לפני שאתם מתפנים לחרוץ את דינם של השוטרים אשר ירו בסוף השבוע החולף בח'יר חמדאן כדאי לזכור שהתגובה שלהם, גם אם יש המגדירים אותה כשנויה במחלוקת, היא תוצר ישיר של ההתפרעויות החוזרות ונשנות של השבועות האחרונים במגזר הערבי: מגזר המבקש להפוך לחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל ובה בעת גם זה שמוכיח מדי יום ביומו שסיסמת הדו-קיום היא לא יותר מאשליה. תשאלו את משפחותיהם של שני המחבלים אשר הוציאו לפועל פיגועי דריסה בשבועות האחרונים והוגדרו כגיבורים.
>> ארי פינס חושב שמדובר בהוצאה להורג בסגנון המאפיה
אחרי הכל, מזל שהאירוע בכפר-כנא תועד על ידי מצלמות, כי מי שטורח לבחון את הסרטון מבין היטב שחמדאן, אשר הוגדר על ידי סביבתו כצעיר נורמטיבי, נראה בקטע כשהוא רץ אל עבר מכונית המשטרה כשחפץ בידו, ככל הנראה סכין, והולם על שמשות הרכב בצירוף שלל תנועות מאיימות. בנסיבות העניין ובהתחשב בהסלמה של השבועות והימים האחרונים, תגובת השוטרים הייתה יותר מסבירה – וקרוב לוודאי שהאירוע היה מסתיים בצורה דומה גם בכל מדינה אחרת. ספרו לי עוד על צעירים נורמטיביים.
הכי קל להאשים את המדינה
באופן טבעי, חברי הכנסת הערבים מיהרו לחפש מיקרופון ולגנות את השוטרים, אלא שבמקום לגנות היה עליהם לדאוג להרגעת הרוחות ולא להלהטתן מלכתחילה. אם זחאלקה, זועבי או עיסאווי פריג' ממרצ היו מקדישים ולו מחצית מאנרגיות הגינוי שלהם לטובת מיתון הציבור שאותו הם מתיימרים לייצג, לא מן הנמנע שהאירוע בכפר-כנא בכלל לא היה מתרחש.
בתגובה לאירוע, הכריזו קברניטי ומובילי הדעה של המגזר הערבי על שביתה כללית – אבל האמת היא שהשביתה היא בערך כמו ההתפטרות של עמיר פרץ מהממשלה – לא מרתיעה ולא מפחידה אף אחד. התרומה של המגזר הערבי לכלכלה הישראלית היא שולית וזעומה ביחס לתרומתו של המגזר היהודי – ובוודאי שאינה משקפת 20% מהתל"ג, בהתאם לפרופורציית הציבור הערבי באוכלוסיה. אחרי הכל, הרבה יותר קל להאשים את מדינת ישראל בכיבוש ודיכוי מאשר להציע חזון ועתיד טוב יותר.
בעידן הפוליטיקלי-קורקט שבו אנו חיים יהיו כאלה שיקבלו את הטענה הבאה כחסרת רגישות, אלא שהגיע הזמן להודות בכך שמגזר אשר מצמיח מתוכו מחבלים שרוצחים ודורסים תינוקות ואפילו כותבים על כך שירי הלל לא יוכל להפוך לעולם לחלק אינטגרלי מחברה המתיימרת לחיות על פי אמות המידה של העולם המתוקן. ברור לכל שגם קבוצת הרוב היהודית אינה חפה מטעויות ושגיאות ובכל זאת, לא זכור לי שנשיא מדינת ישראל טרח לכתוב מכתב המכתיר את מי שפגע בערביי ישראל לגיבור. אבו-מאזן, הפרטנר מכחיש השואה מצדו השני של הכביש, דווקא כן עשה זאת ממש לפני שבוע.
בדומה לאירועי הירי בארצות הברית שיש המבקשים להעמידם בחזית המאבק הבין גזעי, הרי שנורא מפתה למסגר את האירוע בכפר-כנא כמאבק אתני בין הלאום היהודי לערבי. יש רק בעיה אחת, מסגור שכזה הוא בבחינת ניסיון לעוות ולסלף את המציאות. כל מי שראה את התמונות מכפר-כנא וצקצק בלשונו תוך מלמול המילים "האצבע קלה על ההדק" מוזמן לדמיין את עצמו באותה הסיטואציה ולשאול את עצמו כיצד הוא היה מגיב בהינתן איום דומה. יש לי תחושה שכל צקצוקי הלשון המתחסדים היו נעלמים בין רגע.