5. פרויקט תגלית

עצוב כמה שהמכביה לא מעניינת אף אחד. כמה עצוב? ספק אם מישהו היה מודע לקיומה אם לא אירוע הפתיחה המופרך בגרנדיוזיותו, שגם נקודת השיא שלו לא עסקה בספורט, אלא בחתונה "מאולתרת" ומביכה שאורגנה שם, כאילו כדי לסמן את מה שהיה ידוע כבר מראש: שהמכביה היא לפני הכל ריאליטי השידוכים הגדול של העם היהודי. הרי אתלטיות היא ממילא לא הצד החזק שלנו. ספק אם הספורטאים שמשתתפים בתחרויות לוקחים אותן ברצינות, או כאיזושהי אבן בוחן לקריירה שלהם. מבחינתם הם הגיעו לבלות. אוכל. שתיה. גבר. אישה. ריפיט.

בואו נאמר שלא הייתי בהלם טוטאלי לגלות כמה חברי משלחת של מדינה זרה (הפרטים שמורים אצלי) במתחם מזון בתל אביב, כשהם, איך לומר - לא בדיוק עסוקים בניהול אורח חיים ספורטיבי. אפשר להוריד את המסכות, לא חסרים מיזמים שתכליתם להביא לארץ הקודש חבר'ה צעירים למטרות שיפור תדמית המדינה ו/או עלייה ו/או הרחבת מאגר הגנים בישראל, בלי המעטה המגוחך של אולימפיאדת העם היהודי או שקר כלשהו אחר. המכביה סיימה את תפקידה ההיסטורי, אין שום סיבה להמשיך לקיים אותה.

 

4. התגעגתי אז בתי

נימיל לאמשם וזה הרושה תא אורקל וסן*.

מכבי ת"א כל כך התלהבה מההחתמה של כארם משעור, שהיא צירפה כיתוב בערבית להודעת ה"ברוך הבא" המסורתית שמלווה כל שחקן חדש שנוחת בקבוצה. אך אבוי, באו לברך ויצאו מביכים. עבור מי שקורא ערבית, ולו בסיסית, המשפט שמופיע שם הוא ג'יבריש מוחלט, כי מישהו – קופירייטר, גרפיקאי, איש בית דפוס – לא ידע או לא שם לב או לא טרח לבדוק, שהוא כתוב משמאל לימין, כמו רוב השפות הלועזיות, ולא מימין לשמאל כפי שכותבים בערבית. אם חשתם צורך כה עז לחגוג את השחקן הערבי הראשון בקבוצה (כי כמה כאלה עמדו על הפרק בדיוק?), למה הזלזול בשפה?

ואם זה לא מספיק, רק כמה שעות אחר כך, בישרה הפועל ירושלים באופן דומה על צירופו של יוגב אוחיון. ומסתבר שהאלופה מנסה בכוח להיות התאומה של יריבתה המרה, כי גם היא הצליחה לייצר טעות מביכה, שאף מתעלה על זו של מכבי. התגעגתי. כך לפי הירושלמים צריך לכתוב את המילה. אין לדעת, אולי זה איזון יתר של ביטוי המילה מאאאתיים. אבל השגיאה הזו, ברמה של ילד בכיתה ב', מוציאה אותם קצת סתומים.

אגב אם זה נראה לכם טרחני או נוקדני, אתם מוזמנים לקפוץ. לכתבה הזו במגזין.

*נסו לקרוא את השורה הזו משמאל לימין


3. פחי שואו והמופע של שיא הרגש

גילוי נאות: בר טימור חסם אותי בטוויטר.

גילוי כללי: בר טימור הוא שחקן כדורסל.

אחרי אותה החתמה של יוגב אוחיון, טימור - שהבין שהגעתו של אוחיון תבוא על חשבון חלק מדקות המשחק שלו - התמסר לחיזורים של מכבי תל אביב והיה על סף סיכום בואכה חתימה לשלוש שנים אצל הצהובים. אלא שממש ברגע האחרון הוא עשה פניית פרסה והחליט לחתום בכל זאת בירושלים. הטוויסט: החוזה החדש בירושלים נמוך יותר מזה שהיה מקבל בתל אביב.

הדיבור הוא שבלילה שלפני החתימה הצפויה במכבי, טימור לא הצליח להירדם, המחשבות טרדו את שנתו, והדמעות כמעט שהציפו אותו בשיחה עם קברניטי ירושלים, שבה השתכנע/התחנן שיציעו לו מחדש את החוזה והוא יישאר אדום. אולי קיבל רגליים קרות, אולי תגובות אוהדי ירושלים הרתיעו אותו (הפוסט המתחנף שהעלה בפייסבוק לגמרי מסביר את זה) , אולי הוא באמת אדם רגיש וסנטימנטלי. זו אולי מכה תדמיתית למכבי תל אביב ועוד ניצחון קטן לאגו של בעלי הפועל ירושלים אורי אלון, אבל בשורה האחרונה טימור עשה מהלך קריירה מטופש ופחדני. גם לוותר על כסף, גם להיאבק על העמדה עם יותר שחקנים, גם לשחק בליגה השנייה באירופה במקום בראשונה. בירושלמית קוראים לזה "פסאי". 

2. כמה חם היה

מזג האוויר באיסלנד אתמול אחה"צ היה 12 מעלות קיציות במיוחד. באותה שעה בנתניה הטמפרטורה שייטה לה מעל ה-30. אביבי ונינוח. ברוח הסבר פניך לתייר שכה מזוהה עם הישראליות, ביקשו במכבי ת"א להקדים את המשחק מול רייקיאוויק בסיבוב השני במוקדמות הליגה האירופאית מ-19:30 ל-18:00. הסיבה הרשמית לבקשה הייתה למנוע התנגשות בין המשחק הזה לבין המשחק של בית"ר ירושלים באותה מסגרת, שהתחיל ב-21:00. אבל בואו, איזה אוהד מכבי ירצה למהר ולראות משחק של קבוצה שהוא שונא? השאיפה הייתה כמובן שהחום יפגע באורחים שלא רגילים לאקלים ויקשה עליהם במשחק.

אז כן, לאיסלנדים לא היה נעים, אבל מי שסבלו עוד יותר היו האוהדים, כלומר מי שהספיק להגיע בזמן לשריקת הפתיחה אחרי שעמד שעות בפקקים והתייבש באוטו, רק כדי לשבת באצטדיון מתחת לשמש הקופחת ולהתייבש עוד יותר. זה היה מהלך פשוט מיותר ולא מתחשב בקהל. אם רק שער היתרון המפתיע של האיסלנדים היה מחזיק מעמד, זה גם היה עונש של הקארמה לצהובים. האירוניה היא שהמהפך שהוביל ל-1:3 התרחש דווקא בדקות הסיום, קרוב לשעת הפתיחה המקורית של המשחק, כשקצת התקרר. אפשר למחות את אגלי הזיעה, לפחות עד הסיבוב הבא.

ונוס וויליאמס אחרי עוד משחק מוצלח (getty) (צילום: ספורט 5)
ונוס וויליאמס |צילום: ספורט 5

1. צדק ו-ונוס לבד

בגיל 37, כשהצל של אחותה ההריונית סרינה מרחף מעליה, ואחרי שהייתה מעורבת בתאונת דרכים קטלנית, העפילה ונוס וויליאמס בפעם התשיעית לגמר ווימבלדון. תזכה או תפסיד, זו הטניסאית עם הכי הרבה קלאס בסבב, שממשיכה לקבע את מעמדה כאחת הגדולות בכל הזמנים. כבוד, אחות שלה.