ג'ודי וסילבן (צילום: שוקה כהן)
אם אין לחם, שיצאו לסופ"ש ארוך|צילום: שוקה כהן

הנה קטע משיחה שמעולם לא התקיימה:
- סילבן שלום, המשנה לראש הממשלה, השר לפיתוח אזורי והשר לפיתוח הנגב והגליל: "מה קרה ג'ודי?"
- ג'ודי ניר-מוזס-שלום, רעייה וצייצנית: "אתה יודע סטיב, נורא בא לי, כאילו, סופשבוע ארוך בחו"ל כזה".
- סילבן, משנה, שר ומפתח: "אי אפשר, כפרה עלייך, יש אנשים (לא את!) שיש להם עבודה ביום ראשון".
- ג'ודי נמ"ש: "אז שלא יעבדו!"

זה כמובן רק אחד מכמה תרחישים דמיוניים יותר או פחות, שמסבירים מדוע השר שלום החליט לקדם בעוז את היוזמה לקצר את שבוע העבודה ולהפוך את יום ראשון ליום חופש. האמת שאני מבין מאיפה סילבן מגיע. שלל תפקידיו המכבידים ודאי גובים ממנו מחיר אישי לא קל - אתם יודעים, הנגב והגליל לא יפתחו את עצמם (ואיזו תנופה והתפתחות יש שם מאז שסילבן נכנס לתפקיד!) - כך שיום חופש נוסף הוא דבר מתבקש.

למי יש ראש לעבודה?

אבל עם כל הכבוד למערך השיקולים הכלכליים והחברתיים שעומדים מאחורי היוזמה, יתכן ששלום שכח שבתוך עמו הוא חי. השר לפיתוח ושות' ודאי מצפה שהשכיר הישראלי הטיפוסי, שיצטרך כעת לעבוד יותר בכל יום עבודה כדי לפצות על היום החופשי הנוסף, יעשה זאת במלוא המרץ. אבל בואו נודה על האמת: זה לא שבאותן שעות האנשים יהיו יצרניים יותר. אם כבר אז להפך.

ראשית, שביזות יום א' תעבור אוטומטית קדימה, כך שהשבוע יתחיל באמת אי שם לקראת יום שלישי ויסתיים כעבור יומיים (למה מי מתכוון להתחיל פתאום להגיע לעבוד בשישי?). שנית, קבלו תרחיש, הפעם ממש לא דמיוני: השעה חמש אחה"צ, ובמקום ללכת הביתה, נותרו עוד שעתיים-שלוש במשרד. הפסקות הקפה נהיות ארוכות יותר, הדרך מהכיסא למכונת הצילום וחזרה הופכת איטית יותר וכוללת עצירות לא מתוכננות באתרים מופלאים כמו החלון שמשקיף לרחוב, המחשבות נודדות יותר ויותר אל מה שנפסיד בטלוויזיה כי נגיע מאוחר, ו... איפה הייתי...? אה, עבודה. עבודה? למי יש ראש לעבודה עכשיו?

תגידו: עייפות מצטברת, זה לא משהו שיום חופש נוסף בחיק המשפחה לא יכול לפתור. אלא שילדים זו עבודה לא פחות מתישה. אגב, מה באמת הולך לקרות עם הגנים ובתי הספר? ומה לגבי סידור לילדים של מי שבכל זאת יעבדו ביום ראשון? למשל עובדי התחבורה הציבורית (לא יעלה על הדעת שגם ביום החופש הזה לא יהיו אוטובוסים ורכבות, אחרת מה עשינו). מי יעשה בייביסיטר, ג'ודי?

וזה לא שחברי הכנסת בעצמם עובדים פול-טיים ג'וב מסביב לשעון, כן? כולה שמונה חודשים בשנה, וגם אז הם רוב הזמן או במזנון (אני צופה בערוץ 99, במליאה הם לא), או עסוקים עד מעל הראש בהצעות חוק פופוליסטיות, כמו למשל, סתם דוגמה, לקצר את שבוע העבודה.

נותר רק לקוות שהצוות המיוחד שמינה ראש הממשלה לבדיקת הנושא יעשה מה שכל ועדה טובה עושה – יקבור את הרעיון כל כך עמוק בתוך נבכי הבירוקרטיה כך שהוא לא ישוב לראות אור יום. אין לפסול את האפשרות שזה בדיוק התכנון של ביבי, שלא יחמיץ הזדמנות לתקוע לצ'ילבה שלו, וכך בכל פעם שסילבן ישאל מה קורה עם השבוע המקוצר, התשובה תהיה: הצוות עוד בודק. הוא פשוט בדיוק ביום חופש כרגע.

>> הטור הקודם: צריך בכלל להגיד שגם הרב דב ליאור שווה בפני החוק?
>> צה"ל מנסה להפוך למשטרה חשאית?