נגמרה ארץ נהדרת, וזה עצוב כזה. בשבילנו לפחות. זה היה ממלא לנו את השבוע, את החיים. כל יום שלישי הייתי מחכה לטלפון שיספר לנו איזו דמות כל אחד עושה השבוע. אתה מחפש איך לעשות את החיקוי, מסתכל באינטרנט.
גם ימי הפרלמנט נגמרו. הייתי כל שבוע מחכה לזה, יוצא בחמש בבוקר, יושב שעה ו-45 דקות על כיסא המאפרת, כששמים את הקרחת הזו, וזה כואב ומזיע. אבל המפגשה הזה היה כיף. היה יותר מצחיק מאחורי הקלעים, היתה כימיה כזו, וזה יחסר לי.
והכי עצוב - כל פעם שאתה שומע משהו בחדשות אתה אומר "אח, איזה קטע היינו יכולים לעשות". כשחיסלו את בן לאדן - תארו לעצמכם שהיינו עושים "יום בחיי" - סיפורו של נער תימני שפוטר מהג'חנון והחליט לנקום בעולם.
או זה שחיסלו את הבן של קדאפי. אני רק לא יודע איזה - יש את עזרא, מני, יעקב הקטן הבלונדיני ויש את אבשלום. אני ועזרא היינו חברים טובים, עבדנו כפיקולו בבית קפה במסריק.
אז זו תחושת פספוס כזו. מצד שני אפשר לבלבל את המוח בבלוג.
נחכה לעונה הבאה, אני בטוח שיהיה ממש מעולה.