הבטיח למרר לליכוד ולנתניהו את החיים, אבל רגע לאחר מכן טס לחו"ל, ואתמול כבר הודיע שיתמוך בבחירתו של יולי אדלשטיין ליו"ר הכנסת, בלי לעשות אפילו הצגה של מאבק.
אנחנו עוד נתגעגע למחנה הציוני
מעבר לכך שמדובר במפלגה רעועה בפני עצמה, שבקושי הצליחה לעבור חודשיים של בחירות עם עמדה אחת קוהרנטית וברורה באיזשהו תחום, בכחול לבן יש יותר מדי גורמים ימנים, שלא יוכלו ללכת יד ביד עם מרצ, בטח לא עם הערביות, ואפילו לא עם העבודה שלמעשה מורכבת עכשיו מח"כים כמו סתיו שפיר ושלי יחימוביץ', שבדעותיהן האישיות היו יכולות להיות במרצ, אם לא שמאלה מכך.
כשאת האופוזציה ממלאים אנשים שאינם אופוזיציונרים
לצד הסיכוי שהאגף הימני בכחול-לבן יחבור בסופו של דבר לממשלת נתניהו, הם יכולים בינתיים לסייע להגשמת הרעיונות של קואליציית הימין גם מכיסאות האופוזיציה. כך למשל בוועדה למינוי שופטים, שם נהוג שבאופן מסורתי שאחד משני חברי הכנסת שממונים לתפקיד הוא נציג האופוזיציה. רק שנציג כזה של האופוזיציה יכול להיות למשל צביקה האוזר, אחד האנשים שהביא בוגי יעלון איתו לכחול-לבן. האוזר הוא עמית לשעבר ב'פורום קהלת', מכון מחקר ימני שאחראי על לא מעט מהרעיונות שעומדים מאחורי היוזמות של איילת שקד. האוזר עצמו התבטא לא פעם בנושא הבעייתיות של שלטון המשפטנים, ובתחום הזה דעותיו לא מאוד שונות מאלו של איילת שקד, או אם להיות אקטואליים יותר – יריב לוין, שמקווה לראות את עצמו במשרד המשפטים.
במצב הזו, בו האופוזיציה חלשה וכוללת אנשי ימין, נתניהו יכול אפילו להרשות לעצמו להסתפק בהתחלה בקואליציית 60 הח"כים הכל כך צרה, מתוך הנחה שבמוקדם או במאוחר יימצאו הח"כים שייחברו אליו, בין אם זה יהיה אביגדור ליברמן (אחרי שחוק הגיוס יעבור למרות מחאותיו), ובין אם פלג מסוים של כחול-לבן. ואם להסתכן רגע בנבואה שניתנה לשוטים – למרות כל דיבורי החקירות וההערכות שנשמעו לפני הבחירות לפיה תוך שנה נלך שוב לבחירות, אני מעריך בזהירות שהכנסת שתושבע היום תזכה לקדנציה ארוכה יחסית, ובטח שלא פחות משנתיים.
סמוטריץ' טיפס על עץ גבוה, ומסביבו כבר מחכים שייפול
החלום של בצלאל סמוטריץ' להגיע למשרד המשפטים ולהמשיך את פועלה של איילת שקד, ואולי גם להפוך לאהוד כמוה, נמצא כרגע בסימן שאלה גדול. זה לא רק יריב לוין ואחרים בליכוד שרוצים את המשרד הזה לעצמם, וגם לא אנשים מאוד קרובים לסמוטריץ' שמנסים בשיחות חוזרות ונשנות להניא אותו מהרעיון הזה, מתוך חשש אמיתי שייתפרו לו תיק.
מכל אלו סמוטריץ' לא חושש. במשא ומתן מול הליכוד הוא עצמו מוכן ללכת עד הסוף, כמו ליברמן בשעתו. את האפשרות שייתפרו לו תיק הוא לא פוסל, אבל לא מוכן לתת לחשש הזה להכתיב את מהלכיו. במובן מסוים הוא אפילו מנסה למנף את האפשרות הזו לטובתו, כששאילתה טיפשית שנשלחה אליו על נושא חסר משמעות, הפכה לפוסט הצהרתי שלו שבעיני דעת הקהל הימנית דווקא הופכת אותו למועמד ראוי לתפקיד.
הבעיה של סמוטריץ' היא מבית, וליתר דיוק – מהבית היהודי, בעלת בריתו, לכאורה, באיחוד מפלגות הימין. גורמים רבים בבית היהודי חוששים מאוד ממצב בו הח"כ הצעיר והמוכשר יאפיל על הרב רפי פרץ, אותו הם מינו ליו"ר המפלגה, ולבסוף גם יוביל את המפלגה. שינצל את המצב הנוכחי בו היו"ר הוא דמות שבקיאה פחות בעולם הפוליטי, שקל יותר לתמרן אותה, ואולי אפילו לשלוט בה.
לכן אותם גורמים יעשו כל שביכולתם לתקוע מקלות בגלגלי המאמץ של סמוטריץ' להגיע למשרד המשפטים, ולמעשה כבר עכשיו מתחילים לטפטף בתקשורת הדתית-לאומית שהדרישות שלו עלולות למנוע מהמגזר את תיק החינוך הנכסף, תיק שאהוב כל כך על עסקני ורבני הציונות הדתית. אלו אמורים ללחוץ על בצלאל להיכנע, כשמקביל ידאג מי שיידאג לכך שלמרות ההסכם בו זכות בחירת התיק הראשון היא לסמוטריץ' למרות שהוא השני ברשימה, נתניהו יתעקש שאת החינוך הוא מוכן לתת רק לרב פרץ.
השאלה האם סמוטריץ' ייכנע ויפסיד, או יוכיח שבניגוד לטענות בנט, מי שמוכן לעמוד על שלו יכול להתמודד גם עם תנועת המלקחיים של נתניהו והליכוד מצד אחד, ולחצי הפעילים, העסקנים והרבנים מהצד השני.
הכותב הוא סגן עורך של עיתון "בשבע"