לא טוב בחיפה, לא טוב בנבחרת (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
אמ;לק: ישראל לא תעלה למונדיאל הקרוב ברוסיה 2018. זה לא בגלל ההגרלה הקשה שזימנה לבית של הנבחרת את ספרד ואיטליה; ישראל לא הייתה עולה מאף בית שהייתה מוגרלת אליו. אולי ביקום מקביל. או בכדור הארץ 2.0.

אם כבר, אז ההגרלה של ספרד ואיטליה היא הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות לנו, כי הפעם (להבדיל מהקמפיינים הקודמים) לאף אחד לא יכולות להיות אפילו אשליות שיש איזשהו שבריר של סיכוי לעלות.

הכדורגל הישראלי נמצא בהתדרדרות מתמשכת, בזמן שמדינות שפעם היו נחשבות אזוטריות מצמצמות פערים. זה לא רק הביזיון של האלופה מכבי תל אביב שהפסידה במלטה. שימו לב לשיבוץ המדורגות בהגרלת המוקדמות למונדיאל: איי פארו, פעם בשר התותחים של אירופה שחטפה גם מהנבחרת שלנו, נמצאת באותו הדרג כמונו. אלבניה, שבעשורים האחרונים סיימה רק פעם אחת מעל המקום החמישי, שובצה לדרג השלישי – כלומר, מעלינו. כל העולם מתקדם וישראל נשארת במקום, ולמעשה - הולכת אחורה. לא שזה ימנע מכמה סהרוריים לכתוב (אחרי שאיטליה וספרד יסיימו בתיקו ואנחנו ננצח את ליכטנשטיין) שזו "הזדמנות אמיתית להגיע למפעל יוקרתי ומי יודע מתי זה יתאפשר שוב".

מאמן הנבחרת אלי גוטמן מיהר לשחרר תגובה להגרלה, בה נכתב בין היתר כי זו ההגרלה הקשה ביותר שקיבל הכדורגל הישראלי, וכי "בעוד פחות מחודש אנחנו חוזרים במלוא העוצמה למשימת יורו 2016. יש לנו הזדמנות אמיתית להגיע למפעל יוקרתי ומי יודע מתי זה יתאפשר שוב".

ראשית, התגובה לא רלוונטית כי האיש לא יהיה מאמן הנבחרת בקמפיין הבא (אבל אולי הוא יהיה שם כפרשן שמנתח את המאמן התורן ומביע על הליקויים בנבחרת תוך התרפקות על התקופה שלו). אבל מישהו גם צריך להזכיר לגוטמן שהנבחרת ירדה לדרג הרביעי באירופה בקדנציה שלו, ושבאופן כללי לא נזכור לטובה את התקופה שלו כמאמן הלאומי. אבל היי - לפחות נחסך מאיתנו פרצופו מדושן העונג כפי שנתפס בזמנו בהגרלת מוקדמות היורו לאחר היוודע היריבות.

יישאר או לא? אלי גוטמן (אלן שיבר) (צילום: ספורט 5)
לא רלוונטי. גוטמן|צילום: ספורט 5

מי שבאמת יכולה להעלות חיוך רחב היא ההתאחדות לכדורגל, שם ודאי פתחו בקבוקי שמפניה כשגילו מי יהיו היריבות. המחירים למשחקים האלה, יש להניח, לא יהיו שווים לכל נפש. הרי מי לא ירצה לראות את ספרד ואיטליה משחקות בישראל? כמה כיף לראות נבחרות ברמה כזו – כלומר, אם אתה לא הנבחרת שהולכת לקבל מהן רביעיות (אגב רק הבהרה לטובת מי שעלולים להתבלבל: ליאו מסי לא יגיע עם נבחרת ספרד לישראל).

מה כן אפשר להוציא מהקמפיין האבוד מראש הזה? לא מעט. כשאין סיכוי מראש לעלות, אפשר וחובה להתמקד בבנייה מחדש, בגיבוש אמיתי של סגל שירוץ יחד כמה שנים עם שיטה ברורה ומובנית. לשם כך צריך להחתים את המאמן הבא לארבע שנים מראש, ולהכתיב לו שילוב מאסיבי של שחקנים צעירים כדי להכשיר את הנבחרת ליורו 2020. בקיצור, צריך לעשות דבר מטורף שלא עשו אצלנו מעולם: לחשוב לטווח הארוך.

ולסיום, הערה קצרה על השידור של ערוץ 1. נכון שהטקס היה עמוס בהסחות דעת כמו ריקודים סלוניים, שאלונים מביכים לכדורגלני עבר, ובאופן כללי תחושה שלא מדובר בכדורגל אלא בשילוב הזוי של אירוויזיון וטקס מלכות היופי. אבל אין שום הצדקה לביזיון ולזלזול בצופים, כאשר במשך דקות ארוכות דיברו השדר והפרשנים כאילו מי שהוגרלה לבית עם ישראל היא נבחרת בוסניה ולא איטליה. מילא שאף אחד שם לא עשה שיעורי בית כדי לדעת שמסיבות טכניות איטליה לא הייתה יכולה להיות מוגרלת לבית אחר. אבל מה עם העובדה שאף אחד לא שם לב לטבלה, לא טרח להתעדכן במקומות אחרים, לא טרח ללחוש להם משהו באוזן. לא שהיה אפשר לשמוע משהו מבעד ללהג של דני נוימן ואייל לחמן, אבל בכל זאת - בושה.