ראש הממשלה ורעייתו כבשו את התקשורת הבינלאומית במתקפת כתבות וראיונות. ממגזין טיים, דרך הוואניטי פייר, הבילד הגרמני, ועד הדרכת טיולים בישראל עבור התוכנית "התור המלכותי" (The Royal Tour). רק חסרים כתבת פרופיל במגזין ורוד ושאלון במעריב לנוער כדי להשלים את התמונה.
הנתניהואים, כרגיל, מדברים ומשחררים חומרים בתנאים שלהם, דבר שהם לא בדיוק עושים עם התקשורת המקומית אותה מקורביהם מגדירים כעוינת (אם כי קצת קשה לקרוא לתקשורת שבה עיתון בבעלות פטרונו של נתניהו ורשות שידור שכפופה לו "עוינת"). וכך למשל קיבל העיתון הגרמני יומיים בלעדיים בחברת שרה נתניהו, והתוצאות המחניפות בהתאם.
אלו היו ללא ספק יומיים רגילים לחלוטין של בחייה של שרה, בהם הספיקה, מלבד לצאת לעבודתה, גם לבקר חולי סרטן, פצועים ומשפחות שכולות. מובן שאין כאן יח"צנות מוזמנת. השאלה שלי היא מה קורה ביומיים שאחרי היומיים עם אנשי ה"בילד", והאם הלו"ז האינטנסיבי ממשיך ללא ליווי תקשורתי.
ה"בילד" מתאר ארוחת ערב פסטורלית של הזוג נתניהו ושני ילדיהם, אותם הוא מתאר כנסיכים וויליאם והארי (ולא משנה שנסיך בריטי אחד הוא טייס והשני שירת באפגניסטן, ואילו בנו הבכור של נתניהו משרת ביחידת דו"צ הנוחה). בהמשך אומר ראש הממשלה ש"ישראל היא דמוקרטיה ולא מונרכיה (שמישהו יספר לגברת)", ושהוא "חושב מעט מאוד על מה שיכתבו עלי". כמדומני שגם תומכיו הגדולים ביותר יגחכו למקרא הציטוט הזה.
העניין הוא שמרוב ההתלהבות וההתעסקות בעצם קיומם של הראיונות, יש כמה דברים זניחים שנשמטו על הדרך, למשל: העובדות. כך למשל, הגברת נתניהו אומרת ל"בילד", אפרופו מותם של אביה ושל אבי בעלה, כי "אף פעם לא אוכל להבין איך אנשים יכולים להזניח את הוריהם כשהם מבוגרים וזקוקים לעזרה". חבל שהיא לא נשאלה או עומתה עם העובדה שאוכלוסיית הקשישים בישראל היא מהנפגעות המרכזיות מהמדיניות הכלכלית של הממשלה בראשות בעלה.
המשיח ביבי
אם ב"ואניטי פייר" הביקורתי והעוקצני - ודאי נקמנות תקשורתית שמאלנית על כך שנמנע ממנו ראיון עם נתניהו - נכתב ששרה נתניהו "מנהלת את ההצגה ויש לה יד בכל החלטה ומעשה של ראש הממשלה", ה"בילד" טומן פח לזוג המלכותי מבלי לדעת עם סיפור גלעד שליט. מצד אחד נתניהו מספרת שהיא ובעלה לא מדברים פוליטיקה בבית כי "יש לנו מעט מאוד זמן יחד. לכן אנחנו מעדיפים לדבר על עניינים אישיים, הילדים שלנו לדוגמה". מצד שני, ביבי עצמו אומר ש"שרה הייתה זו ששכנעה אותי סופית לשחרר את גלעד שליט".
שחרורו של גלעד שליט, מעבר לנקודה האנושית וההומנית, הוא פוליטי מהמדרגה הראשונה (ספק גדול אם הממד הזה לא עלה בשיחה ההיא). ראש הממשלה כבר גזר ובוודאי עוד יגזור ממנו קופון בקמפיין הבחירות הבא. אז מתערבת או לא מתערבת? מדברים פוליטיקה או לא מדברים פוליטיקה?
ברמת הפיקנטריה ה"וואניטי פייר" מתאר כיצד נתניהו מסתגר בשירותים כשהוא רוצה לצלצל לחברים ששרה מחרימה. אם רק הייתה יודעת הייתה שולחת אותו לישון ללא ארוחת ערב. האמת שהייתי מת להיות זבוב על הקיר בשיחה מסתגרת כזו (אם כי במקרה ומדובר במס' 2, אני מניח שיש כבר זבובים בסביבה).
ולקינוח הגיע התיור ברחבי הארץ: נתניהו לקח את המראיין לראש הנקרה, רכיבה על אופניים, מטע בננות, ובהמשך יגיעו למצדה ואילת. צילומים יח"צניים בנופי ארצנו. לא משהו שבר רפאלי לא עשתה לפניו, רק עם פחות בגדים.
בשלב מסוים בסיור פגשו נתניהו ואורחו בפצוע משותק שרק לאחרונה התחיל ללכת בעקבות פיתוח ישראלי. נתניהו הרגיש שאל את הפצוע אם הוא יכול לצעוד איתם ועשה צעדים איטיים אך בטוחים עם מי שהיה עד לפני זמן קצר מרותק לכסא גלגלים.
אל תתפלאו אם במבט לאחור ייזכר ביבי כיצד הוא הניח את ידו על הנכה בכיסא הגלגלים, וזה לפתע פתאום קם על רגליו והתחיל לרוץ. מחולל ניסים כישו בשעתו. אין מיתולוגיה מתאימה מזו למי שתופס את עצמו כמושיע של עם ישראל. לא עוד קינג ביבי, מעתה אמרו: המשיח ביבי. שהחיינו, וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
>>הטור הקודם שלי: מחיר חוסר האחריות של חברי הכנסת
>>הריאליטי היחיד בלי רייטינג: הכיבוש