לו היו ממתינים פחות משבועיים, היו יכולים לחסוך מעצמם את המבוכה, את הלגלוג ואת מחאת האוהדים, מחניקים חיוך לעצמם ובעתיד מזכירים את שמו של לוזון רק כבדיחה פנימית. אבל כעת, לאחר מופע האימים של הנבחרת הצעירה בהדרכתו של המאמן הישראלי בטורניר היורו עד גיל 21, ובהיעדר דרך מילוט שלא כרוכה בתשלום פיצויים המוניים, התחושה היא שבליאז' יחפשו שעיר לעזאזל על מנת להוציא עליו את התסכול מההחלטה הנמהרת הזו. והלוא אין מספיק אנטישמיות בבלגיה גם ככה?
התצוגה של לוזון התחילה עוד לפני שריקת הפתיחה. המאמן, שמכורח תפקידו אמור להיות ניחן בעין חדה שמאתרת את השחקנים בכושר הטוב ביותר, החליט לוותר על שירותיהם של דור מיכה ומושיקו לוגסי, שניים משחקני מכבי ת"א, אלופת המדינה אם שכחתם, ולא כשחקני פוסטר זניחים אלא כאלה שתרמו תרומה משמעותית לתואר הצהוב.
אחר כך סיפר הטאלנט בפה מלא ובלי בושה, כי הוא לא מכיר את הנבחרת הראשונה מולה ישחק בטורניר (נורבגיה) ולא יודע מי הם שחקניה. עד כדי כך סמך העילוי על כישורי האימון שלו ועל שחקני העל של אחת הליגות הטובות בעולם, שלא טרח לעשות את שיעורי הבית הבסיסיים ביותר ולספר לחניכיו ממי וממה עליהם להיזהר. מעניין אם במקום עבודתו הבא יודעים שהמאמן החדש שלהם לא מאמין בסקאוטינג.
בעצם, כנראה שגם הליאז'ים לא מצטיינים בתחום הזה, אחרת לכו תסבירו החתמת מאמן זר שהרקורד שלו כולל שש שנים במכבי פ"ת – הקבוצה שבבעלות משפחתו, עזיבה באמצע העונה את הפועל ת"א, עוד חצי עונה במכבי פ"ת שגם אותה עזב, ועוד שתי עונות בבני יהודה. ואז מונה ע"י דודו יו"ר ההתאחדות אבי לוזון לאמן את הנבחרת הצעירה. אפס תארים, אפס שחקנים שגידל, אפס חותם על המקצוע.
יש עתיד, והוא גרוע כמו ההווה
בחזרה לכדורגל: את התיקו מול אותם נורבגים (2:2), שהסתיים לאחר שישראל ספגה שער בתוספת הזמן מול נבחרת עם שחקן מורחק, הגדיר לוזון בתור המשחק הכי רע של הנבחרת בשנתיים האחרונות. הגדרה מאוד נוחה בהתחשב בזה שהרוב המכריע של הקהל כלל לא ראה את משחקיה של הצעירה שנתיים האלה ואין לו אמצעי להשוות ולדעת מה היכולת האמיתית שלה. אגב, אולי כדאי שהיה ממתין עם ההגדרה הנחרצת הזאת מספר ימים, עד אחרי התבוסה המשפילה נגד איטליה אתמול (4:0). מצד שני, על המשחק הזה אמר המאמן שהנבחרת נראתה בו מצוין, ורק "הרחקה הזויה" הביאה לתוצאה הזו. מוזר שלא אמר מילה על ההרחקה ההזויה והפנדל ההזוי עוד יותר שנשרקו לזכותו רק משחק אחד קודם לכן ובמו משרוקית אפשרה לו את התיקו ההוא. השיעור הכי חשוב שלמד האחיין מהדוד אבי הוא להאשים את כל מי שמסביב, רק לא לקחת אחריות.
אבל כל עוד קיים הסיכוי התאורטי הקלוש (גם במוקדמות המונדיאל של הבוגרים), הלוזונים ימשיכו למכור לכם אחיזת עיניים וגניבת דעת, ימשיכו למכור לכם סיפורים על יכולת, על שיפוט, על התקרבנות, על הלא מפרגנים, על העולם שכולו נגדנו. לרגע הם לא יביטו במראה ויראו שפני הכדורגל הישראלי כפני הלוזון. משפחה בהדחקה. צריך להוריד את הראש מתחת למים ולחכות שהגל העכור הזה יעבור.