אני אביב. אני אבא לשני ילדים, מנהל אולם אירועים בדרום. ואני מפחד מהקורונה. אבל יותר משאני מפחד ממה שהקורונה תעשה לבריאות שלי, אני מפחד ממה שהיא תעשה לפרנסה שלי. כי מדינת ישראל מפקירה אותי ומשאירה אותי להילחם לבד על החיים שלי.
משבוע שעבר, מרגע שהוכרז על איסור ההתכנסות, כל האירועים במדינה נדחו לפחות לחודש. 40 אלף עובדים הלכו הביתה ביום אחד.
אני מבין שהטיפול בקורונה מעל הכל. בצדק. בריאות זה הכי חשוב. הבעיה היא שבגלל זה אנחנו לא יכולים להכניס כסף – אבל המדינה מצפה שנמשיך לשלם כרגיל. מס הכנסה, מע"מ, ארנונה, ביטוחים, שכירות, כסף לספקים. מיליוני שקלים. איך בדיוק? מאיפה נביא את הכסף אם אנחנו לא יכולים לעבוד?
אז דחיתם את התשלומים בעוד שבוע, בעוד חודש. אבל איך זה עוזר לי אם באף אחד מהחודשים האלה אני לא מתפרנס?
החלטתם שאין אירועים? בסדר. מבין. אבל אם ככה – תעצרו הכל. תעצרו את המע"מ, מס הכנסה, ארנונה. תסגרו הכל לחודש, חודשיים, כמה שצריך. אתם לא יכולים למנוע ממני להתפרנס – ולבקש ממני לשלם כאילו אני עדיין עובד.
וזה לא רק אני. כמעט כל בעל עסק במדינת ישראל נמצא במצב הזה, כל עצמאי שאיבד את ההכנסה שלו, כל שכיר שפוטר או שהוצא לחל"ת. כל אדם שאיבד את הפרנסה ועדיין צריך לשלם חשבונות. כולנו באותה סירה. הכסף שאיבדנו לא יחזור. אנחנו לא צריכים דחיית תשלומים. אנחנו צריכים פטור מלא.
אז אני לא מתכוון לשלם לאף אחד. שיתבעו אותי הבנקים, שיחפשו אותי במס הכנסה! אני לא יכול לשלם לאף אחד אגורה שחוקה.
תראו, אני בן אדם שבסך הכל רוצה לעשות טוב לאנשים. מאז שזה התחיל, אני רק מחכה לרגע שאפתח את האולם מחדש. אני רוצה שכל הזוגות שדחו את החתונה יחזרו. אני רוצה לראות אנשים שמחים.
אל תוותרו על החגיגות שלכם. אנחנו נתאושש מהמכה, ונהיה כאן שוב בשביל כל מי שרוצה לשמוח. נחגוג ביחד כמו שלא חגגנו מעולם. אז בבקשה אנחנו צריכים שהמדינה תילחם איתנו. לא שהיא תילחם בנו
אביב שזירי הוא בעל אולם ויו"ר התאחדות האולמות
**
בימוי: דור אורבוך
צילום: דמיאן צצקין
עריכה: נעמה דעוס
איפור: נטע עקרבי
הפקה: דנה בן ג'ויה
עורך BOLD: ניב שטנדל
לעוד סרטוני דעה במדור
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.i