הציע לחרדים להצטרף בסיבוב שני (צילום: רויטרס)
מוקף בעיתונאים. בנימין נתניהו|צילום: רויטרס

אם הייתם משחקים עכשיו במשחק אסוציאציות והיו זורקים לכם את המילה "תקשורת", רוב הסיכויים שהתשובה האוטומטית שלכם הייתה "שמאלנית", סליחה – "סמולנית". אבל דווקא ראש הממשלה (מהימין, כן?) הצליח בשרשרת המינויים הבלתי פוסקת שלו למערך ההסברה והדוברות לעקר את הטענה הזו מתוכן.

שימו לב מי עבר במשרות הבכירות האלה בשנתיים וחצי מאז חזר ביבי לשלטון, כולם עיתונאים לשעבר שעבדו בכלי תקשורת מרכזיים: הרכש האחרון של נתניהו הוא לירן דן, שמונה למנהל מערך התקשורת והדוברות במשרד רה"מ. בתפקידו הקודם הוא היה סמנכ"ל חדשות 2, ובעבר גם עורך המהדורה המרכזית של חדשות 2.
הלאה: ד"ר יועז הנדל מונה אך לפני ימים אחדים לראש מערך ההסברה הלאומי. הנדל היה בעל טור בידיעות אחרונות. הוא, אגב, החליף בלשכת נתניהו את גידי שמרלינג, לשעבר כתב מעריב בירושלים, שהחליף בעצמו את ניר חפץ, לשעבר עורך 7 ימים וכיום עורך מעריב.
ונקנח בדוברו הטרי יחסית של נתניהו, רוני סופר, שהיה קודם לכן הכתב הפרלמנטרי של וואי-נט.
כל אלה, כאמור, בשנתיים וחצי.

לכל אלה תוסיפו את יו"ר רשות השידור הנוכחי אמיר גילת, שהיה בעבר יועץ התקשורת של בנימין נתניהו; את בעל הטור חנוך דאום, שקריאת טוריו מרגישה כמו דקלום שוודאי שמע בארוחות הערב אצל הנתניהואים; וכמובן השופר הרשמי של ראש הממשלה ורעייתו: ישראל היום, עיתון שמשנה את כותרותיו ודעותיו בהתאם לדף המסרים היומי שיוצא מלשכת ראש הממשלה.

מכל זה מתקבלת תמונה מעניינת: הן כלי תקשורת מרכזיים, והן בכירים בכלי תקשורת גדולים אחרים, מדבררים דווקא את השלטון הימני. מדוע, אם כך, ממשיכים לתקוף את שמאלניותה של התקשורת? כנראה שזה נוח להתקרבן, נוח להדוף בדמגוגיות את הביקורת, נוח להפנות אצבע מאשימה כלפי משהו ערטילאי, נוח לעשות הכל רק לא להסתכל פנימה ולבחון את עצמך. בדיוק מאותה הסיבה שהמקופחים ממשיכים להצביע בקלפי עבור מי שמקפח אותם על בסיס קבוע.

מה רוצים משרה?

הנה עוד נקודה למחשבה: תפקידה של התקשורת בין השאר הוא לבקר את השלטון. אבל מה לעשות שב-34 השנים האחרונות, השמאל היה בשלטון בקושי חמש? ולא, שרון הוא לא ססמולן למרות ההתנתקות, ואולמרט הוא לא ססססמווולללללןןןן למרות המו"מ המתקדם עם אבו מאזן. אם תפשפשו בהיסטוריה, לימים שבהם המערך היה בשלטון, תגלו שגם הוא חטף לא מעט. גם היום אפשר לראות כמה אש חוטפת מפלגת העבודה, וכמה ביקורת סופגת יו"ר האופוזיציה ציפי לבני. אחד לא חשב אז ולא חושב היום להאשים את התקשורת שהיא ימנית.

ואם התקשורת תוקפת חלק מהמתנחלים על חלק ממעשיהם, זה לא בגלל שהיא שמאלנית, אלא בגלל שאותו עלק-קומץ, הם אנשים פורעי חוק שבין שאר עוולותיהם גם מתנכלים לשוטרים ולחיילים.

ועוד דבר קטן: למרות הפרנויה בסביבת ראש הממשלה, התקשורת לא "נטפלת" לשרה נתניהו משיקולים פוליטיים. מי שחושף או מסתיר את הגברת מעין התקשורת משיקולים של רווח והפסד הם אנשי נתניהו. זוכרים את התמונה המתקתקה של הנתניהואית עם אופק בת הארבע שלבסוף גורשה? אחת מגאונות התקשורת של נתניהו, ד"ר אורית גלילי-צוקר, הודתה שהחשיפה נבעה מהרצון להציג את שרה נתניהו באור חומל, ולא – נגיד – משיקולי פילנתרופיות ואהבת אדם. ולהבדיל, הייתה זו התקשורת השמאלנית העוינת שחשפה את חשבון הדולרים המפורסם של לאה רבין, פרשה שבסופה נאלץ בעלה להתפטר מראשות הממשלה (השמאלנית והעוינת, כן?).

נו, פעם הייתה פה אחריות אישית ואמיתית. היום, אתם יודעים איך אומרים: מי שמתחרווט נופל בפח.

ובינתיים בלה לה לנד

על אף שאני משדר כבר יותר משנתיים ברדיו לב המדינה, לאכזבתי הרבה אינני מופיע ברשימת העדים. אמנם אני לא "הפרסי מנתניה", אבל מה קרה – ההונגרי מרמת אפעל לא נשמע פלילי מספיק?

>> הטור הקודם: אהוד ברק מנסה להיטפל ליונית לוי
>> למה ישראל היום לא מסקר את מחאת האוהלים?