אמריקה אבלה. הדגלים בחצי התורן, אובמה ורומני מפסיקים את מסעות הבחירות שלהם, מביעים זעזוע עמוק, ומזדהים עם משפחות ההרוגים והפצועים במעשה הטבח המצמרר שהתרחש בבית הקולנוע בקולורדו. אובמה מעלה הגיגים על סכנת סיומם המפתיע של החיים, וקורא לנצל כל רגע, כי החיים קצרים. רומני צפוי יותר. הרשתות הלאומיות מקדישות כמעט את כל שידוריהן לאירוע, בעיקר לראיונות עם משפחות ההרוגים המתאבלות על יקיריהן ועם משפחות הפצועים הממתינות לבשורה טובה בפרוזדורי בית החולים.
נכנס אדם צעיר, עם כמה כלי נשק, לבית הקולנוע, ואיש לא שאל ואיש לא עצר בעדו. אבל מי יכול היה לעצרו? אין אנשי ביטחון בפתח בתי הקולנוע באמריקה. אילו הדבר היה מתבצע, הייתה מסתיימת כבאיבחת חרב בעיית האבטלה בארה"ב, אבל ההוצאה הכספית היא בלתי אפשרית. יש המדברים על הייאוש הכללי, על כך שיותר ויותר אנשים מחליטים ליטול רובה ולהרוג אחרים בגלל המשבר הכלכלי. העיתונים מלאים בטבלאות על העלייה באלימות מסוג זה בשנים האחרונות, בעיקר בבתי ספר, ולא רק שם. אבל הדיון ב"תיקון השני" מוצנע.
התיקון השני לחוקה האמריקאית מבטיח את זכותו של כל אזרח להחזיק ברשותו כלי נשק. ואכן, אין בעולם דמוקרטיה שיש בה כל כך הרבה כלי נשק מורשים ביחס לאזרחיהן. התיקון השני מתייחס לאחזקת הנשק כאל אחת מזכויות האדם. ספק גדול אם יש לכך הצדקה עקרונית. ומה, בכל זאת, עם זכותם של האחרים לחיות?
כולם נכנעים ללובי של חברות הנשק
אבל באמריקה מדברים על זה בלחש, כמעט כמו שאצלנו מדברים בלחש על הפרדת דת ממדינה – רוב הציבור מסתייג מכך שמישהו נטל לעצמו סמכות להיכנס לחיי האישות שלו ולצלחתו, אבל שום גורם פוליטי משמעותי לא העז לגעת בכך, אם מטעמי קואליציה ואם מטעמים אחרים.
קצת קשה להאמין, אבל שדולת מוכרי הנשק בארה"ב חזקה עוד יותר מאיפ"ק שלנו, וברגע שמישהו מדבר על הגבלת מכירתם של כלי נשק לאזרחים קופצים ראשי השדולה הזו עם סיסמא קבועה: "אתם רוקדים על הדם!". הם טוענים כי מתנגדי החופש המוחלט לאחוז בנשק מנצלים את אירועי הטבח הללו, הנעשים בידי מטורפים, כדי לזכות בתמיכה לעמדתם המסוכנת, אשר מבקשת למנוע מאזרחים תמימים להרתיע שודדים ורוצחים. הרפובליקנים הם, כמובן, בעלי בריתם, ואילו הדמוקרטים אינם מעזים להפוך את הנושא לדגל.
אי אפשר לזלזל בטענת הימין האמריקאי באשר לנשיאת הנשק, אבל אין שום ספק כי אילו הייתה הגבלה משמעותית ובדיקה משמעותית, אפשר היה למנוע מן הצעיר התימהוני לקנות כמה כלי נשק בחודש מאי השנה, ועל ידי כך – גם למנוע ממנו את מעשה הטבח. התיקון השני בחוקה האמריקאית הוא כתם. חופש נשיאת הנשק איננו זכות אדם. אין למנוע רכישת נשק מאדם, אבל לפני כן חייבים לבדוק היטב מדוע הוא זקוק לכך, והאם אין בעברו מה שימנע מתן אישור להחזקת נשק. הטבח האחרון בבית הקולנוע בקולורדו מצדיק בהחלט דיון מעמיק בנושא זה, במקום להסתפק בדברי תנחומין למשפחות, אבל אמריקה עומדת לפני בחירות, ולפני בחירות לא מקיימים דיון מעמיק בשום דבר. כנראה שגם לא אחריהן...