אביגדור ליברמן כבר ניצח. לא חשוב איך ולא חשוב לאן יתגלגלו הדברים. אם תקום ממשלה בשעות הספורות שנותרו או אם נלך לבחירות. איווט שכבר היה ברווז פוליטי צולע, שמסע הלווייתו כבר התקרב לבית העלמין הפוליטי, שחקירות השחיתות סדקו את מפלגתו וריסקו את מנגנוניה, שהקרובים שבמקורביו עפו מהמערכת בבעיטה. האיש הזה שכולנו פקפקנו האם ייכנס בכלל לכנסת הזו ושאחוז החסימה היה כחומה סינית עבורו. זה האיש שהצליח להתמקם על הברז הראשי במגרש. ברצותו יפתח. ברצותו ייסגר. לא ייאמן איזה כוח הוא קיבל פתע. איזו הרפתקה וליברמן בקושי מצליח להסתיר את הסומק שעולה סוף-סוף בלחייו.
נתניהו זקוק לו. גדעון סער מתחכך בו. בני גנץ צמא לו. לפיד לוחש לו. ישראל כץ, צחי הנגבי, מירי רגב, גלעד ארדן – כולם-כולם תלויים במוצא פיו. גם איילת שקד. גם משה יעלון. גבי אשכנזי. הנכד של הרב קנייבסקי. וכן הלאה וכן הלאה. אפילו נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, ממתינה למוצא פיו. שהרי "פסקת ההתגברות" אף היא תלויה בו כרגע. שח-מט!
אם תקום הממשלה ייוותר המפתח בידיו. אם נלך לבחירות יופיע כ"גבר-גבר" עם קבלות. במקרה כזה, סביר שחמשת המנדטים שלו יישארו לצדו (סקר שפורסם הבוקר ב"מקור ראשון" העניק לו אף תשעה מנדטים, אבל זה נכון רק להיום). אחרי כל כך הרבה שנים בפוליטיקה, כשכבר הכל חוזר על עצמו וגם משעמם, יש בכל זה הרפתקה נהדרת. הגם שתמיד כיף לראות את ביבי מזיע.
"יש לו קוביות קרח בוורידים"
מי אתה איווט שמהתל בכולנו? ליברמן החל את חייו הפוליטיים בתחילת שנות ה- 90. הוא שימש כעוזר האישי של בנימין נתניהו, סגן שר החוץ של אותם הימים. בסך הכל נער השליחויות של סגן שר החוץ, וגם זה היה הג'וב הטוב ביותר שיכל להשיג אז. זאת בשעה שחבריו מהתאחדות הסטודנטים בירושלים, ישראל כץ וצחי הנגבי, כבר היו בלשכת ראש הממשלה (הנגבי) ובחצרו של אריאל שרון (כץ). ככה זה כשאתה עולה חדש מקישינב, כעשר שנים בארץ. בן יחיד להורים שמתקשים להתערות במדינה חדשה. אין שפה. אין עבודה.. ובמקרה שלו – גם לא סבלנות לתהליכים ארוכי-טווח.
ליברמן מעולם לא היה איש של הסברים מפותלים ותשובות ארוכות, תנו לו את השורה התחתונה או אל תתנו לו בכלל. ככה הוא מתנהל גם היום. יש לו אינטיליגנציה רגשית בשמיים וגם קוביות קרח בוורידים. גבולות, הם רק אופציה עבורו, כך עולה מהתחקירים השערורייתיים שליוו את הקריירה הפוליטית שלו. חלקם אף עמדו במרכז חקירות פליליות שהסתיימו בלא כלום.
האיש שמכיר את ביבי טוב מכולם
ליברמן מכיר את הפסיכולוגיה של נתניהו טוב מכולם. היחסים עם שרה, הפעלת המקורבים ובעיקר הדרכים השקטות שבהן נתניהו בנה עצמו במהלך השנים. ליברמן היה מנכ"ל הליכוד בימים בהם ביבי כבש את המפלגה מדי יצחק שמיר, דוד לוי ואריאל שרון. ב- 1996, כאשר עלה נתניהו לשלטון בפעם הראשונה, ליברמן מונה למנכ"ל משרד ראש הממשלה. אז הכיר מקרוב את שמות התורמים שסייעו לנתניהו לחסל את חובות הליכוד. חובות כבדים, אגב. ובתוך כך גם את הייעוץ הייחודי שהעניקו עורך הדין דוד שמרון ויצחק מולכו לביבי ולמפלגה. באותם ימים רחוקים איווט הסתובב יחף במשרד ראש הממשלה. נדיב, מחבק וחוגג את מעמדו החדש כמנכ"ל. והרי חלפו פחות משני עשורים מאז הגיע לארץ, והנה – הוא ליד הטלפון האדום והדו"חות המודיעיניים הרגישים ביותר.
כל זה הסתיים בחטף. ליברמן היה הראשון שנבעט מן הצמרת על ידי נתניהו. יש יגידו – הראשון שראשו קופד בטרם יהפוך למתחרה פוליטי, כפי שיקרה, בעתיד, לגדעון סער ומשה כחלון ואחרים. ליברמן הצליח לשרוד בזכות ההון שעשה וחברים כמו מרטין שלאף (וינה), מיכאל צ'רנוי (הרצליה פיתוח), דן גרטלר (קונגו) ושמואל חייק (לונדון).
בסיס התומכים של ליברמן נמצא בגרעין ההרוסי הוותיק שהתגבש סביבו. הסבתא מהסלון, המהנדס שנעשה למאבטח, הפנסיונרית מאשדוד וותיקי מלחמת העולם השנייה – "הווטרנים". אין לו מתחרים אמיתיים על הלב של הציבור הזה. אבל הם כבר נורא מבוגרים וצאצאיהם כבר גדלו בארץ, שירתו בגולני ולמדו בטכניון, קנו דירה באריאל או במעלה אדומים וכבר לא "רוסים". הם כבר מצביעים לביבי, לנפתלי בנט ולבני גנץ. וליברמן יודע שאם יחליט להישאר במערכת הפוליטית, עליו למצוא לעצמו זהות חדשה ומצביעים חדשים.
איווט יכול להסתלק בכל רגע נתון
ליברמן מנסה לבנות עצמו כמותג חדש ורלוונטי. בזה הוא מושקע בשנים האחרונות. השדה הביטחוני מלא עד אפס מקום. בקרב על הטיקט הימני - סמוטריץ' לא משאיר לו מקום. הנישה הכלכלית – מסוכנת לו. החברתית – ממש לא מתאימה. אבל השבוע התברר שיש נישה אחת, שכולם בורחים ממנה בשנים האחרונות, "החילונים". נשארו עוד כמה כאלה, אתם יודעים. ואליהם, בין השאר, ליברמן דיבר בימים האחרונים. צעירים למדי, משכילים למדי, עצבניים-רצח על ניצחון חובשי הכיפות והשטריימלים. במהלך הימים האחרונים ליברמן פינק אותם. חשף בפניהם את חברי הסיעה החדשה שהקים לעצמו בכנסת, חברי כנסת רהוטים ומשכילים בעצמם. 
אז מה יהיה עכשיו? התשובה פשוטה: איווט יכול להסתלק בכל רגע נתון. הוא אמנם אוהב את משרד הביטחון, אבל כבר די משעמם לו שם, וקשה לשרוד בתנאי השוק הנוכחיים. בזירה הפוליטית בכלל, רוב השחקנים כבר לא מהווים לו אתגר של ממש. בווינה ובמוסקבה, הוא יעיד, הייאוש הרבה יותר נוח, אפילו כיף. אז מה הוא צריך פוליטיקה?
ומצד שני – הוא אוהב פוליטיקה. מת על המשחק הזה. ותמיד קיים החשש ההוא – מי יספור אותי כשכבר אהיה רחוק מעטיני השלטון? ולכן, כולם במערכת הפוליטית סוגדים ומקנאים באומץ ליבו.