כל הכבוד לעומרי כספי שהעיז לדבר נגד מנהיג המעצמה הגדולה בעולם, משוגע ככל שיהיה. יפה שהוא בחר לא להתחשב בכל ההשלכות שיכולות לצוץ מהתבטאויות נגד טראמפ, כמו שלילת הגרין קארד או איום בהשמדת יבנה. כמה אמיץ, לתת את הדעת בסוגיה שאין לה שום רלוונטיות למדינה ממנה הגעת.

ישראל מפולגת ושסועה לא פחות מארה"ב, ובראשה עומדים אנשים לא פחות מקטבים ומסיתים ("הערבים נוהרים בכמויות", "הסודנים הם סרטן", "השמאל מנסה לבצע הפיכה" - וזה רק על קצה המזלג). אבל האם אתם מצליחים לתאר לעצמכם איזשהו תרחיש שבו מכנס אחד מגדולי הספורטאים הישראלים (כספי, ערן זהבי, יוסי בניון, אורי ששון) מסיבת עיתונאים ויוצא נגד הממשלה? האם אתם מתארים לעצמכם ספורטאי כזה מתבטא באיזשהו נושא שנוי במחלוקת שקורע את העם, כמו מחאת הנכים, מחדלי המשטרה, מצוקת הדיור או המצב המדיני? במקום לעשות סלפי עם מירי רגב, למה הם לא מדברים על קריסת הספורט בישראל? ואיפה הם בדיון על השחקן הערבי בבית"ר ירושלים? אפילו כשזה מגיע לשאלת הכדורגל בשבת, רק קולם של ספורטאים שוליים נשמע בקושי. וגם הם – לו היו להם עמוד שדרה, עקרונות יציבים ואמת פנימית – פשוט לא היו עולים לשחק בשבת.

ספורטאים הם עם פריביליגי. הם מקבלים שכר טוב מאוד עבור עבודה שיכולה להיחשב לתחביב, ואנשים משלמים לא מעט כסף כדי לראות אותם בפעולה. אין סיבה שלא נצפה מהם שיהיו מודלים לחיקוי ושינסו להשפיע גם מעבר לגבולות המגרש. האמריקאים הדגימו את זה באופן מובהק השבוע, כשגולת הכותרת היא נשיא שמקלל שחקני פוטבול "Son of a bitch", ומולו לברון ג'יימס שקורא לו "כלומניק". אל תחמיצו את המונולוג האדיר של מאמן סן אנטוניו ספרס גרג פופוביץ', שפירק לגורמים את מה שקרה במדינה שלו בשבועיים האחרונים ובכלל. וכל זה אחרי מחאה שקטה אך מרשימה של שחקנים שכורעים ברך בזמן נגינת ההמנון – סמלי, ובשום אופן לא מבזה.

אלא שאצלנו הספורטאים לא מעיזים לפצות פה או להביע מחאה או ביקורת על התנהלות השלטון. חלק גדול מהם ממילא מצביעים למפלגות מרכז-ימין, אבל כולם – כמו שאמר פעם מנהיג ישראלי מפלג – פשוט מ-פ-ח-ד-י-ם. חלילה מלהגיד משהו שעלול להרגיז מישהו מהאוהדים, בטח באקלים האלים הנוכחי של השיח הציבורי. חלילה שהטוקבקיסטים יתעוררו. חלילה שהפופולריות תיפגע. הרי אם מישהו היה מעלה על דעתו לא לעמוד בהמנון הלאומי, גם התקשורת רודפת הסנסציות הייתה תולה אותו על העץ הקרוב.

אז בינתיים אפשר לתפוס טרמפ על מה שקורה באמריקה, ולשבח את השחקנים, המאמנים ובעלי הקבוצות שמביעים סולידריות ואת עמדתם לגבי הנעשה אצלם. כמה חבל שאין שום סיכוי בעולם שנראה את זה קורה בישראל.

בלי ברק

כולם מיהרו להחמיא לבעלי הפועל באר שבע, אלונה ברקת, על הטיפול המהיר, המקצועי והכן בפרשת החומרים האסורים של בלם הקבוצה שיר צדק. החמיאו על הגיבוי המלא לשחקן, על הפתיחות. אין ספק, מדובר בספין תקשורתי קרוב למושלם של ברקת, שמוסיף להתלהבות הכללית והגורפת מיכולות ואופי הניהול שלה.

רק דבר אחד נשכח מעיני המסומאים עם הלבבות באישונים, והוא העובדה שיום קודם לכן פורסם שצדק לא ייצא למשחק בפלזן במוקדמות הליגה האירופאית בגלל תלונות על כאבים בברך. מידע שיותר מסביר שהודלף מ"גורם" או "מקורב" כלשהו לקבוצה. מוזר, לא ידעתי שכך צורכים בבאר שבע את תוספי המזון.

ברקת בעצמה אמרה שאת ההודעה מאופ"א לגבי החשד שהתעורר הם קיבלו "לפני מספר ימים" – כלומר, הידיעה על ה"כאבים" של צדק הייתה שקר מוחלט ומכוון. על הדרך, הבעלים הנערצת גם גלגלה ברמיזה את האחריות/אשמה להימצאות אותם תוספים לדלתה של נבחרת ישראל (תזונאי הנבחרת כמובן מכחיש נמרצות שזה קרה תחת פיקוחו). שוב – מהלך חכם מאוד, אם לא שמים לב אליו (אגב, אם ככה שיר צדק משחק אחרי שימוש בחומרים אסורים, צריך לתבוע את מי שנתן לו אותם). יש גם משהו חשוד בעובדה שבאר שבע מסרבת לפרסם מהו אותו חומר אסור שהתגלה אצל השחקן בשתן. האם חוששים שבכל זאת יתברר שמקורו בקבוצה, או שיפליל מישהו בסביבתה?

ליבי ליבי על צדק האומלל, שרוב הסיכויים שכלל לא ידע שהוא צורך תוספים אסורים, ורחמיי עליו אם ייענש על לא עוול בכפו, ודאי אם זה יהיה בחומרה (הרחקה למספר שנים, למשל). הפועל באר שבע עצמה לא תיפגע מהסיפור בקנסות, הפחתת נקודות או השעיה ממפעלים שונים – התאחדות הכדורגל האירופית הבהירה בעבר שבמקרים כאלה לא יהיו עונשים קבוצתיים - ורק תפסיד שחקן שממילא אינו מהמצטיינים של העונה בשלב זה. הפגיעה העיקרית באלופה תהיה בתדמית שלה. מהסינדרלה מהדרום והקבוצה החדשה של המדינה שכולם אוהבים, היא עלולה להיות מזוהה עם פרשייה מביכה ולא מוסרית, ואז גם המעריצים הכי גדולים של אלונה ייאלצו להודות שהיא איבדה את הברקת.