יש לכם מושג לאיזה מקורבים וחברי מפלגה, ניסו שרי הממשלה היוצאת לחלק ג'ובים בכירים? מתי הצליחו לאחרונה, ומתי נכשלו? העלתם בדעתכם שתתקשו לקבל תשובות לשאלות הללו? הרי כשמדובר במינוי מנהלים ודירקטורים בתאגידים וגם בחברות ממשלתיות, העסק מתבצע בהליך מסודר. הכל אמור להיות כתוב, שמור ומתוייק. אז זהו, שלא.
תכירו את הוועדה לבדיקת מינויים ממשלתיים בראשות השופטת בדימוס בלהה גילאור, שאמורה לספק את הנתונים על מינויים בפרופיל ציבורי גבוה בישראל, לא בהכרח מקיימת. הסרבול מתחיל כשהיא מציגה באתר האינטרנט, את מה שאמור להיות השלב הראשון: "להלן מועדי ישיבות הוועדה, לרבות סדרי היום, והחלטות לגבי מועמדים" כך נרשם, ולכאורה, מכאן די פשוט לברר את זהותם של אלו שקיבלו ג'וב, מתי ומדוע. לא? 
לא. מי שילחץ על הקישור, יגלה דף ריק וחלק. ללא רסיס מידע על תוכן הישיבות, ובטח לא "החלטות לגבי מועמדים" כפי שמוצהר באתר הרשמי. יותר מזה: מי שביקשו לאחרונה נתונים על החלטות רגישות שהתקבלו, כולל עיתונאים, לא קיבלו אפילו מידע כללי ועמום. המענה שנמסר, לעיתים באמצעות דוברות משרד האוצר הוא "אין תגובה", גם כשמדובר בחבר מפלגה ששר קידם בעקשנות רבה.
שמישהו יזכיר לוועדה למינויים איך היא צריכה לעבוד
כך למשל, חבר הליכוד רמי גראור, שהתמנה לפני מספר שבועות כמנכ"ל רשות התעסוקה בזכות השר חיים כץ. למרות עמדת השר שמדובר במועמד ראוי, ידוע שההחלטה בעניינו התקבלה לאחר התלבטות ממושכת ומחלוקת פנימית, ולכן שתיקה סביב תוכן ההחלטה היא ממש לא סבירה. אולי זקוקים שם לתזכורת קטנה לפסיקת בית המשפט העליון, שמתייחסת לפעולותיה: "אין ספק כי הליך המינויים צריך להיעשות בשקיפות. אין מדובר בהליך המתנהל במחשכים. שקיפות משתלבת היטב עם מטרות הקמתה של הוועדה".
כך קבעו שלושה שופטים בפסיקה מפוארת משנת 2005 שמחייבת עד היום, ובה הודגש ש"הוועדה הוקמה כחלק מהמאבק ב'מגיפת' המינויים הפוליטיים, והיא נדבך חשוב של המאבק בגילויים של שחיתות שלטונית".
בוועדה ניסו בעבר להציב גבולות לשקיפות הזו, בטענה לפגיעה בפרטיות המועמדים. אבל זה היה אמור להסתיים מזמן, גם לנוכח אותה פסיקה שהתקבלה בעתירת התנועה לחופש המידע, בסיומה נקבע כי "האינטרס הציבורי גובר ועדיף על הפגיעה בפרטיותו של מועמד". כולל נימוקים, והסבר מפורט: "הפרסום יניא שרים מלהציע מועמדים שברור להם, או שיש להם יסוד סביר להניח כי הם אינם עומדים בתנאי הכשירות. הפרסום יתרום לניקיונו של הליך המינויים... עצם ידיעתו של השר, כמו גם של המועמדים עצמם, כי פסילת המועמדות כרוכה בפרסום, זהות השר שמינה ועילת הפסילה, תחדד את החובה לשקול היטב את התאמתו של מועמד למשרה הציבורית".
למרות כל זה, לאחרונה נראה שבוועדה מנשבות רוחות אחרות. לתנועה לאיכות השלטון נודע שבימים אלו בוועדה שוב סירבו למסור החלטה, הפעם על חבר ליכוד מאיר שפיגל שמונה לתפקיד מנכ"ל הביטוח הלאומי, בהליך שאושר רק לאחר מחלוקת ועיכובים ונמשך כמעט שנה. הוועדה טענה שניתן לפנות בהליך לפי חוק חופש המידע, אבל אז "הוועדה צריכה לפנות למועמד, ולקבל את אישורו". וזה כבר נראה כאילו לא מבינים את רוח בג"צ, או שפשוט שכחו על מה חותם כל מועמד בטופס שהוא ממלא: "בחתימתך על השאלון אתה נותן את הסכמתך כדלקמן: לפרסם את הנתונים הכוללים את שמך... אם תמצא כשיר, ואם תמצא לא כשיר.. יימסרו אם יתבקשו, שמך והעילה לאי הכשירות". הטופס מתייחס למידע רגיש עוד יותר, לגבי מועמד שנפסל, ומבהיר שגם בנסיבות כאלו אין צורך לקבל ממנו אישור: "בחתימתך אתה מוותר מראש על קבלת הודעה על מסירת המידע, ועל התנגדות למסירת המידע".
מי יעשה סדר במינויים הפוליטיים? אל תסמכו על הוועדה
בשנים האחרונות הצטברו בוועדה שלל נתונים על שרים שביקשו למנות מקורבים, כולל אלו שקידמו בחקיקה שיטות לעידוד הפרוטקציוניזם - מבלי לדווח שקודם נכשלו ניסיונותיהם לחלק ג'ובים לחברי מפלגתם. יריב לוין, הוא אחד הבולטים ביניהם - עם שורה של ניסיונות להכשיר מינויים של חברי ליכוד: יוסף דאהן, רפי שמר, חבר הכנסת לשעבר מיכי רצון ועוד. לוין מסר שכולם מוכשרים וזה בהחלט ייתכן, אבל לא פוסל את חובת השקיפות במינויים, שלאחרונה מתפוגגת.
אין שום סיבה שהציבור לא ידע כל מה שמתרחש בוועדה כזו, שב-2017 הכשירה דירקטורים בעשרות חברות שמגלגלות עשרות מיליארדי שקלים, וגם 24 מנכ"לים בגופים כמו רשות שדות התעופה, מכון התקנים, רשות הטבע והגנים ועוד. כל מועמד נכנס לתפקיד בו יוכל לכאורה להיטיב עם שולחיו, וזו רק אחת הסיבות שכבר בטופס הראשוני הוא נדרש לציין את הזיקה הפוליטית שלו, אם יש כזו, מי השר שהמליץ עליו, ועוד מידע שהיום נשמר בסודיות. אם הוועדה לא תתקן את דרכיה, במוקדם או במאוחר ייתכן שיהיה צורך לברר את מדיניותה באמצעות פניה לבית המשפט.
מדוברות משרד האוצר נמסר בתגובה: הוועדה לבדיקת מינויים ממשלתיים בוחרת שלא להשיב לפניה מפורטת זו שהועברה טרם הפרסום בעניין מדיניותה.
הכותב הוא עורך מחלקת תחקירים בתנועה לאיכות השלטון