חזרתי מסופ"ש ברודוס עם האישה. מסוג החופשים האלה שאתה מחליט לצאת אליהם באופן ספונטני, מוצא דיל בסגנון עדות ה"הכל כלול" וטס. יצאתי מנקודת הנחה שאזהרת המסע הכללית מדי שיצאה לגבי ביקורים באירופה פחות תופסת למקומות כמו זה. אוי, כמה טעיתי.
זה התחיל יומיים לפני המסע, כשהחברה המארגנת עדכנה ששעת הטיסה חזרה הוקדמה בכמה שעות טובות, כך שבמקום לבלות עוד חצי יום על החוף, נצטרך לקום כבר בארבע לפנות בוקר. מכיוון שמדובר בטיסת שכר (צ'רטר), הם הסבירו, הם יכולים לשנות את שעות הטיסות כרצונם, וללקוחות אין אפשרות לעשות דבר בנדון.
אחת הנוסעות האחרות סיפרה שבדיל שהיא הזמינה, הטיסה חזרה תוכננה גם כך לבוקר המוקדם, וכשביקשה טיסה מאוחרת יותר היא נדרשה לתשלום נוסף. כך יצא שהיא גם שילמה יותר כדי לטוס מאוחר, וגם נאלצה לטוס במועד המקורי, אותו הייתה יכולה כאמור לקבל במחיר זול יותר. זה גרם לנו לחשוב שמדובר בתעלול נכלולי וקבוע למדי של החברה (שאין לי כוונה להזכיר כאן את שמה), שידעה כל הזמן על שעת החזרה המוקדמת אבל בחרה להציג שעה שונה כדי לחלוב עוד כמה דולרים מהנוסעים. קומבינה לא פחות גרועה מזו של הבחורים ששמים תמונה לא שלהם בפייסבוק כדי לפתות בחורות להיפגש.
החדר מסריח? שימו ספריי
הגענו למלון, שהוגדר כמלון חמישה כוכבים, שם קיבלנו את צמיד הטורקיז שמעיד על כך שאנחנו בדיל הכל כלול. את פנינו בחדר קיבל ריח חמצמץ של ביוב, שהפך נסבל יותר ברגע שסגרנו את הדלת שמובילה למרפסת הקטנה, וגם שלולית קטנטנה של מים על רצפת האמבטיה, ומגבות שהיו אולי נקיות אבל הרגישו לחות ועשו רושם משומש. במקרה תפסנו את אשת הניקיון שעברה בקומה, ומבלי לומר מילה היא מיהרה להחליף את המגבות ולהעביר סמרטוט נוסף בחדר הרחצה. את סוגיית הריח היא פתרה באמצעות שימוש בספריי ריחני. נו מילא, אמרנו לעצמנו האישה ואני, לפחות יש רצון טוב. לא ניתן לדבר קטן ושולי כזה להעכיר לנו את החופשה.
כעבור שעתיים רצינו להיכנס להתקלח לקראת ארוחת הערב. ראינו שבאמבטיה יש ג'קוזי, כפי שהובטח בהזמנה, ובעינינו נדלק זיק של רומנטיקה: למה שלא ניכנס ביחד? מבלי משים נתנו למים לזרום, התיישבנו והפעלנו את הג'קוזי.
אלא שלחרדתנו גילינו – כמובן, לאחר שהאמבטיה כבר הייתה עם כמות מים נכבדה – שהפעלת הג'קוזי גורמת להצפה. מאוחר יותר גם הבנו שברגע שסוגרים את הפקק באמבטיה, מתחילה נזילה מלמטה. כשהסברנו את העניין לפקידת הקבלה - אישה מקומטת שיש להניח שראתה ב-98 שנות עבודתה במקום מספר ישראלים מתפרעים ועם תלונות סרק ופיתחה אנטי ארוך שנים ומצטבר – תשובתה הלקונית הייתה "כן, אנחנו יודעים, זה ככה בכל החדרים".
מכיוון שהיה לה נדמה שבכך הסתיים הדיון והיא מיהרה לחזור לשיחת הטלפון הקשקשנית שלה, היא הופתעה לגלות כשהרימה את ראשה מהניירות, שאני עדיין שם. איך אתם מתכוונים לפתור את הבעיה, שאלתי. עוד מעט אשלח מישהי שתנקה, היא ענתה. ומה יהיה בפעם הבאה שניכנס למקלחת, הקשיתי. אשלח שוב מישהי שתנקה, הגיבה בחוסר סבלנות גובר. והאם כך זה יהיה במשך כל שלושת הימים הבאים, השתדלתי לא לאבד את שלוות רוחי. משיכה בכתפיים הייתה התגובה. ביקשתי לדבר עם המנהל, אבל המקומטת שוב משכה בכתפיה, הסבירה שאין מה לעשות, וחזרה לעיסוקיה.
בטיפות הסבלנות האחרונות שנותרו לי שאלתי האם יש אפשרות להחליף לנו חדר, משום שחדר השירותים והאמבטיה של הנוכחי מוצף, ולמרות שהשתמשנו בכל המגבות כדי לנסות ולספוג את הרצפה, הכניסה לחדר עדיין הייתה כרוכה בסכנת החלקה. ואגב – אנחנו זקוקים למגבות חדשות. היא רשמה את התלונה ואמרה בפרצוף חמוץ שאם הבעיה תחזור על עצמה בבוקר, תיבדק האפשרות לנסות ולהעביר אותנו לחדר אחר. תהיתי ביני לבין עצמי איך הבעיה תיפתר מבלי שיישלח איש שירות שיתקן את הנזילה, אבל העדפתי שלא להמשיך ולהטריח את האישה מכיוון שחששתי שהמשך השיחה עלול להוציא ממני צדדים אגרסיביים שאותם אני חושף רק במשחקים של מכבי ת"א.
"תודה"? לא תודה
למחרת, רק לאחר התערבות נציגת החברה המארגנת, התרצתה המקומטת החמוצה להעניק לנו חדר חלופי, לא לפני שמלמלה כמה מילים ביוונית מתחת לשפמה. עלינו לחלופי. הריח החמצמץ והמוכר קיבל את פנינו בכניסה, וכבר במבט ראשון התברר שהחדר קטן משמעותית מהקודם, אין בו מרפסת, וצמודה אליו צנרת מאסיבית שמרעישה ומרעידה את החדר באופן שגורם לך להרגיש שאתה נמצא באפטר-שוק בלתי פוסק. גם אני כבר הייתי באפטר-שוק.
ירדתי בחזרה אל הקבלה. כשהודעתי למשופמת עם הקמטים על החלטתנו לוותר על החדר החלופי ולהישאר בכל זאת בחדר המקורי (שיובש ונוקה בערב שעבר), היא התרגזה ואמרה בקול רם ותקיף, תוך שהיא מטיחה את העט שבידה בשולחן, שהיא פשוט לא מאמינה למשמע אוזניה. בחרתי להתאפק, הבטתי בה במבט אדיש ולקחתי בחזרה את המפתח הראשון. בעודי מסתובב ופונה לחזור לחדר, שמעתי אותה שוב, הפעם נובחת ביוונית לעבר אחת העובדות, מה שאין לי ספק שהיו שלל ברכות ומחמאות בכיווני.
ניהלנו את הימים הקרובים עם מקלחות קצרות וזהירות, ומכיוון שמזג האוויר היה נוח ובבריכה הקרובה היה טוש, מיקמנו את עצמנו בסמוך אליו וגנבנו מדי פעם שטיפה אקראית. כדי להימנע כמה שיותר ממפגש עם הוד חמיצותה המקומטת בחרנו לצאת לעיר מספר פעמים, לשם יצאנו כמובן שעל פרק ידנו אותו צמיד טורקיז, זכר לדיל, שמסמן אותך בעיני המקומיים כטרף קל (הרי לא יכול להיות שסניקרס לגבר באמת עולות 245 יורו אחרי 30% הנחה, נכון?). על הדרך גם גילינו שהמקבילה היוונית למילה "תודה" היא כ"כ ארוכה ולא ידידותית ("אפחריסטו"), כאילו ידעו מראש שלא ייעשה בה יותר מדי שימוש.
ערב הטיסה חזרה שודר בטלוויזיה היוונית משחק הכדורגל של נבחרת ישראל נגד קרואטיה, שהיה אקורד סיום הולם לחוויה הכוללת (בדיעבד, גם של הנבחרת...).
הגענו הביתה ב-8:30 בבוקר. מיהרנו למלא את האמבטיה.
נספח
כשירות לציבור, הנה מספר דברים שלמדתי בחופשת הכל כלול:
-אם אתה רוצה לקחת מים מהבר אתה יכול, אבל לא מים מינרלים בבקבוק, רק בכוס פלסטיק מהברז. כי המים בחינם, אבל הבקבוקים בתשלום.
-באתר בית המלון נכתב על כך שיש בו אינטרנט חינם. זה נכון, האינטרנט בחינם, אבל הגלישה בתשלום.
-חלק מהפעילויות שמציע המקום כוללות שולחנות פינג פונג בחינם. אלא שאם תרצה לשחק תגלה שהשולחנות אמנם בחינם, אבל המחבטים והכדור בתשלום.
-כיסאות הים שבבריכה גם הם בחינם, רק שהישיבה עליהם היא בתשלום.
-יש טלוויזיה בחדר, בחינם כמובן, אבל הסוללות לשלט-רחוק בתשלום.
-ואיך לא: החשמל בחדרים בחינם – השימוש בשקעים בתשלום