מזכירת המדינה האמריקנית, הילארי קלינטון, לא באמת באה אלינו. היא הגיעה לפגישה ראשונה עם נשיא מצרים, מוחמד מורסי, פגישה שנועדה לעמוד על קנקנו – עד כמה שהדבר ניתן במהלך שיחה – ולהציג בפניו את הציפיות האמריקניות ממנו. למרות ששום דבר דרמטי לא היה צפוי לקרות בקהיר, וגם לא קרה, זה היה ביקור חשוב, משום שזו הפעם הראשונה שמצרים, שהיא חלק מן הקואליציה האמריקאית, נשלטת בידי מנהיג "האחים המוסלמים"; זהו תרחיש שלא נחזה עד לפני פחות משנתיים, וארה"ב מתאימה עצמה אליו, כפי ש"האחים המוסלמים" חייבים להתאים את עצמם למעמדם החדש.
הביקור אצלנו הוא כמעט ביקור נימוסין, לאחר זמן ארוך יחסית שבו לא פקדה הגברת קלינטון את ישראל. היא תספר לבני שיחה על המאמצים הגדולים של ארה"ב להשיג קואליציה רחבה של מפעילי סנקציות כנגד אירן, תבקר את רוסיה וסין על שהן מסייעות לסוריה במוסדות האו"ם, ולא רק שם, ותתרום את תרומתה לפעולות השכנוע האמריקניות שעיקרן – אנחנו נמנע מאירן להצטייד בנשק גרעיני, ואתם אל תפתיעו אותנו עם התקפות בטרם עת.
היא גם תדבר עימם על קיפאון התהליך המדיני בין ישראל והפלסטינים. מוכרחים לדבר על זה. בעיקר אם לא עושים כלום. היא תחזור, בוודאי, על המחויבות האמריקאית לסייע לצדדים להתקדם בתהליך, לקראת פתרון שתי מדינות שיעניק לפלסטינים את זכויותיהם ולנו את ביטחוננו, ותביע תקווה כי השיחות בין הצדדים יחודשו.
עסוקה בבחירות
איש לא יתייחס לדברים הללו ברצינות, ובצדק. הממשל הנוכחי הרים ידיים בנושא הישראלי-פלסטיני, למרות שהוא יודע שהמשך הסכסוך הוא התירוץ המוצלח ביותר של אויבי ארה"ב וישראל להצדיק אלימות באזור, ולהצדיק הצטיידות. למרות שהיא יודעת כי נסיגת הצבא האמריקני לעירק ונסיגתו הצפויה מאפגניסטן ייאלצו את ארה"ב להיעזר במדינות ערב פרו-אמריקניות כדי למלא את החלל שייווצר, ולפני שאירן תמלא אותו. היא יודעת שקואליציה כזו תתקשה מאד לקום כל עוד הפצע הפתוח של הסכסוך הישראלי-פלסטיני מדמם, ואף על פי כן – תעדיף להסתפק בסיסמאות שדופות.
כאשר מונה ג'ורג' מיטשל לשליח הנשיא ומזכירת המדינה למזרח התיכון, היה לו נציג קבוע, דייויד הייל, שישב באזור ושייט בין הצדדים. כאשר מיטשל סיים את כהונתו האומללה והוחלף על ידי דייויד הייל, לא מונה להייל מחליף בירושלים. אמריקה מגיעה עכשיו לביקורים בלבד. היא הגיעה, כנראה, למסקנה, שמלימון התהליך המדיני אי אפשר לסחוט מיץ.
היא טועה. גם אם ממשלת ישראל הנוכחית אינה מוכנה לשלם את מחירו של הסדר הקבע, וגם אם הפלסטינים קרועים בין החמאס לבין הפת"ח, ישנן דרכים שארה"ב לא מיצתה. בתנאים הנוכחיים יהיה זה בלתי אחראי שלא לבדוק באופן הרציני ביותר את האפשרות להגיע לשלב השני של "מפת הדרכים" (ששני הצדדים מחויבים לה) – הקמת מדינה פלסטינית בגבולות זמניים, בדרך לפתרון הקבע. אני מנחש שבביקורה היום, לא תעלה מזכירת המדינה את האופציה הזו על השולחן. אין לה פנאי, עכשיו, לפני הבחירות, לעסוק בקטנות. אחרי הכל, ארה"ב עוסקת בכיבוי אש, וכשאין אש (בינתיים), אפשר לעשות "וי" על הביקור הקצר בישראל, ולהמשיך הלאה.