אחת הטענות המקובלות נגד המגזר החרדי היא שהוא לא עובד וחי על חשבוננו. אלא שנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתחילת השנה מגלים שהיקף תעסוקת החרדים נמצא בעלייה. על פי הנתונים (המתייחסים ל-2013) 56% מהגברים במגזר החרדי מועסקים, לצד 68% מהנשים. מאותו מחקר עולה כי 26% מהחרדים (ו-28% מהערבים) שאינם עובדים מעידים על עצמם כי הם מעוניינים לעבוד. נכון, מדובר בנתונים נמוכים ביחס לתעסוקה בקרב גברים יהודים לא חרדים (כ-90%), אך זה עדיין נתון גבוה ביחס למה שמקובל לחשוב באוכלוסייה שנטען לגביה שהיא חיה רק על חשבון אחרים. יש בסיס לטענה שהאוכלוסייה החרדית עובדת פחות, אך יש בסיס גדול יותר לטענה שהאוכלוסייה החרדית עובדת ברובה, וחשוב מכך: יש מגמת עלייה.
מסקר אחר, שערכו המכללה האקדמית אחווה והקרן לידידות ,עולה כי 70% מהחילונים לא מעוניינים להכיר את החרדים. הנתון, לצערנו, הדדי, וכך פערי הידע בין הקבוצות רק מעמיקים. בתקשורת אנחנו רואים חרדים בעיקר כשהם זורקים אבנים וחיתולים על שוטרים. זה מה שמייצר חדשות. אנו מקבלים תמונות של ההמון לבוש בשחור, לרוב מהגב, באופן שגורם לנו להסתכל על הציבור הזה כעל קבוצה מסוכנת. אנחנו לא פוגשים את החרדים המתונים, אלו שמאמינים במה שרבים מאיתנו לא מאמינים בו אבל שיש לנו עמם בכל זאת בסיס אמיתי להידברות. אלה חרדים שלא זורקים אבנים על אף אחד.
בסיור שקיימתי בבני ברק עם קולגה מהעבודה - חרדי אמיתי שעובד למחייתו וגר בעיר – מתברר שהעיר באמת לא נמצאת במאה ה-21. הגברים, למשל, מסיטים את מבטיהם מנשים שעוברות ברחוב בלבוש לא צנוע (כתף חשופה, כן? הכול יחסי). אני מעריך שלא הייתי נהנה לחיות שם, ולכן אני לא חי שם כיום. כששאלתי אותו מה יקרה כשהם יהיו רוב. הוא ענה שבאופן טבעי דברים יתנהלו יותר כפי שהם רוצים, בהתאם לכללי השוק. יותר חרדים - יותר חנויות כשרות.
במבט ראשון, זאת טענה מקוממת. אבל במבט שני, כל עוד נשמרים כללי הדמוקרטיה שבהם יש זכויות למיעוטים - וזה "כל עוד" גדול ומשמעותי שנצטרך לשמור עליו מפני בורים - האם אין צביעות בטענה שברגע ש"הם" יהיו רוב המדינה כבר לא תהיה "שלנו"? הרי עם המצב ההפוך, על כל המורכבויות שקיימות בו, אנחנו חיים בשלום. הדמוקרטיה נוחה לנו רק כשהיא נוטה לטובתנו. זכויות פרט חייבות להישמר כאן. זהו תנאי יסוד. הוגים פוליטיים מודרניים בולטים — מעמנואל קאנט ועד ג'ון רולס – האמינו כי חברה צודקת מכבדת את החירות שיש לכל אדם להחליט מהו אורח החיים הטוב ביותר עבורו. גם הקולגה שלי אמר שברור לו שאי אפשר יהיה לכפות את אורח החיים החרדי על כולם.
כדאי שנבסס טוב יותר את חששותינו מפני האוכלוסיות הלא מוכרות לנו לפני שאנחנו ממהרים לזרוק לחלל האוויר טענות נגדן. קשה לדעת מה יהיה בעתיד, אך ברור שכבר עכשיו כדאי שנוביל יחסי הידברות טובים יותר כדי שנוכל לבסס את העמדות שלנו על פי המציאות, ולא על סמך מה שאנו למדים עליו מכלי התקשורת. אולי בסוף נגלה שהשד לא נורא כמו שחשבנו.