בואו נדבר רגע על צביעות.
עיריית ת"א תחלק השנה את תואר יקיר העיר לנשים בלבד, 14 במספר. 13 מהן אשכנזיות, אחת ערבייה, 0 מזרחיות. נתון מוזר במקרה הטוב, שערורייתי במקרה הרע. כל תגובה תקיפה הולמת של נציגות נשית, ודאי נציגות נשית מזרחית, ואפילו של גברים, בטח גברים מזרחים, הייתה מתקבלת בהבנה גמורה - אלא אם כן התגובה הזו מגיעה מאריה דרעי.
כך כתב יו"ר מפלגת ש"ס לאחר פרסום הידיעה: "ככה זה כשיש ציבור ענק במדינת ישראל שהוא שקוף. לא קיים. אין מועמדות מתאימות. אין מועמדות ראויות. זה מקומם, זה מכעיס, זה מרתיח את הדם. בסוף לא תהיה ברירה ואנחנו נחוקק חוק שיחייב במדינת ישראל שוויון מלא למזרחיים בכל דבר, בדיוק כמו החוקים שדורשים שוויון מגדרי לנשים. אם 66 שנות קיומה של מדינת ישראל לא הספיקו בשביל שהתהליך המינימלי הזה של שוויון בין העדות יתרחש מעצמו אז אנחנו נכפה אותו בכוח! הם לא משאירים לנו ברירה!".
בואו נדבר רגע על הצביעות של אריה דרעי.
האיש שמדיר נשים באופן קטגורי מהמפלגה שלו מלין על הדרת נשים במקום אחר. אם לא נמצאה אישה מזרחית ראויה לקשט את הרשימה שמייצגת את המזרחים באשר הם, מה בדיוק רוצה דרעי מעיריית תל אביב?
התקווה הוא שיר מטומטם?
גם אם נקודתית במקרה הזה הוא צודק - ואגב, לגמרי לא בטוח שלאף אחת מ-14 הנשים המדוברות אין שמץ של שורש שמקורו ביהדות ספרד, למשל פרופסור אביבה דורון שלפחות לפי המחקרים ותחום העיסוק שלה היא בעלת זיקה עזה לשם (אבל ניחא, אני משוכנע שהתחקירנים המעולים של ש"ס בדקו לעומק את הנתונים, וגם אם לא – לא אתווכח עם האשכנזומטר של דרעי) – יו"ר ש"ס הוא האחרון שיכול לומר משהו בנושא. כדאי שייטול קורה מבין עיניו.
לתשומת לבו של דרעי: זו לא השנה הראשונה שבה יש היעדרות תמוהה של נציגים ממוצא מזרחי ברשימת יקירי העיר ת"א. לדוגמה: בחמש השנים הקודמות, מתוך 66 מקבלי האות, רק 9 היו מזרחים (כ-13.5%). בשלוש השנים מאז חזר לפוליטיקה בקול תרועה, קיבלו את הפרס 8 אנשים ממוצא מזרחי מתוך 36 (כ-22%). איפה נשמע אז קולו של המנהיג העממי? האם יכול להיות שהוא החליט להתבטא בנושא רק כי זה משרת את קמפיין הבחירות שלו? האם לא אכפת לו מהמזרחים, מהקיפוח ומנשות המגזר בתקופות שאינן מערכות בחירות?
אלא שזו לא רק סוגיית הדרת הנשים: אריה דרעי, האיש השבע, האמיד, שלפי הצהרותיו שווה 4.8 מיליון שקלים, מתקרבן כהרגלו בשם המקופחים; האיש שמפלגתו מקבעת את הפערים החברתיים קורא לחוקק חוקי אפליה מתקנת ואף לכפות שוויון בכוח (וזה בכלל נשמע כמו קריאה להתקוממות אלימה); האיש שזועק על מצוקת הדיור, בנה לעצמו דופלקס ענק בירושלים; האיש שמדבר על האפליה במערכת החינוך כלפי תלמידים ממוצא מזרחי למד בעצמו בישיבה חרדית-ליטאית; האדם הכי בולט שאפשר, עבריין מורשע שנגע בפסגה והיה הדופק הפועם של הפוליטיקה, הוא-הוא הוגה קמפיין השקופים. מה יש לומר – דמגוגיה במיטבה.
ועוד עניין: בתחילת השבוע נשיא מועצת חכמי התורה של ש"ס, הרב שלום כהן, כינה את ההמנון הלאומי "שיר מטומטם". התבטאות שאם הייתה יוצאת מפיהם של אנשי השמאל הייתה מככבת לשמצה בקמפיינים של הליכוד והבית היהודי ומשום מה במקרה הזה עברה מתחת לרדאר. התגובה הרשמית הראשונה של ש"ס לביקורת הקלה שהושמעה הייתה: "איש לא ילמד את חכם שלום כהן שגדל כל ימיו בירושלים שבין החומות מהי ציונות ומה היחס לארץ ישראל". לא חלף יום, ודרעי, שבחושיו המחודדים כנראה הריח את השריפה המתקרבת, מיהר להנמיך את הלהבות ואמר לגלי צה"ל כי הדברים נאמרו בבדיחות הדעת. כמה מהר השתנה הלך הרוחות: מאגרסיביות והתרסה, לכמעט התנצלות. צריך מידה לא מבוטלת של צביעות גם לזה.
הבנו, דרעי, אתה כבר יכול להפסיק, זה נהיה שקוף.