אל המרוץ הצטרף אדם, שיכול לערבב פה את מערכת הבחירות כמו ערימת קלפים בלאס וגאס, עד כדי כך שאפילו אתם לא תזכרו איזה קלפים יש לכם ביד. מדובר באישיות היחידה שמסוגלת לגרום לנתניהו להזיע. ולא, זהו לא אולמרט, גם לא דרעי, ממש לא לבני ובטח לא לפיד.
לאיש הזה קוראים סטנלי גרינברג. יהודי אמריקאי חביב, חייכן ובעל חוש הומור. הוא כותב ספרים, מרצה מעת לעת, ויש עוד משהו שהוא יודע לעשות – לנצח כמעט כל מערכת בחירות שהוא משתתף בה.
בשנת 1992 הוביל גרינברג (יחד עם חבריו לצוות - ג'יימס קרוויל ובוב שרום), את מושל ארקנסו האלמוני, ביל קלינטון, הישר אל כס הנשיאות. מאוחר יותר קפץ לבריטניה כדי להריץ מועמד אפרורי בשם טוני בלייר (גם כן לשתי קדנציות) ושנה לאחר מכן עשה סיבוב בגרמניה כדי להכתיר את המועמד שלו – גרהרד שרדר כקאנצלר. וכשהתחשק לו משהו אקזוטי, הוא טס לבוליביה כדי להריץ מועמד כושל ודחוי בשם גונזלו סאנצ'ז, שפיגר במקום החמישי בסקרים (מתוך שישה מועמדים) ונפרד ממנו לשלום כנשיא הרפובליקה.
השיטה של סטנלי
סטנלי גרינברג (67) הוא קודם כל סטטיסטיקאי ומומחה לסקרים. אחד המשכללים הגדולים של שיטת קבוצת המיקוד ((Focus Group בה מושיבים מספר מצומצם של מצביעים פוטנציאלים שנבחרים בקפידה על פי מידת הייצוג שלהם באוכלוסיה ובודקים איתם מסרים. על פי התשובות שלהם, מבין הסוקר לאן נושבת הרוח ויכול לבנות את האסטרטגיה עם יד על הדופק. אין סיסמא שנשלחת לאוויר בלי שנבדקה במשך ימים ארוכים. אין מסר פוליטי שלא קיבל ציון מצוין מרוב הנשאלים.
בשלב השני, אחרי שדעת הקהל מפוענחת, המועמד מקבל תיבת מסרים שכוללת מסר חיובי אחד ומסר שלילי אחד כנגד היריב. על שני המסרים האלה, חייב המועמד לחזור עוד ועוד בוריאציות שונות בלי סוף, גם אם הקהל צורח "די". כך, למשל, בבחירות 99 התבקשו ברק וחברי הכנסת שלצידו לחזור על המילה "שינוי" בצורות שונות: "ישראל צריכה שינוי", "אנחנו נשנה את המדינה", "ביחד נביא שינוי" וכדומה. במסר השלילי השתמשו בביטוי "תקוע": "נתניהו תקע את המדינה", "הממשלה תקועה", "הכלכלה תקועה", "תהליך השלום תקוע". תהיו בטוחים שעד היום הסיסמאות האלה תקועות היטב בראשו של נתניהו.
נתניהו מתגעגע לארתור
שלי יחימוביץ' רוצה מאוד לשחזר את הניצחון ההוא של ברק, ולא לחינם שכרה את שירותי גרינברג. היא הרי ראתה את תוצאות מעשיו בעבר, עוד כשהייתה עיתונאית שסיקרה מערכות בחירות. ואם יושבת ראש מפלגת העבודה תקשיב למאסטר בקפדנות, סביר להניח שבשלושת החודשים הבאים אתם תראו יחימוביץ' אחרת לגמרי. מעמדה של אופוזיציונרית מצליפה היא תדגים דמות של מנהלת מדינה. היא תלבש חליפות מחויטות על פי מידה אישית, היא תהיה ממלכתית יותר, קרה הרבה פחות ואמוציונאלית הרבה יותר. שטף המסרים שלה יצומצם וימוקד והיא תשמע לא פעם כתקליט שבור של משפטים חוזרים. וזה, כמו שאמרנו, מצוין על פי גרינברג. ומה לגבי נושאים מדיניים וביטחוניים? תסמכו על גרינברג שהוא כבר מודע לחולשה הזאת ויגבש עבורה טקטיקה מתוחכמת כדי למקד את כל מערכת הבחירות בצד החברתי.
אז האם גרינברג יעשה זאת שוב? האם יצליח לעשות את הבלתי יאומן ויהפוך את מי שאף אחד לא תופס כעת כראש ממשלה – לאישה השנייה בתולדות המדינה שעומדת בראש? קשה להמר כעת, אבל אפשר בהחלט לומר שבקמפיין תחת ניהולו ישנן תמיד הפתעות ותקדימים.
רגע, אתם אומרים, אם קראנו את המאמר הזה, סביר להניח שהטקטיקה הזו כבר לא תעבוד. אם היא טכניקה נחשפת, היא מאבדת מכוחה והיא תהיה שקופה לנו בהמשך. וכאן אני נזכר בד"ר יובל שחל ז"ל, אחד מהמרצים הנערצים עלי בלימודי התקשורת, שאמר לנו פעם: "לא משנה כמה תחשפו לטכניקות ולתרגילים של עולם התדמיות, ולא משנה כמה תחשפו למניפולציות התקשורתיות שנועדו להניע אתכם לפעולה – למרות כל אלה, אתם, יקיריי, תפלו בהן שוב ושוב".