5. גלגל הצלה
זה יהיה קצת תלוש מהמציאות לדבר על התצוגה של נבחרת ישראל באליפות העולם בשחייה ככישלון קולוסאלי, כי בואו - זה לא שמישהו ציפה ברצינות למדליה. אבל להסתפק בלקרוא למה שקרה שם אכזבה יהיה מקל מדי עם השחיינים והמאמנים. רק שחיין אחד (יונתן קופלב) הגיע לגמר, וגם זה במקצה 50 מטר גב שאינו משחה אולימפי, ולכן מושך פחות שחיינים בכירים. איפה ההצהרות של ועל יעקב טומרקין.
אבל זה אפילו לא זה. קורה שאתה שוחה הכי טוב שלך וזה פשוט לא מספיק. העניין הוא שבשורה התחתונה, רק שחיינית אחת (אנדי מורז) מתוך 13 נציגים ישראלים שברה את השיא האישי שלה, וכשאתה מגיע לתחרות כזו ולא מצליח להתעלות ולנפק את הכי טוב שאתה יכול, משהו כאן לא תקין - בהכנה הפיזית או בהכנה המנטלית, או בשתיהן. לא פלא שהמאמן החדש של הנבחרת סיים את תפקידו בעקבות האליפות.
אבל גם היועץ המקצועי שהובא במיוחד, דייב מארש, אחראי להיעדר התוצאות. לא יכול להיות שבזמן שכולם צועדים קדימה ואפילו שחיינית מצרית זוכה במדליה, אצלנו עומדים במקום. וכשאתה עומד במים, בסוף אתה נסחף. מישהו צריך לזרוק לשחייה הישראלית גלגל הצלה, לפני שהיא תטבע.
4. קידום אמנותי
מסתבר שמאמנת ההתעמלות האמנותית אירה ויגדורצ'יק יכולה לזרוע פחד ובהלה לא רק בקרב המתעמלות שלה (לכאורה), אלא גם אצל המעסיקים - אחרת קשה להסביר את המינוי החדש שלה לתפקיד המנהלת המקצועית של מקצועות ההתעמלות האמנותית. באיגוד ההתעמלות, לפי הדיווחים, כועסים על ויגדורצ'יק, שמנעה עד כה מהנבחרת שאימנה להשתתף בתחרויות, וגם החליטה על דעת עצמה שלא להוציא אותה לאליפות העולם באיטליה. אלא שבמקום לפטר אותה, החליטו באיגוד לבעוט אותה למעלה, לתפקיד שלמעשה נתפר במיוחד למידותיה, כך לפי ההודעה הרשמית: "הוחלט באיגוד ההתעמלות על רפורמה מרחיקת לכת, בה תמונה מנהלת מקצועית לענף ההתעמלות האמנותית, ואת הנבחרת באופן ישיר יאמנו שתי מאמנות צעירות".
המאמנות האלה טרם נבחרו, ואם למדנו להכיר במשהו את המנהלת המקצועית החדשה, היא תדאג שדור ההמשך יהיה בצלמה ובדמותה, שלא לומר – תדאג למיקרו-ניהול של הנבחרת. ככה זה כשמפחדים ממישהו פחד מוות ונותנים פרס לטרור (לכאורה, לכאורה, אירה בבקשה אל תפגעי בי).
3. שכחו אותי בבית
איסטנבול עמדה השבוע במרכז הכדורגל הישראלי. במקרה אחד, מאמן זר סירב להיכנס לישראל עד שקבוצתו החדשה כאן תסדר לו ויזת עבודה ונסע להמתין בעיר הטורקית. במקרה אחר, שני שחקנים ישראלים החמיצו את טיסת ההמשך של קבוצתם למשחק בליגה האירופית ונתקעו באותה העיר.
שיתבייש מי שחושב שמדובר בצירוף מקרים שמעיד על השכונה שהוא הכדורגל הישראלי. הרי ברור לכל שזוהי מזימה טורקית שנועדה לחבל באחד ממושאי הגאווה שלנו.
ז'אירו סווירסקי של בני סכנין ועאיד חבשי ובן תורג'מן של בני יהודה הצליחו לזכך את נפלאות החלטורה לידי שלמות. המאמן? בסכנין כבר מתנערים ממנו, משחירים אותו ומכים על חטא. אחרי הכל, האיש נטש את חניכיו לפני שהספיק להדריך אותם ותחת זאת דאג לקריירה שלו, החוצפן. השחקנים? הם אשמים שלא ידעו איפה שער העלייה למטוס, כאילו שההנהלה לא צריכה להקפיד ולוודא כמו גננת שכל הילדים יחד (אבל אל דאגה, הם נכללו בסגל במשחק נגד זניט). אף אחד חלילה לא ייקח אחריות. ביזיון כפול, מארס טורקי.
2. מזל של אלופים
ברגעים מסוימים זה נראה כאילו הפועל באר שבע עושה הכל כדי לא לעלות לשלב הפלייאוף של ליגת האלופות. משחק רך ונרפה לא אופייני, הגנה וקישור חלשים משל היה מדובר בקבוצה של לפני חמש שנים, כניעה כמעט מחפירה באגרסיביות ללודוגורץ. ואם מישהו חשב שלרדת למחצית בפיגור 2:0 יעיר אותם בצורה של פטיש 5 קילו על הראש, הגיע השער השלישי שבפועל היה גורם להדחה שלהם מהמפעל.
אבל לבאר שבע של השנתיים וחצי האחרונות יש מזל של אלופים. שער מצמק חצי מקרי של גדיר הצליח בסופו של דבר לחפות על החמצת פנדל שערורייתית של אוגו, שסיכנה את מי שעבר מחוץ לאצטדיון הבולגרי, ועל צהוב שני והרחקה מטופשת של אוחנה, והשכיח את העובדה שלודוגורץ היו קרובים יותר לשער נוסף, שהיה מחסל את שאיפות הצ'מפיונס של הדרומיים גם השנה.
אופי זה משהו שאי אפשר ללמד ולאלופה יש את זה בערימות. אף אחד לא יופתע אם הם לא רק יעלו לשלב הבתים, אלא יצליחו לשבור את שיא הנקודות של קבוצה ישראלית. רק צריך קצת מזל בהגרלה. כלומר - ברכות, באר שבע.
1. האיש השווה מיליונים
לא היה ספק שבסוף ניימאר יגיע לפריז סן ז'רמן. בספרד עוד ניסו לעשות שרירים ולהקשות עד הרגע האחרון על העסקה הגדולה בהיסטוריה של הכדורגל, אבל כולם ידעו שזה בלתי נמנע. 222 מיליון יורו החליפו ידיים, סכום שיכול להציל כמה מדינות עולם שלישי מעוני, והברזילאי עבור עבר. מכה תדמיתית לברצלונה, רווח עצום (כן, רווח, למרות סכומי העתק ששולמו) לפ.ס.ז' ובמיוחד לבעלים הקטארים שצריכים כל יחסי ציבור חיוביים אחרי הבידוד בעולם הערבי והטענות על שחיתות בהליך בחירת הנסיכות לאירוח מונדיאל 2022.
עבור ניימאר זה לא רק עניין של כסף. זה אפילו לא העיקר. לא שאפשר לזלזל ב-30 מיליון יורו לשנה שירוויח בצרפת, אבל גם ככה גם ניניו של ניימאר מסודרים לכל החיים. לשחקן פשוט נמאס להיות חלק משלישייה שבה הוא מנגן כינור שני ללאו מסי. ניימאר יודע שכל עוד הוא בבארסה, הקבוצה לא תהיה שלו, ושכדי להיחשב מועמד לאחד הגדולים בדורו הוא צריך להיות ראש לאריות ולהוביל קבוצה לתארים על הגב.
ניימאר בשל מספיק לפרוש כנפיים. תוסיפו לו חיזוק נכון ואולי תקבלו בעונה הקרובה מלכה אירופאית חדשה, עם נסיך טוען לכתר שמאיים לרשת (תרתי משמע) את המלכים הבלתי מעורערים עד כה, בפרצוף של מסי ורונאלדו.
0. הקרב שלא היה
כמה חיכינו לקרב הזה: מצד ימין, במכנסיים פרחוניים, מעשן סיגר לצד נשים מפוקפקות ובמשקל שיורם שפטל היה מכנה "איזנקוט": חבר הכנסת אורןןןן חזןןן!!! ומצד שמאל, בחולצת משבצות טיפוסית, מעשן סיגריה מיובאת ובמשקל ששפטל היה מכנה "אורן חזן": חבר הפרלמנט הירדני יחיאאאאא א-סעודדדד!!!
כמה חבל שאחרי חילופי מהלומות מילוליות שלא הייתה מביישת מתאבקי WWE, הורה ראש הסגל של ראש הממשלה לאורן חזן לחזל"ש. כי זה צריך להיות הפתרון לכל הסכסוכים האזוריים: כמו בעת העתיקה, שני גלדיאטורים שנלחמים בשם המדינות שלהם, והמנצח לוקח הכל. כלומר, מספח אליו את הפלסטינים.