נפתלי בנט השמיע את יריית הפתיחה בקמפיין הבחירות שלו, וכהרגלו של בנט הוא למעשה זאב בעור של כבש, או במקרה הזה – לאומן קיצוני בעור של היפסטר.
אחרי שרתם לסרטון קודם את לירן חולצה אפורה תאב הפרסום וחסר המודעות העצמית, הפעם האח הממולח לוקח את היצירתיות צעד אחד קדימה ומציג לראווה את יכולות המשחק שלו ומראה שגם הוא תאב פרסום, אבל יותר מזה – תאב כוח.
בנט, עם זקן מפואר, כובע מוזר ולבוש סהרורי, נראה על הקו הדק שבין תל אביבי צפוני לבין חבר בדאע"ש (בעצם, את זה אפשר להגיד על כל היפסטר), והמסרים שלו בהתאם: השמאל הוא תבוסתן, רופס, נרפה, נוטה להתקפל ולהתנצל על לא עוול בכפו, והוא משל לישראל ולישראלים שעוד קוראים את "הארץ".
קודם כל הנה מבזק חדשות מיוחד: לא כל התל-אביבים מגדלים זקן, חובשים משקפיים ולובשים מכנסיים לא ארוכים מספיק. לא כולם שמאלנים. אפילו לא כל אלה שגרים ברוטשילד.
מה כל כך רע בלבקש סליחה?
הסרטון הזה הוא משעשע לכאורה, עם הומור עצמי, קורץ לכל הכיוונים, עד שכמעט שכחנו מי חתול המפלצת שמסתתר מאחורי המסכה. הסטראוטיפיזציה הזו, ההגחכה הזו, לו הייתה מוצגת על ידי פוליטיקאי מאירופה למשל, הייתה מותקפת על ידי אותו בנט, תחת ההגדרה של אנטישמיות. ולא בלי מידה של צדק.
אבל בואו ננתח את מה שמסתתר מאחורי הסצנות בסרטון הזה:
- המלצרית שופכת על בנט קפה בטעות והוא מתנצל (אספרסו כמובן, סמל לשמאלנות רדיקלית). מה שלא מראים לכם הוא שמאוחר יותר היא שבה לנקות את השולחן ולהציע לאורח קינוח על חשבון הבית, אבל הוא זרק לה אותו בפרצוף. כי הימין הקיצוני לא מוכן לשום פשרה. הוא היחיד שצודק.
- רכב גדול מגיע מאחורי הרכב הקטן של בנט שנוסע בניחותא ומתנגש בו (בנט נוהג ברכב לבן, הנהג הפוגע ברכב שחור, תבינו לבד). מה שלא מראים לכם זה ששני רחובות קודם הרכב הקטן גנב לגדול את מקום החנייה, ואחר כך חתך אותו תוך שהוא מוציא לו אצבע משולשת מהחלון. כי הימין הקיצוני יודע להצית האש ומיד אחר כך להתקרבן ולהאשים את כולם פרט לאת עצמו.
- הנעבעך שלנו רוצה לקחת אופניים ציבוריים אבל בחורה שמגיעה לעמדה לוקחת לו אותם (לא בכדי היא נראית כמו נציגה של מערכת המשפט). כאן אפילו לא צריך לדמיין: לידו של בנט מונחים עוד זוגות למכביר שהוא יכול לקחת אם רק ירצה. ואגב, באמת קשה להבין מהסרטון מי הגיע לאופניים קודם. אבל שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן ואסור לוותר על אף שעל בטח שלא תמורת שלום.
- ולבסוף הסלוגן: "מהיום מפסיקים להתנצל". מה שלא אומרים לכם הוא שישראל לא התנצלה מעולם על 47 השנים האחרונות. ובכלל – לא התנצלה אף פעם מיוזמתה מבלי שכוון לה אקדח בינלאומי לרקה, שגרם לה במקום לצאת המבוגר האחראי, להיות מוצגת כבריון שחוזר עם הזנב בין הרגליים.
החזות הסחבקית של בנט מסתירה אידאולוגיה מפחידה של המשך כיבוש ושלטון על עם זר, של חלוקת משאבים לא שוויונית, של אפרטהייד הלכה למעשה. אידאולוגיה שתוביל את ישראל לעוד ועוד עימותים אזוריים ולבידוד עולמי.
האמת שמכל הדברים, דווקא עם יכולות המשחק של בנט אין לי בעיה. בהחלט ייתכן שפספסנו כאן קריירה של שחקן בסרטי המתיחות של יהודה ברקן ("שלחנו את נפתול שלנו להתחזות לשמאלני. מיד תגיע דנוטה"). אבל אסור להתבלבל: מאחורי החיוך של חתול הצ'שייר הזה יש איש מסוכן מאוד.
אני כמובן מתנצל.