5. לא מתפנה
המקרה של טל בן חיים החלוץ הוא בדיוק הפוך מזה של מתנחלי עמונה. הנה לכם בנאדם שרוצה - מה זה רוצה, מתחנן - לעזוב את הבית שלו, אבל הקבוצה/המדינה מסרבת. בכוח. גם סכום כסף שנע סביב 5 מיליון יורו (!) לא משכנע את מכבי תל אביב להעתיק אותו לבלגיה, ובן חיים – שחקן עם כישרון אדיר ברגליים אבל פתיל קצר מאוד על המגרש - מחויב להתנחל בכוח ולהישאר למורת רוחו במקום שבו הוא לא רוצה להיות, שם הוא תופס מקום של אדם שהיה יכול להיות כובש מרצונו ובעידוד המדינה/קבוצה. לו רק גולדהאר וקרויף היו מתחלפים עם נתניהו ובנט, אולי המתנחלים היו מבינים שיש בוס שדורש לכבד הסכמים ולא נכנע לכל גחמה והתבכיינות של מיעוט חמום מוח, ולא היה צריך לחשוש כל כך ממלחמת אזרחים.
4. המלך לברון נגד סר צ'ארלס
לברון ג'יימס הוא הכדורסלן הטוב בעולם, צ'ארלס בארקלי הוא כדורסלן עבר גדול, וכיום - פרשן טלוויזיה משעשע ועוקצני. ג'יימס לוקח את עצמו ברצינות תהומית, בארקלי מחזיק ארסנל סיכות במיוחד עבור בלונים כאלה. לפניכם משפטים אמיתיים שהם אמרו אחד על השני השבוע, בעקבות הפסד של קליבלנד וג'יימס:
בארקלי: ג'יימס בכיין
ג'יימס: בארקלי הוא הילד הרע, העובדה שהוא בטלוויזיה לא אומרת שהוא אמין
בארקלי: ג'יימס לא בין חמשת הכדורסלנים הטובים בהיסטוריה
ג'יימס: לי מעולם לא היו חובות בגלל התמכרות להימורים
בארקלי: מצחיק, הוא בטח חיפש עליי פרטים בגוגל
ג'יימס: שבארקלי יילך לעזאזל
אז אפשר להגיד שבארקלי מעולם לא לקח אליפות וג'יימס הרוויח ביושר את הרצון שיתייחסו אליו בכבוד, אבל איזה כיף זה לראות איך האיש שחושב שמגיע לו הכל מקבל סטירה קטנה לאגו, ותכלס – מתבכיין כמו ילדה עם קוקיות.
3. אברם עדיין חי
אם לאוהדי נבחרת גאנה היה קצת מעוף, הם לא היו מסתפקים בהפצת שמועות על מותו של מאמן הנבחרת אברהם גרנט כתוצאה מהתקף לב, והולכים על משהו בסגנון "נטרף ע"י אריה", "נדבק באבולה", "נפגע מחנית תועה". התקף לב זה קל מדי לאחל למישהו שאתה כל כך לא אוהב. ולמה בעצם לא לאהוב את מי שהצעיד את הנבחרת כמעט עד לגמר אליפות אפריקה? נו, ולמה באנגליה כל כך שמחו לאידו אחרי ההפסד בגמר ליגת האלופות? ולמה כמעט בכל קבוצה שהצעיד לאליפות בישראל, האוהדים העדיפו שמישהו אחר יעמוד על הקווים? ההתנהלות של גרנט תמיד משדרת משהו שמנוני, חלקלק. בין אם זו הקירבה המלוקקת למוקדי כוח או הספינים בתקשורת, קשה לשמוח בשמחתו, קשה לפרגן עד הסוף. טוב שהוא חי, ולו רק בשביל הכותרת העתידית: אברם גרנט פוטר מנבחרת גאנה, המועמד להחליפו: אברם גרנט.
2. אין כמוני אין לי סוני
על פניו, צריך לברך את מכבי תל אביב בכדורסל שביערה מעצמה את נגע הסמים בדמותו של סוני ווימס. אלא שזו לא מכבי האמיתית. מכבי האמיתית מכבסת את הכביסה המלוכלכת בבית ומוציאה החוצה רק הלבנות: מכבי שהצהירה על אולסי פרי המסומם כ"חולה שפעת", שנימקה דריסה של צעיר בידי וויל ביינום כ"הגנה עצמית", שגוננה בחירוף נפש על דיאור פישר שהלך מכות בבר כי "הותקף בברוטליות", והרשימה לא נגמרת כאן. זה היה חלק מהמכביזם הנערץ כל כך על אוהדי הקבוצה ושנוא על כל השאר.
המכביזם הזה מת השנה באופן סופי. ברור שווימס לא תמים ואכן עישן משהו לא חוקי, ברור גם שהוא לא הספורטאי היחיד בקבוצה או בארץ שעושה את זה, ועוד יותר ברור שהקבוצה החליטה להפיל את השחקן עם בדיקה יזומה ומתוזמרת היטב, כאילו השר גלעד ארדן לא הודיע רק בשבוע שעבר על מדיניות האי-הפללה. זו לא התנהלות של מועדון גדול, אלא משהו שמעיד על היסטריה, איבוד כיוון כללי ופשיטת רגל מערכתית. כשר, אבל מסריח לפחות כמו שבע המבחנות מלאות השתן שווימס השאיר.
1. רוג'ר פדרר
אין עוד מלבדו.