היא לא היתה אישה קלה, כך נראה. הפרסומאי שעליו הוציאה את קצפה בעקבות שימוש בתמונה שלה בתערוכת ריהוט בוודאי היה מעיד על כך. ואם לא הוא, אז המו"ל אשר לו הודיעה – כשהיא מתייחסת לעצמה בגוף שלישי – כי "לא תחשוף את חייה האישיים לפני הציבור". ואם לא הם, אז המזכיר הצבאי, שסיפר כיצד צווחה פעם עליו ועל אנשיו. "אני אזרוק אתכם מכאן, אני אשתו של ראש הממשלה", זעמה אשתו של ראש הממשלה. כן, היו כמה רגעים לא נעימים בחייה הציבוריים של מרים אשכול.
שרה נתניהו היא לא האדם הראשון בהיסטוריה האנושית שצרח על אדם אחר, כמובן. כאמור, היא אפילו לא הגברת-הראשונה-שאיננה-ראשונה הראשונה לעשות זאת. בעניין הזה, אין דם סמוק יותר – יש רק דם חם. הסרט החדש "שעת אפלה" נפתח כשהמדינאי הדגול ווינסטון צ'רצ'יל (שהוא במקרה מושא הערצתו של בנימין נתניהו) צועק על מזכירה. גם הכתב אבי אשכנזי, שחשף את ההקלטה של שרה ב"וואלה! News", הודה אמש בראיון לגל"צ כי הוא צעק על קולגות "לא פעם ולא פעמיים". אפילו הדלאי לאמה, השלו באדם, סיפר בראיון ל-ABC שהוא מאבד מדי פעם את קור רוחו. ואם בכוהן הגדול של הבודהיזם נפלה ג'ננה, מה יאמר אזוב הקיר המתקלף במעון ראש הממשלה?
אבל חזקת החפות האנושית הזו לא עומדת לשרה נתניהו. בראש ובראשונה, אי אפשר לפטור את ההקלטה כאובדן עשתונות רגעי; הרי מדובר בדפוס התנהגות מוכר. כנגד שרה כבר עומד תיק תפוח של האשמות על התעללות והתעמרות (רק בשנה שעברה היא הורשעה בהעסקה פוגענית בשני תיקים). ההקלטה האחרונה היא רק ראיית הזהב.
אבל חשוב מכך – חזקת החפות הזו לא עומדת לשרה מפני שהיא איננה אדם מן היישוב. היא לא דומה לאחרון האזרחים, והיא הראשונה לטעון כך – היא הרי "הגברת הראשונה".
הפרטיות של נתניהו היא החיים שלנו
זו לא פרשת יאיר נתניהו. יש הבדל בין אדם שצועק על אדם אחר לאדם המנהל מסע של צרכנות זנות על חשבון המדינה. ועדיין, יש כאן אלמנט מוסרי ראוי לדיון, ולא רק משום ששרה נתניהו היא אשת ציבור שחיה מכספי ציבור; ראשית כל, מפני שמדובר באינטראקציה אנושית. ואינטראקציה לקויה בין בעל כוח לכפוף לו, או בין לקוח לנותן שירות, היא סוגיה לשיפוטה של החברה. אם שרה היתה נוסעת ב"אל על" ושעיה סגל היה הדייל, היינו מתייגים את ההקלטה הזאת תחת הכותרת "הישראלי המכוער". אין כל סיבה לתת הנחות למי שמגלה את כיעורו רק בדלתות סגורות. להפך – צריך להוקיע אותו על צביעותו.
מוסרית – המקרה של יאיר נתניהו חמור יותר. אבל יש אלמנט אחד, מרכזי, שבו הקלטתה של שרה – וכל הדבר שקשור בה – עולה על זו של יאיר: הקרבה לראש הממשלה.
כבר כתבתי בעבר מדוע העימותים בין שרה נתניהו לעובדי מעון ראש הממשלה לדורותיהם אינם עסקה הפרטי אלא עניינו של הציבור. אזכיר בקצרה: ראשית, משום שהציבור נתבע לשלם עבור הנזקים שגורמת הגברת; שנית, משום שיחסי עבודה לא תקינים הם עניין ציבורי, ומה שנכון להתעללות בילדים או בקשישים נכון להתעללות בעובדי ציבור מצד מי שאמורה להיות ממי שאמורה להיות מופת של התנהלות ראויה; ושלישית – מפני שהיא אשתו של ראש הממשלה.
בנימין נתניהו הוא האדם בעל יכולת ההשפעה הגדולה ביותר על חיינו. זה האיש שיכול לקבוע כמה מסים נשלם, שיכול לעקור אותנו מבתינו, שיכול לשלוח אותנו אל מותנו בקרב. הוא משפיע על חיינו, ולכן כל מי שמשפיע עליו – משפיע עלינו. כל מה שקורה לאדם הפרטי בנימין נתניהו רלוונטי לחיינו – מבריאותו הפיזית ועד בריאותו הנפשית. חשוב לנו איך הוא ישן בלילה ואיך הוא קם בבוקר, מה הוא אוכל ואיך הוא מבלה, מי משמח אותו ומי מכעיס אותו. מה שעבור בנימין נתניהו הוא פרטי, עבורנו הוא החיים עצמם.
כשבנימין נתניהו נכנס לזירה הציבורית, וכשלימים התמקם במקום המרכזי ביותר בה, הוא ויתר מבחירה על חלק ניכר מזכותו לפרטיות – ומזכותם של האנשים הקרובים לו. מי שלא יכול לעמוד בחום התקשורתי והציבורי – שלא ייכנס למטבח הדלפוני בבלפור.
זה נכון לגבי כל בן משפחה של איש ציבור, קל וחומר לגבי שרה נתניהו שמעורבת עד צווחות בעבודתו של ראש הממשלה (כפי שהוצג, למשל, בתחקיר "עובדה"). בנימין נתניהו (מרצון או בכפייה) מאפשר לאשתו ליטול חלק פעיל בשלטונו – מהצטרפות לאירועים ונסיעות ועד השתתפות בדיונים סודיים על ביטחון המדינה. הוא מקדם אותה בפייסבוק, משתמש בה בתעמולת הבחירות, מגייס אותה לקו ההגנה המתקרבן המכונה "מסע ציד מתוזמר". לדחוף אותה אל מרכז הזירה הציבורית ואז לנופף שוב ושוב בזכותה לפרטיות זו פשוט צביעות.
עוד ב-mako:
- למה פרשות שרה נתניהו הן העסק שלנו
- יאיר נתניהו הוא לא הילד של ביבי - הוא גבר בן 26 שמסתובב במועדוני חשפנות על חשבון משלם המסים
- יאיר הולך לצרוך זנות - ולבנט, דרעי וליצמן אין מה לומר
רצית להיות הגברת הראשונה
סוגית התואר הריק "הגברת הראשונה" הפכה בשבוע האחרון לפארסה בעקבות השיחה של ניר גונטז' ב"הארץ" עם מירון ראובן, ראש הטקס במשרד החוץ. הפקיד הבכיר, שסירב לכנות את שרה "הגברת הראשונה" בפרסומים רשמיים, נקרא לשיחת נזיפה בעקבות השיחה. כעת מסתמן כי הוא יודח מתפקידו.
לשרה נתניהו חשוב להיקרא "הגברת הראשונה", אבל את השלכות הטייטל היא רוצה לבחור בעצמה. תואר רשמי, הכרזה טקסית בקבלת פנים – כן. סטנדרטים של התנהגות ציבורית ראויה, חשיפה תקשורתית גבוהה? לא תודה.
אל תרחמו כעת על שרה נתניהו כאילו מדובר באדם שנתפס ברגע אקראי של אובדן עשתונות, כזה ש"קורה לכולנו". את תדמית המתנשאת היא בנתה בעצמה, כשבזה לבוחרי הליכוד "הקטנים והטיפשים" וטענה שבעלה "גדול על המדינה הזאת"; את תווית הבוס המתעמר היא הדביקה על עצמה, עם היסטוריה של תלונות, תביעות, הקלטות וחשיפות; את הפרופיל התקשורתי הגבוה היא יצרה בעצמה, כשבחרה להתייצב לצד ראש הממשלה בכל אירוע ולהתלוות לכל נסיעה; ואת התפקיד הפעיל שהיא ממלאת בשלטון נתניהו היא לקחה, כאמור, על עצמה.
אל תהפכו את היוצרות – שרה היא לא הקרבן פה. הקרבנות הם כל מי שהתנהלותה משליכה עליהם – מיועץ בכיר כשעיה סגל ועד אחרון אזרחי ישראל. ולא צריך תואר שני בפסיכולוגיה כדי להבין את זה.