בואו נדבר על ילדים, על הילדים שלנו וגם על הילדים של הפלסטינים. בואו נדבר עליהם באותה נשימה, כי כל הילדים נולדים שווים, כי אנחנו אחראים לגורל כל הילדים האלה, וכי אנחנו עושים עבודה רעה מאוד. כל כך הרבה אירועים התרחשו באחרונה שקשורים בילדים, בנוער ובכיבוש, שאפשר לדמיין שפשוט העברנו את הסכסוך לידיהם, שישחקו בפנינו.
המשטרה חוקרת כרגע בן 12 ובן 13 בחשד שהשליכו את בקבוק התבערה שהצית שישה בני אדם, בהם ילדים, ליד ההתנחלות בת עין. הגיל אולי נשמע מזעזע למי שאינו תושב האזור, אבל למעשה מעשי התעללות בפלסטינים בגזרת חברון מבוצעים לעיתים קרובות על ידי קטינים, פשוט כי הם אינם אחראים משפטית למעשיהם ולכן חופשיים יותר לפגוע. האם ילדי בת עין נשלחו לבצע את המעשה? התשובה היא ללא ספק כן, גם אם לא נשלחו מפורשות. ילד שגדל באווירה אחרת לא מעלה על דעתו למלא בקבוק בבנזין ולהצית בני אדם. הילדים האלה הציתו.
האחריות כולה שלנו
הורים פלסטינים מעודדים את ילדיהם ישירות ובעקיפין לעסוק במרי מאז ימי האינתיפאדה הראשונה. זה פסול וטראגי בדיוק באותה מידה, אבל אין סימטריה אמיתית בין גורלו של ילד יהודי לזה של ילד פלסטיני. בת עין ומחנה הפליטים אל ערוב הסמוך לה נמצאים תחת שליטה של אותו צבא: צבא הגנה לישראל. כאשר ילדים מבצעים מעשים אלימים בבת עין, זה כי ישראל שולטת באזור שליטה אלימה. כאשר ילדים מבצעים מעשים אלימים באל ערוב, זה כי ישראל שולטת באזור שליטה אלימה.
האחריות להשחתת חייהם של כל הילדים הללו, נופלת על ישראל, שבחרה בכיבוש על פני כל אופציה אחרת. צה"ל מבצע מדיניות שמחריבה חיים צעירים משני הצדדים. הוא השומר על ילדי ההתנחלויות, אבל גם משמר את משפחותיהם במקום שהוא קטלני לנפש של ילד. הוא גם זה המתעלל בילדי הכפרים, הערים ומחנות הפליטים, במידה הגוררת לעיתים אלימות מצידם.
ההתעללות האמורה מתרחשת יום יום. השבוע פירסם ארגון "שוברים שתיקה" חוברת ששמה: "ילדים ונוער". מדובר בארבעים ושבע עדויות מצמררות של חיילים אודות פגיעה מכוונת בפלסטינים צעירים במיוחד. הקריאה בחוברת היא כמעט בלתי אפשרית מרוב שהיא מזעזעת. אולי לכן רובנו מעדיפים להתעלם ממנה.
באחת העדויות, משנת 2005, מספר חייל כיצד נפקד עליו ועל וחבריו לנסות ולעורר תגובות אלימות מצד ילדים כגון זריקת אבנים, ואז "להכנס" בעוצמה באותם ילדים ולעורר פחד באוכלוסיה. הפחד נועד לכנס את הפלסטינים בכפריהם ולהרחיק אותם מכביש חוצה שומרון, לרווחת המתנחלים. גם החיילים שביצעו את המעשים הללו היו אז בעצם ילדים, ילדים מרחובות, ילדים מנתניה. האלימות שבכיבוש אינה מוגבלת לתושבי הגדה. היא פושה בנפשנו מזה עשורים וכל ילד שנולד כאן נולד לתוכה.
קומו קומו ילדים
ישראל גוררת את ילדיה להיות שותפים לאלימות, על ידי הסתרה, הטעיה ושקר. השבוע הודיע שר החינוך גדעון סער כי למרות ההתנגדות, ימשיך משרדו בעידוד תוכנית "סיורי מורשת" בחברון. על כך שיש מורשת יהודית בחברון, אין ויכוח. גם על כך שחברון היא עיר של אכזריות בלתי נסבלת, אין ויכוח של ממש. האם שתי האמיתות מצויות בסיורים הניתנים לנוער בעיר?
בטיוטא לחוברת המנחה את מדריכי סיורי המורשת בחברון, המתוארכת 9.2.12, כלולה רק התייחסות אחת לנושא זכויות אדם, והיא כל כולה כסתו"ח ושקר גס. "עקב ארועי 'אל-אקצה' בשנת 2002 והסלמה במצב הביטחוני", נכתב בעמוד 16, "נתקבלה החלטה בדרג המדיני להעביר את הפעילות המסחרית לחלק המערבי שבעיר, הנמצא בשליטת הרשות הפלסטינית, הסוחרים הערבים קיבלו פיצוי כספי."
תדע כל אם עבריה שגורל ילדיה נתון בידיה משרד חינוך שרוצה שהם ישמרו מציאות אלימה. גדעון סער, לאומן שנשבע אמונים לכיבוש, מעוניין בכך שילדינו יהפו למשרתיהם של מתנחלי חברון, ושהמצב הקיים והחולה יישמר. עם כל הכבוד לזיקה למורשת, אנחנו חייבים לשמר זיקה לערכים שמונעים שנאת חינם ואכזריות ועל זיקה לאמת. בסופו של דבר אנחנו אחראים על היצורים החשובים ביותר בעולם: ילדים, ואנחנו חייבים להם עתיד טוב יותר.