אז נכון, ניתן לומר ללא שמץ של ציניות כי רגעי משבר בחייו של אדם עשויים להביא להתחזקותו הרוחנית. ואף על פי כן, הדיסוננס הבלתי נתפס שבין האדם שרצח את הוריו בדם קר (ואף ניסה להפליל את אחיו בביצוע המעשה), לבין חזות האדם המאמין שרואה את הציות לאל כתכלית חייו הוא לא פחות ממקומם. ולכן השאלה שלי לדניאל מעוז היא – מה לעזאזל חשבת לעצמך?
האם חשבת שהכיפה שתשים על ראשך תסייע לך לזכות ב"הנחה" מהשופטים או שמא במחילה על כך שהחלטת ביום בהיר אחד לרצוח באבחת סכין את שני האנשים שהביאו אותך לעולם הזה? האם חשבת שהעובדה שהפרת בצורה כה מזעזעת את הדיבר החמישי המדבר על כיבוד אב ואם תישכח ברגע שתגדל את הזקן? ואגב, אם כבר במקרא עסקינן אז ראוי להזכיר שבמקורות מוצמד עונש מוות למי שרק מעז לקלל או להכות את הוריו – אז אתה יודע - אפשר לומר שיצאת בזול.
דרך אגב, אם רק דניאל מעוז היה אדם נוצרי בימי הביניים כל שהיה עליו לעשות הוא לרכוש "שטר מחילה" (אינדולגנציה) מהכנסיה הקתולית. היא כבר הייתה סוגרת לו את הפינה – וההשקעה בבגדים היפים ובגידול הזקן הייתה נמנעת ממנו. במחוזותינו – גם העמדת הפנים דורשת שיעורי בית.
אות קין כפול
הצביעות שזועקת לשמיים (תרתי משמע) לא תיפסק בעתיד הקרוב, ולכן האתגר החברתי האמיתי והחשוב ביותר המונח לפנינו הוא להקפיד ולנתק בין דניאל מעוז לבין הציבור הדתי בכלל והחרדי בפרט. האנשים שרואים באמת ובתמים באמונה ובשמירת המצוות כחלק בלתי נפרד מחייהם לא צריכים לסבול בגלל מניפולציה רגשית מהסוג המכוער ביותר.
לפני קצת יותר משנתיים כתב אורי אורבך, כיום השר לענייני אזרחים ותיקים, מכתב למפכ"ל המשטרה ולניצב שירות בתי הסוהר. במכתבו ביקש אורבך מהבכירים להורות על עצירת המנהג המגונה, ואילו ג'קי לוי ואברי גלעד אף הגדילו לעשות עת הציעו לתקן את החוק הקיים ולספק לנאשמים "כיפת מעצר" מיוחדת שתועבר לידיהם בטרם ייכנסו לדיון. אתם חייבים להודות שמדובר בהצעה מקורית.
אין זה תפקידנו לבחון כליות ולב ומכאן שברור שהבקשה של אורבך לא עומדת בקנה אחד עם מבחן המציאות. יחד עם זאת, יש ביכולתנו להשית על מעמידי הפנים סנקציה החברתית – אות קין כפול – הן על הפשע שביצעו והן על הניסיון לחמוק מעונש באמצעות ההתחזות. ועל כך נאמר – הרצחת וגם חזרת?