אתה מתלבט בין עזיבת "הליכוד ביתנו" לבין הישארות שם, כנציג הקול השפוי. זה שאינו מתלהם, זה המייצג את התפיסה הליברלית בליכוד, המאמין עדיין בשלום ובזכויות האדם, והמעניק למפלגת הימין הזאת את האפשרות להתנאות בהיותך שר בין שורותיה.
אל תסתפק בכך שתצביע ביום שני, במרכז הליכוד, כנגד החבירה הזו למפלגה המעלה ניחוחות של גזענות, שנאת האחר ופלילים. אל תיתן להם את ידך. היית בחוץ ואתה יכול לשוב אל החוץ. גם משם אפשר להשמיע קול. אולי קול חזק הרבה יותר. אולי קול משפיע לא פחות. ואם יפנו אליך מטעם אחת ממפלגות "המרכז", ויציעו לך מקום ברשימתן בכנסת – שקול זאת ברצינות. אין שם אנשים רציניים ומנוסים רבים כמוך, ותוכל להיות שם ברבור, במקום למלא את תפקיד הברווזון המכוער בליכוד, ה"פיינשמקר ", זה שחושב פעמיים לפני שמפעילים כוח.
הצטרפות לליכוד בראשות ביבי בקדנציה הזו לא היתה לך קלה. ולא היו לך הפתעות. אתה ידעת בדיוק למה אתה נכנס, לא היו לך אשליות שהוא יהפוך אותך לגורם מרכזי בממשלתו, ובמשך ארבע שנים הסברת לעצמך כל יום, שלמרות הכל – עדיף להיות בפנים מאשר לרגוז מבחוץ. עכשיו בא האיחוד עם ליברמן, והוא חייב לסיים את התלבטויותיך. הליכוד כבר איננו ביתך מאז עזבת אותו לראשונה, בתום הקדנציה הראשונה של נתניהו. עכשיו זה ברור יותר מפעם. גם לך.
לא עליך המלאכה. לא תשנה אותם. המציאות תשנה אותם, או שהם ישלמו מחיר פוליטי יקר. במקום להיות עלה תאנה של מיזוג ציני בין ימין קיצוני לבין ימין קיצוני מאד, היה מי שאתה באמת. במקום להיות דיפלומט באולפני הטלוויזיה, ו"לצאת בסדר" מכל הראיונות שבהם אתה נשאל איך אתה מוצא את עצמך בחברתם, הצטרף אל מי שמוכנים לומר באופן גלוי את האמת שלהם, ואשר הוכיחו, בשנים האחרונות, בעיקר בנושא האיראני, כי השפעתם אינה פחותה ממי שמדבר בחדרים אפופי העשן.